שופט כל הארץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שופט כל הארץ

שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ וְאוֹתָהּ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד, נָא חַיִּים וָחֶסֶד עַל עַם עָנִי תַצְמִיד, וְאֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחַר בִּמְקוֹם עוֹלָה תַעֲמִיד, עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד.
לוֹבֵשׁ צְדָקָה מַעֲטֶה לְךָ לְבַד הַיִּתְרוֹן, [לְהַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן לְהַכְרִיעַ הַכִּשְׁרוֹן,] וְאִם אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים זָכְרָה יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וְהֵם יַעֲלוּ לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד, עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד.
מַטֵּה כְּלַפֵּי חֶסֶד לְהַטּוֹת אִישׁ לִתְחִיָּה, [וְיִדְאַג מֵחַטָּאתוֹ לִפְנֵי רַב הָעֲלִילִיָּה,] עַמְּךָ לְחֶסֶד הַטֵּה גְּמָל נָא עָלָיו וְחָיָה, כְּתֹב תָּו חַיִּים וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, (עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד).
הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן עִיר קְדוֹשַׁי, [בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים יוֹבִילוּ מְלָכִים שַׁי,] וְנָתַתָּ יָד וָשֵׁם בְּבֵיתְךָ לִמְקֻדָּשַׁי, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד, (עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד).
חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם עַמִּי בְאֵל מָעֻזּוֹ, עֵדֹתָיו כִּי תִנְצֹרוּ גַּם אֶת זוֹ לְעֻמַּת זוֹ, יְכַפֵּר בְּעַד חַטֹּאתֵיכֶם וְיִזְכֹּר רַחֵם בְּרָגְזוֹ, דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְשׁוּ פָנָיו תָּמִיד, (עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד).
(בְּנֵי עֲבָדֶיךָ הַיּוֹם לְמִקְדָּשְׁךָ יֶאֱתָיוּ, וְצוֹעֲקִים בְּפִיהֶם וּלְחַיֵּיהֶם [וּבִלְבָבָם] יִבְעָיוּ, זוֹכְרִים צִדְקוֹת אֲבוֹתָם ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, אוֹתָם תִּזְכֹּר וְהָיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד, עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד)[1].

שופט כל הארץ הוא פיוט מסוג סליחה (מהתת-סוג "פזמון") שיועד במקורו ככל הנראה לתפילת שחרית של יום הכיפורים. רבים מייחסים אותו לרבי שלמה אבן גבירול, אך יש שטענו שמחברו איננו אבן גבירול אלא הפייטן הצרפתי רבי שלמה בן אבון הנער (ראה להלן).

מחבר הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הדורות מקובל היה לייחס את הפיוט לרבי שלמה אבן גבירול. אולם, חוקר הפיוט יום טוב ליפמן צונץ לא קבל ייחוס זה ממספר סיבות, ביניהן העובדה שהפיוט כלל אינו מופיע במחזורים ספרדיים עתיקים. צונץ שיער שמחבר הפיוט הוא רבי שלמה בן אבון הנער, פייטן צרפתי בן המאה השתים עשרה. החוקרים אחריו קבלו את מסקנתו זו וצטטו אותה.[2]

אף על פי כן, ישנם חוקרי פיוט כיום הדוחים את מסקנתו של צונץ ואת ראיותיו, ומקיימים את המסורת בדבר שייכותו של הפיוט לאבן גבירול.[3]

תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיוט, המיוחד לתפילת שחרית של הימים הנוראים, פונה המשורר לאלוהים בתחינה כי יחון וירחם את עם ישראל בימי הדין, יפקדם לחיים ויבנה את בית המקדש, ויקבל את תפילת שחרית במקום קרבן התמיד שנתבטל עם חורבן בית המקדש, ואשר לכשייבנה הבית יוכלו להקריבו שוב. עוד מפציר המחבר ומבקש כי אף אם אין זכויות רבות לבני ישראל, יחוס עליהם אלוהים בזכות אבותיהם הצדיקים ובפרט בזכותם של שלושת האבות, אשר מעשי הצדקה שעשו יעמדו לזכות בניהם, החוששים מאימת יום הדין ומתהום המוות הרובצת תחתיהם בימים אלו. בסיום הפיוט מעודד הפייטן את היהודים, ומבטיח כי אם יאמינו בקדוש ברוך הוא בכל לבם, יבקשוהו תמיד וישמרו את מצוותיו, "הוּא יָגֵן עֲלֵיכֶם וְיִזְכֹּר רַחֵם בְּרָגְזוֹ, יְכַפֵּר בְּעַד חַטַּאתְכֶם".

הפיוט מתבסס במיוחד על דעתו של רבי יהושע בן לוי במסכת ברכות (כ"ו עמוד ב'), לפיה התפילה היא תחליף לקרבן עולת התמיד. המודעות לקרבן, בהקשרם של הימים הנוראים שבהם נאמר הפיוט, קשורה גם למימד הכפרה שבהבאתו, ולהתמודדות עם החטאים המובאים למשפטו של הקדוש ברוך הוא בימים אלו.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט הוא שיר סטרופי המורכב משישה בתים בעלי ארבע או חמש צלעות, ובו מערכת חריזה כפולה - בכל בית מצויות שלוש שורות בעלות חריזה פנימית, ובשורה הרביעית חריזה חיצונית-כללית המתחרזת עם יתר הבתים, כאשר החרוז האחרון בכל בית הוא בכל פעם במילה "תמיד". בבית הראשון השורה האחרונה היא הפסוק: "עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד" שבטעות נתפסה כרפרן ולכן החלו לחזור אחריה לאחר כל בית, למרות שבבתים הבאים היא חסרת משמעות.

מעבר לחזרה בסוף כל בית על אזכור עולת הבוקר, גם רוב הפסוקים שבשורה הקודמת לטור זה, המסתיימים בתיבה 'תמיד', שאובים מעבודת המקדש: אבני החושן, הציץ והדלקת הנרות במקדש.

משקל הפיוט הוא במשקל הברתי-דקדוקי (צורת משקל המבליעה שוואים נעים וחטפים בתנועות הסמוכות להם, ואינה מונה אותם כהברה בפני עצמם), ובכל צלע שתים עשרה הברות, המתחלקות ל-6 ו-6 בשני צדי הצלע.

זמני אמירת הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הפיוט נכתב כנראה לסליחות שבחזרת הש"ץ של שחרית ביום כיפור ואכן נהוג בקהילות אשכנז[4] ובקהילות איטליה במועד זה, באותן הקהילות שעדיין אומרות סליחות בשחרית יום כיפור. אולם, כיום ברוב קהילות אשכנז לא נהוג לומר סליחות ביום כיפור (מלבד במעריב ונעילה).[5] לא ידוע אם הוא נאמר בעבר בסליחות יום הכיפורים בנוסח הספרדים, ואם כן מתי פסקו לאמרו במועד זה.

הפיוט נאמר גם במועדים אחרים. עקב לשון "משפט" המופיעה בו, בחרו קהילות רבות להעבירו לתקופת ראש השנה: בקהילות יהדות המזרח הוא נאמר בתפילת שחרית של היום הראשון של ראש השנה, ובקהילות יהדות אשכנז לכל מנהגיה נאמר בסליחות של ערב ראש השנה. אצל בני יהדות תימן נאמר הפיוט בעמידה (כשכל בית נאמר תחילה על ידי החזן ואחריו על ידי הקהל) בתפילת שחרית של כל יום מעשרת ימי תשובה, קודם פסוקי דזמרא. בשבת שובה ישנם המשמיטים בפיוט את הקטעים המזכירים חטאים ועוונות.

הפיוט נאמר בניגונים שונים כמעט בכל תפוצות קהילות ישראל, הן בקהילות יהדות אירופה (מנהג אשכנז המערבי, פולין, ליטא, צרפת, רומניה, איטליה, גאורגיה ועוד) והן בקהילות יהדות ארצות האסלאם (ספרד, לוב, מרוקו, תוניסיה, כורדיסטן, טורקיה, איראן, תימן, הודו). בין הקהילות השונות ישנם כמה שינויים בתוכנו, ובמיוחד בין הנוסח התימני לנוסח שאר העדות.

אמצעים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל בית מרכיבות את שמו של המחבר, "שלמה", ובבית האחד לפני האחרון נוספת החתימה "חזק ואמץ".
  • חריזה כפולה במסגרתה נחרזות כל הצלעות בבית יחדיו, וכן כל הבתים נחרזים זה עם זה.
  • הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: משאלתו של הדובר לסליחה ומחילה לעם ישראל מאת הקדוש ברוך הוא, ובקשתו שימשיך אלוהים וייתן להם חיים.
  • הרמזים מקראיים רבים משובצים בפיוט, וכמעט כל ביטוי שבו לקוח ממקור מקראי אחר, דבר שמעשיר את סגנונו וממלא אותו חיים. בנוסף מצויים בפיוט הרמזים תלמודיים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נוסח הפיוט הוא כפי המופיע במהדורת הסליחות של חוקר הפיוט דניאל גולדשמידט. על פי מהדורה זו, צויין כאן בסוגריים מרובעות הנוסח שלדעתו הוא הנוסח המקורי של הפיוט, שהשתמר בקרב יהדות תימן, ובסוגריים עגולות, תוספות שאינן מן הנוסח המקורי. הבית האחרון שבפיוט אינו מצוי אצל גולדשמידט.
  2. ^ למשל במהדורת הסליחות של דניאל גולדשמידט, מוסד הרב קוק.
  3. ^ ראה למשל ייחוס לרשב"ג (ללא נימוק) אצל אברהם ויונה פרנקל, תפילה ופיוט במחזור נירנברג, עמ' 120, אך עיין במפתח שם עמ' 134.
  4. ^ כשל יום כיפור בשבת, נוהגים בקהילות אשכנז המערבי להוסיף בסליחות של שחרית פזמון "שרי קודש" המדבר על היחס בין שבת ליום כיפור. במנהג המאוחר, נוהגים לשלב אותו עם הפזמון שופט כל הארץ, כלומר שאומרים בית אחת של "שרי קודש", בית אחת של "שופט כל הארץ", וכן הלאה.
  5. ^ ראה יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תר"כ, סעיף א' שתמה על מנהג זה וכתב שיש לבטלו.