ג'ירו ד'איטליה
החולצה הוורודה, המוענקת למוביל במרוץ | |
מדינות | איטליה |
---|---|
סוג | מרוץ קטעים - גרנד טור |
אורך המסלול | 3,450 ק"מ |
חודש | מאי |
משך | שלושה שבועות |
עונה נוכחית | 2024 |
היסטוריה | |
התקיים לראשונה | 1909 |
מרוצים עד כה | 107 |
מנצח ראשון | איטליה לואיג'י גאנה |
מוביל במספר הניצחונות |
חמישה ניצחונות איטליה אלפרדו בינדה איטליה פאוסטו קופי בלגיה אדי מרקס |
מוביל מנצחי הקטעים | מריו צ'יפוליני (42) |
מנצח אחרון | סלובניה טאדיי פוגאצ'אר |
שנת מרוץ אחרונה | 2024 |
הג'ירו ד'איטליה (באיטלקית: Giro d'Italia; מבוטא: ג'ירו דִיטליה), או בקיצור הג'ירו, הוא מרוץ אופני כביש השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס ויחד עם הוואלטה אספנייה השלושה מהווים את מרוצי הגרנד טורס. הג'ירו נערך באיטליה מדי שנה במהלך חודש מאי. אורך המסלול הוא כ-3,400 – 3,500 קילומטרים וכ-21 קטעים.
הג'ירו נמשך בדרך כלל 21 יום ונערך עד היום 101 פעמים. ה"ג'ירו" הראשון יצא לדרכו ב-13 במאי 1909, והסתיים ב-30 במאי במילאנו, בניצחונו של לואיג'י גאנה (Luigi Ganna). בשנים 1915–1918 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם הראשונה והוא חודש ב-1919. גם בשנים 1941 ו-1944 לא נערך המרוץ בשל מלחמת העולם השנייה.
מסלולו של הג'ירו משתנה מדי שנה, אולם בעיקרו הוא מסלול היקפי לאורכה ולרוחבה של איטליה. לעיתים הרוכבים עוברים גם במדינות השכנות צרפת, שווייץ, אוסטריה, קרואטיה וסלובניה. הג'ירו מסתיים באופן מסורתי במילאנו, אולם במאה ה-21 הסתיים המרוץ גם בערים אחרות: רומא (2009, 2018, 2023, 2024), ורונה (2010, 2019, 2022), ברשה (2013), טריאסטה (2014) וטורינו (2016).
הרוכב המוביל בדירוג הכללי, כלומר זה שהזמן המצטבר שלו הנמוך ביותר, לובש חולצה ורודה המזהה אותו כמוביל המרוץ. פרסים מוענקים למנצחי הקטעים היומיים, כמו גם לרוכב שהצטיין בקטעים ההרריים, הרוכב המצטיין במאוצים ועוד מספר תארים בקטגוריות שונות.
הנהלת המרוץ בודקת רוכבים הנחשדים בשימוש בחומרים אסורים ומדיחה את מי שהחשד לגביו מתאמת. גם מרקו פנטאני, מגדולי רוכבי האופניים בכל הזמנים, נחשד בשימוש בחומר אסור וסולק מהג'ירו. ניצחונו של אלברטו קונטדור ב-2011 נפסל לאחר שבית הדין לערעורים בספורט הרשיע אותו בשימוש בחומר אסור בטור דה פראנס של 2010 (ולכן פסל את התוצאות של הרוכב שהושגו לאחר מועד זה).
הזנקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 2010, כל שנתיים המרוץ מתחיל מחוץ לאיטליה לאחר שבעבר הוזנק פעמים בודדות מחוץ לאיטליה. לרוב נערכת תחרויות בין מדינות וערים שמבקשות לארח את המרוץ לשלושה או ארבעה קטעים ראשונים. הזינוק הראשון מחוץ לאיטליה נערך בסן מרינו, בעיר סן מרינו בשנת 1952, אחרי 47 מהדורות בהן המרוץ החל אך ורק באיטליה. הזינוק השני מחוץ לגבולות איטליה נערך במונקו, 14 שנים מאוחר יותר, במונטה קרלו.
במאי 2017 פורסם כי ג'ירו ד'איטליה 2018 יוזנק מירושלים בירת ישראל "כסמל לאחווה ושלום".[1]
המרוץ הוזנק בירושלים ב-4 במאי 2018, וזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שהמרוץ הוזנק מחוץ לגבולות אירופה. שלושת הקטעים שנערכו בישראל הם מרוץ נגד השעון בירושלים, קטע מחיפה לתל אביב (דרך עכו וזכרון יעקב) וקטע מבאר שבע לאילת.
זינוקים מחוץ לאיטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה | עיר |
---|---|
1952 | סן מרינו |
1966 | מונטה קרלו |
1973 | ורוויוה |
1974 | קריית הוותיקן |
1996 | אתונה |
1998 | ניס |
2002 | חרונינגן |
2006 | סרינג |
2010 | אמסטרדם |
2012 | הרנינג |
2014 | בלפסט |
2016 | אפלדורן |
2018 | ירושלים |
2022 | בודפשט |
מנצחי התחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנה | רוכב | קבוצה |
---|---|---|
1990 | ג'אני בוניו | |
1991 | פרנקו קוצ'ולי | |
1992 | מיגל אינדוראין | |
1993 | מיגל אינדוראין | |
1994 | יבגני ברזין | |
1995 | טוני רומינגר | |
1996 | פבל טונקוב | |
1997 | איוון גוטי | |
1998 | מרקו פנטאני | |
1999 | איוון גוטי | |
2000 | סטפנו גרצלי | |
2001 | ג'ילברטו סימוני | |
2002 | פאולו סבולדלי | |
2003 | ג'ילברטו סימוני | |
2004 | דמיאנו קונגו | |
2005 | פאולו סבולדלי | |
2006 | איוואן באסו | |
2007 | דנילו די-לוקה | |
2008 | אלברטו קונטדור | |
2009 | דניס מנצ'וב | |
2010 | איוואן באסו | |
2011 | מיקלה סקרפוני | |
2012 | ריידר הייסדל | |
2013 | וינצ'נזו ניבאלי | |
2014 | נאירו קינטנה | מוביסטאר |
2015 | אלברטו קונטדור | טינקוף |
2016 | וינצ'נזו ניבאלי | אסטנה |
2017 | טום דימולן | סאנווב |
2018 | כריסטופר פרום | סקיי |
2019 | ריצ'רד קאראפז | מוביסטאר |
2020 | טאו גייגן הארט | אינאוס גרנדיירס |
2021 | איגן ברנל | אינאוס גרנדיירס |
2023 | פרימוש רוגליץ' | יומבו–ויסמה |
2024 | טאדיי פוגאצ'אר | יו. איי. אי. אמירטס |
קטגוריית מלך ההר (החולצה הכחולה, "המלייה אזורה")
שנה | רוכב | קבוצה |
---|---|---|
1997 | חוסה גונסאלס | קלמה–קוסטה בלנקה |
1998 | מרקו פנטאני | Mercatone–Uno Bianchi |
1999 | חוסה גונסאלס | קלמה–קוסטה בלנקה |
2000 | פרנצ'סקו קאזאגרנדה | Vini Caldirola–Sidermec |
2001 | פרדי גונסאלס | Selle Italia–Pacific |
2002 | חוליו אלברטו פרס | קולומביה–סלה איטליה |
2003 | פרדי גונסאלס | קולומביה– סלה איטליה |
2004 | פביאן וגמן | Gerolsteiner |
2005 | חוסה רוחאנו | קולומביה–סלה איטליה |
2006 | חוסה מנואל גארטה | קוויק סטפ |
2007 | לאונרדו פייפולי | Saunier Duval–Prodir |
2008 | אמנואלה סלה | CSF |
2009 | סטפנו גרצלי | אקווה & סאפונה |
2010 | מת'יו לויד | אומגה–פארמה לוטו |
2011 | סטפנו גרצלי | אקווה – סאפונה |
2012 | מטאו ראבוטיני | Farnese Vini–Selle Italia |
2013 | סטפנו פיראצי | ברדיאני CSF |
2014 | חוליאן ארדונדו | טרק |
2015 | ג'ובאני ויסקונטי | מוביסטאר |
2016 | מיקל נייבה | קבוצת סקיי |
2017 | מיקל לנדה | קבוצת סקיי |
2018 | כריס פרום | קבוצת סקיי |
2019 | ג'וליו צ'יקונה | טרק-סגפרדו |
2020 | רובן גריירו | EF Pro Cycling |
2021 | ז'ופרה בושאר | AG2R Citroën |
2022 | קון באומן | יומבו–ויסמה |
2023 | טיבו פינו | Groupama–FDJ |
2024 | טאדיי פוגאצ'אר | יו. איי. אי. אמירטס |
קטגוריית הנקודות (המלייה צ'יקלמינו, החולצה הסגולה)
שנה | רוכב | קבוצה |
---|---|---|
1997 | מריו צ'יפוליני | Scrigno–Gaerne |
1998 | מריאנו פיקולי | Brescialat-Liquigas |
1999 | לורן ז'אלאבר | ONCE |
2000 | דימיטרי קונישב | Fassa Bortolo |
2001 | מאסימו סטראצר | Mobilvetta Design |
2002 | מריו צ'יפוליני | אקווה & סאפונה |
2003 | ג'ילברטו סימוני | Saeco Macchine per Caffè |
2004 | אלסנדרו פטאקי | פאסה בורטולו |
2005 | פאולו בטיני | קוויק סטפ |
2006 | פאולו בטיני | קוויק סטפ |
2007 | –[2] | - |
2008 | דניאלה בנאטי | ליקוויגאס |
2009 | דניס מנצ'וב | ראבובאנק |
2010 | קאדל אוונס | BMC |
2011 | מיקלה סקרפוני[3] | למפרה–ISD |
2012 | ז'ואקים רודריגז | קטיושה |
2013 | מרק קוונדיש | קוויק סטפ |
2014 | נאסר בוהאני | FDJ |
2015 | ג'אקומו ניצולו | טרק-סגפרדו |
2016 | ג'אקומו ניצולו | טרק-סגפרדו |
2017 | פרננדו גאבייריה | קוויק סטפ |
2018 | אליה ויוויאני | קוויק סטפ |
2019 | פסקל אקרמן | בורה–הנסגרוהה |
2020 | ארנו דמאר | Groupama-FDJ |
2021 | פטר סאגאן | בורה–הנסגרוהה |
2022 | ארנו דמאר | Groupama–FDJ |
2023 | ג'ונתן מילאן | בחריין–ויקטוריוס |
2024 | ג'ונתן מילאן | לידי–טרק |
קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (המלייה ביאנקה, החולצה הלבנה)
הקטגוריה החלה משנת 1976 ועד 1994, שם הופסקה עד שנת 2007 ומאז מתקיימת כרגיל
שנה | רוכב | קבוצה |
---|---|---|
2007 | אנדי שלק | קבוצת CSC |
2008 | ריקרדו ריקו | Saunier Duval–Scott |
2009 | קווין סילדרייס | קוויק סטפ |
2010 | ריצ'י פורט | קבוצת סקסו–בנק |
2011 | רומן קרויזגר | אסטנה |
2012 | ריגוברטו אוראן | קבוצת סקיי |
2013 | קרלוס בטנקור | AG2R |
2014 | נאירו קינטנה | מוביסטאר |
2015 | פאביו ארו | אסטנה |
2016 | בוב יונגלס | קוויק סטפ |
2017 | בוב יונגלס | קוויק סטפ |
2018 | מיגל אנחל לופס | אסטנה |
2019 | מיגל אנחל לופס | אסטנה |
2020 | טאו גייגן הארט | אינאוס גרנדיירס |
2021 | איגן ברנל | אינאוס גרנדיירס |
2022 | חואן פדרו לופס | טרק-סגפרדו |
2023 | ז'ואאו אלמיידה | יו. איי.אי אמירטס |
2024 | אנטוניו טיברי | בחריין–ויקטוריוס |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של ג'ירו ד'איטליה (באנגלית)
- ג'ירו ד'איטליה, ברשת החברתית פייסבוק
- ג'ירו ד'איטליה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- ג'ירו ד'איטליה, ברשת החברתית אינסטגרם
- ג'ירו ד'איטליה, ברשת החברתית טיקטוק
- ג'ירו ד'איטליה, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלי אילדיס, ג'ירו 2018 צפוי להיות מוזנק מירושלים, באתר ערוץ הספורט, 25 במאי 2017
- ^ במקור ניצח אלסנדרו פטאקי, אך זה נשלל ממנו מאוחר יותר שנחשד שהשתמש בסאלבוטאמול
- ^ ניצח אחרי פסילתו של קונטדור