קאנוניזציה של כתבים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־16:16, 27 באפריל 2014

משמעותה היסודית של קאנוניזציה היא תהליך איסופם וגיבושם הסופית של כתבים לקובץ סגור, שאין מוסיפים עליו ואין גורעים ממנו.

ביוונית הייתה משמעותה המקורית של המילה "קאנון" (Κανόνας) סרגל או קנה מידה.

המושג 'כתבי הקודש', "Biblia Sacra", בלטינית, או ביבליה, בקיצור, עומד על ההנחה, שבכתבים הללו, היהודי והנוצרי, "מובלע דבר אלוהים ונמצא בהם ביטוי לבשורתו ולרצונו, ולפיכך הם משמשים יסוד מוחלט לחיי המאמינים, כיחידים כציבור, והם נתונים ברשות הציבור וברשותו של כל אדם"^[1].

הן המונח, 'כתבי קודש', בספרות חז"ל של סוף הבית השני והן המונח 'קאנון', שאינו קיים במקורות היהודיים, ומופיע לראשונה במקורות הנוצריים רק לאחר התגבשות הברית החדשה במאה ה-4 וכולל גם את ספרי המקרא, הולמים את תיאור מפעל האיסוף והגיבוש המקראי, ובכך המושג פעל את פעולתו ההיסטורית, מאמצע המאה ה-5 עד אמצע המאה ה-2 לפני הספירה, עוד קודם שניתן לו כינוי מפורש.

הקאנון היהודי

הקאנון היהודי מכונה "מקרא" או תנ"ך. משמעותו של "מקרא" הוא "מה שקוראים" (בציבור), והוא מקביל למונח הלועזי Scriptus ("מה שכותבים"). תנ"ך הוא קיצור של תורה, נביאים, וכתובים, ומשקף את החלוקה הקדומה של ספרי המקרא לשלוש קבוצות ובסה"כ 24 ספרים.

לתהליך הקאנוניזציה של כתבי הקודש היהודיים לא היה תקדים בתולדות הדתות.

על פי חז"ל, נאמר בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב', שאחרון הספרים במקרא נכתב בערך בשנת 450 לפני הספירה בזמנו של עזרא הסופר, ומספר הספרים הנמנים בתנ"ך מגיע ל-24. יוסף בן מתתיהו בספרו "נגד אפיון" שנכתב בשנת 90 לספירה טוען שכל הספרים נכתבו עד תקופת עזרא, ממיין אותם לשלוש קבוצות, אולם מונה רק 22 ספרים: "כי לא רבבות ספרים מכחישים זה את זה ונחלקים ביניהם, רק 22 ספרים כוללים את כל כתיבת הזמן ההוא ובצדק נאמנים הם כספרי אלוהים"^[2].

תהליך האיסוף, המיון, האחדה והקידוש היה הדרגתי ונמשך מאות שנים. ראשונים זכו להתקדש חמשת חומשי תורה. הדים ראשונים לקאנוניזציה של התורה ניתן לקרוא כבר בתורה עצמה: ”וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.” (דברים לא, כד-כו). נדבך נוסף ואחרון בעריכת התורה והתקדשותה היה מעשה ידי עזרא הסופר וסיעתו ברוח שלטון הכהונה שנקבע בימים ההם ביהודה וצריך היה לסגל את חוקת-המדינה, התורה, אל טיפוס המדינה הכפופה כלפי חוץ לממלכת פרס ובעלת אוטונומיה דתית פנימית ובראשה הכהן הגדול בירושלים.

בעקבות התורה נתקדשו נביאים וחתמו כתובים, בהתאמה לרמת קדושתם.

לדעת רוב החוקרים של ימינו חתימת הקאנון מתוארכת לשנת 70 לספירה בערך, זמן חורבן בית המקדש השני, שהיווה אחד הזרזים לקאנוניזציה. זרז נוסף לחתימת המקרא הוא העובדה שבין השנים 300 לפני הספירה עד 150 לספירה, נכתבו ספרים חיצוניים כיתתים שיצאו כנגד היהדות הפרושית וההלכה המקובלת (כמו קריאת תיגר בספר היובלים על לוח השנה המקובל), ועקב חששם של הפרושים כי ספרים אלו יוכרו כמקודשים הזדרזו לחתום את הקאנון ואף להוסיף ספרים אחרים שהיו שנויים במחלוקת, כגון קהלת, שיר השירים ומגילת אסתר, ובלבד שלא להותיר את הסוגיה ללא הכרעה.

יש ספרים שנזכרים במקרא אך לא הוכנסו אליו לדוגמה - ספר הישר,^[3] ספר מלחמות ה' ועוד.

הספרים שלא נכללו בקאנון נקראים ספרים חיצוניים, חלקם בעלי אופי כיתתי כמו ספר היובלים, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, חזון עזרא ועוד, וחלקם בעלי אופי הקרוב ברוחו ליהדות הפרושית כמו ספר משלי בן סירא. חלק מן הספרים החיצוניים נכללו בכתבי הקודש של כמה מן הזרמים הנוצריים.

יובהר, שגם התורה שבעל-פה עברה תהליך של קאנוניזציה בימי חז"ל, ובשלב מסוים הותר להעלותה על הכתב כדי לשמרה לדורות הבאים.

הקאנון של ביתא ישראל

מצהף קדוס (עברית: "ספרי הקודש") הוא הכינוי שניתן בקהילת ביתא ישראל לאוסף כתבי הקודש של הקהילה. פרט לתנ"ך נכללים במצהף קדוס חלק מהספרים החיצוניים, ספרי מוסר וספרים שנכתבו על ידי המנהיגים הרוחניים של העדה ומצויים רק בקהילה זו. הן "מצהף קדוס" והן כתבי הקודש של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית הם "כנוסח תרגום השבעים"^[4], וכתובים בגעז, ששימשה לשון קודש הן עבור ביתא ישראל והן עבור הכנסייה האתיופית האורתודוקסית.

הקאנון השומרוני

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הקאנון הנוצרי

הקאנון הנוצרי נחלק לשניים:

הברית הישנה (שכולל בתוכו את ספרי התנ"ך)
הברית החדשה

הקאנוניזציה של הברית הישנה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הקאנוניזציה של הברית החדשה

במשך מאות שנים החזיקו הקהילות הנוצריות בכתבים מקודשים שונים, בלי קאנון מוסכם. רק בוועידה הכנסייתית השלישית בקרתגו, בשנת 397, אושר הנוסח המקובל כיום של הברית החדשה. עם זאת, במשך השנים עלו ספקות בנוגע לאותנטיות של כמה מהספרים, ובעיקר לספרים המיוחסים ליוחנן. מרטין לותר, למשל, טען שהבשורה על פי יוחנן מזויפת.

סיפורים רבים שסופרו על גיבורי הברית החדשה בשנים הראשונות של הנצרות שרדו במשך השנים, התגלו בנאג חמאדי שבמצרים, וידועים כ"אוונגליונים אפוקריפיים" (גנוזים). סיפורים אלה התקבלו בנצרות בספק, ואינם נחשבים מקור מוסמך מבחינה תאולוגית, אף שנחשבים תגלית ארכאולוגית חשובה המביאה ראייה שונה וכללית יותר על ימיה הראשונים של הנצרות, ועל הפלגים השונות בה. ההיסטוריונים מייחסים חשיבות לאוונגליונים הגנוזים כמקור לחקר המגמות בנצרות הקדומה. אף על-פי כן האוונגליונים הגנוזים השפיעו על התרבות הנוצרית, ועבודות אמנות נוצריות רבות מתארות סצינות הכלולות בהם. בפרט מייחסים חשיבות לספר המכונה "הבשורה על פי תומאס" ולספר אחר שהתגלה לאחרונה ומכונה הבשורה על פי יהודה איש קריות. האחרון התגלה כתוב בשפה הקופטית, והיה מקובל ככל הנראה בקהילה נוצרית גנוסטית במצרים בראשית המאה ה-5 לספירה. ייחודו בכך שהוא אינו מציג את יהודה איש קריות כבוגד, אלא כאחד מתלמידיו הנאמנים של ישו, שהסגיר את ישו על-פי הוראה ממנו, כדי להגשים את הצו האלוהי בדבר הגאולה.

הקאנון האסלאמי

בתקופת שלטונו של הח'ליפה השלישי, עת'מאן בן עפאן (عثمان بن عفان), יורשו של עמר בן אל-ח'טאב, בין השנים 656-650 לספירה להערכת החוקרים, הנשענת על המסורות המוסלמיות, נעשה הצעד החשוב הנוסף בגיבוש האסלאם - האחדת תשע גרסאות הקוראן והעלאתן על הכתב.

מוחמד השמיע את דברי הקוראן בעל-פה, כנאומים, ותלמידיו שיננו את הדברים מבלי להעלותם על הכתב. עם מותם של רבים מתלמידיו של מוחמד, ציווה עת'מאן להקים ועדה שתאסוף את כל הגרסאות הקיימות בעל-פה, תבדוק את אמינותן (כלומר, אילו מהן אמנם נשמעו מפי מוחמד), ותעלה את האמינות שבהן על הכתב. המפעל הזה הביא לקאנוניזציה של הקוראן, כלומר, קביעת גרסה אחידה, כתובה, שאין להוסיף עליה, אין לגרוע ממנה ואין לשנות בה דבר.

בעקבות מפעל זה החלה להתפתח שיטת כתיב אחידה לשפה הערבית, שכללה, בסופו של דבר, גם סימני תנועות, וסימנים מבחינים בין אותיות שצורתן דומה. הערבית של הקוראן נחשבת דוגמה לשפה תקנית הן מבחינת סגנונה והן מבחינת הכתיב שלה. ואכן, המחקר הפילולוגי מאשר שלשונו של הקוראן ואופן הניסוח שלו מתאימים לשפה הערבית שהייתה מדוברת במכה במאה ה-7 לספירה.

קישורים חיצוניים

מנחם הרן, קאנון וקאנוניזציה של המקרא ושל אסופות אחרות, מוסד ביאליק, תשנ"ו, במאגר המידע של אתר מקרא-נט
רקפת סלע שפי, המאבקים על הקנון: הדינמיקה של שימור ושל חידוש בתרבות, קנון וכתבי קודש, יעקב שביט עורך, אוניברסיטת תל אביב, עמ' יז-מו

הערות שוליים

^ מנחם הרן, קאנון וקאנוניזציה של המקרא ושל אסופות אחרות, מוסד ביאליק, תשנ"ו, במאגר המידע של אתר מקרא-נט
^ ייתכן שחלוקת התנ"ך על פי יוספוס ל-22 ספרים בלבד נובעת מהסתמכותו של יוספוס על תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית קוינה), שהתייחס לספרים: שמואל ומלכים כספר אחד, ולספרים: דברי הימים ועזרא-נחמיה כספר אחד, בניגוד לחז"ל שהתייחסו לספרים אלו כספרים נפרדים (ספר עזרא ונחמיה הם ספר אחד גם לדעת חז"ל). דעה אחרת גורסת כי יוספוס כלל את רות בשופטים ואת איכה בירמיהו.
^ לדעת חז"ל (ובעקבותיהם פרשו כך גם שאר הפרשנים המסורתיים), 'ספר הישר' הינו ספר בראשית, שקרוי כך על שם האבות שנקראים 'ישרים' (מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א')
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ד"ר יוסי זיו, יהדות אתיופיה: מנהרת הזמן לימי בית שני, באתר ynet, 11 באפריל 2012

[הרן-1] מנחם הרן, קאנון וקאנוניזציה של המקרא ושל אסופות אחרות, מוסד ביאליק, תשנ"ו, במאגר המידע של אתר מקרא-נט

[2] ייתכן שחלוקת התנ"ך על פי יוספוס ל-22 ספרים בלבד נובעת מהסתמכותו של יוספוס על תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית קוינה), שהתייחס לספרים: שמואל ומלכים כספר אחד, ולספרים: דברי הימים ועזרא-נחמיה כספר אחד, בניגוד לחז"ל שהתייחסו לספרים אלו כספרים נפרדים (ספר עזרא ונחמיה הם ספר אחד גם לדעת חז"ל). דעה אחרת גורסת כי יוספוס כלל את רות בשופטים ואת איכה בירמיהו.

[3] לדעת חז"ל (ובעקבותיהם פרשו כך גם שאר הפרשנים המסורתיים), 'ספר הישר' הינו ספר בראשית, שקרוי כך על שם האבות שנקראים 'ישרים' (מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א')

[זיו-4] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ד"ר יוסי זיו, יהדות אתיופיה: מנהרת הזמן לימי בית שני, באתר ynet, 11 באפריל 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 על פי [[חז"ל]], נאמר ב{{בבלי|בבא בתרא|יד|ב}}, שאחרון הספרים במקרא נכתב בערך בשנת 450 לפני הספירה בזמנו של [[עזרא הסופר]], ומספר הספרים הנמנים בתנ"ך מגיע ל-24. [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו "[[נגד אפיון]]" שנכתב בשנת 90 לספירה טוען שכל הספרים נכתבו עד תקופת עזרא, ממיין אותם לשלוש קבוצות, אולם מונה רק 22 ספרים: "כי לא רבבות ספרים מכחישים זה את זה ונחלקים ביניהם, רק 22 ספרים כוללים את כל כתיבת הזמן ההוא ובצדק נאמנים הם כספרי אלוהים"{{הערה|ייתכן שחלוקת התנ"ך על פי יוספוס ל-22 ספרים בלבד נובעת מהסתמכותו של יוספוס על [[תרגום השבעים]] (תרגום התנ"ך ל[[יוונית קוינה]]), שהתייחס לספרים: [[ספר שמואל|שמואל]] ו[[ספר מלכים|מלכים]] כספר אחד, ולספרים: [[דברי הימים]] ו[[ספר עזרא|עזרא]]-[[ספר נחמיה|נחמיה]] כספר אחד, בניגוד לחז"ל שהתייחסו לספרים אלו כספרים נפרדים (ספר עזרא ונחמיה הם ספר אחד גם לדעת חז"ל). דעה אחרת גורסת כי יוספוס כלל את [[רות]] ב[[שופטים]] ואת [[איכה]] ב[[ירמיהו]].}}.
-תהליך האיסוף, המיון, האחדה והקידוש היה הדרגתי ונמשך מאות שנים. ראשונים זכו להתקדש חמשת חומשי תורה. הדים ראשונים לקאנוניזציה של התורה ניתן לקרוא כבר בתורה עצמה: {{ציטוטון|וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.|[[S:דברים לא|דברים לא, כד-כו]]}}. נדבך נוסף ואחרון בעריכת התורה והתקדשותה היה מעשה ידי [[עזרא הסופר]] וסיעתו ברוח שלטון ה[[כהונה]] שנקבע בימים ההם ב[[יהודה]] וצריך היה לסגל את חוקת-המדינה, התורה, אל טיפוס המדינה הכפופה כלפי חוץ ל[[ממלכת פרס#הממלכת האחמנית|ממלכת פרס]] ובעלת [[אוטונומיה]] דתית פנימית ובראשה [[הכהן הגדול]] ב[[ירושלים]].
+תהליך האיסוף, המיון, האחדה והקידוש היה הדרגתי ונמשך מאות שנים. ראשונים זכו להתקדש חמשת חומשי תורה. הדים ראשונים לקאנוניזציה של התורה ניתן לקרוא כבר בתורה עצמה: {{ציטוטון|וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.|[[S:דברים לא|דברים לא, כד-כו]]}}. נדבך נוסף ואחרון בעריכת התורה והתקדשותה היה מעשה ידי [[עזרא הסופר]] וסיעתו ברוח שלטון ה[[כהונה]] שנקבע בימים ההם ב[[יהודה]] וצריך היה לסגל את חוקת-המדינה, התורה, אל טיפוס המדינה הכפופה כלפי חוץ ל[[ממלכת פרס#הממלכת האחמנית|ממלכת פרס]] ובעלת [[אוטונומיה]] דתית פנימית ובראשה [[הכהן הגדול]] ב[[ירושלים]].
 בעקבות התורה נתקדשו נביאים וחתמו כתובים, בהתאמה לרמת קדושתם.