זלמן שניאור

זלמן שניאור

זלמן שניאור, 1949
לידה	11 בפברואר 1887 שקלוב, בלארוס
פטירה	20 בפברואר 1959 (בגיל 72) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ישראל, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
מקום לימודים	סורבון
שפות היצירה	יידיש, עברית
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1951) פרס ישראל (1955)

זלמן שְׁנֵיאוּר (י"ז בשבט ה'תרמ"ז, 11 בפברואר 1887 – י"ב באדר א' ה'תשי"ט, 20 בפברואר 1959) הוא שם העט של שניאור זלקינד, משורר וסופר ביידיש ובעברית. חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשט"ו (1955). יצירתו נחשבת לציון דרך בספרות העברית החדשה ובתרבות היהודית החילונית.

תולדות חייו

שניאור נולד בעיירה שְׁקְלוֹב שבפלך מוהילב, במזרח תחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז 1991 במחוז מוהילב בבלארוס). גדל בבית מסורתי כצאצא של מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי^{[דרוש מקור]}, והיה בעל השכלה תורנית וכללית. כבן ארבע-עשרה עבר לחיות באודסה, ובאמתחתו פנקס שירים קטן ותוכנית ללמוד באוניברסיטה. באודסה, לאחר שלא מצא את מקומו, ביאליק קיבלו בסבר פנים יפות, דאג לצרכיו, לימדו יום-יום מקרא וספרות ושירה, עד ששניאור הצעיר נתקשר אליו והיה קורא לו "אבא".

בשנת 1902 עבר לוורשה. בתקופת חייו בוורשה התקבל לעבודה, בהמלצתו של ביאליק, בהוצאה לאור מקומית, והחל לפרסם את שיריו הראשונים.

בשנת 1904 עבר לווילנה, והחל לכתוב עבור עיתון עברי מקומי. בתקופה זו הוציא לאור קובץ משיריו ומסיפוריו, ובשנת 1906 הוציא לאור את ספר שיריו "עם שקיעת החמה". ספרו זה זכה להצלחה מרובה, הודפס במספר מהדורות והביא את שניאור למעמד משורר מוכר. כעבור שנה מפרסום הספר עבר לחיות בפריז ולמד בסורבון לימודי ספרות, פילוסופיה ומדעי הטבע.

בין השנים 1908–1913 סייר ברחבי אירופה וצפון אפריקה, ולמשך תקופות קצרות למד בשווייץ ובגרמניה. בטרם פרצה המלחמה ביקר באודסה, ובה הוציא את ספר שיריו השני. כשפרצה המלחמה הוא שהה בברלין, שם הוא נעצר בגלל אזרחותו הרוסית, יחד עם נתינים זרים אחרים. הקשר עם משפחתו ומכריו ברוסיה נותק בשנות המלחמה, ולאחריה נודע לו על מותם של אביו ושני אחיו. הוא, ככל הנראה, מעולם לא חזר לעיר הולדתו, שהפכה לאחר המלחמה לנושא מרכזי ביצירתו.

זלמן שניאור (מימין) יחד עם קבוצת סופרים בקונגרס הציוני בבזל, 1927

לאורך שלושים השנים שלאחר המלחמה פרסם שניאור כ-50 ספרי פרוזה ושירה ביידיש ובעברית. ספריו תורגמו למספר שפות והופצו ברחבי אירופה, ובהם הרומנים "אנשי שקלוב" ו"פנדרי הגיבור".

שלט רחוב בתל אביב על שמו של זלמן שניאור

בשנת 1923 קבע שניאור את מקום מושבו בצרפת, בה חי עד לפלישת הנאצים בשנת 1940 ובריחתו לספרד וממנה לארצות הברית. הוא חי בניו יורק עד לעלייתו ארצה, בשנת 1949. באמריקה זכתה עבודתו להצלחה בקרב העיתונות בשפה היידית.

לאחר עלייתו ארצה החל שניאור לכתוב לעיתונים היומיים, וערך את מהדורות ספריו. ספרו "פנדרי הגיבור" הותאם על ידו לתיאטרון והוצג ב"הבימה". תרומתו המתמשכת לתרבות העברית זיכתה אותו בפרס ביאליק (1951) ובפרס ישראל לספרות יפה (1955).

שניים משיריו נתפרסמו בזמר העברי. השיר "יד ענוגה" שבוצע על ידי אמנים רבים והשיר היידי "מרגניות" (מארגריטקלעך) שנתפרסם בביצוע היידי של חוה אלברשטיין ובביצוע העברי של חנן יובל.

זלמן שניאור נפטר במהלך עבודתו בניו יורק בשנת 1959, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

על שמו רחובות בכמה ערים בישראל.

חלק מאוספו האישי שמור בספרייה הלאומית.

בשנת 2018, נמצאו בבית בִּיתו שבמדריד, זמן קצר לאחר שנפטרה, שני ארגזים של מכתבים ורשימות אחרות, שאיש לא ידע על קיומם עד אז. החוקרת והמרצה לילך נתנאל נקראה לאסוף את תכולתם, ובתחילת שנת 2023 היא הוציאה לאור מסה על המכתבים האבודים הללו.

ספריו

ספריו בשפה העברית

זלמן שניאור (במרכז) בטקס הענקת פרס ביאליק, 1952. משמאלו דוד בן-גוריון ומימינו ישראל רוקח

• עם שקיעת החמה: שירים, 1900–1906, ורשה: תושיה, תרס"ז.
• מן החיים והמוות: רשימות וסיפורים, ורשה: תושיה, תר"ע.
• עם צלילי המנדולינה: שירים, תרע"ב.
• שירים ופואימות: 1900–1913, אודסה: מוריה, תרע"ד.
• גשרים: שירים ופואמות תר"ס–תרע"ב, ברלין: הספר, תרפ"ב.
• במצר: קבץ ספורים תרס"ג–תרע"א, ברלין: הספר, תרפ"ג.
• וילנה, ברלין: הספר, תרפ"ג.
• חזיונות: שירים ופואמות תרע"ב–תרפ"א, ברלין: הספר, תרפ"ד.
• לילדי ישראל: שירי ילדים, פריז: הוצאת ועד היובל, תר"ץ.
• פרקי יער, תל אביב: דביר, תרצ"ג.
• אנשי שקלוב, תל אביב: עם עובד, תש"ד. (הוצאה מחודשת בהוצאת דביר 1958, ובמהדורה מתוקנת 1999.)
• פנדרי הגיבור, עם עובד
• לוחות גנוזים, עם עובד, תש"ח
• שירי זלמן שניאור, הוצאת עם עובד, תשי"א
• הגאון והרב, תל אביב: עם עובד, תשי"ג.
• ח.נ. ביאליק ובני דורו, תל אביב: עם עובד, תשי"ג.
• דור דור ואנשיו: סיפורים, תל אביב: יבנה, תשי"ז.
• שירים, דביר, תשי"ח.
• ימי הביניים מתקרבים!: מבחר שירים, קשב, תשע"א.

ספריו ביידיש

• געזאמעלטע שריפטן, 2 כרכים, ורשה: וועלט ביבליאָטעק, תרס"ט.
• א טוידט: שריפטען פון א זעלבסטמערדער א טירוף, ורשה: השחר, תר"ע.
• געזאמעלטע שריפטען, ורשה: וועלט ביבליאטעק, תרע"ב.
• געזאמעלטע שריפטען, ורשה: וועלט ביבליאָטעק, תרע"ג.
• געזאמעלטע שריפטען, ניו יורק: ליטערארישער פערלאג, תרע"ח.
• שלום עליכמס אנדיינקען, ברלין: כלל-פארלאג, תרפ"ג.
• אהין: ראָמאן, ברלין: ילקוט, תרפ"ג.
• שקלאָווער אידען: נאָוועלען, וילנה: ב. קלעצקין, תרפ"ט.
• פעטער זשאמע, וילנה: וילנער פארלאג פון ב. קלעצקין, תר"ץ.
• דער שקלאָווער גר, פריז: פארלאג פריז, תרצ"ד.
• אָט אזוי איז דאָס אידישע לעבן, יוהנסבורג: דרום אפריקאנער ארט אזע, תרצ"ט.
• פערציק יאר: לידער און פאעמען, 1903-1944, ניו יורק: ארויסגעגעבן פון יידישן נאציאנאלן ארבעטער-פארבאנד, תש"ה.
• א טעג עולם הזה: ראָמאן, ניו יורק: יובל-פארלאג, תש"ח.
• די משומדתטע: ראָמאן, ניו יורק: יובל-פארלאג, תש"ח.
• שקלאָווער קינדער: דערציילונגען, ניו יורק: ציקאָ, תשי"א–תשי"ב.
• דער ממזר, ניו יורק: דער קוואל, תשי"ז.

לקריאה נוספת

• אהרן בן-אור, זלמן שניאור, בספרו "תולדות הספרות העברית החדשה", כרך ג, ע' 16–43, תל אביב: יזרעאל תש"י (1950).
• משה קליינמן, ברחבו של עולם (ליובלו של ז. שניאור), ב-"התקופה" עשרים וחמשה, ע' 568–591, תל אביב" שטיבל תרצ"ה.
• משה זאב סולה, חזון החיים בשירי זלמן שניאור, ב-"העולם", 10 בנובמבר 1949.
• גדעון קצנלסון, בעקבות ובניגוד לעקבות: על שירי-הנעורים של זלמן שניאור, מאזנים, אדר תשכ"ט (מרץ 1969), ע' 283-275.
• גדעון קצנלסון, אחרונים לשקיעה - הערות בשולי "פאנדרי הגיבור", מאזנים, ניסן-אייר תשי"ט (אפריל-מאי 1959), ע' 386-381.
• דן מירון, "בין שני בתים: על ז' שניאור ועל אנשי שקלוב", בספרו הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004, עמ' 117–197.
• לילך נתנאל, שניאור: מן החיים והמוות: מונוגרפיה ספרותית. מוסד ביאליק 2019.
• לילך נתנאל, נדון להיעלם: מסה על המכתבים האבודים של זלמן שניאור. הוצאת מגנס, 2023, 120 עמ'.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זלמן שניאור בוויקישיתוף

• כתבי זלמן שניאור בפרויקט בן-יהודה
• רשימת הפרסומים של זלמן שניאור בקטלוג הספרייה הלאומית
• זלמן שניאור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• זלמן שניאור, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• זלמן שניאור, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• דוד תדהר (עורך), "זלמן שניאור (זלקינד "זאלי") שניאורסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2911
• "פנדרי הגיבור" באתר ארכיון תיאטרון "הבימה"
• רוחמה אלבג, "אייכם, יהודים גרומים ומוצקים עם מגפיכם הכבדים", באתר הארץ, 13 באוקטובר 2008
• אברהם רגלסון, זלמן שניאור: המתגושש, דבר, כ"ו אדר תרצ"ו, 20 במרץ 1936 (בפרויקט בן-יהודה)
• ראובן בריינין, זלמן שניאור, בפרויקט בן-יהודה
• ישראל כהן, זלמן שניאור, בפרויקט בן-יהודה
• משה בסוק, פנים ופנים ביצירת זלמן שניאור
• גענאַדי עסטרײַך, זלמן שניאורס "פֿאָרווערטס"-יאָרן, 19 בינואר 2007 (ביידיש)
• גלויה עם תמונתו של זלמן שניאור וכיתוב ביידיש: "כמה עשיר הוא המוות הלבן, כמה עניים הם החיים! ואנחנו כקבצנים מלקטים את הפרורים"(הקישור אינו פעיל), בספריית אוניברסיטת חיפה
• זלמן שניאור איננו, דבר, 22 בפברואר 1959
• ארז שוייצר, צעירה לנצח, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011
• אלי אשד, הגניזה של זלמן שניאור, מגזין "יקום תרבות", אוקטובר 2011
• דליה קרפל, זלמן שניאור מחזיר את הסקסיות לספרות העברית, באתר הארץ, 18 בפברואר 2016
• זלמן שניאור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• זלמן שניאור, באתר Discogs (באנגלית)
• זלמן שניאור, דף שער בספרייה הלאומית
• זלמן שניאור, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

הקודם: שמואל יוסף עגנון

פרס ביאליק לספרות יפה 1951

הבא: יצחק דב ברקוביץ