מוטי יוגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוטי יוגב
תמונה רשמית.jpg
תאריך לידה 22 בפברואר 1956 (בן 60)
תאריך לידה עברי י' באדר ה'תשט"ז
כנסות 1920
סיעה הבית היהודי
עיסוק קודם סגן ראש מועצה במועצה אזורית מטה בנימין
מזכ"ל בני עקיבא
יו"ר החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי

מרדכי (מוטי) יוגב (נולד ב-22 בפברואר 1956, י' באדר ה'תשט"ז) הוא חבר הכנסת מטעם הבית היהודי. שימש מפקד חטיבת אפרים ורמ"ט אוגדת עזה במילואים, בדרגת אלוף משנה וכן מזכ"ל תנועת בני עקיבא, יו"ר החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי וסגן וממלא מקום של ראש המועצה האזורית מטה בנימין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל כמרדכי וגנברג בשכונת נווה שאנן בחיפה. שכונה שסבו וסבתו, אריה וחסידה בן צבי, היו ממייסדיה. אביו, אשר וגנברג, היה מנהל שירות המבחן לנוער בחיפה ובצפון. אמו אלישבע הייתה מורה ומנחת מורים, ראש מחלקת הדרכה וחברת ההנהלה הארצית של בני עקיבא וממייסדות קיבוץ סעד.

למד בבית הספר היסודי רמב"ם בחיפה ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. כחבר בשבט שח"ם בתנועת הנוער בני עקיבא הדריך בסניף נוה שאנן ובסניף כפר הרא"ה.

שירותו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה במסגרת הנח"ל בכפר עציון, התגייס לצה"ל בשנת 1974 והתנדב לסיירת שקד. לאחר קורס קציני חי"ר שימש מפקד צוות בסיירת.[1] בהמשך שימש מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים, בגדוד 202, והוביל אותה במבצע מנורה. לאחר תפקיד זה השתחרר מצה"ל, הכיר את אשתו רחל בקיבוץ מגדל עוז, שם נישאו. באותה תקופה למד כשנה בישיבת מרכז הרב.

מוטי יוגב
בצבא.jpg

תמונה מהשירות הצבאי כמח"ט
נולד 22 בפברואר 1956 (בן 60)
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19741999
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון

במוצאי שבת חול המועד פסח 1980, אחרי הפיגוע במשגב עם, הופיע בביתו משה יעלון, שהיה אז מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, והיה אמור להתמנות לסגן מפקד היחידה. הוא ביקש מיוגב להחליף אותו בתפקידו הנוכחי. יוגב חזר כמפקד פלגה בסיירת מטכ"ל תחת פיקוד עוזי דיין ולאחר מכן עמר בר-לב ולקח חלק במבצע "מוביל".[2] בהמשך לחם עם היחידה במלחמת לבנון הראשונה והשתחרר שנית מצה"ל. בשירות המילואים היה מפקד פלגה בסיירת.

למד שלוש שנים נוספות בישיבת מרכז הרב והתפרנס מגינון והדרכת חוגי סיור.

בעקבות פנייה מאלוף פיקוד המרכז, אמנון ליפקין-שחק, שב לשירות קבע כסמג"ד גדוד 890. לאחר לימודים במכללה לפיקוד ומטה מונה למפקדה השני של יחידת מגלן. הוא פיקד עליה באינתיפאדה הראשונה.[3] בהמשך היה מפקד בא"ח צנחנים בסאנור (1988–1989) ומפקד גדוד 202 של הצנחנים, שעליו פיקד בלחימה בדרום לבנון (1989-1990). בסיום התקופה יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה, ואחר כך מונה למפקד חטיבת אפרים תחת מפקד אוגדת איו"ש תא"ל משה יעלון.

לאחר התבטאות של יוגב בתקופת הסכמי אוסלו שלפיה אין הבדל בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית ומחבלים עוברים מארגון אחד לשני, הורה הרמטכ"ל, אהוד ברק, להעביר אותו לתפקידי הדרכה. בשנים 19931999 שימש מדריך בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים ולאחר מכן כמפקד בסיס ההדרכה הכלל צה"לי. עם שחרורו משירות קבע, בדרגת אלוף משנה, שב לתפקיד מבצעי כראש מטה אוגדת עזה במילואים.

יוגב הוא בעל תואר שני במדעי המדינה בהצטיינות ובוגר המכללה לביטחון לאומי.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אלול תשנ"ט 1999, לאחר שחרורו מצה"ל, החליף את יונה גודמן כמזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא. יוגב הוסיף את מחוז יהודה לתנועה ועודד את גם את הבוגרים שלא נכנסו להדרכה לקחת חלק בפעילות התנועה. במסגרת פרויקט זה הקים את הנהגת הנוער שפעלה בקרב חבריא ב'. בשנת 2003 הוחלף על ידי איתן מור-יוסף.

משנת 2003 שימש יוגב בהתנדבות כיו"ר הדירקטוריון וממלא מקומו של מנכ"ל החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. הוא כיהן בתפקיד כ-3 שנים.

לאחר מכן שימש בתפקידי התנדבות בסיוע לנוער בסיכון וכן במאבק בתוכנית ההתנתקות. הקים והוביל את פורום הקצינים הבכירים נגד התוכנית. בפולמוס הסרבנות שלפני ההתנתקות התייצב יוגב נגד הקריאה לסירוב פקודה. שניים מבניו היו אז קצינים. אחד מהם, סמ"פ בצנחנים, לא המשיך לשרת בקבע בעקבות ההתנתקות. השני, שהיה מ"פ מסלול בגולני, נתקל בקשיים רבים. בזמן הפינוי הגיע יוגב לנווה דקלים על מנת לסייע למפונים ולגשר ביניהם ובין חבריו בצה"ל.

בשנת 2006, במהלך אירועי עמונה, נפצע יוגב כשניסה להגן בגופו על קבוצת נערות מאלות של שוטרי מג"ב. הוא הוכה בבטנו וברגליו וגיד נקרע ברגלו. בעקבות פציעתו והשיקום הארוך שעבר תבע את השוטר אייל פרו[4] ובמסגרת פשרה עם המשטרה זכה לפיצוי בסך 156 אלף ש"ח.[5]

בשנת 2008 מונה לסגן וממלא מקום ראש מועצה אזורית מטה בנימין, אבי רואה[6] ושימש בתפקיד 5 שנים.

חבר הכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה תמך בנפתלי בנט בבחירות לראשות הבית היהודי.[7] בבחירות מקדימות של הבית היהודי זכה יוגב במקום החמישי, וברשימה המשותפת של הבית היהודי והתקומה שובץ במקום התשיעי.

עם כינונה של הכנסת התשע עשרה מונה יוגב לחבר ועדת החוץ והביטחון וליושב ראש ועדת המשנה לעניינים אזרחיים וביטחוניים ביהודה ושומרון. עמד גם בראש השדולה לקידום הגרעינים החברתיים והקהילות המשימתיות בישראל. היה חבר בוועדה לזכויות הילד ובוועדת העלייה והקליטה.

יוגב היה שותף לחקירת ולהפקת לקחי מבצע צוק איתן ויו"ר הוועדה להפקת לקחי מבצע שובו אחים והגשת המסקנות לשר הביטחון. הוא הגיש למטה לביטחון לאומי תוכנית לפתרון מדיני ברצועת עזה שתכליתה ”עזה – אזרחית, בשליטת העזתים, תוך שליטת על, ביטחונית והומניטרית של ישראל“.

בשנת 2015 אישרה הכנסת תיקון לחוק שיזם לטובתם של נפגעי תקיפה המאפשר להם לקבל סיוע תקציבי מהמרכז לגביית קנסות, לצורך סיוע וטיפול.

חבר הכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התמודדות נוספת בפריימריס של "הבית היהודי", נכנס גם לכנסת העשרים.

יוגב מתנגד לאקטיביזם שיפוטי ותקף בחריפות מספר פסקי דין של בג"ץ שפסלו החלטות מנהלתיות או חוקי כנסת. כך ביולי 2015, בעקבות פסיקה של בג"ץ שקבע כי יש להרוס באופן מידי 24 יחידות דיור שנבנו בבית אל בניגוד לחוק על קרקע בבעלות פלסטינים. אף על פי שהמדינה פעלה להכשרתם, אמר יוגב: "אם ההחלטה שכפי ששמעתי אותה עכשיו שבג"ץ החליט על הריסת בתי דריינוף למרות שיש תב"ע בתוקף והיתר לבנייתם, אז זו שרלטנות של בג"ץ, חוסר צדק, על בג"ץ צריך להרים כף של טרקטור D-9, ואנחנו כמערכת מחוקקת, נדאג לרסן את השלטון המשפטי במדינה, את הזנב שמכשכש בכלב, ונדאג באופן ערכי וצודק שבישראל תשלוט הכנסת והממשלה, והרשות השופטת תדע את מקומה".[8] באוקטובר של אותה שנה, לאחר ששופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן הוציא צו זמני להקפאת הריסתם של מספר בתים של מחבלים שרצחו יהודים, ביקר אותו יוגב בחריפות.[9]

יוגב תומך בחזקת הגיל הרך.[10] בנובמבר 2015 נמנע, בניגוד לעמדת הקואליציה, מהצבעה בעד הצעת חוק לביטולה. בעקבות כך החליטה סיעת הבית היהודי להשעותו מתפקידיו בוועדת החוץ והביטחון לשלושה חודשים, ושלא להביא הצעות חוק שלו לאישור ועדת השרים לחקיקה עד תום מושב החורף של הכנסת.[11] לאחר מספר ימים מסר הבהרה ובוטלה השעייתו מוועדת החוץ והביטחון.[12]

במרץ 2016 אישרה הכנסת חוק אותו יזם, המחמיר את הענישה על הברחת והעסקת שוהים בלתי חוקיים.

יוגב נשוי ואב לעשרה. מתגורר בדולב. הוא בן דודו של הרב חנן פורת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפרה לקס, כניסה ברגל ימין, בשבע, 15 בפברואר 2006
  2. ^ איל דורון, הדס ועופר רגב, בהשקט ובבטחה - מורשת יחידת מגלן, פורת הוצאה לאור, 2012, עמוד 20
  3. ^ עשרים שנה למגלן, באתר הגבורה
  4. ^ השוטר מעמונה: יוגב רוצה רק כסף, באתר ערוץ 7, 20 ביוני 2007
  5. ^ 156 אלף שקל פיצוי למתנחל שנפצע בעמונה, באתר ynet, 22 במאי 2012
  6. ^ סגן ראש המועצה החדש: מוטי יוגב מדולב, באתר המועצה האזורית מטה בנימין
  7. ^ אל"מ מוטי יוגב תומך בנפתלי בנט לראשות הבית היהודי, באתר YouTube, הועלה ב-28 במאי 2012
  8. ^ איתמר אייכנר וטובה צימוקי, ח"כ יוגב מהבית היהודי: להרים את כף הדחפור על בג"ץ, באתר ynet, 29 ביולי 2015
    זאב קם, ח"כ יוגב: "לעלות על בג"ץ עם טרקטור D9", באתר nrg‏, 29 ביולי 2015
  9. ^ הפוסט בפייסבוק;
    זאב קם ואריאל כהנא, יוגב ממשיך לתקוף: "מנהל בתי המשפט חרג מסמכותו", באתר nrg‏, 25 באוקטובר 2015
  10. ^ חנן גרינווד, ‏אבות גרושים טוענים: מוטי יוגב מתעלם ממנו באופן מכוון, באתר כיפה, 23 בדצמבר 2014
  11. ^ אריק בנדר, "ח"כ מוטי יוגב הושעה מוועדת החוץ והביטחון לאחר שנמנע מהצבעה במליאה", מעריב, 4 בנובמבר 2015
  12. ^ חזקי עזרא, ‏"הומתק" עונשו של יוגב, באתר ערוץ 7, 9 בנובמבר 2015