שלבקת חוגרת
![]() | |
פצעי שלבקת חוגרת על הצוואר והכתף | |
תחום |
מחלות זיהומיות ![]() |
---|---|
מיקום אנטומי |
מערכת העצבים ![]() |
גורם |
Human herpesvirus 3 ![]() |
תסמינים |
chronic neuropathic pain, צמרמורת, שלפוחית, כאב ראש, postherpetic neuralgia, חום, נמלול ![]() |
טיפול | |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine |
1132465 ![]() |
DiseasesDB | 29119 |
MeSH | D006562 |
MedlinePlus | 000858 |
סיווגים | |
ICD-10 | B02 |
ICD-11 |
1E91 ![]() |
![]() ![]() |
שַׁלְבֶּקֶת חוגרת (נקראת גם הרפס זוסטר - Herpes Zoster; באנגלית נקראת Shingles) נגרמת על ידי הנגיף Varicella Zoster Virus - VZV, השייך למשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף גורם לשתי מחלות מוכרות. חשיפה ראשונה לווירוס הווריצלה-זוסטר גורמת למחלת האבעבועות רוח, בדרך כלל בילדות. לאחר המחלה, הנגיף לא עוזב את הגוף, אלא נשאר רדום בגנגליונים של תאי העצב התחושתיים (סנסורים) בגוף לאורך חוט השדרה. כאשר הווירוס מתפרץ בגוף בשנית (פעולה המכונה שפעול או reactivation), נגרמת מחלת השלבקת החוגרת.[1][2][3]
נגיף ה-VZV הוא פתוגן מדבק ושכיח מאד.[4] נתונים מארצות הברית מראים כי 98% מהאוכלוסייה נחשפו לווירוס בעבר או חלו בילדות באבעבועות רוח.[3] הנגיף יכול להתפרץ אצל כל מי שנחשף אליו בעבר. למעשה, כ-30% מהאוכלוסייה תפתח שלבקת חוגרת במהלך החיים. הסיכון לחלות עולה מאוד עם הגיל. 50% מהחולים היום הם בני 60 ומעלה. קיים סיכון מוגבר להופעת שלבקת חוגרת גם בחולים מדוכאי חיסון (עם ממאירויות, בעיקר המטולוגיות, מושתלי מח עצם, חולי HIV, מחלות אוטואימוניות ועוד).
לא ידועות כל הסיבות להתפרצות נגיף ה-Varicella Zoster, אך ידוע כי היחלשות מערכת החיסון (ירידה בתנגודת החיסונית של הגוף), כמו זו המתרחשת באופן טבעי עם העלייה בגיל, מהווה גורם. יכולות להיות מספר התפרצויות של המחלה אצל אותו חולה, אך לא ניתן לצפות אצל מי יתפרץ הווירוס או כמה פעמים יתפרץ.[1][3]
תסמיני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תסמינים ראשוניים של שלבקת חוגרת אינם ייחודיים למחלה זו ויכולים להתבטא בכאבי ראש וחום בלבד. בדרך כלל, ייתכנו הפרעות בתחושה וכאבים עזים המקדימים את הפריחה בימים ולעיתים מהווים את הסימן היחיד של ההתלקחות. בהמשך מופיעה פריחה שלפוחיתית וכואבת בעור. הפריחה או המחלה עלולה להופיע בחזה, בגב, בבטן, בראש, בפנים, בזרועות ואף ברגלים, לפי מיקום העצבים הנגועים. התפרחת השלפוחיתית נעלמת תוך 3–4 שבועות ויכולות להישאר צלקות קטנות בהירות או כהות, במקום השלפוחיות. אצל רוב האנשים הכאב יחלוף עם העלמות השלפוחיות. בחלק מהחולים יוותר כאב לאורך זמן רב - שבועות עד שנים. שכיחות תופעה זו עולה עם הגיל. כאב זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית (Postherpetic neuralgia), זהו הסיבוך העיקרי של מחלת השלבקת חוגרת. זהו כאב ייחודי בעל אופי של שרפה המופיע בצורת התקפים קצרים או ממושכים ולעיתים הוא קבוע. לרוב, תחול החמרה בעוצמת הכאב בתגובה לכל גירוי שהוא באזור כדוגמת נגיעה באזור על ידי בגד או מי מקלחת – תסמין המכונה אלודניה. לעיתים ייתכן חוסר תחושה למגע, למרות הכאב (כלומר, נגיעה באצבע תגרום להגברת הכאב אך החולה לא יחוש באצבע הנוגעת). עקב תופעה זו של הנוירלגיה הפוסט-הרפטית, איכות החיים של הלוקים בה נפגעת, לעיתים בצורה קשה.
סיבוכים נוספים של המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהום משני חיידקי של השלפוחיות המחייב טיפול אנטיביוטי מקומי או כללי. התקפי כאב לאורך זמן עלולים לגרום לתסמיני דיכאון וחרדה המחייבים, לעיתים, טיפול פסיכיאטרי. התפתחות השלבקת החוגרת באזור הפנים עלולה לפגוע, לעיתים בעין או באוזן של החולה.
חיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיסון ה-Zostavax[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מחקרים ממושכים פותח בשנת 2005 חיסון נגד הווירוס וריצלה-זוסטר. נכון לשנת 2014, יעילות החיסון לאורך זמן אינה ידועה. מחקרים שנעשו מאז התחלת מתן החיסון מצביעים על כך שיעילותו נמשכת לאורך ארבע שנים לפחות.[5] ההמלצה היא לחסן מבוגרים מעל גיל 60, להוציא את אלה הסובלים ממחלות במערכת החיסונית.[6] מחקרים הראו שבקרב מבוגרים שחוסנו, יורד הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת בשיעור של כ-50%.[7] ב-2006 אושר לשימוש על ידי ה-FDA חיסון ה-Zostavax שפותח כדי למנוע שלבקת חוגרת. זהו חיסון המכיל נגיף חי מוחלש (Oka/Merck Strain), אותו זן נגיף חי מוחלש שניתן בחיסון לאבעבועות רוח אך עם פעילות גדולה פי 14. החיסון ניתן במנה אחת בלבד, של 0.65 מ"ל, בהזרקה תת-עורית לזרוע, באזור שריר הדלתא. התרכיב אינו מכיל חומר משמר.[8][3]
החיסון מיועד לאנשים בני 50 שנה ומעלה, ומטרתו מניעת הרפס זוסטר. החיסון אינו מיועד לטיפול בזוסטר או ב-PHN (Post Herpetic Neuralgia) החיסון אינו מיועד למניעה של זיהום ראשוני בנגיף הווריצלה (אבעבועות רוח). כמו בכל תכשיר חי מוחלש, אין לחסן נשים בהריון ומטופלים עם כשל חיסוני (Immunosupression). התרכיב הוא חי-מוחלש ועשוי לגרום למחלה מפושטת במטופל הסובל מכשל או חסר חיסוני (ראשוני או נרכש, לויקמיה, לימפומה או ממאירויות אחרות הקשורות במח העצם או במערכת הלימפה, AIDS או קבלת טיפול הגורם לדיכוי מערכת החיסון). רגישות יתר לג'לטין, ניאומיצין או כל מרכיב אחר הכלול בתרכיב מהווים קונטרא-אינדיקציה (התווית נגד) למתן החיסון.
מחלה חדה – יש להימנע מלחסן אדם עם מחלה אקוטית (כדוגמת חום) או שחפת פעילה שאינה מטופלת. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן:[8] כאבי ראש, תגובות מקומיות באזור ההזרקה (אודם, כאב, נפיחות, גרד, חום מקומי, המטומה), כאבים בגפה.
למי מומלץ לתת את החיסון?
משרד הבריאות, ACIP (CDC), NACI ועוד ארגוני בריאות ממליצים לחסן באופן שגרתי את אוכלוסיית בני 60 ומעלה, ללא התוויות נגד. החיסון ניתן גם לאנשים שחלו בשלבקת חוגרת בעבר, כדי למנוע התפרצויות חוזרות של המחלה.[8] לחולים מעל גיל 60 הצפויים להיכנס למצב של דיכוי חיסוני (לדוגמה, לפני התחלת טיפולים כימותרפיים) יש לתת מנה של החיסון בהקדם האפשרי, לפחות 14–30 ימים לפני התחלת הטיפול המדכא חיסון.[8][3] בחולים הנוטלים טיפול ב-Acyclovir, Famciclovir, Valacyclovir יש להפסיק את הטיפול לפחות 24 שעות לפני מתן החיסון ולחדשו שבועיים אחרי המתן, זאת משום שתרופות אלו מפריעות לשכפול הנגיף הנמצא בחיסון ובכך מפחיתות את יעילות החיסון.[3][8]
תופעות לוואי צפויות לאחר מתן התרכיב[8]
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן: כאב ראש, תגובות מקומיות באזור ההזרקה (אודם, כאב, נפיחות, גרד, חום מקומי, המטומה), כאבים בגפה. על פי מידע בתר-שיווקי: בחילות, פריחה, כאבי פרקים, כאבי שרירים, חום.
חיסון ה-Shingrix[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2017 אושר בארצות הברית ובקנדה חיסון חדש נגד שלבקת חוגרת – חיסון בשם Shingrix (שינגריקס; לעיתים נקרא בעברית "שינגריץ"). החיסון החדש יעיל יותר מהישן, והמרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) בארצות הברית המליץ על מתן החיסון החדש במקום הישן. בנוסף הומלץ גם למי שכבר חוסן בחיסון הישן לקבל את החיסון החדש, והומלץ גם שאנשים שכבר חלו בשלבקת חוגרת יקבלו את החיסון.[9][10] בהמשך החיסון אושר גם באיחוד האירופי, ביפן ובאוסטרליה. בישראל, נכון לשנת 2021, חיסון זה משמש רק כתרכיב חלופי.[11]
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב החריף של המחלה
- תרופות אנטיווירליות - תרופות אלו מקצרות את משך המחלה החריפה (האקוטית), מחקרים הראו כי טיפולים אלו מפחיתים את משך הכאב ומקצרים את משך המחלה החריפה (האקוטית). כמו כן הם מפחיתים את מספר מקרי הארעות PHN אך יעילותם בכך מוגבלת. יש להתחיל בטיפול בתרופות אלו כמה שיותר קרוב לתחילת המחלה.
שילוב תרופתי - במחקרים נמצא כי הוספת טיפול בסטרואידים למשך 3 שבועות הפחיתה כאב חד וזירזה ריפוי נגעים. הטיפול המשולב עם סטרואידים לא הפחית את כמות המקרים שסבלו מ- PHN.
משככי כאבים
הטיפול בכאב, מבוסס על תרופות לכאב עצבי הכוללות נוגדי דיכאון ופרכוס, אופיואידים, חוסמי קולטני גלוטמאט NMDA receptor antagonists, ומדבקות לידוקאין וקפסאיצין (המדבקות אינן משווקות עדיין בישראל). עם זאת, מספר מטא-אנאליזות שפורסמו בשנים האחרונות מראות כי הפחתת כאב בשיעור 50% מושגת באמצעות תרופות אלה אצל פחות ממחצית מן החולים.
כמו כן, טיפול אפקטיבי בכאב, מושג על ידי נטילת התרופה פרגאבאלין (הידועה בשמה הנפוץ "ליריקה") המשמשת לטיפול בכאבים נוירופאתיים ממקור פריפרי ומרכזי.
ישנן גם טכניקות פולשניות לשיכוך כאב כגון זריקות אפידורל של חומרי הרדמה מקומיים וסטרואידים. חסימות עצב, טיפול בגלי רדיו וגירוי חשמלי של חוט השדרה. טיפולים אלו מתבצעים במרפאות כאב, לעיתים בהצלחה, אולם עדיין אינם מבוססי עובדות.
טיפול תומך
חלק חשוב בטיפול בשלבקת חוגרת הוא הסבר הניתן על ידי הרופא לגבי תופעות המחלה והטיפול בה וכולל הנחיות לטיפול בפריחה השלפוחיתית. חשוב לשמור על הנגעים נקיים ויבשים על מנת למנוע זיהום בקטריאלי שלהם. כמו כן, יש להימנע משימוש בתכשירי אנטיביוטיקה מקומיים או חבישה מקומית נצמדת/עם דבקים שעלולות לגרום לגירוי של האזור והאטה של החלמת הנגעים. ניתן להניח קומפרסים קרים סטריליים על מנת לסייע בהרגעת האזור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלבקת חוגרת, באתר של שירותי בריאות כללית
- ד"ר קובי פסח, מהי שלבקת חוגרת פורום רפואת עור בתפוז
- אריאלה איילון, "לא דמיינתי שיש כאב כזה"; אמנון חלה בשלבקת חוגרת, באתר ynet, 10 ביוני 2013
- מוטי רביד, שלבקת חוגרת - מסע הפחדה, באתר News1 מחלקה ראשונה, יולי 2014
- איתי נבו, לעקור את השלבקת מהגזע, באתר "הידען", 12 ביוני 2015
- שלבקת חוגרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שלבקת חוגרת, באתר של MedPortal
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Oxman MN, Levin MJ, Johnson GR, et al. A vaccine to prevent herpes zoster and postherpetic neuralgia in older adults. N Engl J Med 2005;352:2271--84.
- ^ Robert HD, Robert WJ, et al. Recommendation for the management of Herpes Zoster. Clinical Infectious Diseases. 2007:44:S1-26.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Harpaz R, Ortega-Sanchez IR, Seward JF. Prevention of herpes zoster: Recommendations of the Advisory Committee on Immunization Practices (ACIP). MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2008;57(RR-5):1-30.
- ^ LaRussa P. Clinical manifestations of varicella. In: Arvin AM, Gershon AA, eds. Varicella-Zoster Virus:Virology and Clinical Management. Cambridge, UK
- ^ Update on herpes zoster vaccination: A family practitioner's guide. Canadian Family Physician 2011;57:1127-1131
- ^ Efficacy of live zoster vaccine in preventing zoster and postherpetic neuralgia. J Intern Med. 2011;269:496-506
- ^ Vaccines for preventing herpes zoster in older adults. Cochrane Database 2012. doi: 10.1002/14651858.CD008858.pub2
- ^ 1 2 3 4 5 6 משרד הבריאות-האגף לאפידימיולוגיה, תדריך חיסונים 1999, עדכון מרץ 2013: 158-161.
- ^ Shingles Vaccination באתר ה-CDC.
- ^ CDC recommends new shingles vaccine to replace older one, באתר CNN, 26 באוקטובר 2017
- ^ חיסון נגד הרפס זוסטר, באתר ויקי-רפואה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.