לדלג לתוכן

ג'ירו ד'איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ירו ד'איטליה
Giro d'Italia
החולצה הוורודה, המוענקת למוביל במרוץ
החולצה הוורודה, המוענקת למוביל במרוץ
מדינות איטליהאיטליה איטליה
סוג מרוץ קטעים - גרנד טור
אורך המסלול 3,450 ק"מ
חודש מאי
משך שלושה שבועות
עונה נוכחית 2024
היסטוריה
התקיים לראשונה 1909
מרוצים עד כה 107
מנצח ראשון איטליהאיטליה איטליה לואיג'י גאנה
מוביל במספר הניצחונות חמישה ניצחונות
איטליהאיטליה איטליה אלפרדו בינדה
איטליהאיטליה איטליה פאוסטו קופי
בלגיהבלגיה בלגיה אדי מרקס
מוביל מנצחי הקטעים מריו צ'יפוליני (42)
מנצח אחרון סלובניהסלובניה סלובניה טאדיי פוגאצ'אר
שנת מרוץ אחרונה 2024
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הג'ירו ד'איטליהאיטלקית: Giro d'Italia;‏ מבוטא: ג'ירו דִיטליה), או בקיצור הג'ירו, הוא מרוץ אופני כביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס ויחד עם הוואלטה אספנייה השלושה מהווים את מרוצי הגרנד טורס. הג'ירו נערך באיטליה מדי שנה במהלך חודש מאי. אורך המסלול הוא כ-3,400 – 3,500 קילומטרים וכ-21 קטעים.

הג'ירו נמשך בדרך כלל 21 יום ונערך עד היום 101 פעמים. ה"ג'ירו" הראשון יצא לדרכו ב-13 במאי 1909, והסתיים ב-30 במאי במילאנו, בניצחונו של לואיג'י גאנה (Luigi Ganna). בשנים 19151918 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם הראשונה והוא חודש ב-1919. גם בשנים 1941 ו-1944 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם השנייה.

מסלולו של הג'ירו משתנה מדי שנה, אולם בעיקרו הוא מסלול היקפי לאורכה ולרוחבה של איטליה. לעיתים הרוכבים עוברים גם במדינות השכנות צרפת, שווייץ, אוסטריה, קרואטיה וסלובניה. הג'ירו מסתיים באופן מסורתי במילאנו, אולם במאה ה-21 הסתיים המרוץ גם בערים אחרות: רומא (2009, 2018, 2023, 2024), ורונה (2010, 2019, 2022), ברשה (2013), טריאסטה (2014) וטורינו (2016).

הרוכב המוביל בדירוג הכללי, כלומר זה שהזמן המצטבר שלו הנמוך ביותר, לובש חולצה ורודה המזהה אותו כמוביל המרוץ. פרסים מוענקים למנצחי הקטעים היומיים, כמו גם לרוכב שהצטיין בקטעים ההרריים, הרוכב המצטיין במאוצים ועוד מספר תארים בקטגוריות שונות.

הנהלת המרוץ בודקת רוכבים הנחשדים בשימוש בחומרים אסורים ומדיחה את מי שהחשד לגביו מתאמת. גם מרקו פנטאני, מגדולי רוכבי האופניים בכל הזמנים, נחשד בשימוש בחומר אסור וסולק מהג'ירו. ניצחונו של אלברטו קונטדור ב-2011 נפסל לאחר שבית הדין לערעורים בספורט הרשיע אותו בשימוש בחומר אסור בטור דה פראנס של 2010 (ולכן פסל את התוצאות של הרוכב שהושגו לאחר מועד זה).

משתתפי המירוץ עולים לרחוב אבן גבירול בתל אביב

משנת 2010, כל שנתיים המרוץ מתחיל מחוץ לאיטליה לאחר שבעבר הוזנק פעמים בודדות מחוץ לאיטליה. לרוב נערכת תחרויות בין מדינות וערים שמבקשות לארח את המרוץ לשלושה או ארבעה קטעים ראשונים. הזינוק הראשון מחוץ לאיטליה נערך בסן מרינו, בעיר סן מרינו בשנת 1952, אחרי 47 מהדורות בהן המרוץ החל אך ורק באיטליה. הזינוק השני מחוץ לגבולות איטליה נערך במונקו, 14 שנים מאוחר יותר, במונטה קרלו.

במאי 2017 פורסם כי ג'ירו ד'איטליה 2018 יוזנק מירושלים בירת ישראל "כסמל לאחווה ושלום".[1]

המרוץ הוזנק בירושלים ב-4 במאי 2018, וזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמרוץ הוזנק מחוץ לגבולות אירופה. שלושת הקטעים שנערכו בישראל הם מרוץ נגד השעון בירושלים, קטע מחיפה לתל אביב (דרך עכו וזכרון יעקב) וקטע מבאר שבע לאילת.

זינוקים מחוץ לאיטליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה עיר
1952 סן מרינוסן מרינו סן מרינו
1966 מונקומונקו מונטה קרלו
1973 בלגיהבלגיה ורוויוה
1974 קריית הוותיקןקריית הוותיקן קריית הוותיקן
1996 יווןיוון אתונה
1998 צרפתצרפת ניס
2002 הולנדהולנד חרונינגן
2006 בלגיהבלגיה סרינג
2010 הולנדהולנד אמסטרדם
2012 דנמרקדנמרק הרנינג
2014 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בלפסט
2016 הולנדהולנד אפלדורן
2018 ישראלישראל ירושלים
2022 הונגריההונגריה בודפשט

מנצחי התחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאירו קינטנה, לבוש ב"מלייה רוזה" (החולצה הוורודה) במהלך ג'ירו ד'איטליה 2014
שנה רוכב קבוצה
1990 איטליהאיטליה ג'אני בוניו
1991 איטליהאיטליה פרנקו קוצ'ולי
1992 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1993 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1994 רוסיהרוסיה יבגני ברזין
1995 שווייץשווייץ טוני רומינגר
1996 רוסיהרוסיה פבל טונקוב
1997 איטליהאיטליהאיוון גוטי
1998 איטליהאיטליהמרקו פנטאני
1999 איטליהאיטליהאיוון גוטי
2000 איטליהאיטליה סטפנו גרצלי
2001 איטליהאיטליה ג'ילברטו סימוני
2002 איטליהאיטליה פאולו סבולדלי
2003 איטליהאיטליה ג'ילברטו סימוני
2004 איטליהאיטליה דמיאנו קונגו
2005 איטליהאיטליה פאולו סבולדלי
2006 איטליהאיטליה איוואן באסו
2007 איטליהאיטליה דנילו די-לוקה
2008 ספרדספרד אלברטו קונטדור
2009 רוסיהרוסיה דניס מנצ'וב
2010 איטליהאיטליה איוואן באסו
2011 איטליהאיטליה מיקלה סקרפוני
2012 קנדהקנדה ריידר הייסדל
2013 איטליהאיטליה וינצ'נזו ניבאלי
2014 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה מוביסטאר
2015 ספרדספרד אלברטו קונטדור טינקוף
2016 איטליהאיטליה וינצ'נזו ניבאלי אסטנה
2017 הולנדהולנד טום דימולן סאנווב
2018 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת כריסטופר פרום סקיי
2019 אקוודוראקוודור ריצ'רד קאראפז מוביסטאר
2020 בריטניהבריטניה טאו גייגן הארט אינאוס גרנדיירס
2021 קולומביהקולומביה איגן ברנל אינאוס גרנדיירס
2023 סלובניהסלובניה פרימוש רוגליץ' יומבו–ויסמה
2024 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר יו. איי. אי. אמירטס


קטגוריית מלך ההר (החולצה הכחולה, "המלייה אזורה")

סטיבן קרוויסווייק (מקדימה), רוכב בחולצה הכחולה של המטפס המצטיין במהלך ג'ירו ד'איטליה 2015.
שנה רוכב קבוצה
1997 קולומביהקולומביהחוסה גונסאלס קלמה–קוסטה בלנקה
1998 איטליהאיטליהמרקו פנטאני Mercatone–Uno Bianchi
1999 קולומביהקולומביהחוסה גונסאלס קלמה–קוסטה בלנקה
2000 איטליהאיטליהפרנצ'סקו קאזאגרנדה Vini Caldirola–Sidermec
2001 קולומביהקולומביהפרדי גונסאלס Selle Italia–Pacific
2002 מקסיקומקסיקוחוליו אלברטו פרס קולומביה–סלה איטליה
2003 קולומביהקולומביהפרדי גונסאלס קולומביה– סלה איטליה
2004 גרמניהגרמניהפביאן וגמן Gerolsteiner
2005 ונצואלהונצואלהחוסה רוחאנו קולומביה–סלה איטליה
2006 ספרדספרדחוסה מנואל גארטה קוויק סטפ
2007 איטליהאיטליהלאונרדו פייפולי Saunier Duval–Prodir
2008 איטליהאיטליהאמנואלה סלה CSF
2009 איטליהאיטליהסטפנו גרצלי אקווה & סאפונה
2010 אוסטרליהאוסטרליהמת'יו לויד אומגה–פארמה לוטו
2011 איטליהאיטליהסטפנו גרצלי אקווה – סאפונה
2012 איטליהאיטליהמטאו ראבוטיני Farnese Vini–Selle Italia
2013 איטליהאיטליהסטפנו פיראצי ברדיאני CSF
2014 קולומביהקולומביהחוליאן ארדונדו טרק
2015 איטליהאיטליהג'ובאני ויסקונטי מוביסטאר
2016 ספרדספרדמיקל נייבה קבוצת סקיי
2017 ספרדספרדמיקל לנדה קבוצת סקיי
2018 בריטניהבריטניהכריס פרום קבוצת סקיי
2019 איטליהאיטליהג'וליו צ'יקונה טרק-סגפרדו
2020 פורטוגלפורטוגל רובן גריירו EF Pro Cycling
2021 צרפתצרפת ז'ופרה בושאר AG2R Citroën
2022 הולנדהולנד קון באומן יומבו–ויסמה
2023 צרפתצרפת טיבו פינו Groupama–FDJ
2024 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר יו. איי. אי. אמירטס

קטגוריית הנקודות (המלייה צ'יקלמינו, החולצה הסגולה)

פרננדו גאבייריה רוכב בחולצה הסגולה במהלך ג'ירו ד'איטליה 2017
שנה רוכב קבוצה
1997 איטליהאיטליהמריו צ'יפוליני Scrigno–Gaerne
1998 איטליהאיטליהמריאנו פיקולי Brescialat-Liquigas
1999 צרפתצרפתלורן ז'אלאבר ONCE
2000 רוסיהרוסיהדימיטרי קונישב Fassa Bortolo
2001 איטליהאיטליהמאסימו סטראצר Mobilvetta Design
2002 איטליהאיטליהמריו צ'יפוליני אקווה & סאפונה
2003 איטליהאיטליהג'ילברטו סימוני Saeco Macchine per Caffè
2004 איטליהאיטליהאלסנדרו פטאקי פאסה בורטולו
2005 איטליהאיטליהפאולו בטיני קוויק סטפ
2006 איטליהאיטליהפאולו בטיני קוויק סטפ
2007 [2] -
2008 ספרדספרדדניאלה בנאטי ליקוויגאס
2009 רוסיהרוסיהדניס מנצ'וב ראבובאנק
2010 אוסטרליהאוסטרליהקאדל אוונס BMC
2011 איטליהאיטליהמיקלה סקרפוני[3] למפרה–ISD
2012 ספרדספרדז'ואקים רודריגז קטיושה
2013 בריטניהבריטניהמרק קוונדיש קוויק סטפ
2014 צרפתצרפתנאסר בוהאני FDJ
2015 איטליהאיטליהג'אקומו ניצולו טרק-סגפרדו
2016 איטליהאיטליהג'אקומו ניצולו טרק-סגפרדו
2017 קולומביהקולומביהפרננדו גאבייריה קוויק סטפ
2018 איטליהאיטליהאליה ויוויאני קוויק סטפ
2019 גרמניהגרמניהפסקל אקרמן בורה–הנסגרוהה
2020 צרפתצרפת ארנו דמאר Groupama-FDJ
2021 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן בורה–הנסגרוהה
2022 צרפתצרפת ארנו דמאר Groupama–FDJ
2023 איטליהאיטליה ג'ונתן מילאן בחריין–ויקטוריוס
2024 איטליהאיטליה ג'ונתן מילאן לידי–טרק

קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (המלייה ביאנקה, החולצה הלבנה)

ריקרדו ריקו רוכב בחולצה הלבנה במהלך ג'ירו ד'איטליה 2007

הקטגוריה החלה משנת 1976 ועד 1994, שם הופסקה עד שנת 2007 ומאז מתקיימת כרגיל

שנה רוכב קבוצה
2007 לוקסמבורגלוקסמבורגאנדי שלק קבוצת CSC
2008 איטליהאיטליהריקרדו ריקו Saunier Duval–Scott
2009 בלגיהבלגיהקווין סילדרייס קוויק סטפ
2010 אוסטרליהאוסטרליהריצ'י פורט קבוצת סקסו–בנק
2011 צ'כיהצ'כיהרומן קרויזגר אסטנה
2012 קולומביהקולומביהריגוברטו אוראן קבוצת סקיי
2013 קולומביהקולומביהקרלוס בטנקור AG2R
2014 קולומביהקולומביהנאירו קינטנה מוביסטאר
2015 איטליהאיטליהפאביו ארו אסטנה
2016 לוקסמבורגלוקסמבורגבוב יונגלס קוויק סטפ
2017 לוקסמבורגלוקסמבורגבוב יונגלס קוויק סטפ
2018 קולומביהקולומביהמיגל אנחל לופס אסטנה
2019 קולומביהקולומביהמיגל אנחל לופס אסטנה
2020 בריטניהבריטניה טאו גייגן הארט אינאוס גרנדיירס
2021 קולומביהקולומביה איגן ברנל אינאוס גרנדיירס
2022 ספרדספרד חואן פדרו לופס טרק-סגפרדו
2023 פורטוגלפורטוגל ז'ואאו אלמיידה יו. איי.אי אמירטס
2024 איטליהאיטליה אנטוניו טיברי בחריין–ויקטוריוס

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ירו ד'איטליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אלי אילדיס, ‏ג'ירו 2018 צפוי להיות מוזנק מירושלים, באתר ערוץ הספורט, 25 במאי 2017
  2. ^ במקור ניצח אלסנדרו פטאקי, אך זה נשלל ממנו מאוחר יותר שנחשד שהשתמש בסאלבוטאמול
  3. ^ ניצח אחרי פסילתו של קונטדור