תור-אייבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תור-אייבל
Thor-Able II Transit 1A.jpg
שיגור הלוויין טרנזיט 1A על גבי תור-אייבל
ייעוד משגר לוויינים
משפחה משפחת טילי התור
יצרן Aerojet, דאגלס
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
עלות שיגור 8.93 מיליון $ (1985)
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור ב-LC-17A בנמל החלל קייפ קנוורל
שיגורים 16
הצלחות 10
כשלונות 6
שיגור ראשון 24 באפריל 1958
שיגור אחרון 1 באפריל 1960
יכולת
מטען ל־LEO 120 ק"ג
מידע נוסף
גובה 26.9 מטרים
קוטר 2.44 מטרים
משקל 51,608 ק"ג
שלבים 2-3
שלב ראשון תור DM-19
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-79-7
דחף 758.7 קילו-ניוטון
מתקף סגולי בריק - 282 שניות
בגובה פני הים - 248 שניות
זמן בעירה 165 שניות
דלק RP-1/חמצן נוזלי
שלב שני אייבל
מספר מנועים 1
סוג מנוע AJ-10-101
דחף 34.3 קילו-ניוטון
מתקף סגולי בריק - 270 שניות
בגובה פני הים - 240 שניות
זמן בעירה 115 שניות
דלק HNO3/UDMH
שלב שלישי אלטאיר 1 (אופציונלי)
מספר מנועים 1
סוג מנוע X-248
דחף 12.45 קילו-ניוטון
מתקף סגולי בריק - 256 שניות
בגובה פני הים - 233 שניות
זמן בעירה 38 שניות
דלק מוצק

התור-אייבלאנגלית: Thor-Able) היה משגר אמריקאי ששימש לשיגור לוויינים וניסוי רכבי חדירה לאטמוספירה בין השנים 1958 ל-1960. המשגר כלל בדרך כלל שני שלבים. השלב הראשון היה טיל תור והשלב השני היה שלב מסוג אייבל. במספר שיגורים נוסף השלב השלישי אלטאיר 1. הטיל הוא בן למשפחת טילי התור ואחד מאבות טילי הדלתא.

16 שיגורים בוצעו. תשעה שיגורים לטיסה תת-מסלולית לניסוי רכבי חדירה לאטמוספירה ושבעה לשיגור לוויינים למסלול סביב כדור הארץ. שישה שיגורים נכשלו אך בשלושה מתוך שיגורים אלו הכשל נבע מהוספת שלב האלטאיר השלישי. כל 16 השיגורים בוצעו ב-LC-17A מנמל החלל קייפ קנוורל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]