כתר הקוצים
על פי הנכתב בברית החדשה, כתר ארוג מקוצים (יוונית עתיקה: στέφανος ἐξ ἀκανθῶν) הונח בכפייה על ראשו של ישו במהלך האירועים לפני צליבתו, הן כדי ללעוג לטענת הסמכות שלו, והן כדי לגרום לו כאב פיזי.
הכתר מוזכר במספר מקורות, בבשורה על פי מתי (כז:29),[1] בבשורה על פי מרקוס (טו:17)[2] בבשורה על פי יוחנן (יט)[3] ובנוסף נרמז גם בכתבי חלק מאבות הכנסייה המוקדמים כמו קלמנס מאלכסנדריה, אוריגנס כמו גם התייחסות בבשורות האפוקריפיות[4].
השריד העיקרי מכתר הקוצים זוכה להערצה וסגידה מסביבות שנת 400 לספירה. הוא הוענק בשנת 1238 על ידי הקיסר בולדווין השני מקונסטנטינופול ללואי התשיעי, מלך צרפת, והושם בשמירה בקתדרלת נוטרדאם. במהלך השרפה בקתדרלת נוטרדאם ב-15 באפריל 2019 הוא חולץ והועבר למוזיאון הלובר.[6]
ההיסטוריה של השריד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין התייחסות בשלוש הבשורות שמזכירות את כתר הקוצים למה אירע עם הכתר לאחר הצליבה, האזכור הקדום ביותר לכתר הוא של פאולינוס(אנ')[7] מתחילת המאה החמישית שכתב על הכתר כשריד הנערץ על המאמינים. וישנן מספר התייחסויות נוספות במהלך המאות הבאות לכתר שמוקד עלייה לרגל בקרב הצליינים בירושלים. וממסלול הטיול של הנוסע אנטונינוס מפלקנטיה ניתן ללמוד שהשריד הוחזק בהר ציון.
סביבות שנת 800 לספירה הפטריארך של ירושלים שלח לקרל הגדול קוץ מהכתר, בנוסף לשרידי קדושים אחרים, שלאחר מכן ניתנו על ידי קרל הקירח למנזר סנט דניס.
לאחר מכן השריד הועבר לקונסטנטינופול, כשחלקים ממנו מוצאים דרכם לחצרות מלכים ולכנסיות חשובות.
בשנת 1238 הציע בולדווין השני מקונסטנטינופול, שנזקק לתמיכה באימפרייה המתפוררת שלו להעניק את הכתר ללואי התשיעי, מלך צרפת, הוא הועבר לוונציה כערובה להלוואה גדולה, של יותר מ-13 אלף חתיכות זהב ובסופו של דבר נפדה והועבר לפריז, שם לואי בנה את כנסיית סנט שאפל לכבודו בשובו ממסע הצלב השביעי. השריד נותר שם עד למהפכה הצרפתית, אז, בסופו של דבר הוא הופקד בקתדרלת נוטרדאם.[8]
כבאי פריז הצילו את השריד במהלך השריפה בנוטרדאם ב-15 באפריל 2019. [9]
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
כלי לשריד שנעשה בשנת 1806, בהזמנת נפוליאון, נשמר בקתדרלת נוטרדאם. -
כלי שני משנת 1862, שתוכנן על ידי ויולט-לה-דוק שנשמר בקתדרלת נוטרדאם . -
מבט מקרוב על השריד מ-1862. -
כנסיית סנט שאפל, שנבנתה כדי לשכן את שרידי הכתר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שרידים הקשורים לישו
- Euphorbia milii
- חלבלוב קוצני
- ישו, מלך היהודים
- שרידי קדושים
- תפילת המחרוזת
- שרי, ג'ון, The Holy Thorn reliquary ,הוצאת המוזיאון הבריטי, 2010[10]
- הערך על הכתר באנציקלופדיה הקתולית{{{מחבר}}}, Crown of Thorns, Catholic Encyclopedia Volume 4978-0312649449
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קתדרלת נוטרדאם
- כתר הקוצים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| חייו, מותו, ותחייתו של ישו | ||
|---|---|---|
| ילדותו | הבשורה למרים • הביקור • הולדת ישו • סגידת הרועים • שלושת האמגושים • הבריחה למצרים • טבח החפים מפשע • ישו בין המורים | 
|
| בגרותו | טבילת ישו • פיתויו של ישו • החתונה בקנה • הדרשה על ההר • הדרשה על המישור • השומרוני הטוב • ההשתנות | |
| השבוע הקדוש | הכניסה לירושלים • הסעודה האחרונה • הייסורים בגן • מאסרו של ישו • חקירת ישו בידי הסנהדרין • משפטו של ישו בפני פונטיוס פילאטוס • צליבת ישו | |
| תחייתו | קבורת ישו • תחיית ישו • נס הדגים השני וההבטחה לפטרוס • הפגישה באמאוס • העלייה השמיימה • הביאה השנייה | |
- ^ הבשורה על פי מתי פרק כז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ הבשורה על פי מרקוס פרק טו – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ הבשורה על פי יוחנן פרק יט – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ Walter Richard (1894). The Gospel According to Peter: A Study. Longmans, Green. p. 7. נבדק ב-2022-04-02.
- ^ Davisson, Darrell D (2004). Kleinhenz, Christopher (ed.). Medieval Italy: An Encyclopedia. Vol. 1. Abingdon, England: Routledge. p. 955. ISBN 9780415939294.
- ^ Clicquot, Athénaïs (9 בספטמבר 2019). "Notre-Dame : la couronne d'épines à nouveau présentée à la vénération des fidèles" (בצרפתית). נבדק ב-2020-09-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wall, J. Charles (2016). Relics from the Crucifixion: Where They Went and How They Got There (באנגלית). Sophia Institute Press. p. 95. ISBN 9781622823277. נבדק ב-19 באפריל 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ France: Kissing the original Crown of Thorns worn by Jesus
- ^ ""Computer glitch" may be behind Notre Dame Cathedral fire, rector says - live updates". CBS News. 19 באפריל 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ John Cherry, The Holy Thorn reliquary, London: British Museum Press, 2010, ISBN 978-0-7141-2820-7