אמנון שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אמנון שפירא (נולד ב-1935) הוא מחנך והוגה דעות ציוני דתי. שפירא שימש פעמיים כמזכ"ל בני עקיבא ונכון ל-2010 משמש כיו"ר מעלה - המרכז לציונות דתית ופרופסור חבר מומחה, במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד בשנת 1935 וגדל בתל אביב. למד בביל"ו, בתיכון צייטלין ובישיבת הדרום, ושירת בנח"ל בגרעין "גאולים" של בני עקיבא. הוא סיים לימודי תואר ראשון ושני בתלמוד ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. שפירא השלים שני תוארי דוקטור: בספרות עברית מהסמינר היהודי בניו-יורק, ובמקרא מאוניברסיטת תל אביב.

שפירא היה במשך שתי קדנציות מזכ"ל תנועת בני עקיבא, ונכון ל-2010 הוא חבר בהנהלה הארצית של התנועה. שפירא הוא מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. חבר מליאת מועצת יש"ע. הוא חבר בקיבוץ הדתי טירת צבי. נשוי להדסה ואב לשישה.

שפירא נחשב לסמן ליברלי בציונות הדתית. הוא מתנגד לתהליכי "התחרדלות" כפי שהוא מזהה, בבני עקיבא, כמו פעולות בהן מתקיימת הפרדה בין בנים ובנות ואיסור על שמיעת שירת נשים. הוא יצא כנגד כותבי הספר תורת המלך ונגד כנס הרבנים שהתקיים בעקבותיו.[2] ביקר את החרדים על כך שאינם תורמים איברים, עובדים ומתגייסים לצבא.[3]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]