תמי דקוורת'

תמי דקוורת'
Tammy Duckworth
לידה	12 במרץ 1968 (בת 56); בנגקוק, תאילנד
שם לידה	Ladda Tammy Duckworth
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קפלה; בית הספר אליוט ליחסים בינלאומיים; אוניברסיטת הוואי; תיכון הנשיא ויליאם מקינלי (1985); International School Bangkok; אוניברסיטת הוואי במנואה; אוניברסיטת צפון אילינוי; Singapore American School; Jakarta Intercultural School ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	www.duckworth.senate.gov
	3 בינואר 2017 – מכהנת; (7 שנים ו־15 שבועות)
	→ מארק קירק
	3 בינואר 2013 – 3 בינואר 2017; (4 שנים)
	ראג'ה קרישנאמורת'י ←
פרסים והוקרה
	לב הארגמן; מדליית האוויר; מדליית השירות הראוי לשבח ;
חתימה

תמי דקוורת' (באנגלית: Tammy Duckworth; נולדה ב-12 במרץ 1968) היא פוליטיקאית אמריקאית חברת המפלגה הדמוקרטית המכהנת כנציגת אילינוי בסנאט. קודם לכן כיהנה כנציגת המחוז השמיני של אילינוי בבית הנבחרים של ארצות הברית. דקוורת' שירתה כטייסת מסוקים במשמר הלאומי של צבא ארצות הברית, היא איבדה את שתי רגליה וחלק מיכולת השימוש בידה כשמסוקה הופל במהלך מלחמת עיראק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דקוורת' נולדה בבנגקוק שבתאילנד, בתם של למאי ופרנק דקוורת'. אביה אמריקאי ששורשי משפחתו בצפון אמריקה עוד מתקופת 13 המושבות ואמה תאילנדית ממוצא סיני. בצעירותה נדדה משפחתה בעקבות עבודתו של אביה באו"ם בין תאילנד, קמבודיה, אינדונזיה וסינגפור. בגיל 16 עברה משפחתה להוואי בה למדה בתיכון בהונולולו. ב-1989 סיימה תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת הוואי, ב-1992 סיימה תואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. היא החלה בלימודי תואר שלישי באוניברסיטת צפון אילינוי אך קטעה אותם עם גיוסה לשירות צבאי. ב-2015 השלימה דוקטורט בשירותי אנוש באוניברסיטת קפלה.

במהלך לימודיה הצטרפה ב-1990 לתוכנית קצונת המילואים של צבא ארצות הברית. היא הוכשרה כקצינה, עברה קורס טיס והוסמכה כטייסת מסוקים. ב-1996 הוצבה במשמר הלאומי של אילינוי. ב-2004 נשלחה עם יחידתה לעיראק וביצעה עשרות משימות מבצעיות קרביות. בנובמבר 2004 נפגע מסוק ה-UH-60 בלק הוק אותו הטיסה מירי RPG, דקוורת' נפצעה באורח קשה, איבדה את שתי רגליה ונפגעה גם בידה הימנית. היא עברה תקופת שיקום ממושכת במרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד במהלכה הורכבו על שתי רגלייה תותבות מטיטניום. לאחר 13 חודשים חזרה לשירות במשמר הלאומי והחלה בהכשרה מחדש כטייסת. היא השתחררה משירות המילואים ב-2014 בדרגת לוטננט קולונל. על שירותה עוטרה במדליית האוויר ובלב הארגמן.

במהלך תקופת שיקומה החלה בפעילות למען חיילים משוחררים ונכים. היא זכתה לתמיכתם של הסנאטור בוב דול שאף הקדיש לה את האוטוביוגרפיה One Soldier's Story: A Memoir, ושל הסנאטור דיק דרבין, והתמודדה ב-2006 בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית. היא הפסידה לאחר שיריבה הרפובליקני פיטר רוסקאם זכה ב-51.3% מקולות המצביעים לעומת 48.7% לה. לאחר הבחירות מונתה לעמוד בראש מחלקת החיילים המשוחררים של מדינת אילינוי. ב-2009 מונתה על ידי הנשיא ברק אובמה לעוזרת מזכיר המחלקה לענייני חיילים משוחררים, אריק שינסקי^[1]. ב-2012 התמודדה פעם נוספת לבית הנבחרים והפעם נבחרה לאחר שזכתה לרוב של 54.7%. היא הייתה בכך לאישה הנכה הראשונה שנבחרה לחברה בבית הנבחרים. ב-2014 נבחרה שוב ברוב של 56%. היא מכהנת כחברת ועדת הביטחון, ועדת הביקורת וכן בוועדה המיוחדת לחקירת מתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי.

ב-2015 הודיעה על התמודדותה לכהונה בסנאט של ארצות הברית ב-2016^[2], בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית זכתה במועמדות המפלגה ובבחירות לסנאט גברה על הסנאטור המכהן מארק קירק ברוב של 54.4%. היא הושבעה לתפקידה ב-3 בינואר 2017.

ביוני 2022 הייתה דקוורת' אחת מ-24 סנאטורים דמוקרטים, שקראו לחקור את מותה של שירין אבו עאקלה^[3] ובספטמבר 2023 הייתה אחת מ-15 סנאטורים דמוקרטים שחתמו על מכתב נגד מתן פטור מוויזה, לישראלים^[4].

דקוורת' נשואה לבריאן אותו הכירה במהלך שירותה הצבאי, ואם לילדה שנולדה לזוג ב-2014^[5]. בינואר 2018 הודיעה כי היא בהריון מתקדם נוסף, באפריל 2018 ילדה בת, ובכך היא הסנאטורית הראשונה שילדה במהלך תקופת כהונתה^[6]. ב-2020 הועלה שמה כמועמדת אפשרית לתפקיד סגנית הנשיא של ג'ו ביידן^[7].