ידידיה כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ידידיה כהן

ד"ר אפרים ידידיה כהן (ט"ו בכסלו תרצ"ז, נובמבר 1936כ"ו בתמוז תשמ"ד, יולי 1984) היה מזכ"ל תנועת בני עקיבא ועורך ביטאונה "זרעים", מייסד ישיבת הקיבוץ הדתי וראש הישיבה מהקמתה עד פטירתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידידיה כהן נולד ב-1936 בחיפה לאלכסנדר, ששימש מהנדס העיר בני ברק במשך 33 שנה,[1] ולקלרה-ברוריה כהן, בן בכור להוריו (מתוך עשרה ילדים[2][3]). אביו היה אחיהם של השופט חיים הרמן כהן, של סגן ראש המוסד שלמה כהן-אברבנאל ושל ליאו כהן, מראשי תנועת הצופים היהודים וממקימי המחתרת היהודית בצרפת, שנרצח בשואה. סבו וילהלם-זאב (וילי) נישא למרים קרליבך (1886–1962), בתו של רבה של ליבק, שלמה קרליבך. בגיל שנה עבר עם הוריו לקבוצת רודגס (כיום קבוצת יבנה), וכשהיה בן שלוש עברו לרמת גן. אמו נפטרה כשהיה צעיר, ואביו נשא את שלי לבית נורדהיים, ניצולת השואה מהולנד, אלמנה.[3] למד בבית הספר היסודי "מוריה" בתל אביב, בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, בבית ספר תיכון בבני ברק, בישיבת כנסת חזקיהו בזיכרון יעקב ובמחזור הראשון של ישיבת כרם ביבנה. היה חבר גרעין איתנים של בני עקיבא ושילב שירות בנח"ל המוצנח ומגורים בקיבוץ כפר דרום. כשהקיבוץ הפך למושבמושב השיתופי בני דרום) עברה המשפחה לקיבוץ סעד שבנגב.

כהן ערך את עיתון "זרעים" של בני עקיבא, היה שליח בני עקיבא בארגנטינה ושליחה המרכזי של התנועה לדרום אמריקה,[4] מורה בבית הספר התיכון בקבוצת יבנה ומזכ"ל בני עקיבא (בשנים תשל"ד-תשל"ו[4]). לאחר פטירתו ניתן השם "ידידיה" לשבט החדש של בני עקיבא.

בשנת 1975 הקים את ישיבת הקיבוץ הדתי יחד עם שמעון הקשר ועמד בראשה עד לפטירתו.

היה דמות מרכזית בקיבוץ סעד, פעיל במוסדות של הקיבוץ הדתי וממנהיגיה של תנועת בני עקיבא.

ב-1973 (תשל"ג) קיבל תואר שני באוניברסיטת תל אביב על עבודת גמר בנושא "תקנת פירות וזכות הבעל בפירות נכסי מלוג של אשתו ונלוו אליה תקנת פדיונה אם נשבית ותקנת זמן בגיטין ותקנת פירות תחת פרקונה". ב-1980 הגיש עבודת דוקטור במשפט עברי באוניברסיטת תל אביב בנושא "תקנות חז"ל ביחוסי ממון בין בני זוג", בהנחייתו של פרופ' אהרון קירשנבאום. פרסם מאמרים רבים העוסקים בתקנות חז"ל ובסוגיות כמו צדקה ורבנות בקיבוץ.

נפטר ממחלה ב-1984,[4] בגיל 47, ונקבר בבית הקברות של קיבוץ סעד.

היה נשוי לרחל ואב לשישה. חתנו, הנשוי לבתו נועה, הוא הרב בני לאו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כרם היה לידידי: עיונים בהלכה,‫ ירושלים: הוצאת המשפחה וקבוצת סעד, תשנ"ב. בספר, שראה אור לאחר מותו, שלושה מאמרי מסגרת: מאמר מאת אחיו, הרב אורי כהן, "ידידיה אחי הגדול"; רשמים ביוגרפיים מאת יהודה בר"ט; ואחרית דבר מאת אביו, אלכסנדר כהן.
  • תקנות חז"ל ביחוסי ממון בין בני זוג (שני כרכים), קבוצת סעד: כהן, תשנ"ז-1997. (הדיסטרציה של כהן, מ-1980).

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תלמוד מפורש: פרק המפקיד (בבא מציעא) / מתורגם ומפורש על ידי הרב ר' צבי ב"ר יעקב בספרוינד; נערך והותקן לדפוס על ידי ידידי' כהן,‫ ירושלים: ג'רוסלם פוסט, [הקד' תשכ"ח]. (מהדורה ב, עם תיקונים והוספות: פתח-תקוה: צ. בספרוינד, תשל"ב.)
  • תלמוד מפורש: פרק המניח (בבא קמא) / מתורגם ומפורש על ידי הרב צבי במוה"ר יעקב בספרוינד; העיר ערך והתקין לדפוס ידידיה כהן,‫ ירושלים: דפוס ג'רוסלם פוסט, תשל"ב.
  • במשך היובל: חמישים שנות תנועת בני-עקיבא בישראל, תרפ"ט-תשל"ט / עורכים מרדכי בר-לב, ידידיה כהן, שלמה רוזנר; ריכז, התקין והביא לדפוס שלמה רוזנר,‫ תל אביב: תנועת בני עקיבא בישראל, תשמ"ז-1987.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנן גולן, יהודה בר"ט, ’ידידיה כהן ז"ל (קיבוץ סעד)’, עמודים, 465, תשמ"ד, עמ' 432–433.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]