דוקטרינת רייגן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
דוקטרינת רייגן (באנגלית: Reagan Doctrine) הייתה מדיניות חוץ שהוכרזה על ידי נשיא ארצות הברית רונלד רייגן במהלך המלחמה הקרה.
הדוקטרינה ייצגה קו ניצי של ארצות הברית כנגד יריבתה ברית המועצות, והייתה בסיס של מדיניות החוץ של ארצות הברית (אנ'), בעיקר במסגרת יחסי ארצות הברית–ברית המועצות מראשית שנות ה-80 ועד סוף המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות בשנת 1991.
על פי דוקטרינת רייגן, העניקה ארצות הברית סיוע גלוי וסמוי למלחמות גרילה ותנועות התנגדות אנטי-קומוניסטיות, במטרה להפיל שלטונות פרו-סובייטים ברחבי העולם (בדגש על אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית).
דוקטרינה הוכרזה בנאום מצב האומה שלו ב-6 בפברואר 1985.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוקטרינת רייגן היא חלק ממסורת של נשיאים המפתחים דוקטרינות ביחס ליחסי החוץ של ארצות הברית בהתאם לרוח התקופה. קדמו לכך הנשיאים ג'יימס מונרו (1823), הארי טרומן (1947), דווייט אייזנהאואר (1956–1957) וריצ'רד ניקסון (1969).
הממשל האמריקאי כבר החל בחימוש כוחות אנטי-סובייטים עוד לפני הפיכתו לנשיא. העדות האחרונה לכך היא חימוש לוחמי מוג'אהדין באפגניסטן אל מול הפלישה הסובייטית בסוף שנות ה-70 על ידי ממשלו של ג'ימי קרטר.
הדוקטרינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת כהונתו של רייגן (ינואר 1981), רצו אנשי הממשל להרחיב את הנעשה באפגניסטן. המדינות הראשונות שחוו התערבות אמריקאית היו ניקרגואה ואנגולה. הדוקטרינה המשיכה להתקיים גם אצל סגנו וממשיכו של רייגן, הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, אך התפוגגה עם סיומה של המלחמה הקרה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
