תנטולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תָנָטולוגיה (Thanatology) היא מדע במדעי החברה העוסק באובדן, בשכול ובאבל והשפעתם על האדם. או בלשונו של רוברט קסטנבאום[1] " מדע החיים שהמוות הושאר בתוכם". מקור השם תנטולוגיה הוא בתנטוס (Thanatos)' דמות המוות במיתולוגיה היוונית. לפי הארגון העולמי לחינוך וייעוץ בנושאי מוות (Association for Death Education and Counseling ADEC) עוסק בחקר האקדמי והמדעי של מות יצורי אנוש[2]: היא עוסקת בנסיבות למוות, בחוויית האבל ובעמדות החברה כלפי מוות, וטקסי זיכרון והנצחה ועוד מגוון של נושאים הקשורים למוות והעלאת המודעות למוות כשלב טבעי בחיי כל אדם.

במה עוסקת התנטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנטולוגיה היא מדע העוסק באדם כשלם, על כלל היבטי חייו ומותו. יישומי התנטולוגיה קשורים לתחומי העיסוק של מגוון מקצועות טיפול וייעוץ נפשי: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מלווים רוחניים אחיות, רופאים גרונטולוגים ועוד. חקר התנטולוגיה מתמקד בתחומים הבאים[3][2]:

  • פילוסופיה ערכים ואתיקה: למשל שאלות פנומנולוגיות כמו מהו מוות, מהו אבל, מהי תפיסת המוות, מהי אובדנות, מהי המתת חסד ועוד. שאלות אקזיסטנציאליות כמו מהי משמעות החיים שהמוות נוכח בהם.
  • בפסיכולוגיה: מהן ההשפעות הרגשיות והקוגניטיביות של הידיעה שמות האדם צפוי וודאי? איך מתמודדים עם אבל בנסיבות שונות, סוגי אבל שונים, מודלים המסבירים תהליכי אבל בנסיבות שונות, התמודדות עם מצבים שהמוות נוכח בהם (אסונות שונים), מצבים פסיכופתולוגיים באבל, תהליך בניית משמעות חדשה לחיים לאחר האובדן.
  • בסוציולוגיה: התמודדות של קבוצות ארגונים וקהילות עם אסונות, סוציאליזציה של ילדים, טיפול במתים לאחר אסון. היחס לאובדן בנסיבות מוות שונות בחברה, היררכיית השכול, אובדן לא מוקר (Disenfranchised grief)
  • באנתרופולוגיה: תפקיד התרבות והסביבה במהלך ההיסטוריה בתגובות היחיד למוות ואבל, כמו הנצחה, טקסי זיכרון, מנהגי אבלות ולוויות כפי שהם באים לידי ביטוי בתרבויות ודתות שונות. לדוגמה, מחקר על מקומו של המוות בחיי היומיום של האדם בחברות שונות ובתקופות שונות.
  • בעבודה הקלינית/סיעודית/רפואית: מדע התנטולוגיה מסייע בפיתוח שיטות טיפול חדשות, שיכלול ושיפור של שיטות קיימות בעבודה עם אדם הנוטה למות, במסגרת טיפול תומך (פליאטיבי), והוספיס, סיוע לשיפור הקשר בין המטפל למטופל במסגרות אלו, וכן התייחסות להחלטות של סוף החיים (צוואות, הנחיות לגבי הארכה של החיים, תרומת איברים ועוד). דוגמאות - איך להידרש בעבודה הקלינית לדילמות המעסיקות אנשים בסוף חייהם. באילו מקרים דרושה עזרה קלינית כדי להתמודד עם אבל ואובדן.
  • בתחום הפוליטי: ניסוח חוקים ונהלים העוסקים בסוף החיים, בגסיסה ובמוות: לדוגמה - חוק החולה הנוטה למות, תרומת איברים, תרומת גופה למדע ועוד.
  • בתחום החינוך: חינוך למדעי המוות / השכול עוסק בפיתוח של תוכניות לימודים לאנשי מקצועות טיפוליים וגם לציבור הרחב. בתקופות קדומות היה המוות דבר יומיומי מאד ושכיח מאד ובני אדם רבים פגשו בו בחיי היומיום. כיום המוות הרבה פחות שכיח בחיי היומיום[4]. אדם יפגוש במוות אם הוא עובד כרופא, נהג אמבולנס, כבאי, שוטר וכדומה, תכופות מפגש כזה מתרחש בעקבות אירוע טראומטי. לציבור הרחב כמעט שאין מגע פיזי ותודעתי עם המוות כאירוע נורמלי בחייו של כל אדם. משמעות הדבר היא שמוות הפך להיות משהו שקורה "שם" (בבית חולים, בהוספיס, וכדומה). חינוך למוות משמע ללמד אנשים לראות במוות חלק טבעי בדרך הצפויה לכל יצור חי.

ציוני דרך היסטוריים בהתפתחות מדע התנטולוגיה[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקול הראשון שקרא להתחיל לחקור את המוות כתחום מדעי היה זה של אילי מצ'יניקוף, מיקרוביולוג רוסי. שטען ב 1903 כי חקר המוות יאפשר להגיע להבנה טובה של מהותו, ואף יאפשר לאנושות להבין את הפחד ממוות.
  • בשנת 1917 פרסם זיגמונד פרויד את ספרו "על אבל ומלנכוליה". פרויד תפס את האבל במונחים פתולוגיים
  • בשלהי מלחמת העולם השנייה עם פריחת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. גם נושא המוות זכה להתעניינות משמעותית.
  • הרמן פאייפל הניח בספרו The Meaning of Death את הבסיס לתחום שעם הזמן קיבל את השם 'תנטולוגיה'. הספר עסק בניפוץ מיתוסים שונים על מוות ומיתה.
  • במאה העשרים התפתחה התנטולוגיה בשני ענפים עיקריים: חינוך במדעי המוות, ומודעות למוות, שהפך לתחום מחקר בולט יותר.
  • הפסיכיאטר האמריקני אריק לינדמן תיאר ב 1944 תסמינים ודרכי טיפול באנשים אבלים בעקבות שריפה במועדון לילה בבוסטון. מאמרו נחשב לפורץ דרך הן מבחינת הגדרת תסמיני אבל על רקע טראומטי והן מבחינת הטיפול באנשים שעברו אסון כזה.
  • חוקרים כמו ג'ון בולבי, אליזבת קובלר רוס ואחרים, התבססו על רעיונות שמקורם בספרו של פרויד "על אבל ומלנכוליה": הם תארו את האבל כמסע צפוי שיש בו שלבים, ושבו האדם האבל צריך להשלים 'מטלות' שונות. ההצלחה בקיום השלבים הללו ובעיקר היכולת להיפרד מהמנוח נתפסה כמדד לאבל 'מוצלח' או 'נורמלי'. המשותף למודלים אלה: חשיבה על אבל כעל משהו חיצוני ובדיד שעובר על כל אדם בצורה פחות או יותר דומה, וניתן לתיאור בצורת שלבים. האדם הוא כמו נוסע שחולף על פני השלבים במידה כזו או אחרת של 'הצלחה'. מי שתהליך האבל שלו איטי יותר מסף מסוים נחשב למי שסובל מאבל פתולוגי.
  • בשנת 1976- הוקם בארצות הברית הארגון העולמי לחינוך וייעוץ בנושאי מוות (Assiciation for Death Education and Counseling או בשמו המקוצר - ADEC). הארגון הציב לו מטרה להיות פורץ דרך בכל הקשור לחינוך למודעות למוות ולקדם את הידע האקדמי המחקרי והיישומי טיפולי בכל הנוגע לחיים שהמוות נוכח בהם. הארגון מעניק הסמכה מקצועית בשתי רמות התמחות: CT - Certified in Thanatology והדרגה המתקדמת יותר - FT - Fellow in Thanatology
  • מסוף שנות השמונים ואילך החלו להתפתח מודלים חדשים לאבל, כמו המודל הדו מסלולי של שמשון רובין. המאפיין את מרבית המודלים האלה:
    • המעבר מההתמקדות בתהליך פסיכולוגי חד ממדי ונטול הקשר, להתמדקות באדם האבל כשלם, בתפקודו ובשינוי שחל בקשריו עם המנוח, (מקשר עם אדם חי לקשר עם אדם מת).
    • האבל לא נתפס עוד כתהליך שמביא בהכרח לניתוק הקשר עם המנוח. המנוח אמנם הלך לעולמו והקשר הפיזי איתו נגמר אבל קשר רוחני איתו יכול להמשיך להתקיים גם עשרות שנים לאחר מכן.
    • אין נכון ולא נכון באבל ואין דרך אחת שהיא נכונה או מוצלחת יותר מאחרות לחוות אבל[4]. אנשים שונים אבלים בצורות שונות בהתאם לגילם, המגדר שלהם, סוג האובדן, סוגי המשאבים העומדים לרשותם, אופיים ועוד משתנים רבים מאד.
    • שינוי פורץ דרך נוסף בתחום המודלים לאבל היה מעיסוק במקורות הפתולוגים ליגון ולאבל, אל עבר עיסוק בחוסן, צמיחה מתוך שכול ויכולת התאוששות והסתגלות לאובדן. דוגמה לסוג כזה של מודל הוא מודל ההסתגלות מחדש של שנון קליין[5].
    • אבל אמנם נחשב לתהליך הסתגלותי שעיקרו תגובה לאירוע חיצוני. עם זאת לאבל יכולים להיות גם מרכיבים פרו-אקטיביים, בהם האדם מעצב מחדש את חייו נוכח האובדן שחווה[6][5]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם הרחב מתקיים מחקר מדעי נרחב ומגוון מאד בנושאים הקשורים למוות, אובדן, אבל אובדנות, ועוד. ה ADEC תיאר את תחומי גוף הידע בתנטולוגיה הטבלה הבאה:[7] כל אחד מהנושאים המפורטים בשורות קיים כתחום מחקר בתוך ההקשרים של הנושאים בעמודות.

גוויעה/גסיסה החלטות סוף החיים אובדן יגון ואבל אבחון הערכה והתערבות מוות טראומטי חינוך בנושאי מוות
חיברות: השפעת תרבות, מוצא, שפה, ומשתנים חברתיים על חווית האובדן ותפיסת המוות
דת: קשר בין אמונות דתיות / רוחניות והתמודדות עם מוות
נושאים מקצועיים: גורמים המשפיעים על הכשרת אנשי מקצוע, יכולתם ומחויבותם לסייע.
היבטים היסטוריים : איך מאורעות היסטוריים שיחקו תפקיד באופן בו המוות נתפס בחברות שונות
היבטים עכשוויים הקשורים למוות גסיסה ואבל (למשל השפעת טכנולוגיות רפואיות חדשות וטיפולים מאריכי חיים על תפיסת המוות והמיתה)
מהלך או משך חיים ההתמודדות עם מוות וגסיסה לאורך החיים מינקות ועד מוות
מערכות גדולות: השפעת מערכות חברתיות גדולות (מדינה, קהילה ) על תהליך הגסיסה והמוות
משפחה ויחיד: המוות מנקודת הראות של היחיד והמשפחה
מקורות מחקר: ממי וכיצד ניתן ללמוד על מוות וכיצד ניתן ללמוד
חוק ואתיקה: סוגיות חוקיות הנוגעות למוות וגסיסה במדינות שונות, נושאים אתיים שונים וקוד אתי של תנטולוגים

דוגמאות לתחומי ידע קרובים שאינם שייכים ישירות לתנטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכו-אונקולוגיה, - תחום ידע זה עוסק בהשפעות הפסיכולוגיות של התחלואה בסרטן על האדם, לרבות קבלת הבשורה על המחלה וכדומה.

חקר אובדנות: תחום ידע זה כולל קשת רחבה של התנהגויות הקשורות להתאבדות החל מחשיבה אובדנית (Suicide Idiation) דרך מחוות התאבדות (Suicide Gestures) ועד להתאבדות וניסיונות התאבדות.

חקר מחלות סופניות כמו אלצהיימר: תחום זה כולל מחקר רפואי רב שאינו נוגע דווקא להתמודדות עם המוות הקרב.

חקר אירועי אסון והשפעתם על החברה: כולל התמודדות של יחידים וקהילות עם מצבי משבר ואסון, תוך התייחסות לחוסן אישי וקהילתי.

התמודדות עם אירועים טראומטיים: אירועים טראומטיים לפי הגדרתם הם אירועים שיש בהם איום ממשי על החיים או שלמות הגוף[8]. בנוסף,

פתולוגיה: פתולוג בעבודתו עשוי להידרש למיומנות מתחום התנטולוגיה. עם זאת נתיחת גופות וקביעת הסיבה למוות נמצאת בסמכותם של רופאים (פתולוגים), לא של תנטולוגים.

כתבי עת מחקריים ומקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ההוצאה הבינלאומי Routledge (אנגלית) פרסם בשנים האחרונות שתי סדרות ספרים המוקדשות לטנוטולוגיה:

  • The Series in Death Dying & Bereavement
  • The Series in Death Education, Aging & HealthCare

ישנן הוצאות נוספות שהוציאו ספרות מקצועית בנושאים הקשורים לתנטולוגיה או תחומים קרובים אליה. רשימה עדכנית של ספרות מקצועית באנגלית ניתן למצוא באתר ה- ADEC.

בעברית יצאו מאז 2010 מספר ספרים חשובים הכוללים ידע עשיר ועדכני בתנטולוגיה (ראו רשימה בהמשך).

לימודי תנטולוגיה והכשרות מקצועיות בישראל ומחוץ לה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום עדיין אין תוכנית ללימודי תואר שני בתנטולוגיה בישראל. עם זאת ישנה כוונה לייסד תוכנית כזו בישראל בעתיד[9]. במוסדות אקדמיים שונים בישראל, בהם אוניברסיטת חיפה, המרכז האקדמי רופין, אוניברסיטת אריאל ועוד מתקיימים קורסים אקדמיים העוסקים במוות בנסיבות שונות, באבל ובאובדן. תואר שני בתנטולוגיה ניתן ללמוד בארצות הברית, ב Hood Collage במרילנד ארצות הברית, וב- ברייר סטייט יוניברסיטי (Breyer State University) בארצות הברית.

לימודי תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום ישנם מספר מוסדות אקדמיים בישראל המציעים לימודי תנטולוגיה, דרך היחידה ללימודי חוץ/ לימודי המשך במוסד הלימודים: אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת אריאל, המכללה האקדמית תל חי לימודים אלה מיועדים כלימודי המשך למי שמגיעים ממקצועות טיפוליים או מקצועות ייעוץ נפשי, כלומר עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, גרונטולוגים אנשי מקצועות רפואיים וכדומה. לימודי תעודה אלה הם בהיקף של כ-60 שעות. בסוף הלימודים יכולים התלמידים שסיימו את הלימודים בהצלחה לגשת למבחן המקוון של ה ADEC. מבחן זה נערך באנגלית והמצליחים בו יקבלו תעודת Certified Thanatology (מוסמך בתנטולוגיה)[1]. מחוץ לישראל ניתן ללמוד לתואר Certified In Thanatology ב Hood Collage במרילנד[9] .

לימודי הסמכה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת ברייר סטייט (Breyer State University) מקיימת לימודי הסמכה מקצועיים ליועצי אבל (Grieg Counseling).[9]

מגמות לעתיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות התנטולוגיה מאופיינת במגמות הבאות[3][2]:

  • שאיפה לצמצם את הפער בין המחקר התאורטי לעבודה המעשית, כך שממצאי מחקרים יובילו באופן פשוט ונגיש לשיפור שיטות טיפול.
  • הגדרת מטרות בחינוך במדעי המוות והשכול. שאיפה לרכז מאמצי הסברה בקרב העוסקים במקצועות שאינם טיפוליים, אך כוללים מגע (מקצועי) עם מוות: כבאים, שוטרים, אנשי שירותי הצלה שונים, ואף עיתונאים.
  • חקר ההשלכות הגלובליות של אסונות טבע, מלחמות, טרור, משברים כלכליים, מגפות ושאר אירועים גלובליים בעלי אופי אסוני.
  • יצירת קהילות תומכות עבור אנשים שחוו סוגי אובדנים שונים: נפגעי תאונות דרכים, נפגעי רצח, שאירי התאבדות, אלמנות חללי צה"ל, מי שהתאלמנו בגיל מבוגר, אלמנות ללא טבעת (כינוי למי שלא היו בקשר קרוב עם בן זוג שמת בטרם נישאו לו) מי שאיבדו את יקירם בשל מחלה.
  • קידום התנטולוגיה כמקצוע העומד בזכות עצמו, למשל ניסוח של קוד אתי, חקיקה וכדומה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הניה שנון קליין, שולמית קרייטלר ומיכל קרייטלר, תנטולוגיה מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים. הוצאת פרדס (2013).
  • שמשון רובין, רות מלקינסון ואליעזר ויצטום, הפנים הרבות של האובדן והשכול : תאוריה וטיפול. הוצאת פרדס ואוניברסיטת חיפה (2016).
  • אליעזר ויצטום, נפש אבל ושכול, הוצאת משרד הביטחון (2011).
  • סוגיאל רינפוצ'ה ספר המתים והחיים הטיבטי, הוצאת גל (1997).
  • תמר אשכנזי, אבל היום שאחרי, פרידה זיכרון וחיים. הוצאת ספריית מעריב (2014).
  • לין חלמיש ודורון חרמוני, הערבה הבוכיה: מפגשים עם אבל ואובדן. קיבוץ דליה, הוצאת מערכת, 2010.
  • Neimeyer, R. A., Harris, D. L., Winokuer, H. R., & Thornton, G. F. (Eds.). (2011). Grief and bereavement in contemporary society: Bridging research and practice. Routledge.
  • Handbook of Thanatology: The Essential Body of Knowledge for the Study of Death, Dying, and Bereavement 2nd ed. Routledge (2013)
  • אליזבת קובלר רוס - חיים בצל המוות, ליווי חולים סופניים. הוצאת מודן, 2002.
  • אליזבת קובלר רוס - המוות חשוב לחיים. הוצאת כתר 2002.
  • שרה סמילנסקי - תפיסת המוות בעיני ילדים. הוצאת אח.
  • נעמי זורע - על המוות והמיתה. הוצאת הקיבוץ המאוחד 1978

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תנטולוגיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kastenbaum, R., Death, Society, and Human Experience, Boston: Allyn and Bacon, 8, 2004
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הניה שנון קליין, שולמית קרייטלר ומיכל קרייטלר, תנטולוגיה מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2013, פרק מהי תנטולוגיה, עמ' 11-20
  3. ^ 3.0 3.1 Lynne Ann DeSpelder and Albert Lee Strickland, The Last Dance: Encountering Death and Dying, McGrowHill, 10, 2015
  4. ^ 4.0 4.1 רובין, ש'., מלקינסון, ר., ויצטום, א', הפנים הרבות של האובדן והשכול, תיאוריה וטיפול, חיפה: הוצאת פרדס והוצאת אוניברסיטת חיפה, 2016, עמ' 23
  5. ^ 5.0 5.1 דר הניה שנון-קליין, מאפייני 'מודל ההסתגלות מחדש' והשלכותיו הקליניות | תנטולוגיה | דר הניה שנון-קליין, www.gilis-place.com (בעברית)
  6. ^ Robert A Neimeyer, The staging of grief: Toward an active model of mourning, ResearchGate (באנגלית)
  7. ^ David K. Meagher, David E. Balk, Handbook of Thanatology: The Essential Body of Knowledge for the Study of Death, Dying, and Bereavement, Routledge, 2013-07-18. (באנגלית)
  8. ^ Amrican Psychiatric Association, DSM-5 (עמ' 265), www.psychiatry.org, ‏2013 (בenglish)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 הניה שנון קליין, שולמית קרייטלר, ומיכל קרייטלר, תנטולוגיה: מדעי האובדן השכול והאבל: נושאים נבחרים, חיפה: הוצאת פרדס, 2013, פרק לומדים על המוות, עמ' 19