לדלג לתוכן

פורטל:תנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הַתַּנַ"ךְ (ראשי תיבות של תורה, נביאים וכתובים) הוא קובץ ספרים, המהווים את כתבי הקודש הקאנוניים של היהדות. שני חלקיו האחרונים, נביאים וכתובים, ידועים גם בראשי התיבות נ"ך.

מבין כל הספרים המרכזיים ביהדות, ספרי התנ"ך הם הקדומים ביותר, אם כי הם לא נכתבו בזמן אחד. כתיבת המאוחרים שבספרי התנ"ך נסתיימה לפני למעלה מ-2000 שנה. תהליך הקאנוניזציה של התנ"ך החל בתחילת תקופת בית שני והושלם סביב שנת 200 לספירה. על-פי החלוקה היהודית המסורתית, בתנ"ך 24 ספרים. רוב הספרים כתובים בעברית, ומיעוטם בארמית. התנ"ך מהווה מוקד לתרבות היהודית הדתית והחילונית גם יחד, והשפעתו גברה מאז תקופת ההשכלה.

לספר התנ"ך נודעה השפעה עמוקה גם בדתות המערב האחרות. התנ"ך הוא חלק מכתבי הקודש של הנצרות, אך בדת הנוצרית הוא מכונה הברית הישנה ונוסף עליו נדבך המכונה הברית החדשה. בדת האסלאם התנ"ך אינו נחשב ספר קדוש, אולם אפשר למצוא השפעות מן התנ"ך בקוראן ובמסורת המוסלמית. חלק מסיפורי התנ"ך מופיעים בקוראן, אם כי בגרסאות שונות. התנ"ך הוא כיום הספר הפופולרי ביותר בעולם, ובנוסחו הנוצרי (יחד עם "הברית החדשה") הוא תורגם למספר השפות הרב ביותר.


ערך נבחר הידעת
נוסחי המקרא ערכים מומלצים
ספר נבחר תרגומי המקרא
תמונה נבחרת ספרי התנ"ך
תורה
נביאים
כתובים
אישים בתנ"ך אירועים בתנ"ך
פרשני התנ"ך התנ"ך באמנות
פורטלים קרובים
קדימה, לעבודה!

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ, כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.

ראו גם: תרגומי המקרא, קטגוריה:מהדורות ותרגומים של התנ"ך

ספר מִשְׁלֵי הוא מ"ספרי החוכמה" בתנ"ך שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בו: "משלי שלמה", כשהכוונה היא לשלמה המלך.

הספר נחלק בין דברי מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בתנ"ך מופיעים רק שני מקרים של לידת תאומים:

תאומים
תאומים

המקרים מופיעים שניהם בספר בראשית, בראשון מופיע הביטוי "והנה תומים בבטנה" ובשני "והנה תאומים בבטנה".

התורה (או תורה שבכתב וגם המקרא) היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, וקרויים גם "חמישה חומשי תורה". חמשת החומשים הם בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים.

לפי המסורת היהודית, התורה ניתנה למשה מפי אלוהים "כסופר המעתיק מספר קדמון" פרט לשמונת הפסוקים אחרונים, אודותם חלוקות הדעות של חז"ל מי כתבם, משה בעצמו או יהושע בן נון. הפסוקים הללו מספרים אודות מותו של משה, ולכן ייתכן כי יהושע כתבם אודות משה לאחר מותו (כדעת רבי יהודה), או שמשה כתבם לפני מותו, בדמע, על העתיד להתרחש (כדעת רבי שמעון).

התורה היא הבסיס של דרך החיים של קיום מצוות הנכללות בתרי"ג מצוות, כפי שעוצבו על ידי חז"ל.

התורה מחולקת במספר אופנים. כמו שאר התנ"ך, התורה חולקה לפרקים על ידי מתרגמי התנ"ך ללטינית, אולם החלוקות המקובלות יותר במסורת היהודית הן החלוקה לפסקאות קצרות המכונות "פרשיות" ("סתומות" ו"פתוחות"), החלוקה לחמישים וארבעה "פרשות" הנקראות בכל שבוע בבתי הכנסת. ישנה גם חלוקה ל-155 סדרים שקריאתן מתמשכת על פני שלוש שנים עד שלוש שנים וחצי. חלוקה זו, שהייתה נהוגה בעבר בארץ ישראל, מסומנת בכמה ממהדורות התנ"ך, אך נעשה בה שימוש מועט.

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר נדודי המדבר, וספרי הנביאים.

הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל. על פי הרמב"ם, ספרי התנ"ך מתחלקים לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם. ספרי התורה נכתבו על ידי משה – אב הנביאים, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שהם אינם נביאים אך בהשראת רוח הקודש.

ספרי הנביאים מתחלקים לרוב לשלוש חטיבות, שחלוקתן אינה כרונולוגית, אלא תוכנית ועניינית:

כתובים, חלקו השלישי של התנ"ך מונה על פי המסורה אחד-עשר ספרים, והם: תהלים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא-נחמיה (ספר אחד), דברי הימים (ספר אחד, ולא מחולק לשנים). הסדר המופיע ברשימה זו הוא לפי מסורת כתבי היד של יהודי אשכנז, ועל פיהם ברוב הדפוסים של התנ"ך. אבל אצל בעלי המסורה בטבריה ויהודי ספרד היה סדר אחר לספרי הכתובים, וכן בגמרא מוזכר סדר שלישי לספרים אלו.

בין ספרים אלה ישנן שתי תת-קבוצות מיוחדות, שהם:

  • ספרי אמ"ת: תהלים, משלי, איוב – ספרים אלה הם ספרי "שירה", דבר שבא לידי ביטוי בכתבי יד של המסורה הן במערכת הטעמים שבהם והן במבנה השירי המופיע בכתבי יד.
  • חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר. קבוצה מיוחדת זו מופיעה כחלק ממסורת בני אשכנז (במנהגיהם הליטורגיים ובכתבי היד של המקרא שלהם), וגם עומד בבסיסו של חיבורי מדרש רבה על ספרי כתובים אלה דווקא. בכתבי היד של המסורה, ובמסורת יהדות ספרד והמזרח – אין זכר לקבוצה מיוחדת זו.

בארץ ישראל:
משה מכה בסלע עם מקל
משה מכה בסלע עם מקל

הפרשה נפתחת בסוגיה הלכתית ארוכה בעניין מצוות פרה אדומה והלכות טומאת מת. לאחר מכן מתחילה הפרשה לתאר את קורות בני ישראל במדבר סיני בשנת הארבעים ליציאת מצרים (בניגוד לפרשות האחרונות, שתיארו את האירועים בשנה השנייה):

  • פרשת מי מריבה: מרים הנביאה מתה, והעם מתלונן על מחסור במים. ה' מצווה את משה רבנו לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה, בכעסו על בני ישראל, מכה את הסלע ומוציא מים. ה' קובע שמשה ואהרון חטאו בפרשה זו, ולכן לא ייכנסו לארץ ישראל: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל - לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (כ', יב).
  • משה מבקש ממלך אדום לעבור דרך ארצו; מלך אדום מסרב ועם ישראל עוקף את ארץ אדום.
  • מת אהרון הכהן; אלעזר בנו יורש את תפקיד הכהן הגדול.
  • "הכנעני מלך ערד" נלחם בישראל; ישראל מנצחים ומחרימים את הערים שכבשו.
  • פרשת נחש הנחושת: העם מתלוננים שוב על המחסור במים ועל המן. ה' שולח נחשים המנשכים את העם. כדי להתגבר על הנחשים מצווה ה' את משה לעשות נחש מנחושת, "ושים אֹתו על נס; והיה כל הנשוך וראה אתו וחי" (כ"א, ח).
  • העם ממשיך במסע ומגיע לגבול ארץ מואב, ושר שם את שירת הבאר.
  • עם ישראל נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן ומנצח אותם.




בגולה:
העונש אשר הוענש בו קורח
העונש אשר הוענש בו קורח

את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה. קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ועימו מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל ובהם דתן ואבירם בני שבט ראובן, קוראים תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם קובעים כי "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'?".

משה מורה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת. ה' יראה מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו; אך משה ואהרן מתחננים לפניו: "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קורח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיצאה מאת ה'. משה מצווה את אלעזר בן אהרן לקחת את מחתותיהם ולעשות מהן ציפוי למזבח.


העם ממשיכים להתלונן למשה ולאהרן וקובעים: "אתם המיתם את עם ה'". בתגובה לכך פורצת מגפה בעם, ואהרן עוצר אותה על ידי הקטרת קטורת. כדי לחזק עוד יותר את בחירתו של אהרן מצווה ה' לקחת שנים עשר מטות, מטה לכל נשיא מנשיאי השבטים, ולשים אותם באוהל מועד. למחרת נתגלה כי מטהו של אהרן הוא היחיד שהעלה פרחים ושקדים. ה' מצווה לשמור על המטה ליד ארון הברית לעדות.

בהמשך הפרשה מובאים ציוויים הלכתיים, רובם קשורים לעניין הכהונה: ציווי על שמירת המקדש על ידי הלוויים ופירוט של מתנות הכהונה והלווייה, ובהן תרומה, ביכורים, חרמות, קורבן בכור, ותרומת מעשר.

זוהי רשימה חלקית, לרשימה מלאה.

זוהי רשימה חלקית, לרשימה המלאה.

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
  • כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בתחום התנ"ך שרק מחכים שירחיבו אותם.
  • מה שווים דף בקשת ערך ודף בקשת תמונות ואיורים אם לא מתייחסים אליהם?
  • ישנם ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם, ראו מסגרת "ערכים דורשי שיפור".

מצאו ערכים לשיפור בנושא תנ"ך: לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוט

בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)