ראובן ברקת

ראובן ברקת
	ראובן ברקת, 1966
לידה	25 באוקטובר 1906; ו' בחשוון ה'תרס"ז; טבריג, האימפריה הרוסית
פטירה	5 באפריל 1972 (בגיל 65); כ"א בניסן ה'תשל"ב; ירושלים, ישראל
שם לידה	ראובן בורשטיין
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1926
מקום קבורה	הר הזיתים, ירושלים
השכלה	אוניברסיטת פריז; אוניברסיטת שטרסבורג;
מפלגה	מפא"י (-1968); העבודה (1968 - 1972)
סיעה	המערך הראשון (1965 - 1968); העבודה (1968 - 1969); המערך (1969 - 1972)
דת	יהדות
	17 בנובמבר 1969 – 5 באפריל 1972; (שנתיים)
	→ קדיש לוז ישראל ישעיהו-שרעבי ←
כנסות	ה־7
	22 בנובמבר 1965 – 5 באפריל 1972; (6 שנים)
כנסות	6–7
	יוני 1960 – ינואר 1962; (כשנה)
	→ חיים יחיל גרשון אבנר ←
	מזכ"ל מפא"י;
	מזכ"ל מפא"י;

ראובן בָּרְקַת (בורשטיין) (25 באוקטובר 1906 – 5 באפריל 1972) היה חבר הכנסת ויושב ראש הכנסת ושימש כמזכ"ל מפא"י.

ביוגרפיה

ברקת נולד בטבריג, שבליטא. אביו הרב אברהם אהרון בורשטיין כונה ברבים "הגאון מטבריג". ברקת למד בחדר ובישיבה, ולאחר מכן בגימנסיה העברית בפוניבז' (ליטא). ברקת למד ספרות ומשפטים בסורבון (פריז) ובאוניברסיטת שטרסבורג, והיה ממייסדי "החלוץ הצעיר" ויו”ר "העברי הצעיר" בליטא. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון הסטודנטים העבריים בגולה.

ברקת עלה לארץ ישראל בשנת 1926. במאי 1951 עיברת את שמו מבורשטין לברקת^[1].

בארץ ישראל שימש ברקת בתפקידים רבים ביישוב טרם קום מדינת ישראל:

מזכיר מחלקת ההתיישבות של המרכז החקלאי (בין השנים 1928–1933)
מנהל מחלקת הקשרים הציבוריים ב"העברה" של רכוש יהודי גרמניה לארץ-ישראל (בין השנים 1933–1938)
מזכ"ל הוועד הארצי למען החייל היהודי (בין השנים 1940–1946).

בשנת 1946 הצטרף ברקת למחלקה המדינית של ההסתדרות.

משנת 1949 עד התפטרותו בשנת 1960, היה חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל של ההסתדרות^[2]. בנוסף נשא בתפקידים שונים בהסתדרות. בספטמבר 1949, עם הקמת מחלקת הארגון בהסתדרות, הועמד ברקת בראשה^[3]. היה גם יושב ראש המחלקה הערבית בהסתדרות^[4], ובמהלך שנות ה-50 כיהן כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות והיה לו חלק חשוב בכינון קשרים בין ההסתדרות לבין תנועות עממיות באסיה ובאפריקה^[5]. בנוסף היה נציג מפא"י בארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי, ארגון בינלאומי של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות ותנועות פועלים^[6]. באפריל 1960 הוא פרש מכל תפקידיו בהסתדרות על רקע מתיחות עם מזכ"ל ההסתדרות, פנחס לבון^[7].

במאי 1960 מונה ברקת לשגריר ישראל בנורווגיה^[8], וכעבור שנה וחצי, הוכרז שמונה לשגריר במוסקבה^[9]. אך בינואר 1962 שב לישראל, ומונה להיות המזכיר הכללי של מפא"י^[10], תפקיד בו כיהן בין השנים 1962–1966.

בשנת 1965 נבחר לכנסת השישית מטעם המערך, ובראשית ימי הכנסת השביעית (1969) נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת^[11], שבו כיהן עד יום פטירתו. בעקבות מותו הפתאומי, במהלך כהונתו כיו"ר, נערכה ישיבת אבל בכנסת במעמד נשיא המדינה, משפחתו, חברי הממשלה והכנסת^[12]. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים^[13], ועל שמו רחובות בחולון ונתניה. עם פטירתו הוכרז על יום אבל לאומי^[14].

אשתו מרים (1912–2005)^[15], הייתה בתו של ד"ר יעקב שלום אנגל^[16], ואחותו של הקולונל מאיר אנגל שנפטר ב-1964 מהתקף לב בעת שירותו כרב בצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם^[17]^[18].

במלאת שנה למותו נערך בירושלים סימפוזיון בינלאומי, על בעיות הפרלמנטיזם הדמוקרטי בזמן החדש^[19].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראובן ברקת בוויקישיתוף

ראובן ברקת, באתר הכנסת
ראובן ברקת, באתר כנסת פתוחה
כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים
מידע על ראובן ברקת בקטלוג הספרייה הלאומית
חביב כנען, <<הגוש>> עוצר את ראובן ברקת, הארץ, 8 בנובמבר 1962
יאיר בוימל, יחסו של הממסד הישראלי לערבים בישראל: מדיניות, עקרונות ופעולות: העשור השני, 1958 – 1968, אתר אורנים
ארכיונו האישי של ראובן ברקת שמור בארכיון מפלגת העבודה.
ראובן ברקת (1906-1972), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951
^ ראובן ברקת על התפטרותו, הארץ, 10 באפריל 1960
^ 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949
^ כנס הקואופרציה הערבית בנצרת, הארץ, 29 באוקטובר 1958
^ ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960
^ סעיף 4 של הסוציאנטרן, הארץ, 21 ביולי 1955
^ לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960
^ ראובן ברקת - שגריר בנורבגיה, למרחב, 17 במאי 1960
^ ראובן ברקת ־ שגריר במוסקבה, קול העם, 17 בספטמבר 1961
ראובן ברקת שגריר במוסקבה, הארץ, 17 בספטמבר 1961
^ ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962
^ ראובן ברקת יוצע לתפקיד יו"ר הכנסת, דבר, 13 בנובמבר 1969
^ ישיבת־אבל בכנסת לזכר ראובן ברקת, על המשמר, 14 באפריל 1972
^ ראובן ברקת יובא הבוקר למנוחות, על המשמר, 7 באפריל 1972
ברקת יובא לקבורה היום בהר הזיתים, דבר, 7 באפריל 1972
^ ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, עם עובד, 2018, עמ' 121.
^ כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים
^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר יעקב שלום אנגל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2230
^ גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964
^ ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
^ נפתח הסימפוזיון לזכר ראובן ברקת, דבר, 3 במאי 1973

[1] אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951

[2] ראובן ברקת על התפטרותו, הארץ, 10 באפריל 1960

[3] 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949

[4] כנס הקואופרציה הערבית בנצרת, הארץ, 29 באוקטובר 1958

[5] ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960

[6] סעיף 4 של הסוציאנטרן, הארץ, 21 ביולי 1955

[7] לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960

[8] ראובן ברקת - שגריר בנורבגיה, למרחב, 17 במאי 1960

[9] ראובן ברקת ־ שגריר במוסקבה, קול העם, 17 בספטמבר 1961
ראובן ברקת שגריר במוסקבה, הארץ, 17 בספטמבר 1961

[10] ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962

[11] ראובן ברקת יוצע לתפקיד יו"ר הכנסת, דבר, 13 בנובמבר 1969

[12] ישיבת־אבל בכנסת לזכר ראובן ברקת, על המשמר, 14 באפריל 1972

[13] ראובן ברקת יובא הבוקר למנוחות, על המשמר, 7 באפריל 1972
ברקת יובא לקבורה היום בהר הזיתים, דבר, 7 באפריל 1972

[14] ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, עם עובד, 2018, עמ' 121.

[15] כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים

[16] דוד תדהר (עורך), "ד"ר יעקב שלום אנגל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2230

[17] גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964

[18] ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)

[19] נפתח הסימפוזיון לזכר ראובן ברקת, דבר, 3 במאי 1973

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]