סטנלי שכטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטנלי שכטר
Stanley Schachter
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 באפריל 1922
קווינס, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 ביוני 1997 (בגיל 75)
איסט המפטון, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט לאון פסטינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Richard Emerson, Richard E. Nisbett, ג'רום זינגר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים
  • פרס האגודה האמריקאית לקידום המדע למחקר מדעי ההתנהגות
  • תוכנית פולברייט
  • פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989)
  • פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1969) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sophia Duckworth עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אילייג'ה סלון דאקוורת'-שכטר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטנלי שכטרלועזית: Stanley Schachter;‏ 15 באפריל 1922 - 7 ביוני 1997) היה פסיכולוג יהודי אמריקאי, שהתמחה בפסיכולוגיה החברתית. הוא כיהן כפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מינסוטה וכפרופסור לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק (1992-1966). שכטר נודע בתאוריית שני המרכיבים של הריגושים. (1962) .לפי תאוריה זו לריגוש (אמוציה) שני מרכיבים: העוררות הפיזיולוגית (והמודעות לה) והתווית הקוגניטיבית. שכטר פרסם גם כן מחקרים רבים בנוגע להשמנת היתר, לדינמיקה הקבוצתית, לסדר הלידה במשפחה', העישון וכו'. לפי סיווג שפורסם ב "A Review of General Psychology משנת 2002 הוצב שכטר כפסיכולוג השביעי בחשיבותו במאה ה-20.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר נולד ב-1922 בפלשינג, קווינס בניו יורק כבנם של נתן שכטר ושל אנה שכטר לבית פרוכטר. הוריו היו יהודים יוצאי בוקובינה, האב יליד הכפר וסילאו (כיום וסיליב בנפת זסטאוונה במחוז צ'רנוביץ באוקראינה-) והאם ילידת העיר רדאוץ.[2] שכטר למד בהתחלה תולדות האמנות באוניברסיטת ייל וסיים את התואר הראשון ב-1942. אחר כך למד שם לתואר שני בפסיכולוגיה, היה תלמידו של קלארק האל. אחרי סיום התואר ב-1944 התגייס לצבא ארצות הברית שבו שירת למשך שנתיים עד 1946 .[3] סיים את הצבא עם דרגת סמל. בעת שרותו עבד במחלקת ביופיזיקה של המעבדה הרפואית של חיל האוויר ברייט פילד בריוורסייד, אוהיו. חקר בתקופה זו את ההפרעות הראייה של הטייסים בעת הטיסות. [4] 1946 נרשם שכטר למכון MIT כדי להשתלם אצל הפסיכולוג החברתי קורט לוין, שנמלט לארצות הברית מגרמניה. לוין חקר בקיימברידג' (מסצ'וסטס) סוגיות חברתיות במרכז שלו למחקר הדינמיקה הקבוצתית. אולם לוין נפטר ב-1947, זמן קצר אחרי הגעתו של שכטר במקום. לאון פסטינגר, שהדריך דוקטורנדים לקח על עצמו גם את הדרכתו של שכטר ושניהם הפכו לידידים קרובים. כשפסטינגר עבר לעבוד במכון לחקר החברה באוניברסיטת מישיגן, שכטר בא אחריו. ב-1949 הוא סיים שם בהדרכתו של פסטינגר את עבודת הדוקטורט שלו שדנה ביחס שזוכים פרטים בעלי דעות שונות העובדים בקבוצות קטנות מצד עמיתיהם הדוגלים בדעת הרוב באותן הקבוצות.

פעילותו באוניברסיטת מינסוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט המרשימה שלו זיכתה אותו בשנת 1949 במשרה במעבדה לחקר היחסים החברתיים באוניברסיטת מינסוטה. שכטר עלה שם בהיררכיה האקדמית וב-1954 התמנה לפרופסור שלא מן המניין ואחר כך ב-1958 לפרופסור מן המניין, במידה רבה הודות למחקריו הרבים ולכתיבתו המדעית. בעשור הראשון שלו באוניברסיטת מינסוטה כתב שכטר לבד או בשותפות חמשה ספרים, מתוכם ארבעה- Social Pressures in Informal Groups (לחצים חברתיים בתוך קבוצות בלתי פורמליות") - יחד עם פסטינגר, (1950), Theory and Experiment in Social Communication (תאוריה וניסוי בתקשורת החברתית) (1950) When Prophecy Fails (כשהנבואה מתבדה) (1956) -עם פסטינגר ועם הנרי ריקן שתיאר מה קורה בקבוצות מילנריסטיות אחרי שעבר בשלום המועד שבו האמינו כי יתרחש בו קץ העולם, כמו כן "הפסיכולוגיה של האפיליאציה" (1959) נותרו בעלי השפעה בתחום עד לימינו. בנוסף לספרים בשנות ה-1950 כתב שכטר מאמרים רבים בנושאים כמו העברת השמועות, הלכידות הקבוציתית והשכנוע.

מחקריו באוניברסיטת קולומביה - 1992-1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שתים עשרה שנים באוניברסיטת מינסוטה הצטרך שכטר בשנת 1961 לסגל אוניברסיטת קולומביה בניו יורק כפרופסור לפסיכולוגיה והוא נשאר שם עד סוף הקריירה שלו. בשנות ה-1960 הקדיש את עבודתו המדעית לתחום תהליכי הייחוס המשפיעים על היבטים שונים של חיי החברה ושל התפיסה העצמית, חקר נושאים כמו סדר הלידות במשפחה, התנהגות עבריינית, תפיסת הכאב והשמנת היתר. בזכות מחקרים אלה התמנה שכטר בשנת 1966 לפרופסור בקתדרה על שם רוברט ג'ונסטון ניבן לפסיכולוגיה חברתית.

בשנות ה-1970 התמקד שכטר בתחום נוסף - עישון הטבק והניקוטין. במחקריו הוכיח שהניקוטין הוא חומר ממכר מאוד ויוצר תסמונת גמילה באלו המנסים להפסיק לעשן. תעשיית הטבק הודתה בכך בפה מלא רק חמש עשרה שנים מאוחר יותר. בשנת 1983 נבחר שכטר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. באמצע שנות ה-1980 ובשנות ה-1990 המוקדמות, עבר לעוד תחום עניין -שוק המניות והדיבור.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 70, אחרי 31 שנות פעילות באוניברסיטת קולומביה, פרש שכטר לגמלאות כפרופסור אמריטוס. הוא נפטר ביוני 1997 בביתו בעיר איסט המפטון במדינת ניו יורק.[5] השאיר אישה, סופיה לבית דאקוורת', ובן, אלייג'ה (אליהו) (יליד 1969).[2] הוא החיזק דירה גם באפר וסט סייד של מנהטן. עם תלמידיו נמנו ביב לאטאנה, ריצ'רד ניסבט, לי רוס, ג'רום זינגר, סטוארט ויילינס, פטרישה פליינר, ז'ודית' רודין, לד וילר. כתביו נמסרו בארכיון הספרייה ההיסטורית בנטלי של אוניברסיטת מישיגן.[2]

פרסומיו וממצאיו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Deviation, rejection, and communication (1951) (סטייה, דחייה ותקשורת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר ערך ניסוי שבו בחן את הלחצים החברתיים שבהם נמצא אדם לכיוון עמידתו בצורך בלכידות, התאמתו לדעות הקבוצה ולגבי משמעות חבריו לקבוצה. שכטר זיהה בחשיבות התקשורת והדחייה בקרב קבוצה ובבניית הניסוי השתמש במשתנים האלה. תוצאות ניסוייו הם יסודות מפתח בחקר התקשורת הבינאישית והדינמיקה הקבוצתית[6]

Birth order, eminence, and higher education (1963) (סדר הלידות במשפחה, ההתבלטות והחינוך הגבוה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר התעניין במחקר בעקבות רעיונותיו של פרנסיס גולטון בנוגע להתבלטות ולסדר הלידות במשפחה. הייתה קיימת האמונה שמישהו שמתבלט, יותר יצירתי, בעל תפוקה יותר טובה או גאון הוא או ילד בכור או ילד יחיד במשפחה. במחקרו הסיק שכטר את המסקנה שנתונים אלה משקפים את העובדה שכל המחקרים הקודמים בנושא ערבו רק מדגמים מקרב תלמידי מכללות. הוא הצביע על כך שמדגמים ממכללות מסיבות רבות מאוכלסים במידה יתרה בילדים בכורים. [7]

Obesity and eating (1968) (השמנת יתר ואכילה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר ערך הרבה ניסויים שבחנו את האיתותים (cues) הפנימיים והחיצוניים לרעב אצל אנשים שמנים. אחד הניסויים שתואר בספר התייחס למצב דחק (סטרס). ניסוי זה כלל שני משתנים עצמאים ומלאות. לצורך הפעלת מצב דחק השתמשו בשוק מכאיב או שוק בלתי מכאיב אצל פרטים שמנים או לא שמנים. למשתתפים בניסוי נמסר שייערך כם ניסוי משני לבחינת טעמם של קרקרים. המשתנה התלוי של הניסוי היה כמות הקרקים שנאכלה מתוך הממצאים הסיק שכטר קיימות תגובות פיזיולוגיות (איתותים פנימיים internal cues) הפוקדים לא לאכול בעת מצב דחק. במחקר הפרטים הלא שמנים אכלו פחות בשעת דחק. בהשוואה אליהם, הפרטים השמנים נטו להיות פחות רגישים לאותם איתותים פנימיים ויותר רגישים לאיתותים חיצוניים כמו אוכל (פרסומות) ולפרקי הזמן שנועדו לאכילה. [8]

Nicotine regulation in heavy and light smokers (1977) (ויסות הניקוטין אצל מעשנים כבדים ואצל מעשנים קלים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר ביצע מחקר על ויסות צריכת הניקוטין אצל סוגים שונים של מעשנים. הוא בחן את השערתו כי קיים אצל המעשנים ויסות של צריכת הניקוטין. ממצאיו הראו שמעשנים כבדים לאורך זמן ארוך עישנו יותר כשהשתמשו בסיגריות דלות-ניקוטין. המעשנים הקלים לאורך זמן ארוך לא עשו זאת.[9]

תאוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית האמוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם ג'רום זינגר פיתח שכטר את התיאוריה הדו-גורמית של הרגש לפי תאוריה זו האמוציה מבוססת על שני גורמים: העוררות הפיזיולוגית והתוויות הקוגניטיביות. כשמישהו מרגיש אמוציה, מתרחשת עוררות פיזיולוגית והוא מחפש בסביבה איתותים על מנת איך לתייג את העוררות הפיזיולוגית. הם גם הציעו שני מצבים המתרחשים כשאדם נצא בעוררות: אחד כשקיים הסבר לכך והשני כשלאדם חסר הסבר לעוררותו. במצב הראשון, האדם ישתמש בהסבר שקיבל. במצב השני הוא יתייג את מצב העוררות לפי הגרויים החיצוניים והפנימיים. [10]

תאוריית השמנת היתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכטר שיער שלאנשים השמנים קיימת רגישות יתר לגרויים חיצוניים, גם כאלה הקשורים ברעב וגם כאלה שאינם, כמו זמינות מידית של האוכל, הסביבה, השעות או ריגושים עזים. שכטר מצא מספר גורמים המובילים להבדלים בין תגובות השמנים לעומת הפרטים ללא השמנה. השמנים אוכלים יותר מבעלי המשקל התקין כשקיימת גישה קלה אל האוכל אולם אוכלים פחות מהאחרים כשהזמינות לאוכל פחותה. ככל שמול העיניים יש יותר אוכל - אנשים בעלי משקל נורמטיבי יאכלו פחות כריכים, בעוד שבעלי השמנה יאכלו יותר כרכים. הטעם הוא גורם נוסף לווריאציות בצריכה של האוכל. גם שמנים וגם בעלי משקל נורמטיבי אכלו פחות אוכל לא טעים מאוכל טעים. אולם השמנים אכלו יותר אוכל טעים ופחות אוכל לא טעים מבעלי המשקל הנורמטיבי. [11]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 - מלגת פולברייט
  • 1959 - הפרס לסוציו-פסיכולוגיה והפרס למחקר במדעי ההתנהגות מטעם האיגוד האמריקאי לקידום המדע AAAS[12]
  • 1962-1959 - כל שנה - זכה בפרסים של הקרן ג'נרל אלקטריק[4]
  • 1967 - מלגת קרן גוגנהיים
  • 1968 - הפרס לתרומות מדעיות יוצאות דופן מטעם האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה
  • 1983 - חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית
  • 1984 - הפרס למדען המצטיין מטעם באגודה לפסיכולוגיה חברתית ניסיונית

ספרים ומבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1950 - Social Pressures in Informal Groups. Harpers, New York (לחצים חברתיים בקבוצות בלתי פורמליות) - עם לאון פסטינגר וק. באך
  • 1956 - When Prophecy Fails (כאשר הנבואה מתבדה) עם לאון פסטינגר והנרי ריקן

University of Minnesota Press, Minneapolis

  • 1959 - The Psychology of Affiliation Stanford University Press (פסיכולוגיה של אפיליאציה)
  • 1971 - Emotion, Obesity and Crime (אמוציה, השמנת יתר ופשע) .

Academic New York

  • 1974, Obese Humans and Rats, Erlbaum, Hillsdale, NJ (בני אדם ועכברים שמנים ) עם ז'ודית רובין

פרקי ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964 - The interaction of cognitive and physiological determinants of emotional state. ב- Advances in Experimental Social Psychology, ed. L. Berkowitz, pp. 49–79. New York: Academic Press
  • 1964 .- עם ביב לאטאנה (Bibb Latané) - Crime, cognition and the autonomic nervous system

ב- D. Levine (ed) Nebraska Symposium on Motivation, pp. 221–73. Lincoln: University of Nebraska Press.

  • 1980 - Nonpsychological explanations of behavior ב-Retrospective on Social Psychology, (ed) L. Festinger

pp. 131–57. New York: Oxford University Press

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1951 Deviation, rejection and communication J. Abnorm. Soc. Psychol 46:190-207.
  • With J. Singer. Cognitive, social and physiological determinants of emotional state. Psychol. Rev 69:379-99 1962 .
  • 1963 Birth order, eminence and higher education. American Sociological Review 28:757-68.
  • 1968 Obesity and eating. Science 161:751-56.
  • 1971 - Some extraordinary facts about obese humans and rats. Am. Psychol. 26:129-44
  • 1977 - Nicotine regulation in heavy and light smokers. Journal of Experimental Psychology 106:5-12
  • 1978 - Pharmacological and psychological determinants of cigarette smoking. Ann. Intern. Med 88:104-14
  • 1982 - Recidivism and self-cure of smoking and obesity. Am. Psychol. 37:436-44
  • 1991 -With Nicholas Christenfeld, B. Ravina, and F. R. Bilous. Speech disfluency and the structure of knowledge. Journal of Personality & Social Psychology 60:362-67.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gardner, L. (ed.) A history of psychology in autobiography (vol. VIII). Stanford University Press 1989, עמ'. 449

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Bob Nelson Stanley Schechter, Pyschologist Record of Columbia University vol.23 Nr.2, 12.9.1997 ,

Karen Freeman ,Stanley Schachter Dies at 75; Psychologist of the Mundane 11. 6.1997

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haggbloom, S. J., Warnick, R., Warnick, J. E., Jones, V. K., Yarbrough, G. L., Russell, T. M., ... & Monte, E. (2002). The 100 most eminent psychologists of the 20th century. Review of General Psychology, 6(2), 139-152.
  2. ^ 1 2 3 L.Gardner (ed.) A history of psychology in autobiography (vol. VIII). Stanford University Press, עמ' 449
  3. ^ [J.A.Simpson - Schachter, Stanley in Kazdin, A.E. (ed.) Encyclopedia of Psychology (vol. 7). Washington, D.C.: American Psychological Association and Oxford University Press 2000
  4. ^ 1 2 Sheehy, N., Chapman, A.J., & Conroy, W. (eds.) Schachter, Seymour [sic.] Biographical Dictionary of Psychology.London,England: Routledge 1997
  5. ^ Karin Freeman 1997
  6. ^ Schachter, S. (1951). Deviation, rejection, and communication. The Journal of Abnormal and Social Psychology, 46, 190-207
  7. ^ [Schachter, S. (1963). Birth order, eminence, and higher education. American Sociological Review, 28, 757-768
  8. ^ S Schachter. . Obesity and eating. New Series, 161,1968 , עמ' 751-756
  9. ^ S.Schachter, Studies of the interaction of psychological and pharmacological determinants of smoking: I. Nicotine regulation in heavy and light smokers. Journal of Experimental Psychology, 106 , 5-12 1977
  10. ^ [S.Schachter & J.E.Singe . Cognitive, Social, and Physiological Determinants of Emotional StatePsychological Review 1962 עמ' 378-399]
  11. ^ S.Schachter. Some Extraordinary Facts About Obese Humans and Rats, American Psychologist, 1971 129-144
  12. ^ History & Archives: AAAS Prize for Behavioral Science Research פרסי AAAS