לדלג לתוכן

צ'בי צ'ייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'בי צ'ייס
Chevy Chase
לידה 8 באוקטובר 1943 (בן 81)
מנהטן תחתית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Cornelius Crane Chase עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בארד קולג'
  • קולג' הוורפורד
  • PS 6
  • בית הספר ריברדייל קאונטי
  • Stockbridge School
  • בית הספר התיכון דולטון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'בי צ'ייס, דצמבר 1980
צ'בי צ'ייס וג'ייני, אשתו השלישית והנוכחית, אפריל 2007

קורנליוס קריין "צ'בי" צ'ייסאנגלית: Cornelius Crane "Chevy" Chase; נולד ב-8 באוקטובר 1943) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה, תסריטאי, וקומיקאי אמריקאי. זוכה שלושה פרסי אמי.

צ'ייס נולד ב-1943 במנהטן שבניו יורק, ארצות הברית, למשפחה עשירה מהמעמד העליון. אביו, "נד" צ'ייס היה עיתונאי, סופר ועורך ידוע בזכות עצמו, ובנו של צייר לא פחות ידוע. אימו, קתלין לבית בראונינג הייתה לבריתנית - כותבת טקסטים של יצירות מוזיקליות, ופסנתרנית, צאצאית למתיישבים שהגיעו לארצות הברית עוד במייפלאואר, בראשית המאה ה-17. היא אומצה בילדותה על ידי אביה החורג העשיר קורנליוס ואנדרבילט קריין ומכאן גם שמו האמיתי של צ'בי צ'ייס בנה - קורנליוס קריין. שניים מאבותיו של צ'ייס היו ראשי עיריית ניו יורק ואב קדום אחר היה גנרל מפקד המיליציה של המושבה ניו יורק בעת המהפכה האמריקאית והקמת ארצות הברית. את השם צ'בי צ'ייס העניקה לו סבתו, בגלל מוצאה הסקוטי - אנגלי. השם מבוסס על תוכנן של שתי בלדות מפורסמות בשם זה, המספרות על חבורת ציידים אנגלים בראשות אציל אנגלי, שפלשו לאדמותיו של אציל סקוטי וגרמו בכך לקרב עקוב מדם בין אנגליה לסקוטלנד בימי הביניים. הוריו של צ'ייס התגרשו בהיותו בן ארבע. שניהם נפטרו ב-2005.

צ'ייס הוא בעל תואר ראשון בספרות אנגלית - 1967. הוא מתופף ופסנתרן מוכשר, בעל שמיעה מוזיקלית אבסולוטית, אשר היה חלק ממספר להקות, שאחת מהן אפילו הצליחה במידה מסוימת והוציאה אלבום מוזיקלי אחד. בתקופה שעד 1973 הוא הספיק גם לככב בסרטון קצרצר, לכתוב תסריטים למספר תוכניות טלוויזיה ואף כתב למגזין "MAD". לפרנסתו הוא נאלץ לעבוד באותה תקופה בשורת עבודות דחק, כמו שליח, נהג מונית, נהג משאית, פועל בניין, מלצר ועוד. הוא השתמט משירות צבאי בתקופת מלחמת וייטנאם, בטענה (כוזבת לדבריו), שהוא הומוסקסואל[1]. בשנת 1984 הופיע בוידאו קליפ של השיר "Ghostbusters", שיר הנושא של הסרט מכסחי השדים, שיצא באותה השנה. בשנת 1986 הופיע לצד פול סיימון בווידאו קליפ You Can Call Me Al שזכה לשבחים רבים, והיה מהשירים המצליחים של אותה השנה כולל הווידאו קליפ של השניים, מתוך האלבום השביעי של סיימון "Graceland", כאשר צ'ייס מדקלם בקליפ את כל השיר שביצע סיימון, לימים אמר סיימון שצירף את צ׳'ייס בהיותו קומיקאי מבריק, כולל הריקוד והחלפת כלי הנגינה שהיה מצחיק ומיוחד, וכן בולט בקליפ היה הבדלי הגבוה בין השניים שצ'ייס מתנשא ל-1.93 ס"מ לעומותו של פול סיימון שגובהו מעט מעל 1.60 ס"מ.

ב-1973, במקביל לנישואיו לאשתו הראשונה סוזן (לבית היואיט) החל צ'ייס גם בקריירה הממשית שלו, כקומיקאי. הוא השתתף במשך כשנה, מנובמבר 1973 עד דצמבר 1974, בתוכנית הרדיו השבועית National Lampoon, יחד עם שורת קומיקאים לעתיד אחרים, כמו ביל מארי, גילדה רדנר, ג'ון בלושי, ריצ'רד בלזר ועוד. כמו כן, הופיע מעט גם בתיאטרון ובסרט נוסף - The Groove Tube, שהיה בעצם סרטו האמיתי הראשון. באוקטובר 1975 הוא החל להופיע בתוכנית החדשה אז, של NBC, סאטרדיי נייט לייב - Saturday Night Live, בה הוא השתתף בשתי העונות הראשונות וכתב תסריטים לרבים מהמערכונים. הוא זכה בהכרה כלל ארצית כקומיקאי, בעקבות חיקוייו לנשיא ארצות הברית ג'רלד פורד, לו הוא הצליח ליצור תדמית של "קלוץ" מגושם וכושל[2][3].

צ'ייס זכה בשני פרסי אמי לשנת 1976, הן בגין תסריטים שכתב לתוכנית והן בגין משחקו בה. באותה שנה, בסיום העונה השנייה של סאטרדיי נייט לייב הוא עזב את התוכנית ועבר ללוס אנג'לס. גם לאחר שעזב את התוכנית ועד היום הוא מוזמן מפעם לפעם לשמש כמארח אורח בה, מופיע בה ומתראיין בנוגע אליה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1976 התגרש צ'ייס מסוזן, אשתו הראשונה, ובדצמבר 1976 הוא נישא לז'קלין קרלין. נישואיהם ארכו כארבע שנים. בנובמבר 1980 הוא התגרש גם ממנה וכעבור כשנה וחצי, ביוני 1982 הוא נישא בשלישית, לאשתו הנוכחית, ג'ייני לבית לוק. ג'ייני הייתה מתאמת הפקה בסרטו מ-1981, "מתחת לקשת בענן". לאחר נישואיהם היא שיחקה בתפקיד משנה בסרטו מ-1983, "חופשה". לבני הזוג צ'ייס יש שלוש בנות (נולדו בשנים: 1983, 1985, 1988) והם גרים בעיר בדפורד, במדינת ניו יורק.

ב-1980 התבדח צ'ייס וטען שקרי גרנט הומוסקסואל. אף על פי שבעבר הושמעו גם מכיוונים אחרים טענות שכאלה, הפעם הזו הייתה הפעם היחידה בה גרנט הגיב על הטענה והגיש תביעת דיבה כנגד צ'ייס. השניים התפשרו בסופו של דבר מחוץ לכותלי בית המשפט וצ'ייס לא חזר יותר על הטענה הזו.

צ'ייס הנחה את טקס מתן פרסי אוסקר פעמיים, בשנים 1987 (יחד עם גולדי הון ופול הוגאן) וב-1988 (לבדו).

ב-1996 זכה צ'ייס בפרס הרווארד למפון למפעל חיים.

צ'ייס החל גם בפעילות פוליטית למען המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, והחל לגייס תרומות למען פוליטיקאים דמוקרטים בארצות הברית.

נודע גם כאקטיביסט למען איכות הסביבה.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב ב-1976 את ה"סאטרדיי נייט לייב" ועבר ללוס אנג'לס התמקדה הקריירה של צ'ייס בעיקר במשחק בסרטים ותוך עשר שנים בערך, לקראת סוף שנות השמונים, הגיע שכרו לכ-7 מיליון דולר לסרט. תקופה זו נחשבת לשיא הקריירה שלו והחל משנות התשעים נחלו סרטיו כישלון יחסי, בזה אחר זה והקריירה שלו כשחקן קולנוע דעכה במידה רבה. גם תוכנית האירוח שהחל בה ב-1993, ברשת הטלוויזיה האמריקאית FOX, ירדה לאחר שישה שבועות בלבד. למרות זאת, עד היום צ'ייס לא מפסיק להופיע, לפחות בסרט אחד מדי שנה - שנתיים, הוא מופיע כשחקן אורח בסדרות טלוויזיה שונות (למשל "חוק וסדר" המוקרנת גם בישראל) ומופיע בסרטוני פרסומת מצליחים. בין השנים 2009 -2014 השתתף צ'ייס בקומדיית המצבים הטלוויזיונית "קומיוניטי" ששודרה גם בישראל. צ'ייס עזב את התוכנית טרם עונתה האחרונה.

להלן רשימת הסרטים בהם השתתף צ'בי צ'ייס:

שנה שם הסרט תפקיד הערות
1968 Walk... Don't Walk הולך רגל סרט בן 5 דקות
1974 The Groove Tube The Fingers/Geritan/Four Leaf Clover
1976 Tunnel Vision בתפקיד עצמו
1978 תרגיל לבלשית מתחילה טוני קרלסון - בלש עם גולדי הון ודאדלי מור
1980 Oh Heavenly Dog בראונינג - חוקר פרטי עם ג'יין סימור ועומר שריף
Caddyshack טיי ווב - פלייבוי עם רודני דיינג'רפילד וביל מארי
Seems Like Old Times ניקולס גרדיניה - שודד בנק עם גולדי הון וצ'ארלס גרודין, תסריט - ניל סיימון
1981 Under the Rainbow ברוס ת'ורפ - סוכן חשאי עם קארי פישר
Modern Problems מקס פידלר
1983 נסיעה נעימה, המפתחות בפנים קלרק גריסוולד עם בוורלי ד'אנג'לו ורנדי קווייד
Deal of the Century אדי מונץ - סוחר נשק עם סיגורני ויבר
1985 Fletch אירווין "פלאטש" פלטשר
National Lampoon's European Vacation קלרק גריסוולד
Spies Like Us אמת' פיץ - יום
1986 שלושה אמיגוס (!Three Amigos¡) דסטי בוטומס
1988 The Couch Trip Condom Father
Funny Farm אנדי פרמר
Caddyshack II טיי ווב עם דן אקרויד
1989 Fletch Lives אירווין "פלאטש" פלטשר עם האל הולברוק
כיף של חופשה קלרק גריסוולד עם בוורלי ד'אנג'לו, וג'וליה לואי-דרייפוס
1991 Nothing But Trouble כריס ת'ורן עם דן אקרויד ודמי מור
1992 Memoirs of an Invisible Man ניק האלווי עם דריל האנה וסם ניל
Hero Deke - Channel 4 News Director
1993 אחרון גיבורי הפעולה בתפקיד עצמו
1994 שוטרים וגנבים בע"מ נורמן רוברסון
1995 Man of the House ג'ק סטארג'ס
1997 חופשה מטורפת בווגאס קלרק גריסוולד
1998 עבודה מלוכלכת Dr. Farthing של בוב סאגט
2000 Snow Day טום ברנדסטון
2002 Vacuums Mr. Punch
מחוז אורנג' Principal Harbert
2003 Bad Meat חבר הקונגרס ברנרד פ. גרילי
2004 Rent-a-Husband פול פארמסן
כלב הקראטה צ'ו צ'ו (דיבוב) סרט טלוויזיה
2005 Ellie Parker דניס שוורצבאום עם נעמי ווטס
2006 Doogal רכבת קול בלבד, עם קולה של וופי גולדברג
Zoom דוקטור גרנט עם טים אלן וקורטני קוקס
2007 Funny Money הנרי פרקינס עם מייקל מדסן וטוני קרטיס
2009 Stay Cool מרשל המנהל
Goose on the Loose קונגרב מדוקס
2010 מכונת זמן בג'קוזי איש תיקונים תפקיד קטן. הכוכב - ג'ון קיוזק
Jack and the Beanstalk Antipode
Not Another Not Another Movie מקס סטורם
2013 Before I Sleep חופר הקברים
2014 חולה אהבה לסטר
Wishin' and Hopin' פליקס
2015 בדרך לג'קוזי עוצרים בזמן איש תיקונים
2018 The Last Movie Star סוני
2019 הצחוק האחרון אל הארט, אמרגן
2020 האחד והיחיד מר דנדי צ'בי

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • I'm Chevy Chase...and You're Not (The Authorized Biography) by Rena Fruchter. Virgin Books, 2007. ISBN 1-85227-346-1.
  • Who's Who in Comedy by Ronald L. Smith. Pg. 102-103. New York: Facts on File, 1992. ISBN 0-8160-2338-7.
  • Live From New York: An Uncensored History of Saturday Night Live by Tom Shales and James Andrew Miller. Back Bay Books.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'בי צ'ייס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ניו יורק טיימס, 11 בינואר 1989
  2. ^ רויטרס, 27 בדצמבר 2006
  3. ^ מאמר הספד של צ'ייס על פורד, ניו יורק טיימס, 6 בינואר 2007