Vibrio parahaemolyticus
 Vibrio parahaemolyticus
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | חיידקים אמיתיים |
| ממלכה: | Pseudomonadati |
| מערכה: | חיידקים ארגמניים |
| מחלקה: | Gamma Proteobacteria |
| סדרה: | Vibrionales |
| משפחה: | Vibrionaceae |
| סוג: | Vibrio |
| מין: | Vibrio parahaemolyticus |
| שם מדעי | |
 Vibrio parahaemolyticus(Fujino et al. 1951) Sakazaki et al. 1963 | |
| |
Vibrio parahaemolyticus הוא מין חיידק גראם-שלילי בצורת מתג מעוגל מהסוג Vibrio, הנפוץ בסביבה ימית ועלול לגרום לזיהומים, בפרט דלקת הקיבה והמעיים לאחר אכילה של מאכלי ים נאים.
החיידק התגלה לראשונה בשנת 1951 על ידי צונסבורו פוג'ינו כמחולל של הרעלת מזון לאחר התפרצות נרחבת ביפן שהובילה למותם של 20 בני אדם בקרב צרכני "שיראסו" (מאכל ים יפני של סרדין מיובש למחצה).[1] פוג'ינו קרא לחיידק בשם Pasteurella parahaemolytica. בשנת 1960, עם התפתחות שיטות הטקסונומיה, שויך החיידק למין Vibrio תחת השם Vibrio parahaemolyticus.[2]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיידק נפוץ ברחבי העולם בסביבה הימית, ובכלל זה בים הפתוח, במי חופים ובשפכי נהר. הוא משגשג במי ים ובמים מליחים בשחייה חופשית, על גבי משטחים תת־מימיים או בסימביוזה עם צורות חיים ימיות אחרות, כגון זואופלנקטון, דגים ורכיכות באזורים עם אקלים טרופי או ממוזג. נוכח התפרצות שאירעה לאחר צריכת צדפות שמקורן במפרץ אלסקה הועלתה סברה כי ההתחממות העולמית מרחיבה את תפוצתו של החיידק לקווי רוחב צפוניים יותר.[3]
גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ל-V. parahaemolyticus שני כרומוזומים מעגליים המכילים יחד כ-4,800 גנים על פני 5.2 מיליון זוגות בסיסים, עם תכולת נוקלאוטידים מסוג G ו-C של 45.4% בכל אחד מהם. רוב הגנים האחראים על גדילה והתפתחות נמצאים על גבי כרומוזום 1, כמו גם הגנים לכל החלבונים הריבוזומליים וגנים המקודדים לרנ"א מוביל. גנים אחרים, הכרחיים לתהליכים מטבוליים, נמצאים על כרומוזום 2. כמו כן, כרומוזום 2 מכיל יותר גנים האחראים לבקרת שעתוק ולהובלה של מצעים שונים, דבר המצביע על כך שלכרומוזום 2 תפקיד בהסתגלות החיידק לתנאי הסביבה המשתנים.[4]
מורפולוגיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיידק הוא מתג גראם-שלילי מעוגל והלופילי, אל-אווירני פקולטטיבי, בעל קפסולה ושני סוגי שוטונים, קוטבי וצדדי. בעוד השוטון הקוטבי מבוטא באופן תמידי ומאפשר לחיידק תנועה, הייצור של השוטון הצדדי מושרה בעת היצמדות למשטחים במטרה לאפשר תנועה בתווך צמיג או מוצק.[1][4]
הטמפרטורה המיטבית להתרבות החיידק היא סביב 37 מעלות צלזיוס, אולם החיידק יכול להתרבות גם בטמפרטורות נמוכות מ-20 מעלות צלזיוס, ובתנאי קיצון, כגון טמפרטורה נמוכה בחודשי החורף או מיעוט חומרי מזון, הוא יכול להישאר בצורה כדורית בת־חיוּת מבלי להתרבות,[5] תכונה המאפשרת את הישרדותו לפרקי זמן ארוכים. בתנאים מעודדי צמיחה, החיידק בעל כושר התרבות מהיר עם זמן דור של פחות מ-10 דקות.[6]
החיידק מסווג לסרוטיפים בהתאם לשני אנטיגנים, O הסומטי ו-K הקפסולרי. ישנם 11 אנטיגנים מסוג O ו-71 אנטיגנים מסוג K. דרך נוספת לסווג את זני החיידק היא על בסיס בקטריופאגים, אולם שיטה זו נעדרת הסגוליות הנדרשת לקביעת זנים הקשורים במחלה וזנים שאינם מחוללי מחלה. נוסף על כך, שיטות סיווג מולקולריות מסייעות בהבנת האפידמיולוגיה של חיידק זה.[7]
מחלה באדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
| תחום | מחלות זיהומיות |
|---|---|
| סיבות | החיידק Vibrio parahaemolyticus |
| תסמינים | שלשול וכאב בטן |
| אבחון | תרבית צואה |
| טיפול |
לרוב חולף מאליו אנטיביוטיקה: דוקסיציקלין, קינולון או מקרוליד |
| מניעה | בישול מאכלי ים |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/232038 |
| DiseasesDB | 13854 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | A05.3 |
| ICD-11 | 1A01, XN1AA |
  | |
V. parahaemolyticus הוא אחד מהגורמים השכיחים לדלקת הקיבה והמעיים, בפרט כזו המתרחשת לאחר צריכה של מאכלי ים. לעיתים רחוקות, ועל פי רוב באנשים עם תחלואה נלווית ודיכוי מערכת החיסון, הוא עלול לגרום לזיהום פצע, לדלקת אוזניים ולאלח דם.[1]
אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, החיידק התגלה לראשונה כמחולל של הרעלת מזון בשנת 1950 באוסקה שביפן בעת התפרצות שפגעה ב-272 בני אדם והביאה למותם של 20. מאז החיידק נקשר פעמים רבות במקרים של הרעלות מזון, ואף התפרצויות, בעיקר במזרח אסיה, אך גם באירופה ובאמריקה. התמותה מהחיידק נמוכה, ועלולה להתרחש בקצוות הגיל (ילדים קטנים וקשישים) ובקרב אנשים עם תחלואה נלווית.
הסרוטיפ O3:K6 עלה והופיע כגורם תחלואה משמעותי בשנת 1996 בקולקטה שבהודו, משם עד מהרה התפשט לדרום-מזרח אסיה, ובהמשך התבסס כזן תחלואה כלל־עולמי. מזן זה התפצלו מספר וריאנטים, אשר למרות נוכחות אנטיגני O ו-K מעט שונים, שיטות סיווג מולקולריות הראו את מוצאם המשותף מסרוטיפ O3:K6.[7]
בארצות הברית החיידק גורם לכ-50 אלף זיהומים בשנה.[8] בישראל ניתן למצוא את החיידק בדגי אמנון.[9]
פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר אכילת מאכלי ים נאים הנגועים בחיידק, החיידק מגיע למעי וגורם לדלקת הקיבה והמעיים. לצורך גרימת מחלה נדרשת אכילת מנת הדבקה מזערית גבוהה יחסית של עד .[10] בנוסף, חשיפת פצע פתוח למי ים המזוהמים בחיידק, יכול לגרום לזיהום בפצע וברקמות הרכות הסמוכות אליו. בהשוואה לכולרה, החיידק גורם לאובדן מועט יותר של נוזלים בצואה, ובהשוואה לדיזנטריה מ-Shigella הנזק לרקמה מצומצם יותר.[11]
גורמי אלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה למתגים גראם-שליליים אחרים במעי, החיידק משתמש באדהזין מסוג מולקולת היצמדות רב-ערכית 7 (MAM7) במטרה להיצמד לפיברונקטין ולחומצה פוספטידית בתאי המעי של המאכסן. לאחר היצמדותו, רעלנים מסוג המוליזינים – המוליזין ישיר עמיד בחום (TDH) והמוליזין הקשור ב-TDH (TRH) – גורמים לנזק לתאי המעי ולהמוליזה, הנצפית במעבדה כהמוליזה מסוג בטא. זנים שאינם מייצרים את הרעלנים הללו בדרך כלל אינם מחוללי מחלה.
לחיידק שתי מערכות הפרשה מסוג III, מנגנונים חיידקיים המשמשים להזרקת אפקטורים חלבוניים לתא המעי ולגרום להרס שלו. מערכות הפרשה אלה מקודדות על יד אי פתוגניות הנמצא על כרומוזום 2. יש לו גם שתי מערכות הפרשה מסוג VI, אשר ככל הנראה מסייעות בהיצמדות החיידק.[1]
תגובת המאכסן[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיידק מעורר במעי תגובה חיסונית המתבטאת ביצירת נוגדנים בנסיוב ובצואה לליפופוליסכריד ול-TDH. בביופסיה מרירית התריסריון והחלחולת ניכרים שינויים דלקתיים, המצביעים על כך שגם המעי הדק וגם המעי הגס מעורב במחלה. התגובה הדלקתית כוללת גם הפרשה של TNF, בדומה לדיזנטריה אך בשונה מכולרה.[11]
תסמינים וסימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופת דגירה של כ-24 שעות עשוי להופיע שלשול, לרוב מימי אך מתואר גם שלשול רירי ואף דמי בעד 10% מהמקרים, בליווי כאב בטן, בחילה, והקאות. לעיתים מופיע חום מדרגה נמוכה וכאב ראש. בבדיקה גופנית עשויים להיות סימנים של התייבשות, אך לעיתים נדירות דרגתה חמורה. במקרים של זיהום פצע עלולות להופיע שלפוחיות בסמוך לפצע.
אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החשד לזיהום מעיים ב-V. parahaemolitycus עולה כאשר מופיעים התסמינים לעיל בהקשר של חשיפה למאכלי ים, בפרט אם הם לא בושלו או בושלו חלקית, בעוד החשד לזיהום פצע מן החיידק עולה בעקבות פציעה המערבת חשיפה למי ים או מים מליחים או חשיפה לצורות חיים ימיות. תרבית צואה היא בדיקת הבחירה לאבחנה של זיהום מעיים מ-V. parahaemolitycus, כשעבור זיהומי פצע ואלח דם הבדיקה המתאימה היא תרבית פצע או תרבית דם. החיידק גדל היטב על מצע אגר TCBS המכיל תיוסולפט, ציטראט, מלחי מרה וסוכרוז, אז הוא יוצר מושבות בצבע ירוק אטום. הוא גורם להמוליזה מסוג בטא על אגר דם מסוג וגצומה, תופעה המכונה תופעת קנגאווה. ניתן גם לזהות את החיידק בבדיקות PCR.
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחלה לרוב חולפת מאליה, והטיפול בעיקרו תומך, כמו למשל עירוי נוזלים במקרה של התייבשות, בדומה למקרים אחרים של הרעלות מזון. במקרים של דלקת קשה או ממושכת, טיפול הבחירה הוא בדוקסיציקלין, בקינולון או במקרוליד, אשר עשויים לקצר את משך המחלה. טיפול זה אינו מתבסס על מחקרים קליניים מבוקרים, אלא על מידע מעבדתי לגבי רגישות החיידק והשלכה ממחקרים בכולרה. זיהומי פצע מטופלים אף הם אנטיביוטית, לעיתים עם צורך בהטריה, אולם כאשר הזיהום חמור או כאשר המטופל בסיכון שהזיהום יחמיר מאוד, יש צורך באשפוז עם הרחבת הכיסוי האנטיביוטי על ידי מתן צפטריאקסון.
מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקפדה על בישול של דגים ומאכלי ים, כמו גם אחסונם בתנאים נאותים, הם מרכיבים במניעה של זיהום מעיים ב-V. parahaemolitycus. הימנעות מכניסה למי ים ולמים מליחים עם פצעים פתוחים, בפרט בקרב אנשים עם מחלת כבד כרונית וסוכרת, עשויה להפחית זיהומי פצע בחיידק.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרעלת מזון: ויבריו, אתר משרד הבריאות
- Vibrio parahaemolyticus, באתר ITIS (באנגלית)
- Vibrio parahaemolyticus, באתר NCBI (באנגלית)
- Vibrio parahaemolyticus, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Vibrio parahaemolyticus, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Letchumanan V, Chan KG, Lee LH. Vibrio parahaemolyticus: a review on the pathogenesis, prevalence, and advance molecular identification techniques. Front Microbiol. 2014 Dec 11;5:705. doi: 10.3389/fmicb.2014.00705.
- ^ Shinoda S. Sixty years from the discovery of Vibrio parahaemolyticus and some recollections. Biocontrol Sci. 2011 Dec;16(4):129-37. doi: 10.4265/bio.16.129.
- ^ McLaughlin JB et al. Outbreak of Vibrio parahaemolyticus gastroenteritis associated with Alaskan oysters. N Engl J Med. 2005 Oct 6;353(14):1463-70. doi: 10.1056/NEJMoa051594.
- ^ 1 2 Kozo Makino et al., Genome sequence of Vibrio parahaemolyticus: a pathogenic mechanism distinct from that of V. cholerae, The Lancet, Volume 361, Issue 9359, 2003, Pages 743-749, ISSN 0140-6736, https://doi.org/10.1016/S0140-6736(03)12659-1
- ^ Jiang X, Chai TJ. 1996. Survival of Vibrio parahaemolyticus at low temperatures under starvation conditions and subsequent resuscitation of viable, nonculturable cells. Appl Environ Microbiol 62:. https://doi.org/10.1128/aem.62.4.1300-1305.1996
- ^ Lovell, C.R. Ecological fitness and virulence features of Vibrio parahaemolyticus in estuarine environments. Appl Microbiol Biotechnol 101, 1781–1794 (2017). https://doi.org/10.1007/s00253-017-8096-9
- ^ 1 2 Nair GB et al. Global dissemination of Vibrio parahaemolyticus serotype O3:K6 and its serovariants. Clin Microbiol Rev. 2007 Jan;20(1):39-48. doi: 10.1128/CMR.00025-06.
- ^ Martinez-Urtaza J, Baker-Austin C. Vibrio parahaemolyticus. Trends Microbiol. 2020 Oct;28(10):867-868. doi: 10.1016/j.tim.2020.02.008.
- ^ ד"ר יאיר חזקיהו שטיינברג, עובדות רפואיות #2: שנהיה לראש ולא נדקר מזנב הדג, אתר "בריאות מחקר ומדע בישראל"
- ^ הרעלת מזון: ויבריו, אתר משרד הבריאות
- ^ 1 2 Neill Marguerite A., 215 - Other Pathogenic Vibrios, Mandell, Douglas, and Bennett's Principles and Practice of Infectious Diseases (Ninth Edition), edited by Bennett John E. MD,Dolin Raphael MD,Blaser Martin J. MD, 2020, Pages 2645-2649.e1, ISBN 978-0-323-48255-4, http://dx.doi.org/10.1016/B978-0-323-48255-4.00215-0.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.