ספר יונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר יונה
Pieter Lastman - Jonah and the Whale - Google Art Project.jpg

יונה נמלט מלוע הדג
מספר פרקים 4
מספר פסוקים 48
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם: עובדיה
הספר הבא: מיכה
דמויות מרכזיות: יונה הנביא (יונה בן אמיתי)
יונה תחת עץ הקיקיון, סוף המאה ה-3 לספירה.
הקטנה (3 תמונות)

ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. גיבורו, הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נצטווה לנבא על אנשי העיר נינווה על חורבנם אם לא יחזרו בתשובה. יונה מנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול. הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבין הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יונה מוזכר בתנ"ך פעם נוספת בספר מלכים ב' פרק י"ד פס' כ"ה. חלוקות הדעות בין החוקרים לגבי הקשר בין הנבואות. יש הטוענים שאותו הנביא שניבא לישראל נבואת נחמה על הרחבת הגבולות בימי ירבעם השני הצטווה לאחר מכן ללכת לנינוה. אחרים טוענים כי ספר יונה הוא ספר מתקופת הבית השני שהשתמש בדמות של יונה מספר מלכים כדי לבסס את אמינות הסיפור, ובחר בדמות נביא שאין עליה פרטים רבים.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים : חלק ראשון בו מסופר על השליחות הראשונה (פרקים א'-ב') וחלק שני בו מסופר אודות השליחות השנייה (פרקים ג'-ד' ).

Multimedia-icon.svg Oh Jonah!, מוזיקת גוספל המבוססת על סיפור יונה
לעזרה בהפעלת הקובץ

הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האל מצווה על יונה ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני", כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו: "מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ". בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים.

המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה: "אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: "הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו." (פרקי דרבי אליעזר י').

השהות במעי הדג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי". האל מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה.

על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לפרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה[1]. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים שהוא בלתי אפשרי בלא נס[2]. בעת החדשה, היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם[3]. אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים[4].

תפילת יונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק ב' של הספר מביא תפילה שהתפלל יונה במעי הדג. לשון התפילה העלה תמיהות בקרב הפרשנים, שכן היא כוללת הודאה על ההצלה, בעוד יונה עדיין במעי הדג. היו על כן שטענו שהתפילה שובצה באופן מאוחר לספר. פרופ' דוד הנשקה מציע שהתפילה נאמרה על ידי יונה באירוניה[5]. לעומת זאת, היו שבקשו להראות שלשון התפילה תואמת באופן מלא את הקשרו[6].

יונה בנינווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל:

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה.

יונה, ד', י'-י"א

תשובת נינווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה.

סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה.

את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.

מגמת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסברים שונים נתנו לגבי מגמת הספר[7].

  • בין עונש ותשובה: ספר יונה מבטא את המסר שניתן לשוב בתשובה ולכפר על החטא ולא כגישת כדברי הנבואה במדרש חז"ל: "הנפש החוטאת היא תמות"[8]
  • בין ישראל לעמים: יונה מבקש שלא להחזיר את אנשי נינוה בתשובה בגלל שהם ירעו לעם ישראל והקב"ה מלמדו שגם על הגויים יש לרחם. על פי חז"ל, ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל, משום שמחוצה לה להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא.
  • על מטרת הנבואה: ספר יונה בא לבטא את המסר שמטרת הנבואה היא להשיב את בני האדם בתשובה ולא כמחשבת יונה להראות את אמיתות דברי ה'. על פי הסבר זה, יונה הנביא, הבורח מהתפקיד שהוטל עליו, מייצג את התפיסה, שניתן להסיק מספר דברים, פרק י"ח, כי מבחנו של הנביא הוא בתוצאה הבאה לידי ביטוי בהתגשמות דברי הנבואה.[9] ספר יונה מתאר את תפיסת מהותה של הנבואה כפי שהיא מתוארת בספר ירמיה, וזאת כי נבואות שלום ונבואות נחמה מתגשמות כדי להנציח את דברי האמת אשר בפי הנביא. דמויותיהן המשניות של הגויים מתארות באופן עקיף את טעותו של יונה. המלחים בספינה ואנשי נינוה מתוארים באור חיובי. דמויותיהם מאירות באור שלילי את דמותו של יונה המוכן שנינוה תיהרס ולו רק שלא תיפגע אמינותו כנביא.[10]
  • בין דין לרחמים: הספר מבטא את המסר שהעולם מונהג במידת הרחמים ולא במידת הדין, כדרישת יונה[11][12].
  • בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה: הספר מבטא את המסר שגם תשובה הנעשית מתוך פחד העונש, למרות שהוא עלול להיות זמני, היא תשובה ראוייה ולא כעמדת יונה שאין טעם בתשובה מיראה[5].

לשון הספר ומועד חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יונה בתנ"ך קניקוט, שנת 1476

ויכוח ניטש על מועד חיבורו של ספר יונה. במרכז הוויכוח עומדות מילים וצירופי לשון בספר יונה המתוארכים לימי בית שני. קרבת הלשון לספרים המאוחרים וללשון חז"ל ניכרים בניבים ובביטויים המופיעים בספר. המילה ספינה היא מילה עברית מתקופת חז"ל בניגוד למילה אוניה שהיא מילה מקראית במקורה. בנוסף צירופי הלשון המופיעים בספר כמו "מגדולם ועד קטנם" הם מאוחרים ומתוארכים גם כן לימי בית שני.[13]

את עמדות הצדדים ניתן לחלק לשתי אסכולות עיקריות. הגישה המקובלת בקרב רוב החוקרים היא שהספר חובר מהמאה ה-5 לפנה"ס וזאת הסיבה ללשון המאוחרת. לעומתם, מיעוט של חוקרים טוען שהספר חובר בית המקדש הראשון.[14] חוקרים אלו טוענים כי לשונו של הספר היא שפה מקראית קלאסית והם מסבירים בצורות שונות את המצאות המילים המאוחרות.[15] יש הסוברים כי ספר יונה נכתב בראשית תקופת בית שני, בתקופת חיבורם של הספרים חגי זכריה ומלאכי שגם לשונם עדיין עברית מקראית קלאסית ועם השפעה מינורית של העברית המקראית המאוחרת.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירוש דעת מקרא, ספר יונה, פרק ב', פסוק א'.
  2. ^ אבן עזרא.
  3. ^ ראו למשל את המקרה של ג'יימס בארטלי, אשר אגדה אורבנית אשר הופצה ב-1891 סיפרה עליו שנבלע על ידי לויתן מסוג ראשתן גדול-ראש בזמן ציד לוויתנים.
  4. ^ הלבנון, כ"ח אדר תרכ"ו, עמוד מסומן 88.
  5. ^ 5.0 5.1 פרופ' דוד הנשקה, [www.herzog.ac.il/vtc/0053191.doc למשמעו של ספר יונה], מגדים כט (אייר תשנ"ח)
  6. ^ יהושע רייס, על מה התפלל יונה במעי הדג?, וביום צום כיפור ייחתמון, p. 212-199, הוצאת תבונות, תשס"ה.
  7. ^ אראל סגל הלוי, מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה?, באתר העיון בתנ"ך
  8. ^ למשל: משה ציפור, ספר יונה - 'מדריך' לחזרה בתשובה?, בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
  9. ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ב
  10. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 216.
  11. ^ יונה עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון, ירושלם תשנ"ב
  12. ^ הרב בני לאו, בשמונה נביאים בעבותות אהבה, מאמץ רעיון זה לאור הרקע של התנבאות יונה במל"ב י"ד 25. לדעתו, נבואת יונה מגת החפר מופיעה בזמן של שפל מדיני, בעיתוי שבו אלישע הנביא מסרב להתפלל בעד המלך (מל"ב ו', לדעתו המלך הוא יהואחז בן יהוא.)
  13. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 217.
  14. ^ ברק דן, לשון ספר יונה בספרות המחקר — עיון והערכה נוספים, ירושלים, בית מקרא מ"א, חוברת ד', 1996, ע"מ 368-344.
  15. ^ יהודית גולן בן-אורי, היבטים לקסיקליים לתיארוך ספר יונה: נתונים לשוניים ושיקולים מתודולוגיים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, בירושלים, כסלו תשע"א
  16. ^ אוריאל סימון, מקרא לישראל: יונה, ירושלים, מאגנס, 1992, ע"מ 31.