קהילת יהודי ברהובה

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קהילת יהודי ברהובה
בית הכנסת הגדול בברהובה
בית הכנסת הגדול בברהובה
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
שפות
הונגרית

קהילת יהודי ברהובה היא קהילה מעורבת יהודית אורתודוקסית וניאולוגית ששכנה בעיר ברהובה הנמצאת עכשיו באוקראינה ונקראה בתקופה מוקדמת יותר בשם ברגסס וגם ברהובו.[1][2] בשיא שגשוגה מנתה הקהילה כ-8,000 איש, שהיוו כשליש מתושבי העיר. השפה המדוברת בקהילה הייתה בעיקר הונגרית, אך היו שדיברו גם יידיש וגרמנית.[3]

מחוז זקרפטיה שבו נמצאת העיר ברהובה/ברגסס

ברהובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בֶרֶהוֹבה (בֶרֶהוֹבוֹ) או בֶרֶגְסַס בעבר (אוקראינית: Берегове, הונגרית: Beregszász,בצ'כית: Berehovo יידיש: בערעגסאס, בערגסאז,), היא עיר במערב אוקראינה, למרגלות הרי הקרפטים, במחוז זקרפטיה הידוע גם בשם טרנסקרפטיה' סאב קרפטיה או קרפטורוס, סמוך לגבול המדינה עם הונגריה.

העיר נוסדה במאה ה-11 כמושבה סכסונית[4]. היתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. בתום מלחמת העולם הראשונה כחלק מחוזה סן-ז'רמן, צורפה לצ'כוסלובקיה,[5] ולפני מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת למחוז ברג (Bereg) בהונגריה[2] .בשנת 1945 הועבר המחוז הכולל את העיר לאוקראינה.[5]

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של הקהילה היהודית בעיר שנקראה אז ברגסס,[1] בשנת 1768, והיא כללה ארבע משפחות יהודיות,[6] שרובן הגיעו מפולין והתגוררו באחוזות האצילים לבית שנבורן (Schoenborn),[1] ובמחצית השנייה של המאה ה-18 החלו לארגן את מוסדותיהם.[1]

לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בשנת 1867, עם החלת חוק הזכויות לשוויון זכויות (האמנציפציה) ליהודים שחוקק במונרכיה האוסטרו-הונגרית.[3] בעיר הוקמו בתי כנסת רבים, שחלקם נוסד על ידי הקהילה החרדית, אך הם נהרסו.[3] כמו כן הוקמו בה מוסדות חינוך יהודיים ותלמודי תורה, ופעלו בעיר רוב תנועות הנוער הציוניות, כאשר בעקבות החינוך לציונות מספר משפחות עלו לפני המלחמה לארץ ישראל.[7] ערב השואה מנתה הקהילה היהודית כ-8,000 איש.[3]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938, עם קבלת בוררות וינה הראשונה, עברה ברהובו מצ׳כוסלובקיה לשליטת הונגריה, שהייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית וחלק ממדינות הציר. אחרי סיפוח החבל להונגריה, הטילה הממשלה ההונגרית על היהודים גזרות שנועדו להשפילם ולרוששם. בשנת 1941 גורשו לפולין מאות יהודים שהיו חסרי נתינות הונגרית ולא הצליחו להוכיח שהם אזרחי הונגריה,[3] רובם נרצחו בטבח בקמניץ-פודולסקי לצד אלפים מיהודי הונגריה. החל משנת 1942 גויסו כ-500 יהודים, כמעט כל הגברים היהודים, לעבודות כפייה עבור הצבא ההונגרי,[7] ורובם מצאו את מותם במהלך שירותם כתוצאה מעינויים, קור ורעב. 250 מהם נשלחו לאוקראינה, לאזורים שהיו בשליטת גרמניה, ונרצחו. בין בני ברהובה שנפלו בשבי הרוסים והוגלו לאורל, היו שהתגייסו לצבא הצ'כוסלובקי בפיקודו של הגנרל לודביק סבובודה ולחמו נגד הגרמנים לשחרור שטחים באוקראינה ובצ'כוסלובקיה [1].

במרץ 1944 כבשה גרמניה את הונגריה, ועם הכיבוש הגרמני הוחלט להקים במקום מספר גטאות, שהיו מיועדים לתושבי מחוז ברגסס ולתושבי העיר היהודים.[2] הם נדרשו לעקור לגטאות שמוקמו: בבית החרושת ללבנים קונט (Kont) סמוך לתחנת הרכבת, בבית החרושת ללבנים ואלי (Valy) ולמבני החווה אשר באחוזת וייס (Weisz)[2] שם הוחזקו בצפיפות, ללא תנאי היגיינה וללא מים.[7][3] הזקנים והבלתי כשירים לעבודה הועברו ושוכנו בבית הכנסת הקטן, ובית הכנסת הגדול הוסב לבית חולים.[2] הניהול הפנימי של הגטאות הופקד בידי היודנראט.[7][3] בנוסף, נאלצו לעבור חקירות בעינויים על מנת שיגלו את מיקום מחבוא חפצי הערך שאותם הסתירו.[2]

מפקד הגטאות הזמניים הללו היה הז'נדרם ההונגרי סגן טיבור קצקשי-טולס (קולמן) (Tibor Kecskesi-Tollas [Kohlmann]).[2]

במאי 1944 נלקחו 12,000 היהודים ונשלחו ב-4 משלוחים אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו שם נספו רובם. רק כ־1,000 יהודים מתושבי העיר שרדו את המלחמה.[3]

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה ניסו שרידי הקהילה לשקם את חייהם ולהחיות מחדש את קהילתם. אלא שבמהרה התברר להם שאין עוד סיכוי לכך, וכל מי שיכול היה, עזב את העיר. כ־400 מהם עלו לישראל, אחרים עזבו למדינות אחרות.[3]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות היהודים במקום החלה בשנת 1830 עם 200 נפשות.[6] במאה ה-19 גדלה הקהילה ומספר חבריה הגיע ל-2,000-1,000 איש.[1] בשנת 1910 מנתה הקהילה, כ־2,724 נפשות,[6] ובשנת 1921 גדלה האוכלוסייה היהודית ל-4,592 נפשות. ערב מלחמת העולם השנייה (1938), נמנו בעיר כ־8,000 יהודים.[3] אולם בשנת 1941 צנח המספר והיא מנתה 5,865 איש.[6] בחודש אפריל 1944 נערך בעיר מִפְקָד ומספר אנשי הקהילה היהודית היה כ-3,600 נפשות.[2] לאחר המלחמה, לא נשארו כמעט יהודים בעיר ובמפקד שנערך בשנת 2010 נשארו בעיר מעט מאוד יהודים.[6]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משהתקבל חוק שוויון הזכויות,[3] ועד ראשית מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את עמוד השדרה של חיי המסחר והכלכלה בעיר. הם עסקו במסחר ומלאכה, בסנדלרות, נגרות, פחחות, שרברבות ועוד,[3] וגם במקצועות חופשיים כמו רפואה, ועריכת דין. בנוסף היו בבעלותם שני בנקים, 16 מפעלים ושלוש טחנות קמח (בבעלות קרו מנו, נויוולט, שנדור ובניו[3]).[6] מספר משפחות אף היו בעלות חוות.[7]

עם כניסת ההונגרים לאזור נרשם על ידם, כי בקרב חברי הקהילה היהודית היו 12 בעלי קרקעות, כאשר סך השטח הוא כ-2,000 הֶקְטָר אדמות חקלאיות,[3] שכללו גם גידול כרמים.[3]

בתי המלון בעיר היו אף הם בבעלות משפחות יהודיות, כמו משפחות דונט, גולדגלנץ, דנש ואחרים.[3] וכן היה ברשותם קו אוטובוס אחד, שנסע מברהובה למונקאץ'.[3]

מוסדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקווה היהודי בברהובה, היום משמש כבנק

בשנת 1795 נמצאו בברהובה בית תפילה ו״חברה קדישא״.[1] לאחר מכן, הוקמו מוסדות נוספים שהיו מרוכזים במרכז העיר: בית הכנסת הגדול, בית המדרש הגדול, מקווה, משרדי הקהילה, מגורי אב בית הדין, החזן, השמש והשוחטים, מאפיית מצות, משחטת עופות ואטליזים.[1]

אגודות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הקהילה היהודית בעיר פעלו מספר אגודות נשים: אגודת נשים שטיפלה בחולים יהודים וסיפקה מזון כשר למאושפזים בבתי החולים,[1] ארגון ויצו פעל בתחום הסוציאלי והחברתי, אגודת הנשים בהנהלתן של איגנץ וייס וד״ר קרטס מור[3] ו״אגודת הבנות״ שנשיאתה הראשונה הייתה ד״ר אמליה בראון,[3] הרופאה הראשונה בקרפטים.[6]

מוסדות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית במקום הייתה קהילה מאורגנת שנוצרה באמצע המאה ה-19, ובראשה עמד הרב. בשנת 1861 היה הרב אברהם יהודה לייב שוורץ, מחבר ״קול אריה״, שאסף סביבו 50 תלמידים והקים ישיבה.[7] מאוחר יותר הוקמו בעיר מוסדות לימוד נוספים: "תלמוד תורה", "יסודות התורה", ישיבות קטנות וישיבת "בני אשר", שבראשה עמד הרב אשר שטיינמץ, ולמדו בה כ-100 תלמידים בני העיר והסביבה.[1]

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוקם בית ספר עממי ששפת ההוראה בו הייתה עברית. בית הספר פעל בחדרים פרטיים משום שהקהילה סירבה להקצות לו חדרי לימוד. מספר שנים לאחר מכן נענו ראשי הקהילה לפניות הציבור, הקצו לו חדרי לימוד ומיסדו אותו.[1]

״חברה קדישא״[עריכת קוד מקור | עריכה]

״חברה קדישא״ היה אחד המוסדות היהודים הראשונים שהוקם במקום עם הגעת ארבע המשפחות היהודיות להתיישבות בעיר.[1] שנים רבות שימש כיושב הראש של ״חברה קדישא״ שלום שוורץ.[3] המוסד החזיק גם מטבח עממי, שסיפק אוכל חם לנזקקים וחדרי לינה לעניים שהגיעו מחוץ לעיר.[1]

בתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת פעיל בעיר

בית הכנסת הגדול נבנה בסוף המאה ה-19, בקצה אחד של הכיכר המרכזית בעיר.[8] בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימש כחזן ראשי בבית הכנסת ליברמן ולידו פעלה מקהלה בניצוחו של בנו ירוחם ליברמן,[3] השמש היה יוסף וייס, שנפטר כשנה לפני גירוש יהודי ברגסס. אחריו מילא את התפקיד בנו ננדור-שמואל שנשלח יחד עם משפחתו לאושוויץ-בירקנאו, והצליח לשרוד את מחנה הריכוז.[9]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 (כאשר אוקראינה הייתה אחת הרפובליקות של ברית המועצות), הופקע בית הכנסת מרשות הקהילה, הועבר לידי המדינה והוסב למרכז תרבות עירוני.[8]

בשנת 2022 הוחל בפרויקט אוקראיני-הונגרי משותף להסרת מעטפת הבטון שנבנתה סביב בית הכנסת בתקופה הסובייטית - בשנת 1969. מטרת הפרויקט, לשחזר את המראה החיצוני המקורי של בית הכנסת מהמאה ה-19.[8] לדברי ראש המנהל של מחוז טרנסקרפטיה, שיפוץ הבניין אמור להתחיל בשנת 2023, וממשלת הונגריה תממן את השיפוץ. התכנון לפתיחת הבניין מחדש הוא שנת 2024.[8] במסגרת השיפוץ יתווסף וייבנה אגף חדש ומודרני שיחובר לבניין בית הכנסת באטריום זכוכית. האגף יהיה מיועד למשרדים וחללים ציבוריים, שיכללו גם בניית תיאטרון מודרני.[8]

בעיר קיים גם בית כנסת קטן המשמש כבית תפילה. בית כנסת זה עבר שיפוץ במימון חלקי של משרד החוץ ההונגרי.[8]

בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות בשנת מיד לאחר פתיחת השערים ב-1980
קבורה יהודית בצ'כיה

ארגון ההנצחה היהודי של בתי הקברות היהודיים באירופה שם לו למטרה לשמר את קיומם של בתי הקברות היהודיים, לגדר את שטחם, לשמור על קדושתם ולשמש כזיכרון ותיעוד לקהילות שנהרסו.[10] אחד מבתי הקברות הללו הוא בית הקברות היהודי בברהובה. לא קיים מידע על מועד הקמתו של בית הקברות, אך הוא מופיע לראשונה במפות הקדסטרליות (מפות רישום קרקעות) לצורך מס בשנת 1866. המצבה הקדומה ביותר שנשתמרה, מתוארכת לשנת 1797.

בית העלמין עדיין בשימוש והוא מכיל בתוכו 2,000 מצבות. הוא מוקף בגדר בטון ולבנים בגובה שני מטרים עם שערי מתכת, יש בו מבנה טהרה וכן מבנה לשומר בית הקברות.[11] בית הקברות שוכן ברחוב Tomasha Mikhaya אחרי הבתים מס׳ 28 ו-30, ובכדי להגיע אליו יש לנסוע בין הבתים הללו.[11]

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב העיר הראשון היה הרב יצחק רוכליץ. הרב השני, שכיהן בשנים 1861–1881 היה הרב אברהם יהודה לייב הכהן שוורץ, בעל ״קול אריה״,[1] מתלמידי החתם סופר. בשנים 1883–1930 כיהן כרב העיר הרב שלמה שרייבר סופר, בנו של הכתב סופר ונכד החתם סופר,[1] שהתפרסם בחיבוריו על משפחתו: אגרות סופרים וחוט המשולש. חתנו, הרב שלמה הירש, היה רבה האחרון של הקהילה, שכיהן כרב הקהילה בין השנים 1930–1944 ונספה בשואה.[1]

בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קבע האדמו"ר אהרן ראטה את מושבו בברהובה, ובשנת תרצ״ט עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.[12] לאחר עלייתו ארצה של רבי אהרון ראטה, קיבל על עצמו הרב יוסף מאיר פולק, שהיה תלמידו, את הנהגת חבורת ״שומרי אמונים״. הרב נספה בשנת 1944 במחנה הריכוז קמניץ-פודולוסק,[13] ובנו, הרב אברהם אלטר פולק, שניצל עם אמו עלה לישראל והקים בפתח תקווה את החצר מבעלז בשם ״בית אהרון״.[14]

נשיאי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאי הקהילה שכיהנו מתחילת המאה ה-20 היו: ד"ר שמעון רייזמן (Reismann), שנדור וארי (Vari), לאיוש הרשקוביץ, פישל הארטמאן, אלברט פודור (Fodor), יעקב מרמלשטיין (Mermelstein) וד"ר בלה סקלי (Szekely). מור גרינבוים היה מזכיר קהילה.[1]

אישים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האישים המפורסמים מברהובה ניתן למנות:

סר אלכס סנדור אלכסנדר (Sir Alex Sandor Alexander), היה תעשיין, איש כספים ויו״ר של חברות בריטיות רבות. הוא הגיע לבריטניה מצ׳כוסלובקיה כפליט;[6] אנדריאה בוסקור (Andrea Bocskor), חברת הפרלמנט האירופי מטעם הונגריה;[15][16] ד״ר אמליה בראון (Amalia Braun), הייתה הרופאה הראשונה באזור הקרפטים ובברגסס, השתתפה בקונגרס הציוני הראשון יחד עם בנימין זאב הרצל;[6] הרב גבריאל הוגו גריין (Gryn Hugo Gabriel), היה שדרן מוכר וידוע בבריטניה;[17] ד"ר קאג' ג'ן הרטמן (Dr. Kaj Jene Hartmann) היה רופא, שזכה לאחר מותו בפרס פיתוח העיר ( Prize Pro Urbe);[6] ננדור ״קונסי״ וייס (Nandor "Cunci" Weiss), חזר לברהובה אחרי המלחמה, והפך לאחד מאנשי המפתח של הקהילה היהודית בעיר;[6] סנדור ז׳אק (Sándor JÁK) - סופר;[6] מיכאל יוסיפוביץ׳ (Michael Iosipovics), היה חבר נבחרת הכדוריד הלאומית של אוקראינה[6] ואחר כך חבר נבחרת הפועל בישראל;[18] ארנקה סיגל (Aranka Siegal), סופרת ניצולת שואה;[19] הוריו של הכלכלן מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 1976,[20] הגיעו מברהובה; ד״ר ברתולומיאו קובט (Bartholomew Kubat), היה מנתח ידוע פליט מצ׳כוסלובקיה וניצול שואה;[6] מירוסלב קובט (Miroslav Kubat), בתקופת הרפובליקה הראשונה של צ׳כוסלובקיה (1938-1918), עסק בעריכת דין ולאחר מכן שירת כקצין בצבא הצ׳כוסלובקי במלחמת העולם השנייה, לאחר המלחמה חזר לעסוק בעריכת דין ועבר לניו יורק;[6] ג׳ודי קסאב (Judy Casaab) נולדה להורים יהודים ממוצא הונגרי, חיה בברגסאס ואחרי המלחמה עברה להתגורר באוסטרליה. זכתה פעמיים בפרס ארצ׳יבלד (Archibald Prize) ופעם אחת בפרס וין (Wynne Prize). הייתה אומנית, ציירת פורטרטים, שרטטת ואומנית נוף, זכתה בפרס הזהב של הונגריה;[21][6] פירוסקה רייכארט (Piroska Reichart), הייתה משוררת וסופרת.[6]. אלוף משנה ישראל ירקוני שלישם הצבאי של שלושה נשיאי מדינת ישראל[3]. אלברט אלוביץ' בעל אותות ההצטיינות הרב ביותר בצבא הצ'כוסלובקי. ד"ר פרנץ איז'ק רופא בכיר במערכת הרפואה הישראלית בשנות ה-50 וה-60.

תנועות הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פעלו כמעט כל תנועות הנוער הציוניות, ורבים מבני הקהילה הצעירים היו חברים בהן, בעיקר בתקופה שבין מלחמות העולם. שתי תנועות הנוער הגדולות ביותר היו התנועה החלוצית-ציונית ״השומר קדימה״ ותנועת ״בית"ר״.[22]

תנועת ״השומר קדימה״ נוסדה בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20. היא מנתה מאות חברים והיו לה 10 סניפים ברחבי צ׳כוסלובקיה, במיוחד במזרח המדינה ובאזורי הגבול עם הונגריה ורומניה. התנועה התמקדה בעיקר בחינוך ציוני ובצופיות[3] והייתה הראשונה שדאגה לאגד ולרכז את הנוער היהודי בעיר.[22] בשנת 1928 התכנסה ועידת "השומר קדימה" הכללית בעיר, שבמסגרתה התקיימו דיונים בין התנועה ובין תנועת ״בית״ר״ בניסיון לחלק את תחומי הפעילות ביניהן.[22]

בתקופה זו נהגו שתי התנועות לערוך שני מופעים גדולים שהיו ממלאים את האולם הגדול של העיר בקהל צופים - ״השומר קדימה״ ערכה את המופע בחנוכה ו״בית״ר״ ערכה בפורים.[3] מנהיג תנועת ״השומר קדימה״, בלה גרוס, שנספה מאוחר יותר בשואה, אף שימש כציר באחד הקונגרסים הציוניים שהתקיימו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.[22]

מתוך ״השומר קדימה״ יצאו שתי תנועות נוספות, תנועת ״הנוער הציוני״ ותנועת ״בית״ר״ שמנתה חברים רבים.[3] בנוסף להן פעלו בעיר תנועות נוער נוספות, ״השומר הצעיר״ שנוסד בשנת 1933,[3] כאשר מספר שנים לאחר מכן נטמעה בו תנועת ״השומר קדימה״ והפכה לחלק ממנו,[22] ותנועת הנוער ״בני עקיבא״.[7]

תנועות הנוער התבססו על התנדבות החברים והן דאגו לכל צרכיהן ותוכניותיהן ללא תמיכות ותקציבים. החינוך הציוני לא פסק גם כאשר הועברה ברהובה לשליטת הונגריה. הואיל והשלטון ההונגרי לא ראה בעין יפה את התארגנות הצעירים היהודים, נאלצו רוב המדריכים בתנועות השונות לעזוב את העיר והפעילות בתנועות הנוער עברה למחתרת.[3]

בנוסף לתנועות הנוער התארגנו בעיר מספר מפלגות כמו ״הרוויזיוניסטים״, ״הציונים הכלליים״ ו״המזרחי״.[3]

בין מייסדי ״השומר קדימה״ ו״הציונים הכלליים״, ניתן למנות את בלה גרוס, פישל הרטמן, ליפוט רוז, ברנט האלס ואחרים. מייסד תנועת ״בית״ר״ בעיר היה אלכסנדר וינקלר ומפקדי התנועה היו שמואל טייכמן ואלישע כ״ץ.[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה לזכר יהודי ברהובו/ברגסס בחולון
  • בשנת 1981 הוקמה אנדרטה לזכר יהודי ברגסס/ברהובה והסביבה בבית העלמין הדרום בחולון.[23] על גבי האנדרטה ניתן להבחין בתבליט בית הכנסת הגדול בעיר.
  • יער לזכר יהודי הקהילה ניטע בהרי ירושלים.[3]
  • הקהילה הונצחה בספר יזכור ״יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות״ של יהושע הלוי. היה ניסיון לרשום את שמות קורבנות השואה בספר זה, המוקדש ליהודי קהילת העיר, אך הוא לא צלח הואיל ולא נשאר כל זכר ממשפחות רבות. ניסיון נוסף היה להנציח את ראשי הקהילה היהודית במקום לאורך התקופות, אך גם הוא נכשל מכיוון שהיו חסרים שמותיהם ותמונותיהם.[3]
  • באלבום אושוויץ, קיימים תצלומים שצולמו על ידי אנשי אס אס, בהם רואים את יהודי הונגריה מאזור קרפתו-רותניה, אשר מגיעים למחנה, כאשר רבים מהם הגיעו מגטאות ברגסס, ששימשו נקודת איסוף ליהודים ממספר עיירות קטנות. זו גם העדות המצולמת היחידה לרצח ההמוני במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.[22]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי, קהילת יהודי ברגובו - ברהובו - ברגסאס, באתר אנו, מוזיאון העם היהודי
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ברגסס (Beregszász), באתר יד ושם, האנציקלופדיה של הגיטאות
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 יהושע הלוי, יהושע הלוי (ע), יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות, תל אביב נתניה: ארגון יוצאי ברהובו-ברגסס והסביבה, תשמ״ט-1989
  4. ^ Berehove, Internet Encyclopedia of Ukraine (באנגלית)
  5. ^ 1 2 History, City of Berghovo official Website (English Version) (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Marshall J. KATZ, Berehove, Ukraine, JewishGen, ‏26 יוני 2011 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Spector, & Wigoder, G., Encyclopedia of Jewish Life : before and during the Holocaust, כרך Volume I, A-J, ניו יורק: Yad Vashem, New York University Press, 2001, עמ' 113
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Ukraine: Joint Hungarian-Ukrainian project will remove Soviet-era concrete shell and renovate former Great Synagogue of Beregszász/Berehove, Jewish Heritage Euope, ‏20 פברואר 2022 (באנגלית)
  9. ^ The Earrings from Beregszász: Mystery Solved after Eighty Years,  יד ושם, בלוג. This story was written with the participation of the Artifacts Department at Yad Vashem, ‏6 אפריל 2021 (באנגלית)
  10. ^ Fencing Jewish cemeteries, Fencing Jewish cemeteries (באנגלית)
  11. ^ 1 2 Jewish cemetery in Berehove (Beregszász), Ukraine,  The Bezalel Narkiss, Index of Jewish Art (באנגלית)
  12. ^ האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן ראטה", מכתב האדמו"ר רבי אהרן ראטה (ר' אהרל'ע) בעל "שומר אמונים" – אודות עלייתו לארץ ישראל, ואודות פעולותיו בחו"ל לקירוב אנשים לעבודת השי"ת – סאטמר, תרצ"ב, באתר קדם, בית מכירות פומביות, ‏13 נובמבר 2018
  13. ^ Rabbi Yosef Mayer M'Bergsaz Pollack, GENi
  14. ^ ה'תשס"ו – נפטר רבי אברהם אלטר פולק, האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקווה, ובנו החורג של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז, באתר https://tipid11.wordpress.com/, יהדות ומסורת, ‏21 ספטמבר 2011
  15. ^ (Andrea) Bocskor, https://www.eumonitor.eu/ (באנגלית)
  16. ^ Andrea BOCSKOR, eppgroup.eu (באנגלית)
  17. ^ Albert Friedlander, Gryn Hugo Gabriel, Oxford Dictionary of National Biography, ‏23 ספטמבר 2010 (באנגלית)
  18. ^ כדור-יד, באתר ארכיון מורשת הפועל
  19. ^ About the Author, Aranka Siegal, https://us.macmillan.com/ (באנגלית)
  20. ^ Milton Friedman, Facts, https://www.nobelprize.org/, ‏1976 (באנגלית)
  21. ^ Judy Cassab, https://www.artgallery.nsw.gov.au/, פרס ארצ׳יבלד (באנגלית)
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 מפגש של תנועת הנוער הציונית "השומר קדימה" בברהובו שבצ'כוסלובקיה, 11 במאי 1930, באתר יד ושם
  23. ^ ברגסס והסביבה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קהילת_יהודי_ברהובה&oldid=38435911"