שבעה עשר בתמוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
►► תמוז ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בית המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים ואחריה חורבן בית המקדש השני. לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז (כמוזכר בירמיהו לט, ב; נב, ז. בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז.‏‏[1] ובגלל המצב הקשה התבלבלו בספירה) ולכן נקרא צום זה צום הרביעי (תמוז הוא החודש הרביעי לפי סדר החודשים העבריים המתחיל בניסן).

צום שבעה עשר בתמוז נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב (שלושת השבועות המתחילים ב-י"ז בתמוז, תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, השבוע שחל בו תשעה באב, ותשעה באב עצמו).

הסיבות לתענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך המשנה, מסכת תענית ד,ו:

"חמשה דברים אירעו את אבותינו
בשבעה עשר בתמוז...
נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר,
ושרף אפוסטומוס את התורה,
והעמיד/והועמד צלם בהיכל..."

הסבר:

חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז:

  • נשתברו לוחות הברית- ביום ט"ז בתמוז עשו עם ישראל את עגל הזהב ולמחרת ירד משה מהר סיני ושיבר את לוחות הברית.
  • הופסק קורבן התמיד- בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב. גם בזמן המצור על ירושלים היו הכהנים מקריבים, אולם לפי המתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו[2], בשבעה עשר בתמוז נבקעו חומות הר הבית וגם הכוהנים נקראו להילחם ולא היה כהן טהור שיקריב את התמיד. הסבר אחר ניתן על פי האגדה בגמרא, ומובא גם אצל יוסף בן מתתיהו, על מקרה שקרה בזמן מלחמת האחים החשמונאים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני. אחד האחים צר על אחיו השני שהיה בירושלים. במהלך המצור היה סיכום בלתי כתוב בין הצדדים בו כל יום משלשלים מן החומה כסף ובתמורה מעלים בחזרה שני כבשים בשביל קורבן התמיד. עד שבא זקן יווני אחד והציע להעלות חזיר במקום כבש (ובכך לשבור את רוח הנצורים בתוך העיר ירושלים) והגמ' מספרת שכשהעלו את החזיר, במקום את הכבשים, נעץ החזיר את ציפורניו בחומה "והזדעזה הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה".
  • נפרצו חומות ירושלים בזמן המצור- באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד.‏‏[3]
  • נשרף ספר תורה על ידי רומאי בכיר בשם אפוסטומוס, מתוך אמונה שרווחה אצל חלק מאויבנו כי עם הספר לא יוכל להתקיים ללא הספר.
  • הוכנס פסל עבודה זרה לבית המקדש. בתלמוד הירושלמי התלבטו לגבי זמן המעשה ע"פ הגרסה במשנה - לפי הגרסה והעמיד זהו מעשה של אותו אפוסטמוס, ולפי הגרסה והועמד מדובר על הפסל שהעמיד מנשה מלך יהודה[4].

אירועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך י"ז בתמוז שנת 70 לספירה מציין את הבקעת חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל. המצור של הרומאים על ירושלים החל בחודש ניסן שנת 70 לספירה, ונמשך שלושה חודשים עד להבקעת החומה בחודש תמוז. כשלושה שבועות לאחר שנבקעה החומה, נכבשה ונהרסה ירושלים בידי צבאו של טיטוס, ובית המקדש הועלה באש. מאחר שחורבן הבית השני נחשב חמוּר יותר מחורבן הבית הראשון, נקבע התאריך המאוחר יותר - י"ז בתמוז - כיום צום לזכר הבקעת חומות העיר (במקום ט' בתמוז).

מועד התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני חלה התענית ביום ט' בתמוז. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. על פי הגמרא, לאחר חורבן בית שני הפכה התענית להיות אופציונלית:

Cquote2.svg

אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה; יש גזרת המלכות, צום; אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין

Cquote3.svg
מסכת ראש השנה יח:

זאת אומרת, בזמן השמד, כולם חייבים לצום אבל בזמן שאין שמד אבל אין גם שלום, הצום הוא אופציונלי. הראשונים מסבירים שזאת ההלכה רק במישור העקרוני, אבל אחרי שכלל ישראל קבלו את המנהג לצום (אפי' כשהמצב מוגדר "אין גזרת המלכות ואין שלום") מאז כולם חייבים לצום מתוקף מנהג. כאמור, אחרי חורבן בית שני הצום הרביעי הועבר ל-17 בתמוז כי זהו התאריך של פריצת החומה בחורבן בית שני.

בשנה שבה חל י"ז בתמוז בשבת נדחית התענית ליום ראשון כמו כל הצומות מלבד יום כיפור, י"ח בתמוז. המקור לכך מגיע מדברי הנביא זכריה פרק ח', אשר מכנה צום זה בשם "צום הרביעי", כלומר צום החל באחד מימי חודש הרביעי, הוא חודש תמוז. אין בפסוק ציון של היום המדויק בתמוז בו חל הצום. לכן קבעו כי במקרה שחלה התענית בשבת, בה יש חובה של עונג שבת ("וקראת לשבת עונג"- ישעיה נ"ח), תידחה התענית ליום המחר.

הכרזה על התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל הספרדים ועדות המזרח (כמו גם בחלק מקהילות איטליה) נהוג להכריז על התענית בשבת שלפניו. וזה נוסח ההכרזה:

אחינו בית ישראל שמעו צום הרביעי יהיה ביום... יהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שנאמר: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה
  2. ^ בספרו קדמוניות היהודים, י"ד, ד', ב'-ג', הוא כותב שהיה זה ביום צום בחודש השלישי. הרב אליהו כץ מביא השערה שלפיה מדובר בי"ז בתמוז.
  3. ^ ‏כאמור למעלה, על פי התלמוד הבבלי (תענית כח: ועיין גם ראש השנה יח: בתוספות) חומות ירושלים נפרצו ב-9 לתמוז בחורבן בית ראשון (כמו שכתוב בירמיהו ל"ט, ב), וב-17 לתמוז בזמן חורבן בית שני, והיום מציינים רק את הפריצה בזמן חורבן בית שני. על פי התלמוד הירושלמי (תענית פרק ד הלכה ה) גם בזמן חורבן בית ראשון חומת העיר נפרצה ב-17; ירמיהו כתב שזה קרה ב-9 לחודש כי "קלקול חשבונות יש כאן".
  4. ^ דברי הימים ב' ל"ג ז'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.