הכרה בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרטים רבים לא נראים נכונים ובלי מקורות..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הכרה בישראל היא הכרה דיפלומטית במדינת ישראל בקרב מדינות העולם. מעמדה של ישראל נתון במחלוקת בשל הסכסוך הישראלי-ערבי ומבין 192 המדינות האחרות החברות באו"ם, 163 מכירות בישראל.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרה בישראל דה-פקטו ודה-יורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 במאי 1948 הוקמה מדינת ישראל עם הכרזת העצמאות אשר נישאה בבית דיזנגוף. הליגה הערבית ומדינות ערב התנגדו לכל חלוקה של ארץ ישראל ולהקמת מדינה יהודית. בשל כך הללו נקטו בפעולה צבאית נגד המדינה, אשר נחשבת בישראל למלחמת העצמאות. עם הכרזת העצמאות הוקמה גם הממשלה הזמנית של ישראל, שזכתה בתוך זמן קצר בהכרה דה פקטו של ארצות הברית, ואחריה איראן (אף על פי שהצביעה נגד תוכנית החלוקה של האו"ם), גואטמלה, איסלנד, ניקרגואה, רומניה ואורוגוואי. ב-17 במאי 1948 ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה שהכירה בישראל דה יורה ולאחריה הצטרפו ניקרגואה, צ'כוסלובקיה, סרביה ופולין. ארצות הברית הרחיבה את ההכרה דה-יורה ב-31 בינואר 1949 לאחר מערכת הבחירות לאספה המכוננת.

קבלת ישראל לאו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במאי 1948, יממה לאחר הכרזת העצמאות, ישראל פנתה לאו"ם וביקשה להתקבל כחברה מן המניין, אך הבקשה נדחתה על הסף במועצת הביטחון. גם הפנייה השנייה של ישראל, ב-17 בדצמבר 1948, נדחתה על ידי מועצת הביטחון, הפעם בהצבעה, שתוצאותיה היו 5 בעד, 1 נגד ו-5 נמנעו. סוריה הייתה המתנגדת היחידה; ארצות הברית, ארגנטינה, קולומביה, ברית המועצות ואוקראינה הצביעו בעד ובלגיה, בריטניה, קנדה, סין וצרפת נמנעו.

הפנייה השלישית של ישראל הייתה לאחר הבחירות לאספה המכוננת. ב-4 במרץ 1949, בהחלטה 69 של מועצת הביטחון של האו"ם, נאמר שישראל היא מדינה שוחרת שלום, ומועצת הביטחון ממליצה על קבלתה כחברה באו"ם. בהצבעה, נציג מצרים נמנע ונציג הממלכה המאוחדת לא הופיע כלל לדיון. בעד ההחלטה הצביעו סין, צרפת, ארצות הברית, ברית המועצות, ארגנטינה, קנדה, קובה, נורווגיה, והרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.

ב-11 במאי 1949 אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב של שני שלישים את הבקשה להכניס את ישראל לאו"ם בהחלטה 273 של העצרת הכללית של האו"ם. בהצבעה באספה הכללית הצביעו 37 בעד, 12 נגד ו-9 נמנעו. המדינות שהצביעו בעד היו ארגנטינה, אוסטרליה, בוליביה, קנדה, צ'ילה, סין, קולומביה, קוסטה ריקה, קובה, צ'כוסלובקיה, הרפובליקה הדומיניקנית, אקוודור, צרפת, גואטמלה, האיטי, הונדורס, איסלנד, ליבריה, לוקסמבורג, מקסיקו, הולנד, ניו זילנד, ניקרגואה, נורווגיה, פנמה, פרגוואי, פרו, הפיליפינים, פולין, אוקראינה, דרום אפריקה, ברית המועצות, ארצות הברית, אורוגוואי, ונצואלה ויוגוסלביה. מקרב המתנגדות היו שש משבע חברות הליגה הערבית (מצרים, עיראק, לבנון, סעודיה, סוריה ותימן) וכן אפגניסטן, בורמה, אתיופיה, הודו, איראן (שהכירה לפני כן בישראל דה פקטו) ופקיסטן. הנמנעות היו בלגיה, ברזיל, דנמרק, אל סלוודור, יוון, סיאם, שוודיה, טורקיה והממלכה המאוחדת. רבות מהמדינות שהצביעו בעד כבר הכירו בישראל, לפחות דה פקטו, עוד לפני ההצבעה באו"ם.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לסוף שנות השישים רקמה ישראל יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות מערב אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, וחלק ניכר ממדינות אפריקה.

לאחר מלחמת ששת הימים הופעל לחץ דיפלומטי וצבאי רב על ישראל, ומדינות ערב איימו להטיל אמברגו נפט על מדינות שקיימו יחסים דיפלומטיים עם ישראל. כתוצאה מכך ניתקו מדינות רבות באפריקה ובאסיה את יחסיהן עם ישראל. גם מדינות הגוש הסובייטי תמכו בחרם הערבי, ורובן ניתקו בשנת 1967 את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל, בהן ברית המועצות, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה ובולגריה. לאחר קריסת ברית המועצות ב-1991 חידשו מדינות אלה את היחסים דיפלומטיים עם ישראל.

בעקבות ועידת ח'רטום (1967) ומשבר האנרגיה העולמי (1973) ניתקו מדינות רבות את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, בהן מדינות מאמריקה הלטינית (בוליביה, קובה, ניקרגואה וונצואלה), מהליגה הערבית (מאוריטניה), מאפריקה (צ'אד, גינאה, מאלי וניז'ר) וכן איראן (עוד לפני המהפכה האסלאמית). רוב היחסים עם מדינות אלה לא שוקמו.

משנות השמונים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההכרה של אש"ף בישראל והתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, שוקמו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות רבות באפריקה ואסיה ואף עם מספר מדינות ערביות. קריית הוותיקן הכירה בישראל באופן רשמי בשנת 1994.

בשנת 2002 הליגה הערבית הציעה הכרה של מדינות ערב בישראל, כחלק מיוזמת השלום הערבית.

בעקבות מלחמת לבנון השנייה (2006) והסגר על רצועת עזה (2007) הורעו או הושעו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין מספר מדינות.

גינאה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ב-12 ביוני 1967, וחידשה אותם ב-20 ביולי 2016, לאחר שקיבלה תמיכה מישראל במאבקה בהתפרצות נגיף האבולה במדינה.(אנ')

היחסים בין עומאן נותקו ב-28 בינואר 1996, וחודשו ב-27 באוקטובר 2018, בעקבות המפגש בין המנהיגים בנימין נתניהו ויוסוף בן עלווי[2], וכעבור 3 חודשים, ב-20 בינואר 2019, חודשו גם היחסים עם צ'אד, אשר יחסיה הדיפלומטים עם ישראל נותקו מ-28 בנובמבר 1972.

המצב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2019, 29 מדינות החברות באו"ם לא מכירות במדינת ישראל, בהן 17 מדינות החברות בליגה הערבית (אלג'יריה, בחריין, קומורו, ג'יבוטי, עיראק, כווית, לבנון, לוב, מרוקו, קטר, ערב הסעודית, סומליה, סודאן, סוריה, תוניסיה, איחוד האמירויות הערביות ותימן), 9 מדינות חברות הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (אפגניסטן, בנגלדש, ברוניי, אינדונזיה, איראן, מלזיה, מאלי, ניז'ר ופקיסטן), ושלוש מדינות נוספות (בהוטן, קובה[דרוש מקור] וקוריאה הצפונית).

למדינות אלו אין אפשרות להיכנס עם דרכון ישראלי[דרוש מקור]. חלק מהמדינות אינן מאפשרות כניסת בעלי דרכונים של מדינות אחרות, שבהם מופיעה אשרת כניסה לישראל.

רשימת המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

= מדינות ללא קשרים דיפלומטים עם ישראל = מדינות שניתקו קשרים דיפלומטים עם ישראל
שם המדינה[3] תאריך הכרה בישראל

דה יורה

הערות
אוגנדה לא ידוע היחסים נותקו ב-30 במרץ 1972 וחודשו בשנת 1994

אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בקניה)

אוזבקיסטן 21 בפברואר 1992 שגרירות בטשקנט
אוסטריה 5 במרץ 1949 שגרירות בווינה
אוסטרליה 29 בינואר 1949 שגרירות בקנברה
אוקראינה 26 בדצמבר 1991 שגרירות בקייב
אורוגוואי 19 במאי 1948 שגרירות במונטווידאו
אזרבייג'ן 7 באפריל 1992 שגרירות בבאקו
ללא קשרים איחוד האמירויות בנובמבר 2015 נפתחה נציגות ישראלית רשמית ראשונה באבו דאבי.
איטליה 8 בפברואר 1949 שגרירות ברומא
איי בהאמס 24 בספטמבר 1974 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות במקסיקו)
איי מרשל 16 בספטמבר 1987 אין שגרירות (התיאום נעשה דרך שגריר איי מרשל בישראל)
איי סיישל ספטמבר 1992 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגריר בקניה)
איי שלמה ינואר 1989 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגריר איי שלמה בישראל)
ללא קשרים אינדונזיה
איסלנד 11 בפברואר 1949 שגרירות ברייקיאוויק
ניתקו את היחסים איראן הכירה בישראל דה פקטו ב-14 במרץ 1950. הקשרים נותקו בעקבות המהפכה במדינה ולאחר הימלטות צוות השגרירות מהמדינה ב-18 בפברואר 1979
אירלנד ינואר 1975 שגרירות בדבלין
אל סלוודור 11 בספטמבר 1948 שגרירות בסן סלוודור
אלבניה 16 באפריל 1949 יחסים דיפלומטים רשמיים מתקיימים משנת 1991

שגרירות בטירנה

ללא קשרים אלג'יריה
אנגולה 16 באפריל 1992 שגרירות בלואנדה
אנדורה 13 באפריל 1994 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בספרד)
אנטיגואה וברבודה 22 ביוני 1983 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
אסטוניה 9 בינואר 1992 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בפינלנד)
ללא קשרים אפגניסטן
אקוודור 2 בפברואר 1949 שגרירות בקיטו
ארגנטינה 14 בפברואר 1949 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגריר רומניה בישראל)
אריתריאה 6 במאי 1993 שגרירות באסמרה
ארמניה 4 באפריל 1992 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות ארמניה בישראל)
ארצות הברית 14 במאי 1948 שגרירויות בוושינגטון
אתיופיה 24 באוקטובר 1961 שגרירות באדיס אבבה
ללא יחסים בהוטן
בוטסואנה אין תאריך מדויק התקיימו יחסים דיפלומטים משנת 1966(עצמאות המדינה)

ועד אוקטובר 1973 (מלחמת יום כיפור).

היחסים חודשו בשנת 1994 (הסכמי אוסלו)

אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגריר בוטסואנה בישראל)

בולגריה 4 בדצמבר 1948 היחסים נותקו ב-10 ביוני 1967 (בזמן מלחמת ששת הימים)

וחודשו ב-3 במאי 1990

שגרירויות בסופיה ווארנה

ניתקו את היחסים בוליביה 24 בפברואר 1949 ניתקה את קשריה הדיפלומטים עם ישראל ב-2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה

החל מ-2014, נדרשת הוצאת ויזה לשם כניסה למדינה (לבעלי דרכון ישראלי).

בוסניה והרצגובינה 26 בספטמבר 1997 אין שגרירות במדינה (תיאום נעשה דרך שגריר בוסניה בישראל)
בורונדי לא ידוע אין שגרירות במדינה (תיאום נעשה דרך השגרירות באתיופיה)
בורקינה פאסו 5 ביולי 1961 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בחוף השנהב)
ללא יחסים בחריין
בלגיה 15 בינואר 1950 שגרירות בבריסל
בליז 6 בספטמבר 1984 אין שגרירות במדינה (תיאום נעשה דרך השגרירות באל סלבדור)
בלארוס 10 ביולי 1991 11 במאי 1949 (דה פקטו)[4]שגרירות במינסק
ללא יחסים בנגלדש
בנין 5 בדצמבר 1984 אין שגרירות במדינה (תיאום נעשה דרך השגרירות באתיופיה)
ברבדוס 29 באוגוסט 1967 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
ללא יחסים ברוניי
ברזיל 7 בפברואר 1949 שגרירויות בברזיליה
בריטניה 28 באפריל 1950 שגרירות בלונדון
גאורגיה יוני 1992 שגרירות בטיביליסי
גאנה לא ידוע היחסים נותקו באוקטובר 1973 (מלחמת יום כיפור) ושוקמו ב-2011, עם

פתיחתה של שגרירות ישראל בעיר הבירה אקרה

גבון 29 בספטמבר 1973 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות גבון בישראל)
גואטמלה 19 במאי 1948 שגרירות בגואטמלה-סיטי
ללא יחסים ג'יבוטי
גינאה לא ידוע אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בסנגל)
גינאה ביסאו מרץ 1994 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בגבון)
גינאה המשוונית לא ידוע אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בקמרון)
גמביה לא ידוע אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בסנגל)
ג'מייקה ינואר 1962 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
גרמניה 12 במאי 1965 שגרירויות בברלין
גרנדה ינואר 1975 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
דומיניקה ינואר 1978 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
דנמרק 2 בפברואר 1949 שגרירות בקופנהגן
דרום אפריקה 24 במאי 1948 שגרירות בפרטוריה
דרום סודאן 28 ביולי 2011 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות דרום סודאן בישראל)
האיטי 26 בפברואר 1949 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות ברפובליקה הדומיניקנית)
הודו 17 בספטמבר 1950 שגרירות בניו דלהי
הולנד 11 במאי 1949 שגרירות בהאג
הונגריה 24 במאי 1948 שגרירות בבודפשט
הונדורס 8 בנובמבר 1948 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות הונדורס בישראל)
וייטנאם 12 ביולי 1993 שגרירות בהאנוי
ונואטו 16 בדצמבר 1993 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות ונואטו בישראל)
ניתקו את היחסים ונצואלה 27 ביוני 1948 היחסים נותקו בשנת 2009, ביוזמת הנשיא הוגו צ'אווס
וותיקן 30 בדצמבר 1993 שגרירות בוותיקן
זימבבואה 26 בנובמבר 1993 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות זימבבואה בישראל)
זמביה 1964 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות זימבבואה בישראל)

היחסים בין המדינות נותקו בשנת 1973 וחודשו בשנת 1997

חוף השנהב 15 בפברואר 1961 שגרירות באביג'אן
טג'יקיסטן אפריל 1992 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות טג'יקיסטן בישראל)
טובאלו יולי 1984 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות טובאלו בישראל)
טוגו לא ידוע אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בחוף השנהב)
טונגה יוני 1977 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות טונגה בישראל)
טורקיה 28 במרץ 1949 שגרירות ישראל באנקרה
טורקמניסטן 6 באוקטובר 1993 שגרירות באשגבאט
טנזניה לא ידוע אין שגרירות (תיאום נעשה דרך השגרירות בקניה)

הקשרים בין המדינות נותקו לאחר מלחמת ששת הימים וחודשו בשנת 2017

טרינידד וטובגו ינואר 1962 אין שגרירות
ירדן 1994 שגרירות בעמאן.

בעקבות התקרית בשגרירות ישראל בעמאן 2017 הוחזרה השגרירה הישראלית. נכון לעכשיו טרם מונה שגריר חדש.

ללא יחסים כווית
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
מיאנמר שגרירות ביאנגון
מצרים 1977 שגרירות בקהיר
היחסים נותקו מרוקו 1994 בעקבות הסכמי אוסלו היחסים בין המדינות נותקו בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה
ניקרגואה אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות ישראל בקוסטה ריקה)

היחסים בין המדינות נותקו בשנת 2010 בעקבות פרשת המרמרה וחודשו בשנת 2017

סרי לנקה מרץ 1955 אין שגרירות (תיאום נעשה דרך שגרירות ישראל בהודו)

היחסים כוננו ונותקו מספר פעמים.

פולין מאי 1948 שגרירות ישראל בוורשה

היחסים נותקו ב-1967 בעקבות מלחמת ששת הימים, וחודשו בשנת 1990 עם נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמית ולדמן, ‏העולם כולו נגדנו? בדקנו, באתר ‏mako‏‏, ‏8 באפריל 2017‏
  2. ^ https://www.i24news.tv/en/news/international/187274-181027-oman-optimistic-about-trump-peace-plan-recognizes-israel-as-state
  3. ^ הקישורים הפנימיים מתייחסים לערכים אודות היחסים בין המדינות. אם לא קיים ערך שכזה, הקישור יהיה לערך אודות המדינה.
  4. ^ כחלק מההרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית אשר השתייכה לברית המועצות