יורו 2012

**יורו 2012**
מארחת	פולין; אוקראינה
תקופת התחרות	8 ביוני 2012 – 1 ביולי 2012 (3 שבועות ו־3 ימים)
מספר משתתפות	16
הזוכה	ספרד
מספר משחקים	31
מספר שערים	76 (2.45 בממוצע למשחק)
מספר צופים	1,440,896 (46,481 בממוצע למשחק)
מלך השערים	אלן דזגוייב; מריו גומז; מריו מנדז'וקיץ'; כריסטיאנו רונאלדו; מאריו באלוטלי; פרננדו טורס ; (3 שערים כל אחד)
השחקן המצטיין	אנדרס אינייסטה
	→ אוסטריה ושווייץ 2008 צרפת 2016 ←

יורו 2012 הוא שמה של אליפות אירופה בכדורגל, אשר התקיימה בשנת 2012 בפולין ובאוקראינה. זוהי הפעם השלישית שהיורו נערך בשתי מדינות במקביל, לאחר יורו 2000 ויורו 2008. הטורניר נפתח בשמונה ביוני, ומשחק הגמר נערך באחד ביולי.

ההחלטה שמדינות אלו תארחנה את יורו 2012 התקבלה ב-18 באפריל 2007, בקארדיף שבוויילס. שלוש מועמדויות הוצעו לאירוח היורו ב-2012: אחת של איטליה, אחרת של קרואטיה והונגריה במשותף והשלישית של פולין ואוקראינה במשותף. יו"ר אופ"א, מישל פלאטיני, הכריז כי האחרונות זכו באירוח.

בדומה לארבעת הטורנירים הקודמים, גם ב-2012 השתתפו 16 נבחרות, לאחר שנדחתה הצעה להגדיל את הטורניר ל-24 נבחרות ורק החל מיורו 2016 ישתתפו 24 נבחרות^[2].

נבחרת פולין ונבחרת אוקראינה העפילו אוטומטית ליורו בעקבות היותן מארחות הטורניר. שאר 14 הנבחרות עלו משלב המוקדמות, שהחל ב-2010. ספרד זכתה באליפות בפעם השנייה ברציפות, לאחר שגברה 0-4 במשחק הגמר על איטליה. אנדרס אינייסטה, נבחר על ידי אופ"א לשחקן המצטיין של הטורניר.

מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מוקדמות יורו 2012

16 נבחרות העפילו לטורניר. פולין ואוקראינה העפילו אוטומטית כמארחות, והיתר העפילו דרך טורניר המוקדמות.

נבחרת	סיבת העפלה	תאריך העפלה	הופעות קודמות^[א]
פולין	מארחת	18 באפריל 2007	1 (2008)
אוקראינה	מארחת	18 באפריל 2007	0
גרמניה^[ב]	אלופת בית א'	2 בספטמבר 2011	10 (1972, 1976, 1980, 1984, 1988, 1992, 1996, 2000, 2004, 2008)
איטליה	אלופת בית ג'	6 בספטמבר 2011	7 (1968, 1980, 1988, 1996, 2000, 2004, 2008)
הולנד	אלופת בית ה'	6 בספטמבר 2011	8 (1976, 1980, 1988, 1992, 1996, 2000, 2004, 2008)
ספרד	אלופת בית ט'	6 בספטמבר 2011	8 (1964, 1980, 1984, 1988, 1996, 2000, 2004, 2008)
אנגליה	אלופת בית ז'	7 באוקטובר 2011	7 (1968, 1980, 1988, 1992, 1996, 2000, 2004)
רוסיה^[ג]	אלופת בית ב'	11 באוקטובר 2011	9 (1960, 1964, 1968, 1972, 1988, 1992, 1996, 2004, 2008)
צרפת	אלופת בית ד'	11 באוקטובר 2011	7 (1960, 1984, 1992, 1996, 2000, 2004, 2008)
יוון	אלופת בית ו'	11 באוקטובר 2011	3 (1980, 2004, 2008)
דנמרק	אלופת בית ח'	11 באוקטובר 2011	7 (1964, 1984, 1988, 1992, 1996, 2000, 2004)
שוודיה	הסגנית הטובה ביותר	11 באוקטובר 2011	4 (1992, 2000, 2004, 2008)
קרואטיה	מנצחת הפלייאוף	15 בנובמבר 2011	3 (1996, 2004, 2008)
צ'כיה^[ד]	מנצחת הפלייאוף	15 בנובמבר 2011	7 (1960, 1976, 1980, 1996, 2000, 2004, 2008)
פורטוגל	מנצחת הפלייאוף	15 בנובמבר 2011	5 (1984, 1996, 2000, 2004, 2008)
אירלנד	מנצחת הפלייאוף	15 בנובמבר 2011	1 (1988)

^ כתב מודגש מתייחס לזכייה באותה שנה. כתב נטוי מתייחס לכך שהיא אירחה את הטורניר.
^ מ־1972 עד 1988, גרמניה התמודדה כגרמניה המערבית.
^ מ־1960 עד 1988, רוסיה התמודדה כברית המועצות. ב־1992 התמודדה כחבר המדינות העצמאיות.
^ מ־1960 עד 1988, צ'כיה התמודדה כצ'כוסלובקיה.

פריסת האצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונה ערים ארחו את משחקי יורו 2012 בפולין ואוקראינה. הערים ורשה, פוזנן, ורוצלב וגדנסק בפולין וקייב, חרקוב, דונצק ולבוב באוקראינה. משחק הגמר נערך באצטדיון האולימפי המחודש של קייב.

פולין פולין
ורשה	ורוצלב	גדנסק	פוזנן
האצטדיון הלאומי	האצטדיון העירוני בוורוצלב	פה.גה.אה ארנה גדנסק	האצטדיון העירוני בפוזנן
קיבולת: 58,580	קיבולת: 45,105	קיבולת: 43,615	קיבולת: 43,269

פולין גדנסק פוזנן ורוצלב ורשה		אוקראינה דונצק חרקוב לבוב קייב
אוקראינה אוקראינה
קייב	דונצק	חרקוב	לבוב
אצטדיון אולימפיסקי	דונבאס ארנה	אצטדיון מטאליסט	ארנה לבוב
קיבולת: 70,050	קיבולת: 52,187	קיבולת: 40,003	קיבולת: 34,915

תכולת האצטדיונים היא על פי התכולה המאושרת על ידי אופ"א עבור הטורניר^[3].

הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בדצמבר 2011 נערכה הגרלת הבתים של היורו, שבמסגרתה נקבעו הרכבי הבתים:

בית 1: פולין, רוסיה, יוון, צ'כיה
בית 2: הולנד, גרמניה, פורטוגל, דנמרק
בית 3: ספרד, איטליה, קרואטיה, אירלנד
בית 4: אוקראינה, אנגליה, שוודיה, צרפת

בית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הראשון בבית ניצחה רוסיה את צ'כיה בתוצאה 4-1. יוון פתחה עם תיקו מול פולין ולאחר מכן בהפסד מול צ'כיה. צ'כיה, לאחר ההפסד במשחק מול רוסיה והניצחון על יוון, ניצחה את פולין - דבר שהבטיח את העלייה לרבע הגמר. יוון ניצחה את רוסיה ועלתה לרבע הגמר, אף על פי שהפרש השערים של רוסיה היה עדיף על שלהם - על פי חוקי היורו, אם שתי קבוצות מסיימות עם אותו מספר נקודות, המנצחת במשחק ביניהם מקדימה את המפסידה. לסיכום, צ'כיה ויוון עלו לרבע גמר הטורניר.

נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערים
נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	זכות	חובה	הפרש
צ'כיה	6	3	2	0	1	4	5	-1
יוון	4	3	1	1	1	3	3	0
רוסיה	4	3	1	1	1	5	3	2
פולין	2	3	0	2	1	2	3	-1

פולין	1 – 1	יוון
רוסיה	4 – 1	צ'כיה
יוון	1 – 2	צ'כיה
פולין	1 – 1	רוסיה
צ'כיה	1 – 0	פולין
יוון	1 – 0	רוסיה

בית ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ב' נפתח בניצחון מפתיע של דנמרק על הולנד. בהמשך גרמניה ניצחה 1-0 את פורטוגל ולאחר מכן 2-1 את הולנד, דבר שהפך את סיכויי ההולנדים לעלות לרבע הגמר לקלושים. בשני המשחקים האחרונים, ניצחו גרמניה ופורטוגל (מצמד של כריסטיאנו רונאלדו שהשווה ל־1-1 ואחר כך העלה ל־2-1) את דנמרק והולנד בהתאמה, דבר שגרם לכך שהשתיים (גרמניה ופורטוגל) עלו לרבע הגמר.

נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערים
נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	זכות	חובה	הפרש
גרמניה	9	3	3	0	0	5	2	3
פורטוגל	6	3	2	0	1	5	4	1
דנמרק	3	3	1	0	2	4	5	-1
הולנד	0	3	0	0	3	2	5	-3

הולנד	0 – 1	דנמרק
גרמניה	1 – 0	פורטוגל
דנמרק	2 – 3	פורטוגל
הולנד	1 – 2	גרמניה
פורטוגל	2 – 1	הולנד
דנמרק	1 – 2	גרמניה

בית ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחק הראשון נפגשו איטליה וספרד. המשחק ביניהם הסתיים בתיקו 1-1 - אנטוניו די נטאלה כבש לאיטליה מבישול של אנדראה פירלו וססק פברגאס איזן את התוצאה מבישול של דוד סילבה. במשחק הנוסף נפגשו נבחרות אירלנד וקרואטיה. נבחרת קרואטיה ניצחה 3-1. מריו מנדזוקיץ' ששיחק בוולפסבורג הגרמנית, כבש צמד וניקציה ילאביץ' הוסיף עוד אחד. שון סט לדג'ר הבקיע "שער ניחומים". במחזור השני נפגשו תחילה נבחרות קרואטיה ואיטליה. אנדראה פירלו הבקיע את הראשון בכדור חופשי מדויק ומריו מנדזוקיץ' איזן את התוצאה. במשחק הנוסף באותו מחזור נפגשו נבחרות אירלנד וספרד. נבחרת ספרד ניצחה 4-0 את אירלנד מצמד של פרננדו טורס ושערים נוספים של דוד סילבה וססק פברגאס. במחזור השלישי נפגשו נבחרות איטליה ואירלנד ונבחרות קרואטיה וספרד. במשחק הראשון נבחרת איטליה ניצחה 2-0 את נבחרת אירלנד משערים של אנטוניו קסאנו ומריו באלוטלי משני בישולים של אנדראה פירלו. במשחק הנוסף ניצחה ספרד 1-0 את נבחרת קרואטיה משער מאוחר של חסוס נבאס. העולות מבית זה הן ספרד, אלופת יורו 2008 ומונדיאל 2010, וכן איטליה שעלתה מן המקום השני.

נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערים
נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	זכות	חובה	הפרש
ספרד	7	3	2	1	0	6	1	5
איטליה	5	3	1	2	0	4	2	2
קרואטיה	4	3	1	1	1	4	3	1
אירלנד	0	3	0	0	3	1	9	-8

ספרד	1 – 1	איטליה
אירלנד	1 – 3	קרואטיה
איטליה	1 – 1	קרואטיה
ספרד	4 – 0	אירלנד
קרואטיה	0 – 1	ספרד
איטליה	2 – 0	אירלנד

בית ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ד' נפתח במשחק בין אוקראינה המארחת נגד שוודיה, משחק שנגמר בתוצאה 2-1 לאוקראינה משער של זלאטן איברהימוביץ' וצמד של אנדריי שבצ'נקו. המשחק השני במחזור היה בין צרפת לאנגליה שבמהלכו אנגליה עלתה ליתרון משער של ג'ולאון לסקוט וצרפת השוותה עם שער של סמיר נאסרי, תשע דקות לאחר מכן. המחזור השני נפתח במשחק בין אנגליה לשוודיה - אנגליה עלתה ליתרון עם שער של אנדי קארול בדקה ה-23, אך השוודים הפכו את התוצאה עם שער של אולוף מלברג ושער עצמי של גלן ג'ונסון. האנגלים לא ויתרו, והשיגו את השוויון בדקה ה-64 עם שער של ת'יאו וולקוט ובדקה ה-78 אנגליה חתמה את תוצאת הסיום עם שער של דני וולבק. במשחק השני במחזור הזה נפגשו צרפת ואוקראינה למשחק שהיה כולו בשליטה הצרפתית שניצחה 2-0 משערים של ז'רמי מנז ויוהאן קבאיי, משחק זה הופסק בדקה השמינית וחודש רק לאחר כמעט 3 שעות ועם כחצי מכמות הצופים בתחילתו עקב גשמים עזים שירדו. אחרי המחזור השני, לשוודיה כבר לא היה סיכוי להעפיל לרבע הגמר. שוודיה וצרפת נפגשו למשחק במהלכו השוודים הפתיעו והבקיעו שני שערים - האחד של זלאטן איברהימוביץ' והשני של סבסטיאן לארסון. למזלם של הצרפתים המפגש בין אנגליה לאוקראינה הסתיים בניצחון לאנגליה 1-0 משער של ויין רוני שהבטיח את העלייה של אנגליה וצרפת לשלב רבע הגמר. במשחק בין אוקראינה לאנגליה נכבש שער אוקראיני חוקי שלא אושר, שדחף את האישור לשימוש בטכנולוגיית קו השער במגרשי הכדורגל.

נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערים
נבחרת	נקודות	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	זכות	חובה	הפרש
אנגליה	7	3	2	1	0	5	3	2
צרפת	4	3	1	1	1	3	3	0
אוקראינה	3	3	1	0	2	2	4	-2
שוודיה	3	3	1	0	2	5	5	0

צרפת	1 – 1	אנגליה
אוקראינה	2 – 1	שוודיה
אוקראינה	0 – 2	צרפת
שוודיה	2 – 3	אנגליה
אנגליה	1 – 0	אוקראינה
שוודיה	2 – 0	צרפת

שלב הנוק-אאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב הנוק-אאוט בטורניר זה התקיים בין 21 ביוני ובין 1 ביולי באצטדיונים האצטדיון הלאומי בוורשה, דונבס ארנה, פה.גה.אה ארנה גדנסק ואצטדיון אולימפיסקי.

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבע גמר		חצי גמר		גמר

21 ביוני – ורשה

צ'כיה	0
		27 ביוני – דונצק
פורטוגל	1
		פורטוגל	0 (2)
23 ביוני – דונצק
		ספרד (פ)	0 (4)
ספרד	2
				1 ביולי – קייב
צרפת	0
				ספרד	4
22 ביוני – גדנסק
				איטליה	0
גרמניה	4
		28 ביוני – ורשה
יוון	2
		גרמניה	1
24 ביוני – קייב
		איטליה	2
אנגליה	0 (2)

איטליה (פ)	0 (4)

רבע הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

21 ביוני 2012 20:45	צ'כיה	0–1	פורטוגל	האצטדיון הלאומי, ורשה צופים: 55,590
21 ביוני 2012 20:45		(סיקור)	כריסטיאנו רונאלדו 79'	האצטדיון הלאומי, ורשה צופים: 55,590

22 ביוני 2012 20:45	גרמניה	4–2	יוון	PGE גדנסק, גדנסק צופים: 38,751
22 ביוני 2012 20:45	פיליפ לאם 39' סאמי ח'דירה 61' מירוסלב קלוזה 68' מרקו רויס 74'	(סיקור)	גאורגיוס סמראס 55' דימיטריס סלפינגידיס 89' (פ)	PGE גדנסק, גדנסק צופים: 38,751

23 ביוני 2012 21:45	ספרד	2–0	צרפת	דונבאס ארנה, דונצק צופים: 47,000
23 ביוני 2012 21:45	צ'אבי אלונסו 19', 90+1' (פ)	(סיקור)		דונבאס ארנה, דונצק צופים: 47,000

24 ביוני 2012 21:45	אנגליה	0–0‏^ה	איטליה	מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב צופים: 64,340
24 ביוני 2012 21:45		(סיקור)		מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב צופים: 64,340
		תוצאת פנדלים
	סטיבן ג'רארד ויין רוני אשלי יאנג אשלי קול	2–4	מריו באלוטלי ריקרדו מונטוליבו אנדראה פירלו אנטוניו נוצ'רינו אלסנדרו דיאמנטי

חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

27 ביוני 2012 21:45	פורטוגל	0–0‏^ה	ספרד	דונבאס ארנה, דונצק צופים: 48,000
27 ביוני 2012 21:45		(סיקור)		דונבאס ארנה, דונצק צופים: 48,000
		תוצאת פנדלים
	ז'ואאו מאוטיניו פפה נאני ברונו אלווש	2–4	צ'אבי אלונסו אנדרס אינייסטה ג'רארד פיקה סרחיו ראמוס ססק פברגאס

28 ביוני 2012 21:45	גרמניה	1–2	איטליה	האצטדיון הלאומי, ורשה צופים: 55,540
28 ביוני 2012 21:45	מסוט אוזיל 90+2' (פ)	(סיקור)	מריו באלוטלי 20', 36'	האצטדיון הלאומי, ורשה צופים: 55,540

הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמר ניצחה ספרד את איטליה 4–0 משערים של דוד סילבה, ז'ורדי אלבה, פרננדו טורס וחואן מאטה. ספרד זכתה בגביע היורו בפעם השלישית בתולדותיה ובפעם השנייה ברציפות - כך היא משלימה 3 זכיות בטורנירים גדולים תוך 4 שנים - יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012.

1 ביולי 2012 20:45	ספרד	4–0	איטליה	מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב צופים: 63,170
1 ביולי 2012 20:45	דוד סילבה 14' ז'ורדי אלבה 41' פרננדו טורס 84' חואן מאטה 88'	(סיקור)		מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב צופים: 63,170

אלופת אירופה 2012
ספרד ספרד זכייה שלישית

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

3 שערים

2 שערים

שער אחד

37 שחקנים

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הטורניר

שוערים	הגנה	קשרים		חלוצים
גרמניה מנואל נוייר איטליה ג'אנלואיג'י בופון ספרד איקר קסיאס	גרמניה פיליפ לאהם פורטוגל פאביו קונטראו פורטוגל פפה ספרד ג'ורדי אלבה ספרד ג'רארד פיקה ספרד סרחיו ראמוס	אנגליה סטיבן ג'רארד גרמניה סמי ח'דירה גרמניה מסוט אוזיל איטליה דניאלה דה רוסי איטליה אנדראה פירלו	ספרד צ'אבי אלונסו ספרד סרחיו בוסקטס ספרד אנדרס אינייסטה ספרד צ'אבי	איטליה מריו באלוטלי פורטוגל כריסטיאנו רונאלדו ספרד ססק פברגאס ספרד דויד סילבה שוודיה זלאטן איברהימוביץ'

נעל הזהב

ספרד פרננדו טורס (3 שערים)

השחקן המצטיין של אופ"א

ספרד אנדרס אינייסטה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדמות יורו 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יורו 2012 בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של יורו 2012 (באנגלית)
האירוע באתר אופ"א
לוח משחקים אינטראקטיבי באתר וואלה!
דור ליאונד, חוויית משתמש מיבשת אחרת, באתר הארץ, 19 ביוני 2012

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[3] כתב מודגש מתייחס לזכייה באותה שנה. כתב נטוי מתייחס לכך שהיא אירחה את הטורניר.

[4] מ־1972 עד 1988, גרמניה התמודדה כגרמניה המערבית.

[5] מ־1960 עד 1988, רוסיה התמודדה כברית המועצות. ב־1992 התמודדה כחבר המדינות העצמאיות.

[6] מ־1960 עד 1988, צ'כיה התמודדה כצ'כוסלובקיה.

[1] UEFA EURO 2012 Team of the Tournament

[2] ttp://www.uefa.com/uefa/keytopics/kind=64/newsid=528866.html

[7] Press Kit: Logo and Slogan unveiling, אופ"א

[1]

[2]

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[3]

אליפויות אירופה בכדורגל
טורנירי גמר	צרפת 1960 • ספרד 1964 • איטליה 1968 • בלגיה 1972 • יוגוסלביה 1976 • איטליה 1980 • צרפת 1984 • מערב גרמניה 1988 • שוודיה 1992 • אנגליה 1996 • בלגיה והולנד 2000 • פורטוגל 2004 • אוסטריה ושווייץ 2008 • פולין ואוקראינה 2012 • צרפת 2016 • פאן-אירופאי 2020 • גרמניה 2024 • בריטניה ואירלנד 2028 • איטליה וטורקיה 2032
משחקי גמר	1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032
טורנירי מוקדמות	1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 • 2024 • 2028 • 2032