לדלג לתוכן

דינמו מוסקבה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דינמו מוסקבה
ФК "Динамо"
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה
כינוי הלבנים-כחולים
תאריך ייסוד 18 באפריל 1923
אצטדיון VTB ארנה,
מוסקבה, רוסיה
(תכולה: 25,716)
בעלים רוסיהרוסיה אגודת דינמו
יו"ר רוסיהרוסיה יורי סולובייב
מנכ"ל רוסיהרוסיה פאבל פיבווארוב
מאמן צ'כיהצ'כיה מרצל ליצ'קה
ליגה רוסיהרוסיה ליגת העל הרוסית
http://www.fcdynamo.ru
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
מחלקות הספורט של דינמו מוסקבה
כדורגל כדורגל חופים כדורגל אולמות
כדורגל נשים הוקי קרח בנדי
כדורסל כדורסל נשים כדורעף
כדורעף נשים כדורמים רוגבי

מועדון הכדורגל דינמו מוסקבהרוסית: Футбольный клуб Динамо Москва) הוא מועדון כדורגל רוסי מעיר הבירה מוסקבה, המשחק בליגת העל הרוסית, והוא אחד משני מועדונים (המועדון השני הוא דינמו קייב האוקראינית) שהשתתפו בכל עונות הליגה הבכירה בברית המועצות ועד 2016 השתתפה בכל עונות ליגת העל הרוסית, אך בשל יכולות דלות בעונת 2015/2016 נשרה לליגת המשנה הרוסית. ברם, הצליחה לחזור לליגה הבכירה עונה לאחר מכן.

הקבוצה מקיימת את משחקי הבית שלה ב־VTB ארנה שבמוסקבה והיא אחת מקבוצות הכדורגל הוותיקות והעשירות ברוסיה[1][2]. צבעי התלבושת המסורתיים של הקבוצה הם כחול ולבן.

הקבוצה זכתה בתואר האחרון שלה בשנת 1995 כשזכתה בגביע הרוסי והישג השיא הוא סגנות אליפות הליגה בעונת 1994 ועוד שש פעמים סיימה במקום השלישי (בעונות 1992, 1993, 1997, 2008, 2022, 2024).

בעונת 1971/72 הייתה דינמו קבוצת הכדורגל הסובייטית הראשונה שהצליחה להעפיל לגמר טורניר אירופי, משהעפילה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע והפסידה 2–3 בגמר לגלאזגו ריינג'רס.

7 באוקטובר 1912. סוקולניקי נגד קייב

שורשיה של דינמו מוסקבה הם בקבוצה "חוג כדורגלני סוקולניקי" (KFS), שנוסדה כקבוצת בית חרושת ב־21 במאי 1907[3][4]. המועדון היה אחד משלושת המועדונים המייסדים של ליגת הכדורגל המוסקבאית. המייסדים הרשמיים היו אנדריי איוואנוביץ' ואשקה, שחקן הקבוצה והחלוץ המרכזי, הסטודנט אלכסנדר פיליפוב. רוב שחקני המועדון היו עובדי מפעל מקומי. מדי המועדון כללו חולצות לבנות עם צווארון שחור ומכנסיים שחורים.

ביוני 1923, קבוצת הכדורגל של אגודת הספורט דינמו נוצרה מכדורגלני קבוצה זו. המועדון כלל את איוואן ארטמייב, מיכאיל דניסוב, וסילי ז'יטארב, ניקולאי איגנאטוב, איוואן לנצ'יקוב, סרגיי נברוב, איוואן אובצ'קין, פיוטר אובצ'קין, אלכסנדר פטרוב, בוריס טיטוב, ניקולאי טרויצקי, פיודור צ'ולקוב וסרגיי שומל. דינמו שיחקה גם זמן מה במדי הקבוצה הישנה. סוקולניקי זכתה באליפות מוסקבה בשנים 1919, 1921.

מדי סוקולניקי ומדי דינמו הראשונים
עד 1923

בתקופה הסובייטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המהפכה הרוסית של 1917 המועדון בסופו של דבר היה נתון למרותו של משרד הפנים וראשו פליקס דזרז'ינסקי, מנהיג הכוח המשטרתי הסמוי הראשון של ברית המועצות הידוע לשמצה, צ'קה. שמו של המועדון שונה ל"דינמו מוסקבה" באפריל 1923 ונהוג להתייחס לתאריך הקמת אגודת דינמו, 18 באפריל 1923, כיום הולדתו של המועדון.

דינמו מוסקבה זכתה בשתי אליפויות ברית המועצות הראשונות בשנים 1936 ו־1937, בגביע הסובייטי ב-1937, ושני תארים לאומיים נוספים בשנים 1940 ו-1945. היא הייתה גם לקבוצה הסובייטית הראשונה שנסעה למערב אירופה, והציגה יכולת טובה מאוד במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1945. היא השיגה תוצאות מפתיעות רבות: תיקו 3-3 מול צ'לסי, ניצחון בתוצאה הגבוהה 1–10 על קארדיף סיטי, ניצחון 3–4 על ארסנל החזקה ושוויון 2-2 עם גלאזגו ריינג'רס.

הקבוצה המשיכה להתחזק לאחר מלחמת העולם השנייה ונחלה הצלחות רבות בשנות ה-50. דינמו זכתה בחמש אליפויות נוספות בין 1949 ל-1959, בנוסף לגביע הסובייטי השני שלה ב-1953. עם זאת, לאחר מכן הקבוצה התקשתה להגיע להישגים. היא רשמה מספר הצלחות נוספות בגביע הסובייטי, אך לא זכתה עוד באליפות ברית המועצות מאז 1976. אף על פי כן, 11 האליפויות של דינמו הפכו אותה לקבוצה השלישית הכי מעוטרת בברית המועצות, אחרי דינמו קייב (13 אליפויות) וספרטק מוסקבה (12 אליפויות).

ההישג הגדול ביותר של דינמו באירופה היה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1972. היא העפילה למשחק הגמר בקאמפ נואו שבברצלונה והפסידה לקבוצה הסקוטית, ריינג'רס, 3-2, בהמשך העפילה לשלבי חצי גמר הטורניר בעונות 1978 ו-1985 ולא הצליחה לשחזר הישג זה שוב, אך היה זה ההישג הגדול ביותר של קבוצה רוסית בטורנירים האירופיים, עד שצסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005.

לאחר התפרקות ברית המועצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1993 ובעונת 1992 סיימה במקום השלישי בטבלת האליפות. בעונת 1994 בליגת העל הרוסית בכדורגל סיימה כסגנית האלופה ושנה אחר כך, בעונת 1995 זכתה בגביע הרוסי בכדורגל והיה זה התואר הלאומי הראשון שלה מאז פירוק ברית המועצות. בעונת 1997 סיימה במקום השלישי בליגה ובעונת 1998 העפילה עד לשלב חצי גמר גביע אינטרטוטו.

דינמו העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל בעונות 1996/1997, 1998/1999.

תחילת המאה ה־21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה־90 שוב הפכה דינמו לקבוצת מרכז טבלה - כשההישגים הגבוהים ביותר היו מקום 5 בשנים 1999 ו־2000 (בהנהגתו של ואלרי גזבייב). הסיבה לכך הייתה המימון הלא יציב של המועדון וחילוף המאמנים המתמיד (10 מאמנים הוחלפו תוך 7 שנים, כולל מאמנים רוסים מפורסמים כמו אולג רומנצב ויורי סיומין), שהסתיים לאחר שבנק VTB השתלט על הקבוצה וניהול המועדון עבר לידי איש העסקים אלכסיי פיודורצ'וב. בחורף 2005 נחתה במוסקבה קבוצת שחקנים פורטוגזים כמו דרלי, דני, ננו פרצ'ו, ז'ורז'ה לואיס, לואיס לוריירו, סיקרו וטיאגו סילבה. בקיץ 2005 דינמו החתימה הרכב פורטוגזי שני: מאניצ'ה, קושטיניה, יורקאס סייטרידיס, ז'וזף אנקארקייר ונאנו. ב-24 באוגוסט 2008 נרכש שחקן דינמו, דני, על ידי זניט סנקט פטרבורג תמורת 30 מיליון אירו, במה, שהייתה להעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל הרוסי.

בשנת 2006, מונה אנדריי קובלב למאמן למשך 4 שנים (בשנת 2005, הוא שימש כמאמן הקבוצה ב-10 משחקים). באותה שנה, הקבוצה סיימה במקום הנמוך ביותר בהיסטוריה הרוסית שלה, אך נמנעה מירידת ליגה (מקום 14). דינמו פתחה את עונת 2007 במשחק מול ספרטק. אך הפסידה ליריבתה המושבעת בתוצאה 1:0. הם סיימו בתיקו עם צסק"א. ואז עוד תיקו. הפעם עם אמקר. אחר כך הגיעו שני ניצחונות רצופים על לוקומוטיב — בגביע 1:0 ובאליפות 2:1. אבל אז הם ספגו שלושה שערים במשחק מול זניט. ואז לוקומוטיב נקמה במשחק הגומלין בגביע — 4:0. דינמו שיחקה טוב מאוד בקיץ. התבוסות של קובאן ורוסטוב, ניצחון על צסק"א וזניט, תיקו מול לוקומוטיב וסיימה את העונה עם 41 נקודות. לוקומוטיב ואמקר היו עם מספר נקודות זהה. אבל בגלל הפרש השערים טוב יותר, דינמו תפסה את המקום השישי.

את עונת 2008 דינמו פתחה בתיקו ללא שערים עם טום. לאחר מכן ארבעה ניצחונות. אחד מהם היה על ספרטק. אלא שאז הגיע רצף הפסדים של ארבעה משחקים. אז המשחק השתפר, ודינמו הייתה בשלושת המקומות ראשונים. בסיום העונה דינמו סיימה שלישית לראשונה מאז 1997, מה שהבטיח לה את ההשתתפות בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2009/2010. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה לקחה חלק בתחרות, לראשונה מאז שינוי מתכונתה מ"גביע אירופה" ב־1992.

בשנה שלאחר מכן, אצטדיון דינמו נסגר לקראת הריסה ובניית ארנה חדשה ואצטדיון חימקי הפך למגרש הביתי החדש. את אליפות רוסיה דינמו החלה בניצחונות על פ.צ. מוסקבה וחימקי. אחר כך ניצחה את ספרטק בגביע הרוסי - 3:0. הצלחה זו באה בעקבות שני הפסדים לרובין בקאזאן 0:3 ובבית 0:1 ולקריליה 0:1. אחר כך הגיעו שני ניצחונות - על ספרטק וזניט. לפני פגרת החורף באליפות שמרה דינמו על סיכוי לאחד משלושת המקומות הראשונים.

2009—2016: הגעת VTB עד לירידה לליגה הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה שבה בנק VTB הפך למעורב יותר בניהול ומימון הקבוצה, בשנת 2009, שיחקה דינמו בסיבוב המוקדמות של ליגת האלופות 2009/10. הקבוצה ניצחה 1-0 מול סלטיק על הכביש, אך הפסידה 0-2 בבית. לאחר שהודחה בדרך זו מליגת האלופות, קיבלה הקבוצה את הזכות לשחק בליגה האירופית בסיבוב המוקדמות הרביעי, שם הפסידה לצסק"א סופיה, לאחר ששיחקה איתה בתיקו (0:0) בחוץ והפסידה בית (1:2); בליגה, הקבוצה סיימה במקום השמיני.

את העונה הבאה "דינמו" החלה במשחק מול "ספרטק", דינמו ניצחה במפגש ההוא. את השער היחיד הבקיע איגור סמשוב. לאחר מכן באו סדרה של משחקים לא מוצלחים: תבוסות מול זניט ולוקומוטיב, תיקו מול טום טומסק, וניצחון אחד בלבד על סאטורן. אנדריי קובלב הודח. מחליפו היה מיאודרג בוז'וביץ' המונטנגרי. הוא ניצח בניצחונו הראשון במשחק הרביעי עם אלניה ולדיקווקז. בשנת 2010 עבר חלוץ שאלקה 04 קווין קוראני לדינמו, הוא הוכתר על ידי אוהדי דינמו כשחקן הטוב ביותר בקבוצה בסוף העונה (לאחר ששיחק 16 משחקים בלבד וכבש בהם 9 שערים). בסיום העונה דינמו סיימה במקום 7. לאחר שעבד בקבוצה במשך שנה אחת, בוז'וביץ' לא מילא את המטרות שהציבו הנהלת המועדון (מקום בשלוש הראשונות) ופוטר. סרגיי סילקין הגיע למלא את תפקידו. בהתחלה הוא מונה לממלא מקום (כך היה גם בשנת 2003, כששימש ממלא מקום ב-2 משחקי האליפות האחרונים), אך עד מהרה נכנס לתפקיד המאמן הראשי במינוי קבוע. תחת המאמן החדש, דינמו החלה לנצח סדרת משחקים בעונת 2011/12. באביב 2012, אך סיימה לבסוף במקום לרביעי. בעונה הבאה המשחק של דינמו לא השתפר והמועדון פתח את העונה עם שלוש תבוסות רצופות באליפות ותפס את המקום האחרון בטבלה. סילקין פוטר ולמאמן הראשי מונה דמיטרי חוחלוב עד שהוחלף תוך זמן קצר על ידי דן פטרסקו הרומני.

עם פטרסקו, לקבוצה היה רצף של 14 משחקים ללא הפסד, אך הצליחה לתפוס רק את המקום השביעי. בעונת 2011/2012 שוב העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל, אך לא הצליחה לשוב ולזכות בו.

לפני ההתחלה ובמהלך האליפות הבאה של עונת 2012/2013, דינמו התחזקה משמעותית עם שחקנים חדשים (בעיקר מאנז'י, משם הגיעו ולדימיר גבולוב, כריסטופר סמבה, אלכסיי איאונוב, איגור דניסוב, יורי ז'ירקוב ואלכסנדר קוקורין). ברם, פטרסקו לא הצדיק את הציפיות ממנו והוחלף על ידי סטניסלב צ'רצ'סוב, אולם גם הוא לא יכול היה לעזור לקבוצה להיצמד לשלוש הראשונות. בסיום האליפות פרצה שערורייה כאשר במשחק עם זניט במשחק חוץ, זניט הובילה 4:2 ובדקה ה-86, אוהדי זניט רצו לתוך הדשא והמשחק הופסק. מאוחר יותר, ועדת משמעת של התאחדות הכדורגל הרוסית העניק לזניט תבוסה טכנית (0:3), מה שאפשר לדינמו בסוף העונה להיות אחת משלוש הקבוצות הטובות ביותר שהשתתפו בליגה האירופית בעונה הבאה.

ב-17 ביולי 2013, הודיע וסילי טיטוב, סגן נשיא דינמו ויו"ר דירקטוריון VTB, כי בוריס רוטנברג, הבעלים והשותף בחבר הדירקטוריון של בנק SMP, מונה לנשיא דינמו מוסקבה. רוטנברג הזמין את גוראם אדג'וב, למשרת המנהל הספורטיבי. הקבוצה החתימה שחקנים איכותיים עם דרכונים אירופיים (אלכסנדר בוטנר, סטניסלב מנולב, תומאס גובוצ'אן, ויליאם וואנקר ומת'יו ולבואנה). המועדון נפרד ממספר שחקנים ותיקים של המועדון, כמו לאנדרו פרננדז, מרקו לומיץ', אנדריי וורונין, ולדימיר ריקוב ורבים אחרים. הקבוצה פתחה את העונה החדשה בביטחון עם ניצחון על רוסטוב במחזור הראשון (7:3) עם שלושער של קוקורין, ואחרי 17 מחזורים הקבוצה הייתה בין שלושת הראשונות. בעונת 2014/2015 בליגה האירופית, הקבוצה העפילה לשמינית גמר הטורניר, אך במרץ 2015 הפסידה לנאפולי במצטבר (3:1; 0:0). בליגה, ובשאר 14 משחקי העונה שנותרו, דינמו ניצחה ב 4 בלבד, ושוב סיימה במקום הרביעי וקיבלה מקום בליגה האירופית. עם זאת, עקב הפרות של כללי הפייר פליי הפיננסיי, אופ"א השעתה את דינמו לעונה אחת מתחרויות אירופאיות - המועדון החתים באופן פעיל שחקנים יקרים חדשים עם משכורות גבוהות, מבלי להרוויח כסף ממכירת שחקנים (מאז 2013 עזבו 23 שחקנים את המועדון בתום החוזים וללא פיצוי) ומכירת כרטיסים ומוצרים תחת המותג שלהם. הגירעון התקציבי הכולל של דינמו לשנים 2012-2014 הסתכם ב-257 מיליון יורו ויותר מ-70% מתקציב דינמו הופנה לשכר השחקנים. עד מהרה, הודיע בוריס רוטנברג כי הוא עוזב את תפקידו כנשיא המועדון על מנת להתמקד בפעילויות אחרות, כולל אלה הקשורות לספורט. ב־13 ביולי 2015 מונה אנדריי קובלב לתפקיד המאמן הראשי במקום צ'רצ'סוב שפוטר.

לאחר שעזב רוטנברג את המועדון, ולדימיר פרוניצ'ב מונה לנהל את המועדון, ו-VTB הודיעה על כוונתה להשיב לאגודת דינמו 74% ממניות המועדון. המשימה לעונת 2015/16 הייתה להיכנס לשלושת הראשונים באליפות ולזכות בגביע הרוסי. על פי פורטל Sports.ru, בעונת 2015/16 התקציב של דינמו היה 55 מיליון דולר. שנה קודם לכן, תחת רוטנברג, הוא הגיע ל-160 מיליון דולר. בקיץ עזבו שחקני כדורגל רבים את הקבוצה, בעיקר זרים (דאגלס, ויליאם וואנקר, בלאז' ג'ודז'אק, מתיו ולבואנה, קווין קוראני) וחלק מהכדורגלנים הרוסים שחוזיהם לא הוארך (ארתור יוסופוב, ולדימיר גרנט, פיודור סמולוב). הם הוחלפו על ידי שחקנים רוסיים אחרים כמו ויטאלי דיאקוב, אנטון סוסנין, פאבל פוגרבניאק ושחקני קבוצת הנוער, שזכו פעמיים באליפות המדינה בקטגוריית הגיל שלהם תחת דמיטרי חוחלוב. השחקנים העיקריים היו הקשרים רומן זובנין ואלכסנדר טשאייב, אנטולי קטריץ', דמיטרי ז'יווגליאדוב, גריגורי מורוזוב שקיבלו מקום קבוע בהרכב. שחקנים בעלי שכר גבוה (כמו יורי ז'ירקוב, אלכסנדר קוקורין, אלכסנדר בוטנר) המשיכו לעזוב את הקבוצה בחלון ההעברות בחורף, או שחקנים מנוסים מקבוצות רוסיות אחרות (אנדריי ישצ'נקו, סטניסלב דראגון) וזרים לא מוכרים (פאטוס בחיראי, סבסטיאן הולמן) באו במקומם. אליפות 2015/16 התבררה כאסון עבור דינמו - היא עפה מהגביע הרוסי אחרי תבוסה לאמקר וצברה 8 תבוסות במחצית השנייה של העונה. קובלב הודח בתחילת מאי 2016 לאחר התבוסה לספרטק מוסקבה (0:3) בדרבי. סרגיי צ'יקישב, שעמד בראש קבוצת הנוער, מונה למאמן הראשי בפועל. ב־21 במאי 2016, במחזור ה-30, דינמו במשחק המכריע הפסידה לזניט (0:3) ולראשונה בתולדותיה ירדה לליגת המשנה הרוסית, כשסיימה במקום 15 בטבלת האליפות בעונה העגומה ביותר בתולדותיה, עם 5 ניצחונות בלבד מתוך 30 משחקי העונה.

העונה הראשונה בהיסטוריה של דינמו בליגת הכדורגל הלאומית של רוסיה החלה תחילה בשינוי בהנהגת הקבוצה, רומן אורשצ'וק הצטרף לקבוצה כמנהל ספורטיבי ויורי קליטבינצב מונה למאמן ראשי. ליו"ר החדש של אגודת דינמו מונה עמיתו לשעבר של ולדימיר פוטין בק.ג.ב., מנכ"ל לשעבר בנורילסק ניקל, ולדימיר סטרצ'אלקובסקי. המנכ"ל לשעבר של מועדון הכדורגל קובאן יבגני מוראביוב מונה למנכ"ל המועדון. ההנהגה החדשה נאלצה להציל לא רק את מועדון הכדורגל, אלא גם את החברה המנהלת של דינמו, שהוצאותיה חרגו מההכנסות. את הקבוצה עזבו שאר השחקנים עם שכר גבוה (גבולוב, גובוצ'אן, איאונוב, סמבה, זובנין, דניסוב) ובמקומם הגיעו רוסים מנוסים (בלורוקוב, טמניקוב, לוצנקו, פנצ'נקו) ושחקנים ששיחקו בעבר בדינמו (ריקוב, סאפטה, וילקשייר).

2016—2019: תחת אגודת דינמו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 2016, הוכרז על מכירת נתח השליטה לאגודת דינמו תמורת רובל סמלי, בעוד שבנק VTB נשאר נותן חסות[5]. ב־13 בינואר 2017 הודיע הבנק על מתן תרומת חסות לחברה בסך 10.62 מיליארד רובל לתקופה שבין 1 בינואר 2017 ל-31 בדצמבר 2019. ב-12 באפריל הבטיחה לעצמה דינמו חזרה לליגת העל בסוף עונת 2016/17. במשך שבעה מחזורים לפני הסיום, הפער בין דינמו מוסקבה למקום השלישי היה 22 נקודות.

ב-7 באוקטובר 2017, דמיטרי חוחלוב, שהוביל בעבר את קבוצת הנוער של דינמו, החליף את יורי קליטבינצב והפך למאמן הראשי. לפני חופשת החורף שיחקה הקבוצה בצורה לא אחידה, אך באביב היו לה 2 הפסדים בלבד ב-10 משחקי אליפות והיא תפסה את המקום השמיני. הקבוצה לא הייתה פעילה בשוק ההעברות והחתימה רק את ז'ואזיניו ומיגל קארדוסו. העונה החדשה של דינמו התחילה בצורה חלקה למדי, אך בתחילת הסתיו הקבוצה הפסידה בשלושה מחזורי הליגה ברציפות ולא כבשה ולו שער אחד וירדה לאזור הפלייאוף התחתון. בחורף ובאביב המצב לא השתפר. כתוצאה מכך סיימה במקום 12 בלבד באליפות. ב-14 במרץ 2018 הודיעה אגודת דינמו על עזיבתו של יבגני מוראביוב מתפקיד מנכ"ל המועדון. רואי החשבון ראו כי העברת קונסטנטין ראוש לקבוצה לוותה בתשלום עמלה מול חברות שהיו קשורות אליו.

ב־30 באפריל 2019 רכשה קבוצת VTB‏ 99.9961% ממניות מועדון הכדורגל תמורת רובל אחד ונטלה על עצמה התחייבויות לבנות מחדש את חובות המועדון בסך 5.3 מיליארד רובל. כצפוי התרחשו שינויים בכוח האדם במועדון: לראש הדירקטוריון של המועדון מונה יורי סולוביוב, סגן הנשיא הראשון ויו"ר דירקטוריון הבנק ויורי בלקין, ששימש כחבר בדירקטוריון ויועץ למנכ"ל המועדון מונה לנשיא המועדון. הוא ישמש בתפקיד עד 28 במאי 2021.

ב-26 במאי שיחק המועדון את משחק הבכורה שלו באצטדיון הביתי החדש VTB ארנה — אצטדיון דינמו המרכזי על שם לב יאשין בפארק פטרובסקי. המפגש מול ארסנל טולה התקיים במסגרת המחזור האחרון באליפות רוסיה והסתיים בתוצאה 3:3. ב־9 באוגוסט 2019 הודיעה דינמו על החתמתו של חלוץ בורוסיה דורטמונד מקסימיליאן פיליפ. סכום העסקה עמד על כ־20 מיליון יורו. שיא ההעברות הקודם חולק על ידי העברות של בלאז ג'ודז'אק בעונת 2011/12 ואלכסנדר קוקורין בעונת 2013/14 (שניהם מאנז'י) תמורת 19 מיליון יורו. מוקדם יותר הצטרפו לקבוצה שארל קאבורה וסבסטיאן שימנסקי, החלוצים ראמיל שיידאייב וקלינטון נ'ז'י, המגנים רומן נוידשטטר, סרגיי פרשיווליוק, איוואן אורדץ, איגור קלינין וזאורבק פלייב. ב-5 באוקטובר פוטר חוחלוב ממשרת האימון.

ב-8 באוקטובר 2019 מונה קיריל נוביקוב לתפקיד המאמן הראשי של דינמו. מאז מינויו, הקבוצה יצרה רצף של 7 משחקים ללא הפסד והפסידה רק לזניט לפני פגרת החורף. לאחר מינויו של נוביקוב הצליחה הקבוצה לעלות מאזור הפלייאוף התחתון בטבלה לאזור המאפשר השתתפות בליגה האירופית. ב-1 בפברואר 2020, עוזרו לשעבר של יורגן קלופ, ז'לקו בובאץ' מונה למנהל ספורטיבי בדינמו. בחלון ההעברות בקיץ הצטרפו לסגל של דינמו ניקולה מורו, ניקולאי קומליצ'נקו, דניל לסובוי ודניל פומין. בנוסף להם, שחקני קבוצת הנוער היו מעורבים לא פעם באימונים עם הקבוצה הבוגרת. ב־19 ביולי, הקבוצה של נוביקוב ניצחה את קרסנודאר (2:0) במשחק שנדחה בשל מגפת הקורונה ברוסיה והבטיחה לעצמה את המקום הששי ובכך זכתה למקום בליגה האירופית. ב-29 בספטמבר פיטרה דינמו את קיריל נוביקוב מתפקידו כמאמן הקבוצה. המאמן עזב לאחר ההפסד במחזור התשיעי לחימקי (0:1). באותו זמן, דינמו חלקה את המקום החמישי עם קרסנודאר, רוסטוב ורובין קאזאן.

ב־14 באוקטובר 2020 הכריזה דינמו מוסקבה על מינויו של המאמן הגרמני סנדרו שוורץ. צוות המאמנים שלו כלל את השחקן לשעבר אנדריי וורונין ואת וולקן בולוט הגרמני. תחת סנדרו, ארסן זחריאן בן ה-17 והחלוץ בן ה-18 קונסטנטין טוקאווין ערכו את הופעת הבכורה שלהם באליפות ובהמשך אף זומנו לסגל נבחרת רוסיה בכדורגל. דינמו בהדרכתו הציגה כדורגל התקפי וסוחף.

בתום עונת 2019/2020 סיימה דינמו במקום הששי בליגה ובעקבות זכייתה של זניט סנקט פטרבורג בגביע קיבלה את הזכות להתמודד במפעלים האירופיים (לראשונה מזה 4 שנים) והיא פתחה את עונת 2020/2021 במוקדמות הליגה האירופית לאחר 5 שנות היעדרות מהמפעלים האירופיים, בהפסד 2:1 מול לוקומוטיב טביליסי. בעקבות מגפת הקורונה, לא נערך משחק גומלין ודינמו לא עלתה לשלב הבא ובהמשך הודחה גם משלב רבע גמר הגביע הרוסי בכדורגל אחרי הפסד מפתיע לקריליה סובייטוב סמרה.

את עונת 2021/2022 לראשונה מאז 2003, דינמו פתחה עם שלושה ניצחונות ברציפות וספגה תבוסה אחת בלבד בשישה מחזורים — מאחמט גרוזני הצ'צ'נית במחזור הרביעי (1:2). דינמו גם הוליכה את הטבלה לאחר הניצחון על אורל במחזור החמישי (1:0), אך בסופו של דבר ירדה למקום שני. עם זאת, דינמו נצמדה לצמרת הטבלה בפער של נקודות בודדות מהמוליכה בחלקה הראשון של העונה והמאמן סנדרו שוורץ אף הוכתר למאמן החודש של יולי-אוגוסט 2021. במחצית הראשונה של עונת 2021/2022, דינמו הייתה לקבוצה הפופולרית ביותר במוסקבה עם 72,051 צופים בסך הכל (וממוצע של 7,205 במשחקי הבית) ולקבוצה הטובה ביותר בליגה, כאשר סיימה במקום השני לפני פגרת החורף. באותה עונה, סנדרו שוורץ הוכתר שלוש פעמים למאמן החודש בליגה, כולם בעונת 2021/2022. בפעם הקודמת שדינמו יצאה לפגרת חורף באחד משלושת המקומות הראשונים הייתה בעונת 2014/15, אבל אז סיימה לבסוף במקום הרביעי, בפער של 10 נקודות מהמקום השלישי. בתום עונת 2021/2022 סיימה במקום השלישי.

בפברואר 2022 הבנק השיב את מניות השליטה במועדון חזרה לאגודת דינמו בשל הסנקציות המערביות שהוטלו עליו על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה. במאי 2022 העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל 2021/2022, אך הפסידה 2:1 ליריבתה המושבעת ספרטק.

הישגים לפי עונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  זכייה באליפות המדינה
  סגנות
  מקום שלישי

ברית המועצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה ליגה # מ נ ש ה יחס נק' מלך השערים גביע
1936 (א) ליגה א'
1
6 6 0 0 22-5 18 1. מיכאיל סמיצ'אסטני — 6
1936 (ס) ליגה א'
2
7 3 3 1 21-12 16 3. סרגיי אילין — 6
1937 ליגה א'
1
16 8 6 2 37-20 38 1. וסילי סמירנוב — 8 זכייה
1938 ליגה א'
5
25 14 4 7 69-34 32 מיכאיל יאקושין — 12 ‏32 אחרונות
1939 ליגה א'
7
26 12 4 10 60-46 28 7. סמיצ'אסטני — 14
1940 ליגה א'
1
24 16 4 4 74-30 36 2. סרגיי סולובייב — 21 משחקי הגביע לא נערכו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה
1941 ליגה א'
האליפות הופסקה בעקבות הפלישה הנאצית לברית המועצות ופתיחת מלחמת המולדת הגדולה 1944: דינמו הודחה בשלב 16 האחרונות
1945 ליגה I‏
1
22 19 2 1 73-13 40 2. וסילי קרצב — 21 גמר
1946 ליגה I‏
2
22 16 1 5 68-17 33 2. וסילי קרצב — 17 רבע גמר
1947 ליגה I‏
‏2
24 19 2 3 57-15 40 3. סרגיי סולובייב — 14 שמינית גמר
1948 ליגה I‏
2
26 18 4 4 85-28 40 1. סרגיי סולובייב — 25 חצי גמר
1949 ליגה I‏
1
34 26 5 3 104-30 57 2. איוואן קונוב — 23 גמר
1950 קלאס А‏
‏2
36 22 6 8 88-36 50 5. קונסטנטין בסקוב — 22
1951 קלאס А
‏5
28 13 6 9 62-41 32 2. בסקוב — 15 רבע גמר
1952 קלאס А‏
‏3
13 7 3 3 24-14 17 2. ולדימיר אילין — 8
1953 קלאס А‏
‏4
20 8 7 5 34-19 23 10. ולדימיר סבדונין — 7 זכייה
1954 קלאס А‏
1
24 15 5 4 44-20 35 2. אילין — 11 ‏16 אחרונות
1955 קלאס А‏
1
22 15 4 3 52-16 34 3. אילין — 12 גמר
1956 קלאס А‏
2
22 10 8 4 45-31 28 6. אלקפר מאמדוב — 12
1957 ‏קלאס А‏
1
22 16 4 2 49-15 36 3. אלכסיי מאמיקין — 13 שמינית גמר
1958 קלאס А‏
2
22 14 3 5 44-25 31 4. ולרי אורין — 11 חצי גמר
1959 קלאס А‏
1
22 13 5 4 42-21 31 9. גנריך פדוסוב — 8 רבע גמר
1960[6] קלאס А‏
‏3
10 5 1 4 12-10 11 9. איגור צ'יסלנקו — 12 רבע גמר
1961 קלאס А‏
11
32 17 7 8 57-39 41 7. צ'יסלנקו — 15 שמינית גמר
1962[7] קלאס А‏
2
22 10 9 3 28-14 29 יורי ושצ'יבצב — 8 חצי גמר
1963 ליגה 1
1
38 21 13 4 47-14 55 צ'יסלנקו — 11
1964 ליגה 1
7
32 12 10 10 33-31 34 12. צ'יסלנקו — 9
1965 ליגה 1
5
32 11 14 7 38-24 36 צ'יסלנקו — 7 שמינית גמר
1966 ליגה 1
8
36 12 14 10 43-34 38 יורי אוורוצקי — 11
1967 ליגה 1
2
36 18 13 5 55-28 49 5. גנאדי יבריוז'יחין — 13 זכייה
1968 ליגה 1
5
38 19 9 10 58-32 47 4. ולדימיר קוזלוב — 14 שמינית גמר
1969[7] ליגה 1
4
26 12 7 7 44-28 31 9. אוורוצקי — 9 רבע גמר
1970 ליגת העל
2
32 19 7 6 46-17 45 2. קוזלוב — 15 זכייה
1971 ליגת העל
5
30 9 13 8 35-22 31 אנטולי קוז'מיאקין — 7 רבע גמר
1972 ליגת העל
10
30 12 6 12 39-35 30 קוזלוב — 7 שמינית גמר
1973 ליגת העל
3
30 13 7/3 7 43-30 33 2. קוז'מיאקין — 16 חצי גמר
1974 ליגת העל
6
30 10 11 9 42-33 31 3. ואדים פאבלנקו — 16 רבע גמר
1975 ליגת העל
3
30 13 12 5 39-23 38 אנטולי שפל — 8 שמינית גמר
1976 (א) ליגת העל
1
15 9 4 2 17-8 22 7. שפל — 6 רבע גמר
1976 (ס) ליגת העל
6
15 7 2 6 15-13 16 9. אנדריי יאקוביק — 5
1977 ליגת על
4
30 9 17 4 34-20 35 4. יאקוביק — 10 זכייה[8]
1978 ליגת העל
4
30 14 10 6 37-23 36 (-2) 6. ניקולאי קולסוב — 9 רבע גמר
1979 ליגת העל
5
34 17 9 8 41-27 42 (-1) ולרי גזאייב — 10 גמר
1980 ליגת העל
14
34 9 14 11 32-33 28 גזאייב — 9 רבע גמר
1981 ליגת העל
4
34 15 10 9 41-29 40 5. גזאייב — 15 חצי גמר
1982 ליגת העל
11
34 13 5 16 42-52 31 8. גזאייב — 12
1983 ליגת העל
15
34 9 11 14 30-37 28 (-1) 12. גזאייב — 11 רבע גמר
1984 ליגת העל
16
34 8 10 16 35-43 26 ולרי גזאייב — 8 זכייה
1985 ליגת העל
14
34 11 7 16 37-50 29 סטוקאשוב — 6 שמינית גמר
1986 ליגת העל
2
30 14 11 5 46-26 38 (-1) 1. אלכסנדר בורודיוק — 21 ‏16 אחרונות
1987 ליגת העל
10
30 9 11 10 27-30 28 (-1) סרגיי סטוקאשוב — 5 חצי גמר
1988 ליגת העל
10
30 9 8 13 32-38 26 2. בורודיוק — 16 ‏16 אחרונות
1989 ליגת העל
8
30 9 12 9 31-26 30 3. איגור קוליבנוב — 11
1990 ליגת העל
3
24 12 7 5 27-24 31 קוליבנוב — 5 חצי גמר
1991 ליגת העל
6
30 12 7 11 43-42 31 1. קוליבנוב — 18 שמינית גמר
עונה ליגה # מ נצ ש ה יחס נק' מלך השערים גביע
1992 ליגת העל
3
14 6 4 4 26-21 16 2. ולי קאסומוב — 16(4) חצי גמר
השלב הראשון בליגה
1
18 10 4 4 35-16 24
1993 ליגת העל
3
34 16 10 8 65-38 42 4. איגור סימוטנקוב — 16(4)
1994 ליגת העל
‏ 2
30 13 13 4 55-35 39 1. סימוטנקוב — 21(3)
1995 ליגת העל
4
30 16 8 6 45-29 56 7. אולג טריוחין — 11(2) זכייה
1996 ליגת העל
4
34 20 7 7 60-35 67 6-7. טריוחין — 13 חצי גמר
1997 ליגת העל
‏ 3
34 19 11 4 50-20 68 2. טריוחין — 17(4) גמר
1998 ליגת העל
9
30 8 15 7 31-30 39 5. טריוחין — 12(3) חצי גמר
1999 ליגת העל
5
30 12 8 10 44-41 44 4. טריוחין — 14 גמר
2000 ליגת העל
5
30 14 8 8 45-35 50 4. רולאן גוסב — 12 רבע גמר
2001 ליגת העל
9
30 10 8 12 43-51 38 אנטון חאזוב — 10 שמינית גמר
2002 פרמייר-ליג
8
30 12 6 12 38-33 42 אוגנן קורומאן — 6 רבע גמר
2003 פרמייר-ליג
6
30 12 10 8 42-29 46 דמיטרי בוליקין — 9 ‏16 אחרונות
2004 פרמייר-ליג
13
30 6 11 13 27-38 29 אריק קורצ'אגין — 4 שמינית גמר
2005 פרמייר-ליג
8
30 12 2 16 36-46 38 2. דרליי — 13
2006 פרמייר-ליג
14
30 8 10 12 31-40 34 דרליי — 7 רבע גמר
2007 פרמייר-ליג
6
30 11 8 11 37-35 41 דניס קולודין — 9(8)
2008 פרמייר-ליג
‏3
‏30 15 9 6 41-29 54 אלכסנדר קרז'אקוב — 7(1) שמינית גמר
2009 פרמייר-ליג
8
30 12 6 12 31-37 42 4. קרז'אקוב — 12(3) חצי גמר
2010 פרמייר-ליג
7
30 9 13 8 38-31 40 קווין קוראני — 9(1) ‏16 אחרונות
2011/12 פרמייר-ליג
4
44 20 12 12 66-50 72 6. קוראני — 13 גמר
2012/13 פרמייר-ליג
7
30 14 6 10 41-34 48 5. קוראני — 10
6. אלכסנדר קוקורין — 10
רבע גמר
2013/14 פרמייר-ליג
4
30 15 7 8 54-37 52 קוקורין — 10 ‏16 אחרונות
2014/15 פרמייר-ליג
4
30 14 8 8 53-36 50 קוראני — 10(3)
2015/16 פרמייר-ליג
Decrease15
30 5 10 15 25-47 25 אלכסיי קוזלוב — 4 רבע גמר
2016/17 הליגה הלאומית
Increase1
38 26 9 3 64-25 87 קיריל פנצ'נקו — 24(1) שמינית גמר
2017/18 פרמייר-ליג
8
30 10 10 10 30-29 42 יבגני מרקוב — 9 ‏16 אחרונות
2018/19 פרמייר-ליג
‏12
‏30 6 15 9 28-28 33 קיריל פנצ'נקו — 5 שמינית גמר
2019/20 פרמייר-ליג
‏6
‏30 11 8 10 29-27 41 פיליפ מקסימיליאן — 8(5) 16 אחרונות
2020/21 פרמייר-ליג
‏7
‏30 15 5 10 33–44 50 דניל לסובוי — 7 (1) רבע גמר
2021/22 פרמייר-ליג
‏3
‏30 11 4 2 19–32 35 דניל פומין — 6 (4) גמר
2022/23 פרמייר-ליג
‏9
‏30 13 6 11 45–49 45 פיודור סמולוב — 10 (6) גמר
2023/24 פרמייר-ליג
‏3
‏30 16 8 6 39–53 56 קונסטנטין טיוקאווין — 14 (0) רבע גמר

דינמו במפעלים האירופיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דינמו מוסקבה במפעלים האירופיים

סגל השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-16 ביולי 2022

מס' עמדה שם
1 רוסיהרוסיה שוער אנדריי לוניוב
2 ישראלישראל מגן אלי דסה
3 פרגוואיפרגוואי מגן פביאן בלבואנה (קפטן)
4 רוסיהרוסיה מגן סרגיי פארשיבליוק
5 סרביהסרביה מגן מילאן מיסטרוביץ'
6 פרגוואיפרגוואי מגן רוברטו פרננדס
7 רוסיהרוסיה מגן דמיטרי סקופינצב
8 קולומביהקולומביה קשר חורחה קרסקל
11 רוסיהרוסיה קשר דניל לסובוי
13 קמרוןקמרון חלוץ מומי אנגמלאו
16 רוסיהרוסיה שוער איוון בודשיוב
18 אורוגוואיאורוגוואי מגן ניקולס מריצ'אל
20 רוסיהרוסיה קשר ויאצ'סלב גרוליוב
מס' עמדה שם
23 רוסיהרוסיה קשר ולאדיסלב קאראפיוזוב
24 מקסיקומקסיקו קשר לואיס צ'אווס
25 רוסיהרוסיה קשר דניס מקארוב
29 רוסיהרוסיה הגנה רוסלן שאגייאקמטוב
31 רוסיהרוסיה שוער איגור לשצ'וק
34 גאורגיהגאורגיה קשר לוקה גאגנידזה
43 רוסיהרוסיה קשר דניס אוסוקין
50 רוסיהרוסיה הגנה אלכסנדר קוטיצקי
70 רוסיהרוסיה חלוץ קונסטנטין טיוקאבין
74 רוסיהרוסיה קשר דניל פומין
78 רוסיהרוסיה קשר ג׳ורג׳י סולכוולידזה
89 ברזילברזיל קשר ביטלו
91 רוסיהרוסיה חלוץ ירוסלב גלדישב
93 אורוגוואיאורוגוואי מגן דייגו לאקסאלט

שחקנים בולטים בעבר ובהווה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג הופעות
דירוג שחקן הופעות
1 אלכסנדר נוביקוב 327
2 לב יאשין 326
3 ואלרי מאסלוב 319
4 אלכסנדר מקוביקוב 287
5 גנאדי ייבריוז'יקין 283
6 ויקטור אניצ'קין 282
7 סרגיי ניקולין 280
8 ויקטור צריוב 278
9 אנדריי קובלב 263
10 אלכסיי פטרושין 244
דירוג שערים
דירוג שחקן שערים
1 סרגיי סולוביוב 127
2 קונסטנטין בסקוב 90
3 ואסילי קרטסב 71
4 ואלרי גזאייב 70
5 איגור צ'יסלנקו 68
6 אולג טריוקין 67
שם לאום תחילת כהונה סוף כהונה תארים
וסילי ז'יטארב[9] ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 1923 1924
איוואן ארטמייב 1924 1927
קונסטנטין בלינקוב 1927 1928
פיודור סלין 1928 1932
אלכסיי סוקולוב 1933 1934
קונסטנטין קוואשנין 1935 1936 אליפות ברית המועצות (1): אביב 1936
ויקטור דובינין 1937 1938 אליפות ברית המועצות (1): 1937,
גביע ברית המועצות (1): 1937
מיכאיל טובארובסקי 1938 1939
ויקטור דובינין 1938 1 ביולי 1939
ויקטור טטרין 2 ביולי 1938 17 באוגוסט 1939
לב קורצ'בוקוב 18 באוגוסט 1939 24 בספטמבר 1939
ויקטור טטרין 25 בספטמבר 1939 1939
בוריס ארקדייב 1940 20 במאי 1944 אליפות ברית המועצות (1): 1940
לב קורצ'בוקוב 21 במאי 1944 24 בספטמבר 1944
מיכאיל יאקושין 25 בספטמבר 1944 30 במאי 1950 אליפות ברית המועצות (2): 1945, 1949
ויקטור דובינין 31 במאי 1950 27 בספטמבר 1951 ‏—
מיכאיל סמיצ'אסטני 28 בספטמבר 1951 7 באוגוסט 1953
מיכאיל יאקושין 8 באוגוסט 1953 1960 אליפות ברית המועצות (4):
1954, 1955, 1957, 1959,
גביע ברית המועצות (1): 1953
וסבולוד בלינקוב 1961 1961 ‏—
אלכסנדר פונומאריוב 1962 10 במאי 1965 אליפות ברית המועצות (1): 1963
ויאצ'סלב סולוביוב 11 במאי 1965 1966
קונסטנטין בסקוב 1967 1972 גביע ברית המועצות (2): 1966/1967 1970
גבריל קצ'אלין 1973 1974
אלכסנדר סבידוב 1975 23 בפברואר 1979 אליפות ברית המועצות (1): 1976 (ס),
גביע ברית המועצות (1): 1977,
גביע העונה (1): 1977
איוואן מוזר 24 בפברואר 1979 9 במאי 1979
ויקטור צאריוב 10 במאי 1979 22 באוגוסט 1979
איוואן מוזר 23 באוגוסט 1979 1979
יבגני גוריאנסקי 1980 24 בספטמבר 1980
אדמס גולודץ 25 בספטמבר 1980 21 בנובמבר 1980
ויאצ'סלב סולוביוב 22 בנובמבר 1980 13 במאי 1983
ואדים איוואנוב 14 במאי 1983 28 באוקטובר 1983
אלכסנדר סבידוב 29 באוקטובר 1983 27 במאי 1985 גביע ברית המועצות (1): 1984
אדוארד מאלופייב 28 במאי 1985 31 באוקטובר 1987
אנטולי בישובץ 1 בנובמבר 1987 11 ביולי 1990
סמיון אלטמן 12 ביולי 1990 31 במרץ 1991
ואלרי גזאייב רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) רוסיה 10 באפריל 1991 18 בספטמבר 1993
אדמס גולודץ רוסיהרוסיה רוסיה 9 בספטמבר 1993 31 בדצמבר 1993
קונסטנטין בסקוב 1 בינואר 1994 8 בספטמבר 1995 גביע רוסיה (1): 1994/95
אדמס גולודץ 9 בספטמבר 1995 12 ביוני 1998
גאורגי יארצב 13 ביוני 1998 18 ביוני 1999
אלכסיי פטרושין 19 ביוני 1999 10 בדצמבר 1999
ואלרי גזאייב 1 בינואר 2000 15 באפריל 2001
אלכסנדר נוביקוב 16 באפריל 2001 6 באפריל 2002
ויקטור פרוקופנקו 7 באפריל 2002 2 בנובמבר 2003
סרגיי סילקין 3 בנובמבר 2003 13 בנובמבר 2003
יארוסלב הרז'ביק צ'כיהצ'כיה צ'כיה 14 בנובמבר 2003 11 ביולי 2004
ויקטור בונדארנקו רוסיהרוסיה רוסיה 12 ביולי 2004 25 באוקטובר 2004
אולג רומנצב 26 באוקטובר 2004 16 במאי 2005
אנדריי קובלב 17 במאי 2005 17 ביולי 2005
איבו וורטמן ברזילברזיל ברזיל 18 ביולי 2005 7 בנובמבר 2005
אנדריי קובלב רוסיהרוסיה רוסיה 8 בנובמבר 2005 21 בנובמבר 2005
יורי סיומין 22 בנובמבר 2005 4 באוגוסט 2006
אנדריי קובלב 5 באוגוסט 2006 26 באפריל 2010
מיאודראג בוז'וביץ' מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו 27 באפריל 2010 21 באפריל 2011
סרגיי סילקין רוסיהרוסיה רוסיה 22 באפריל 2011 7 באוגוסט 2012
דמיטרי חוחלוב 8 באוגוסט 2012 16 באוגוסט 2012
דן פטרסקו רומניהרומניה רומניה 17 באוגוסט 2012 7 באפריל 2014
סטניסלב צ'רצ'סוב רוסיהרוסיה רוסיה 10 באפריל 2014 12 ביולי 2015
אנדריי קובלב 13 ביולי 2015 9 במאי 2016
סרגיי צ'יקישב 10 במאי 2016 5 ביוני 2016
יורי קליטבינצב אוקראינהאוקראינה אוקראינה 6 ביוני 2016 7 באוקטובר 2017 אליפות ליגת הכדורגל הלאומית (1): 2016/17
דמיטרי חוחלוב רוסיהרוסיה רוסיה 7 באוקטובר 2017 5 באוקטובר 2019
קיריל נוביקוב 5 באוקטובר 2019 29 בספטמבר 2020
אלכסנדר קולצ'י בלארוסבלארוס בלארוס 20 בספטמבר 2010 14 באוקטובר 2020
סנדרו שוורץ[10] גרמניהגרמניה גרמניה 14 באוקטובר 2020 25 במאי 2022 ‏—
סלבישה יוקאנוביץ' סרביהסרביה סרביה 17 ביוני 2022 14 במאי 2023
מרקו ניקוליץ' 14 במאי 2023 יוני 2023
מרצל ליצ'קה צ'כיהצ'כיה צ'כיה 22 ביוני 2023

נשיאי הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יושב ראש הקבוצה
1989–1990 ברית המועצותברית המועצות ולדימיר פילגואי
נשיא
1991–1992 רוסיהרוסיה ואלרי סיסוייב
1993–1997 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
1998 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
נשיא
1999 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
2000–2001 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
2002 רוסיהרוסיה ולדימיר אוליאנוב
2002–2006 רוסיהרוסיה יורי זווארזין
2006–2009 רוסיהרוסיה דמיטרי איוואנוב
נשיא
2009–2012 רוסיהרוסיה יורי איסאייב
2012–2013 רוסיהרוסיה גנאדי סולוביוב
2013–2015 פינלנדפינלנד בוריס רוטנברג
יושב ראש הקבוצה
2015–2016 רוסיהרוסיה ואסילי טיטוב
2016 רוסיהרוסיה ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל
2016–2018 רוסיהרוסיה יבגני מוראביוב
2018–2019 רוסיהרוסיה סרגיי פיודורוב
2019–2020 רוסיהרוסיה אנדריי מילקין
נשיא
2021– רוסיהרוסיה יורי בלקין

אצטדיונים ומתקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מראה אצטדיון דינמו מוסקבה ההיסטורי, מגרש הבית של דינמו בשנים 1928–2008. בשנת 2011, נהרס כדי לבנות במקומו את VTB ארנה
‏VTB ארנה
ערכים מורחבים – ארנה חימקי, אצטדיון דינמו, VTB ארנה

האצטדיון הביתי של דינמו מוסקבה הוא VTB ארנה שנבנה במקומו של אצטדיון דינמו ההיסטורי בפארק פטרובסקי, שהכיל 36,540 מקומות ישיבה. האצטדיון החדש נחנך בדצמבר 2018[11] ומכיל 25,716 מושבים. אף על פי שלא זכה באליפות הליגה במשך שלושים שנה, למועדון עדיין יש קהל אוהדים נרחב המגיע למשחקיו.

במשך כעשור משנת 2009 עד 2019 הקבוצה אירחה את משחקי הבית שלה בארנה חימקי המכיל 18,636 ושימש את הקבוצה עד לחניכת VTB ארנה.

ממוצע צופים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה כמות ממוצעת
1970 30,331
1971 28,833
1972 21,787
1973 19,967
1974 24,333
1975 23,327
1976 15,529
1977 17,667
1978 8,987
1979 10,147
1980 10,088
1981 10,804
1982 8,853
1983 8,576
1984 9,359
1985 9,129
שנה כמות ממוצעת
1986 13,527
1987 16,507
1988 11,600
1989 13,813
1990 9,233
1991 7,627
1992 4,323
1993 4,465
1994 2,882
1995 3,713
1996 3,476
1997 6,000
1998 5,127
1999 8,367
2000 8,867
2001 6,933
שנה כמות ממוצעת
2002 6,800
2003 6,600
2004 5,300
2005 8,500
2006 8,067
2007 9,733
2008 13,067
2009 7,752
2010 7,116
2011/12 10,193
2012/13 7,516
2013/14 7,860
2014/15 8,176
2015/16 5,956
2016/17 4,089
2017/18 6,795
שנה כמות ממוצעת
2018/19 8,446
2019/20 11,191
2020/21 7,562
2021/22 7,205[12]

מתקן האימונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שבמחוז מוסקבה, שנבנה על ידי VTB בשנים 2003–2008 ונחנך ב-14 במאי 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב[13].

דינמו-2 ודינמו-D

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינמו הפעילה בעבר קבוצת בת בשם דינמו-2 מוסקבה שהתקיימה בשנים 1986–1998 ובשנים 2016–2017. היא התמודדה בליגה הסובייטית השנייה, בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה ובליגה הרוסית השלישית, כשהישג השיא הוא מקום רביעי בליגה השנייה, בעונת 2016/2017. בעונת 2020 הוקמה מחדש ומתמודדת בליגה המקצוענית.

בשנים 1992–2001 התקיימה קבוצה בשם דינמו-D (ברוסית: Футбольный клуб «Динамо»-д Москва) שהתמודדה אף היא בליגה השנייה והשלישית. הישג השיא שלה היה בעונת 1998 כשסיימה במקום השלישי בליגה השנייה.

מחלקת הנוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הנוער של דינמו נחשבת לאחת הטובות ברוסיה לאחר שזכתה באליפות ברית המועצות ובאליפות רוסיה 12 פעמים במצטבר, בשנים 1952, 1957, 1970, 1971, 1973, 1988, 2002, 2003, 2011/12, 2013/14, 2014/15, 2019/20.

בעלים, הנהלה וספונסרים ראשיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית דינמו נתמכה על ידי המשטרה ומשרד הפנים. לאחר התפרקות ברית המועצות, אגודת דינמו אימצה את המועדון והפכה לבעלים שלו אך מרבית ההכנסות הגיעו מספונסרים זרים כמו חברת Parmalat, ששימשה כספונסר הקבוצה. בשנת 2004 האגודה העבירה 70% ממניות המועדון לידיו של אלכסיי פידוריצ'ב, בשל פשיטת רגל של האגודה. פידוריצ'ב השקיע 200 מיליון אירו במועדון שסייעו לנהל מסע רכש של שחקנים פורטוגזים רבים.

בקיץ 2006 אגודת דינמו חתמה על הסכם עם VTB למכירת 60.9% ממניות הקבוצה לידיהם. הבנק, שנמצא בבעלות המדינה, החליט להשקיע בשיפוץ אצטדיון דינמו הישן ותכנן להשקיע מיליארד דולר בפרויקט בניית VTB ארנה. בתחילת 2008 נחתם חוזה השקעות לפיתוח המתחם הסובב את האצטדיון לצורך הקמת מרכז מסחרי. באותה שנה תקציב המועדון עמד על 41 מיליון דולר. ב-2009 הבנק כבר החזיק ב-75% ממניות המועדון ולאחר שבוריס רוטנברג חדל מלהשקיע כספים במועדון ב-2015, VTB הודיע על כוונתם לרכוש את שאר מניות המועדון המוחזקות בידי אגודת דינמו. בסוף 2016 אגודת דינמו הסכימה למכור את כל החזקותיה בקבוצה ל-VTB תמורת מחיר סמלי של רובל אחד. בפברואר 2022 הבנק השיב את מניות השליטה במועדון חזרה לאגודת דינמו בשל הסנקציות המערביות שהוטלו עליו על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה.

נכון לשנת 2020 תקציבה השנתי עומד על 60 מיליון אירו.

יצרניות תלבושות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים יצרנית ספונסר
?–1992 גרמניהגרמניה אדידס רוסיהרוסיה אגודת דינמו
1992–1997 בריטניהבריטניה יומברו Parmalat‏ (1994–1996)
1997–2001 גרמניהגרמניה אדידס חברת כלכלה וחיים (1998–1999)
Fedcom‏ (2000–2001)
2002 ארצות הבריתארצות הברית נייקי
2003–2006 איטליהאיטליה Diadora יוקוס (2003)‏
Fedcom (2004)
Xerox (2005–2007)
2006–2011 בריטניהבריטניה יומברו Metalloinvest‏ (2008)
VTB (2009–2016‏, 2019—2022, 2023–)
אגודת דינמו (2016–2019, 2022—2023)
2011–2014 גרמניהגרמניה אדידס
2014–2022 ארצות הבריתארצות הברית נייקי
2023–ואילך רוסיהרוסיה Wildberries

סמלי הקבוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל הסובייטית / ליגת העל הרוסית בכדורגל

הגביע הסובייטי / הגביע הרוסי

הסופר קאפ הסובייטי / הסופר קאפ הרוסי

  • זכייה (1): 1977
  • סגנות (1): 1985

ליגת הכדורגל הלאומית

  • זכייה (1): 2016/2017

גביע אירופה למחזיקות גביע

  • סגנות (1): 1972

גביע טוסמן

  • זכייה (1): 1928

אליפות מוסקבה

  • זכייה (6): 1928 (אביב), 1930 (סתיו), 1931 (סתיו), 1934 (סתיו), 1935 (אביב), 1942 (אביב)

גביע מוסקבה

  • זכייה (1): 1941

טורניר הגביע האטלנטי

  • זכייה (1): 2015

טורניר Ciutat de Barcelona

  • זכייה (1): 1976

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דינמו מוסקבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ תקציב הקבוצה השנתי מגיע לכדי 150 מיליון דולר
  2. ^ Борис Ротенберг: «Бюджет «Динамо» – около 150 млн долларов»
  3. ^ http://spartakmoskva.com/exports/printout/print_art/118.html
  4. ^ "Присмотритесь". אורכב מ-המקור ב-2008-12-17. נבדק ב-2009-05-26.
  5. ^ ВФСО "Динамо" приняло решение купить акции одноименного футбольного клуба у банка ВТБ
  6. ^ כולל נתוני משחקי השלבים הסופיים בלבד.
  7. ^ 1 2 כולל נתונים חלקיים בלבד
  8. ^ זכתה גם בסופר קאפ הסובייטי
  9. ^ "Тренеры «Динамо» Москва". footballfacts.ru.
  10. ^ Сандро Шварц — новый главный тренер футбольного клуба «Динамо» Москва
  11. ^ ВТБ заплатит 2,4 млрд рублей за титульное спонсорство проекта «ВТБ арена парк»
  12. ^ https://www.transfermarkt.ru/dinamo-moskau/besucherzahlenentwicklung/verein/121
  13. ^ מתקנים באתר דינמו מוסקבה