ראובן ברקת
 | |||||||
| ראובן ברקת, 1966 | |||||||
| לידה |
25 באוקטובר 1906 טבריג, ליטא, האימפריה הרוסית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1972 (בגיל 65) ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1926 | ||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים | ||||||
| השכלה | סורבון, אוניברסיטת שטרסבורג | ||||||
| עיסוק |
פוליטיקאי, דיפלומט, חבר איגוד מקצועי | ||||||
| מפלגה |
המערך | ||||||
| סיעה | המערך, העבודה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ראובן בַּרְקַת (בורשטיין) (25 באוקטובר 1906 – 5 באפריל 1972) היה יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפא"י.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברקת נולד בשנת 1906 בטבריג, שבליטא. אביו הרב אברהם אהרון בורשטיין כונה ברבים "הגאון מטבריג". ברקת למד בחדר ובישיבה, ולאחר מכן בגימנסיה העברית בפוניבז' (ליטא). ברקת למד ספרות ומשפטים בסורבון (פריז) ובאוניברסיטת שטרסבורג, והיה ממייסדי "החלוץ הצעיר" ויו”ר "העברי הצעיר" בליטא. כמו כן כיהן כיו"ר ארגון הסטודנטים העבריים בגולה.
ברקת עלה לארץ ישראל בשנת 1926. במאי 1951 עיברת את שמו מבורשטין לברקת.[1]
בארץ שימש ברקת בתפקידים רבים ביישוב טרם קום המדינה:
- מזכיר מחלקת ההתיישבות של המרכז החקלאי (בין השנים 1928–1933)
- מנהל מחלקת הקשרים הציבוריים ב"העברה" של רכוש יהודי גרמניה לארץ-ישראל (בין השנים 1933–1938)
- מזכ"ל הוועד הארצי למען החייל היהודי (בין השנים 1940–1946).
בשנת 1946 הצטרף ברקת למחלקה המדינית של ההסתדרות.
משנת 1949, עד התפטרותו בשנת 1960, היה חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל של ההסתדרות. בנוסף נשא בתפקידים שונים בהסתדרות. בספטמבר 1949, עם הקמת מחלקת הארגון בהסתדרות, הועמד ברקת בראשה.[2] היה גם יושב ראש המחלקה הערבית בהסתדרות ובמהלך שנות ה-50 כיהן כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות והיה לו חלק חשוב בכינון קשרים בין ההסתדרות לבין תנועות עממיות באסיה ובאפריקה,,[3] אולם באפריל 1960 הוא פרש מכל תפקידיו בהסתדרות על רקע מתיחות עם מזכ"ל ההסתדרות, פנחס לבון.[4] באמצע שנת 1960 מונה ברקת לשגריר ישראל בנורווגיה,[5] וכעבור שנה וחצי, בינואר 1962 ,[6] שב לישראל ומונה לתפקיד המזכיר הכללי של מפא"י, תפקיד בו כיהן בין השנים 1962–1966.
בשנת 1965 נבחר לכנסת מטעם המערך, ובראשית ימי הכנסת השביעית (1969) נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת, שבו כיהן עד יום פטירתו. בעקבות מותו הפתאומי במהלך כהונתו כיו"ר הוכרזו, כחוק, שלושה ימי אבל במדינת ישראל.[7] קברו בבית הקברות בהר הזיתים, ועל שמו רחובות בחולון ונתניה.
אשתו מרים (ה'תרע"ב, 1912 - ה'תשס"ה, 2005)[8] הייתה בתו של ד"ר יעקב שלום אנגל, ואחותו של הקולונל מאיר אנגל שנפטר ב-1964 מהתקף לב בעת שירותו כרב בצבא ארצות הברית במלחמת וייטנאם.[9][10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראובן ברקת, באתר הכנסת - ראובן ברקת, באתר כנסת פתוחה
- יאיר בוימל, יחסו של הממסד הישראלי לערבים בישראל: מדיניות, עקרונות ופעולות: העשור השני, 1958 – 1968, אתר אורנים
- כרטיס הקבר של ראובן ברקת, באתר הר הזיתים
- ארכיונו האישי של ראובן ברקת שמור בארכיון מפלגת העבודה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אישים ומוסדות, דבר, 17 במאי 1951
- ^ 220 אלף חברים בהסתדרות, דבר, 21 בספטמבר 1949
- ^ ז. דויד, קצרות, על פרישה אחת, דבר, 22 באפריל 1960
- ^ לבון מגיב על הפרסומים בקשר להתפטרות ברקת, דבר, 8 באפריל 1960
- ^ אנשים ומוסדות, דבר, 2 ביוני 1960
- ^ ראובן ברקת נכנס לתפקידו, דבר, 7 בינואר 1962
- ^ הגיון בשגעון, 12 במאי 2006
- ^ כרטיס הקבר של מרים ברקת, באתר הר הזיתים.
- ^ גיסו של ברקת נהרג בסייגון, מעריב, 17 בדצמבר 1964.
- ^ ידיעה על מותו של קולונל אנגל, באתר הניו יורק טיימס (באנגלית).
- רשימת חברי הכנסת
- יושבי ראש הכנסת
- ילידי 1906
- אנשי העלייה הרביעית
- יוצאים בשאלה
- חברי כנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה
- חברי כנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי כנסת מטעם העבודה
- פעילי ההסתדרות הכללית
- שגרירי ישראל בנורווגיה
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הנביאים
- ראשי האגודה למען החייל
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- ישראלים שנפטרו ב-1972
