M.I.A.‎

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף MIA)
M.I.A.‎
M.I.A.‎, ‏2016
M.I.A.‎, ‏2016
לידה 18 ביולי 1975 (בת 48)
האונסלו לונדון, אנגליה
שם לידה מאת'נגי "מיה" ארולפראגסאם
שם במה M.I.A. עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות מ-2000
מקום לימודים סט. מרטינ'ס סקול אוף ארט, תיכון ריצ'ארדס לודג', Holy Family Convent, Jaffna עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת • זמרת-יוצרת • עיצוב אופנה אמנות חזותית • הפקה מוזיקלית
סוגה דאנס • מוזיקת עולם • היפ הופ • אלקטרונית
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כלי הקשה • קולות
חברת תקליטים XL • Interscope • Showbiz
בן או בת זוג דיפלו (2003–2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חבר במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
miauk.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאת'נגי "מיה" ארולפראגסאם (באנגלית: Mathangi "Maya" Arulpragasam; נולדה ב-18 ביולי 1975), הידועה בשם הבמה M.I.A.‎, היא זמרת, מפיקה, מעצבת אופנה ובמאית אמנית ויוצרת רב-תחומית בריטית. בנוסף, היא עוסקת בבימוי, עיצוב חזותי ועיצוב גרפי אנרכיסטי. היא המייסדת של חברת התקליטים "N.E.E.T.".

היצירה המוזיקלית והחזותית של M.I.A.‎ מתאפיינת בעירוב ז'אנרים שונים, ולעיתים רבות כוללת תוכן ואומנות פוליטיים ומבוסס על חוויותיה שלה ושל אביה, לוחם הגרילה, מההסכסוך הסינהאלזי-טאמילי וההגירה לבריטניה. היא תיארה את סגנונה בפשטות: "אחר"[1] ובפועל המוזיקה שלה מערבבת היפ הופ אלטרנטיבי עם גאאנה (סוג של ראפ טאמילי), סוקה טרינידדית, דאנסהול ג'מייקני, מוזיקת פילמי הודית, גריים לונדוני, עם אלמנטים של אלקטרו, ביילה פאנק (פאנקי קריוקה מברזיל), סוגים נוספים של מוזיקה אלקטרונית[2] וסגנונות מוזיקליים נוספים.

באמצעות התכנים של שיריה והאופן בו התפרסמה, M.I.A.‎ הפכה לייצוג של השפעת מהפכת האינטרנט על המוזיקה, ויחסי הגומלין שלה עם נושאים כמו המלחמה בטרור, גלובליזציה, בעיות בעולם השלישי, אמריקניזציה והגירה[2]. ייצוג זה יחד עם תרומתה לסגנון המוזיקלי המאופיין בעירוב ז'אנרים שונים שהתפתחת באותה התקופה, הפך אותה לאחת היוצרות הבולטות של העשור הראשון של שנות האלפיים[3].

היא עסקה באמנות חזותית בלבד עד שנת 2002 ופרצה לתודעה בתחילת שנת 2004 לאחר שהפיצה ברשתות שיתוף קבצים באינטרנט סינגלים שלה שהקליטה בעצמה: "Galang" ו-"Sunshowers"[4]. בשנת 2005 היא הוציאה את אלבומה הראשון "Arular" אשר היה מועמד לפרס מרקיורי. אלבומה השני "Kala" יצא בשנת 2007 והקנה לה הצלחה במצעדי המיינסטרים. השיר המוכר ביותר שלה הוא "Paper Planes" מפסקול הסרט "נער החידות ממומביי".

M.I.A.‎ הייתה מועמדת לפרסים רבים ביניהם פרס גראמי ופרס אוסקר. בשנת 2009 כלל מגזין טיים את M.I.A.‎ ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם על כך ש"היא בעלת השפעה גלובלית חוצת ז'אנרים"[5]

בסופרבול XLVI ב-2012 הופיעה M.I.A.‎ יחד עם ניקי מינאז' כחלק מהמופע של מדונה, כיוון שהשתיים השתתפו בשיר "Give Me All Your Luvin'". הזמרת עוררה שערורייה כאשר הפנתה אצבע משולשת למצלמה[6]. הנהלת ליגת ה-NFL תבעה את M.I.A. בסכום של 16.6 מיליון דולר על פגיעה במותג והפרת חוזה, תביעה שהסתיימה בפשרה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1975–1999: תחילת קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

M.I.A.‎ נולדה בהאונסלו לונדון, בריטניה בשם מאת'נגי "מיה" ארולפראגסאם, לקאלה וארול פראגסאם, במקור ממחוז טאמיל שבסרי לנקה[7][8]. כשהייתה בגיל שישה חודשים, חזרה משפחתה לסרי לנקה עקב הסכסוך הסינהלי-טאמילי, ואביה שינה את שמו ל-"ארול" והפך לפעיל פוליטי בקבוצת הטמילים המיליטנטית. שם הבמה שלה מתקשר לפעילותו והוא ראשי תיבות של "Missing In Action". בעקבות הסכסוך, במהלך שמונה השנים הראשונות לחייה נעה המשפחה ממקום למקום, והקשר עם ארול היה כמעט בלתי אפשרי, שכן הוא התחבא מצבא סרי-לנקה[9][10]. כאשר החריפה מלחמת האזרחים הפכה ההישארות בסרי-לנקה למסוכנת עבור המשפחה, והם העתיקו את מקום מגוריהם לצ'נאי, טאמיל נאדו, הודו והתגוררו בבניין נטוש יחד עם כמה מחבריו של האב. בשנת 1986 עברו ארולפראגסאם, אמה, אחיה הצעיר סוגו ואחותה הגדולה קאלי ללונדון, שם הוכרו כפליטים[10]. היא למדה אנגלית בסוף שנות השמונים בבית מועצה מקומית בדרום לונדון.

ארולפראגסאם למדה בקולג' לאמנות ולעיצוב "Central Saint Martins" שבלונדון, והשלימה בו תואר באמנות יפה ("Fine art"), קולנוע ווידאו. היא מתגוררת בברוקלין שבניו יורק ומאורסת לבנג'מין זאכרי ברונפמן (ידוע גם כבנג'מין ברואר), בן למשפחה יהודית מוכרת בניו יורק, פעיל בנושאי איכות הסביבה[11], סולנה והגיטריסט לשעבר של להקת "The Exit". לשניים נולד ילד ב-11 בפברואר 2009 בשם איכאד אדגר ארולר ברונפמן, יומיים בלבד לפני הופעה של M.I.A.‎ בטקס פרסי גראמי[12].

ארולפראגסאם נחשפה לראשונה לרדיו מערבי כאשר שמעה את הצלילים בוקעים מדירתו של השכן שלה בלונדון, בתחילת שנות ה-80[13]. בתקופה זו התפתחה חיבתה להיפ הופ ודאנסהול, תוך שהיא מוצאת מכנה משותף עם "הבוטות של הסאונד" של להקות כמו פאבליק אנמי, Ultramagnetic MCs, הראפר MC Shan ואחרים[14]. תקופת הלימודים שלה במכללה עיצבה את קרבתה לפאנק-רוק, בריט-פופ, רוק אלטרנטיבי ואלקטרוקלאש. לאחר מכן החלה בכתיבת שירים[15]. במהלך הופעה במערב לונדון היא דיברה על להקות נוספות שמהן הושפעה כגון הקלאש, הסליטס והמוזיקאי מלקולם מקלארן[16].

M.I.A.‎ בהופעה במלבורן, פברואר 2006

2000–2002: Visual[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזמנה מג'אסטין פרישמן, סולנית וגיטריסטית להקת אלסטיקה, לעצב עבור הלהקה את עטיפת אלבומם "The Menace" הביאה את ארולפראגסאם להצטרף לסיבוב ההופעות של הלהקה שהתקיים בארבעים ממדינות ארצות הברית. בנוסף, היא תיעדה את ההופעות ולבסוף אף ביימה את הוידאוקליפ של אחד משיריהם, "Mad Dog God Dam"[17]. זמרת החימום של הלהקה, אמנית האלקטרוקלאש פיצ'ס, הכירה לארולפראגסאם את ה-Roland MC-505: מכשיר שהוא קומבינציה של מכונת תופים, MIDI, סינתיסייזר וסקוונסר. פיצ'ס דחפה אותה להתנסות בתחום אמנות שבה הרגישה הכי פחות בטוחה באותה העת - מוזיקה[15]. ארולפראגסאם חזרה ללונדון כאשר ברשותה כלים בסיסיים בלבד, איתם עבדה על סדרה של שישה שירים לכדי קלטת דמו. הדמו כלל את "Lady Killa",‏ "M.I.A.‎" ו-"Galang" אשר עוררו עניין רב[18][19].

הסינגל "Galang" שיצא על תקליט ויניל הופץ ב-500 עותקים על ידי חברת התקליטים "Showbiz Records" בשנת 2003. הוא כלל אלמנטים של דאנסהול, אלקטרו, ג'אנגל, ומוזיקת עולם, ויצר סביבו עניין באופן מיידי[20]. בשנת 2004 החלו השירים להתפרסם בזכות שיתוף קבצים ושידורם בתוכניות רדיו של מכללות בארצות הברית. יחד עם עליה גוברת בפופולריות של השירים במועדונים, עברה מפה לאוזן השמועה אודותיה ברשת האינטרנט והיא הפכה למפורסמת עוד בטרם הופיעה על במה או הוציאה את אלבומה הראשון והיא הפכה דוגמה להשפעה העצומה שיש לאינטרנט על האופן שבה נצרכת מוזיקה בעידן הדיגיטלי, וכיצד נחשף הקהל למוזיקה חדשה[4][21]. חברות התקליטים הגדולות זיהו במהרה את הפוטנציאל, והיא הוחתמה על ידי לייבל האינדי "XL Recordings".

הסינגל "Galang" הופץ מחדש בשנת 2004 והפעם לווה בווידאו-קליפ שהתבסס על יצירותיה האחרות של ארולפראגסאם בעיקר בגרפיטי אנטי-מיליטריסטי והוא בוים על ידה. והסינגל הבא, "Sunshowers", יצא ב-5 ביולי 2004 והבי-סייד שלו ("Fire Fire") תיאר מלחמת גרילה וחיפוש מסתור על ידי פליטים, במה שתואר כ"רדיפה על רקע דתי". עבור קטע זה צילמה M.I.A.‎ וידאו בג'ונגלים של דרום הודו[22]. בדצמבר 2004 יצא מיקסטייפ שהכיל מאש-אפ (שילוב ממוקסס של השירים) של השירים תחת השם "Piracy Funds Terrorism" והוא הופץ בבלוגספירה והוצג בהופעות[20][23].

2003–2005: Musical beginnings ו-Arular[עריכת קוד מקור | עריכה]

את אלבום הבכורה שלה "Arular" היא הקליטה בחדר השינה שלה, בביתה שמערב לונדון. היא בנתה את השירים מהדמו שהכינה יחד עם מקצבים שתכנתה ב-Roland MC-505. לאחר "Galang" ו-"Sunshowers" היא הוציאה ביולי 2005 את הסינגל השלישי שלה שהלחן שלו מתבסס על מקצבי באילהFאנק - "Bucky Done Gun". סיבוב ההופעות שלה באותה השנה שנערך טרום הוצאת האלבום, ובו התארחו אמנים שונים, הקנה לה ביקורות מעודדות וזכו להיענות מפתיעה מצד הקהל[24][25].

אף על פי שהעבודה על אלבום הבכורה "Arular" הושלמה בספטמבר 2004, ההוצאה וההפצה שלו נדחו במשך מספר חודשים והתאריך הרשמי נדחה כמה פעמים עד לפברואר 2005[4]. בטרם הופץ אלבום ה-LP, ביצעה M.I.A.‎ את הופעת הבכורה שלה בצפון אמריקה במלון "דרייק הוטל" שבטורונטו, קנדה בפברואר 2005. ההופעה קיבלה ביקורות חמות ומשכה קהל מגוון שאף הכיר את מילות השירים, אף על פי שהאלבום טרם יצא[26].

"Arular" הופץ לבסוף בתפוצה כלל-עולמית ממרץ 2009. האלבום, כמו השם שלו, הושפע מהעבר של ארולפראגסאם ושל אבא שלה, ומהחוויות הקשות שעברו. סגנונו המוזיקלי הוא נועז ומקיף, והוא מכיל צלילים צורמים וקצביים. הליריקה שבו היא אובזרטיבית ומשקפת את החוויות האישיות שלה וביקורת על נושאים כגון מלחמה, עוני, תרבות פופולרית, אינדי ומעמד הפועלים הבאים לידי ביטוי בשירים "Amazon",‏ "Fire Fire" ו-"M.I.A.‎". בשיריה היא מתייחסת לארגון השחרור הפלסטיני לסכסוך הסינהלי-טאמילי וזאת תוך שימוש בשיבוש תרבות, סלנג רב-לשוני ובדימויים צורמניים וקשים להגדרה, פרשנות וביקורת חברתית וסיפורים מעוררי דיון[22][27].

במקביל להוצאת האלבום התארחה M.I.A.‎ באלבומה של מיסי אליוט "The Cookbook". ביולי 2005 היא הייתה מועמדת לפרס מרקורי עבור האלבום הטוב ביותר ובדצמבר הוא הגיע למקום השני בדירוג המבקרים "Year-End Top 10" לשנת 2005, וזכה בתואר "אלבום השנה" על ידי מגזיני מוזיקה שונים[28][29]. את שנת 2005 סיימה M.I.A.‎ בסיבוב הופעות עם גוון סטפאני ועם פסטיבל "Big Day Out" באוסטרליה.

2006–2011: Kala ו-Maya[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 כתבה והקליטה M.I.A.‎ את אלבום האולפן השני שלה, "Kala", שנקרא על שם אמהּ. בעקבות סוגיות של צנזורה ובעיות עם מסמכי ויזה לשהייה ממושכת בארצות הברית, העבודה על האלבום התבצעה בזמן שהזמרת נדדה בין מקומות שונים: הודו, טרינידד, ליבריה, ג'מייקה, אוסטרליה, יפן, בריטניה וארצות הברית. היא חקרה את מוזיקת הדאנס והפולק המסורתיות, וכן מוזיקת סוקה (שילוב של מוזיקת קליפסו ומוזיקת נשמה, למשל בשיר "Boyz") ואת מוזיקת ותרבות הרייבים (למשל בשיר "XR2") בנוסף לסגנונות אחרים[30][31].

אופיו המוזיקלי של האלבום, "חשוך יותר, נא יותר וזר יותר" הושפע מהדרך יוצאת הדופן שבה הוקלט. באלבום גם בא לידי ביטוי חזרתה של M.I.A.‎ לצלילים מהילדות שלה, ובפרט לבוטלגים של מוזיקה טמילית מתעשיית הקולנוע ההודית. היא כתבה שירים בנושאי פוליטיקה של הגירה, היחסים האישיים שלה ומלחמה[32] כאשר חלק מהשירים והקליפים שלהם ניתנו להורדה באתר האינטרנט של הזמרת בחינם. היא התארחה בשיר "Come Around" של הראפר טימבלנד מתוך אלבומו "Shock Value" ושיר שהופיע גם באלבומה "Kala".

בטרם יציאת האלבום, התעמתה M.I.A.‎ עם אמצעי התקשורת סביב מה שהרגישה כמניעים שובניסטיים וגזעניים של עיתונאים להפיץ מידע שגוי אודות יצירתה - למשל, להציג את המפיק דיפלו כאילו הוא מי שבאמת עומד מאחורי תקליטיה; ולהציג אותה "כאילו אני איזו בובה שאדם עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות מושך לה בחוטים"[33]. האלבום יצא ב-8 באוגוסט 2007 והוא לווה בסיבוב הופעות שנקרא על שמו.

בסרט הדוקומנטרי "Spike Jonze Spends Saturday with M.I.A.‎" ביקרו במאי הסרט ספייק ג'ונז ו-M.I.A.‎ את הראפר אפריקן-בוי בשכונת המהגרים וולוויץ' שברובע גריניץ', בה הוא מתגורר. במהלך הסרט סיפרה M.I.A.‎ כי בכוונתה להשיק לייבל עצמאי משלה בשם " Zig-Zag", כאשר שירו של אפריקן-בוי "Lidl" יהיה הסינגל הראשון שיצא תחתיו[34].

M.I.A.‎ בפסטיבל "Outside Lands" באוגוסט 2009

בדצמבר 2007 זכה האלבום Kala בתואר האלבום הטוב ביותר על השנה על ידי מספר מגזינים, ביניהם רולינג סטון ובלנדר[35]. בפברואר 2008 הוציאה M.I.A.‎ אלבום רמיקסים מסוג EP לסינגל "Paper Planes" (מתוך הסרט "נער החידות ממומביי" ומהקדימון של סרטו של מייקל מור "קפיטליזם- סיפור אהבה"). בתחילת שנת 2008 היא תקלטה באפטר-פארטי של תצוגת אופנה, ובהמשך דגמנה עבור מעצב האופנה מארק ג'ייקובס.

2012–הווה: AIM Matangi/Maya/M.I.A[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-1 בנובמבר 2013 הפיצה M.I.A.‎ את אלבום האולפן הרביעי שלה, "Matangi". הסינגל הראשון מתוכו היה "Bad Girls", שיצא כשנתיים לפני צאת האלבום. ביוני הופץ הסינגל השני, "Bring the Noize", בספטמבר הסינגל השלישי "Come Walk with Me" ובאוקטובר הסינגל הרביעי, "Y.A.L.A". חרף ביקורות חיוביות, האלבום נמכר בצורה משמעותית פחות מאלבומיה הקודמים. הוא התמקם במקום הראשון במצעד אלבומי האלקטרוניקה/דאנס של בילבורד (האלבום השלישי של M.I.A.‎ שהגיע להישג זה) ובמקום ה-23 במצעד הבילבורד 200.

אמנות וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכת הציורים הראשונה של ארולפראגסאם הוצגה בשנת 2001 בגלריית "Euphoria Shop" אשר בשוק פורטובלו שבמערב לונדון. בתערוכה הוצגו עבודות גרפיטי וציורי ספריי על בדי קנבס, המערבים את אמנות הרחוב הפוליטית שלה יחד עם תמונות מהחיים בלונדון ותרבות הצריכה[18][36]. התערוכה הייתה מועמדת לפרס טרנר האלטרנטיבי, ובעקבותיה יצא ספר בשם "M.I.A.‎"[37].

במהלך לימודיה בבית-ספר לאומנות היא ציינה כי הבמאי והתסריטאי הארמוני קורין וכן תנועת דוגמה 95 היו מבעלי ההשפעה הגדולה ביותר על פועלה הקולנועי, אותם כינתה "קולנוע רדיקלי". לאחר שכתבה תסריט פנה אליה הבמאי ג'ון סינגלטון והציע לה לעבוד על סרט בלוס אנג'לס[38].

ארולפראגסאם התעניינה מגיל צעיר בטקסטיל ועיצוב אופנה (אמהּ עוסקת בתפירה) והיא החלה לעסוק בייצור תעשייתי של בגדים שהתאפיינו במראה ייחודי מבדי רשת פלואורסצנטיים ומבריקים. בנוסף, היא הייתה שותפתה לדירה של מעצבת האופנה הבריטית ועורכת מגזין ווג הבריטי לולה בארטלי. ביולי 2008 היא הציגה כמה מעיצוביה בסרט קצר שיצרה בשם "Real Pirates of the Caribbean", אותו פרסמה באתר האינטרנט שלה[39]. פריטים מהמהדורה המוגבלת של ליין הביגוד שלה "Okley Run" נמכרו במהלך טקס הפתיחה של "שבוע האופנה" בספטמבר 2008 בחנויות בלוס אנג'לס וניו-יורק.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקסטייפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005: Arular Tour
  • 2007: Kala Tour
  • 2008: People vs. Money Tour
  • 2010: Maya Tour
  • 2013–2014: Matangi Tour
  • 2017–2018: AIM Tour

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M.I.A. בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "M.I.A.".MySpace. Retrieved 2008-10-24.
  2. ^ 1 2 דנה קסלר, עיתון העיר ת"א, סיכום השנה בפופ: הגירה זה סקסי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2007
  3. ^ רוני פיאלקוב, "M.I.A. - Arular - 2005", קול הקמפוס, 24-12-2009
  4. ^ 1 2 3 Timmermann, Josh (24 February 2005). "M.I.A. - Arular – Review". Stylus Magazine. Retrieved 2007-12-24.
  5. ^ M.I.A. in The 2009 Time 100, Time, 30 April 2009.
  6. ^ מערכת וואלה!‏, שערוריית הסופרבול: MIA עלולה לשלם קנס, באתר וואלה!‏, 6 בפברואר 2012
  7. ^ Webb, Adam (2005-04-26). "“MIA - Arular 2005"". Yahoo! Music. Retrieved 2008-11-12.
  8. ^ Matthew, Maxwell (2007-09-28). "“M.I.A.'s Kala Tears the Roof Off"". The Good 5 Cent Cigar. University of Rhode Island. Retrieved 2008-11-12.
  9. ^ Empire, Kitty (20 March 2005). "Flash-forward". The Observer. Retrieved 2007-03-30.
  10. ^ 1 2 Umile, Dominic. "M.I.A. Arular". Prefix Magazine. Retrieved 2007-03-30.
  11. ^ Benjamin Bronfman (2009-02-28). "The Youth Storm Washington". huffingtonpost.com. Retrieved 2009-11-06.
  12. ^ erndon, Jessica; Jones, Oliver (2009-02-14). "M.I.A.: It's a B.O.Y!". People. Time. Retrieved 2009-02-14.
  13. ^ Wheaton, Robert (6 May 2005). "London Calling - For Congo, Columbo, Sri Lanka...". PopMatters.com. Retrieved 2007-05-06.
  14. ^ Pytlik, Mark (14 March 2005). "Interview: M.I.A.". Pitchforkmedia.com. Retrieved 2006-04-12.
  15. ^ 1 2 Pearson, Gemma (2004). ""M.I.A."". Fused Magazine. Retrieved 2007-09-04.
  16. ^ ""Antics TV: Music & Sound: M.I.A. in New Orleans"". Antics TV. May 2008. Retrieved 2008-10-06.
  17. ^ Harrington, Richard. (16 September 2005). M.I.A., No Loss For Words Washington Post. Accessed 9 November 2008.
  18. ^ 1 2 McKinnon, Matthew (2005-03-03). "Tigress Beat". CBC. Retrieved 2008-09-30.
  19. ^ Drowned in Sound: M.I.A. - "Boyz". Drowned in Sound. Retrieved 9 September 2007.
  20. ^ 1 2 Kellman, Andy. "M.I.A.: Short biography". Allmusic. Retrieved 2007-03-30.
  21. ^ "M.I.A. Is Back in Action". Retrieved 2007-08-27.
  22. ^ 1 2 Mangla, Ismat (4 October 2004). "Not-So Missing in Action". Nirali Magazine.
  23. ^ "M.I.A.: Arular". Tiny MixTapes. 2005. Retrieved 2007-05-06.
  24. ^ Coachella 2005". 411mania. 2005-05-05. Retrieved 2007-10-01.
  25. ^ "M.I.A. Announces Headlining Tour". Pitchforkmedia. 2005-07-25. Retrieved 2007-10-01.
  26. ^ Peters, Mitchell (5 September 2005). "M.I.A.". Pollstar Magazine. Retrieved 2006-03-30.
  27. ^ "M.I.A.". Retrieved 2007-11-22.
  28. ^ Forrest, Emma (4 September 2005). "MIA, Myself and I". Guardian Unlimited Arts. Retrieved 2006-04-19.
  29. ^ Acclaimed Music.net (31 December 2005). "Acclaimed Music - Arular". Acclaimed Music.net. Retrieved 2007-02-24.
  30. ^ Durbin, Jonathan (27 November 2007). "M.I.A., Bona Fide Hustla, releases Kala". Paper. Retrieved 2008-11-24.
  31. ^ "M.I.A. - Fact Magazine". FACTmagazine. Retrieved 2008-04-06.
  32. ^ ""Life in Exile"". Fader. 2007-07-08. Retrieved 2008-02-09.
  33. ^ Thomson, Paul (2007). "M.I.A. Confronts the Haters". Pitchforkmedia. Retrieved 2007-12-10.
  34. ^ "Spike Jonze Spends Saturday with M.I.A. Episode 4". VBS. 2007. Retrieved 2008-10-23.
  35. ^ "Best Albums of 2007 - Music Critics' Year-End Top Ten Lists". Metacritic. Retrieved 2007-12-19.
  36. ^ Gibbons, Fiachra (30 November 2002). "Crucified artist up for Alternative Turner Prize". The Guardian. Guardian Media Group. Retrieved 2008-12-28.
  37. ^ M.I.A.: The Pocko Art Collection". Pocko Editions. 6 August 2006. Retrieved 2007-05-13.
  38. ^ Robert Epstein, Daniel (29 December 2005). "Interview: M.I.A.". Suicidegirls.com. Retrieved 2006-08-20.
  39. ^ Arulpragasam, Mathangi (15 July 2008). "MIA - Okley". MIAUK.com M.I.A. Official Website. Retrieved 2008-07-15.


פרס ה-BET לזמרת ההיפ-הופ הטובה ביותר
איב (2001) • מיסי אליוט (2002–2004, 2006–2008) • רמי מה (2005, 2017) • M.I.A. ‏(2009) • ניקי מינאז' (2010–2016) • קארדי בי (2018–2019) • מייגן די סטליון (2020–2022) • לאטו (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=M.I.A.&oldid=38161401"