דיין (הלכה)

דיין הוא שופט בבית דין יהודי. בישראל משמש תואר זה לשופט בבית דין רבני מטעם מדינת ישראל, אך גם לשופטים בבתי דין פרטיים.

היסטוריה

המקור למינוי דיינים בעם ישראל מיוחס בתורה ליתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי-חיל... ושפטו את העם בכל-עת..." (ספר שמות, פרק י"ח, פסוקים כ"א–כ"ב). בהמשך מינה משה שבעים זקנים לשמש בסנהדרין הראשונה ששפטה את עם ישראל. לסנהדרין הוכפפו בתי דין קטנים יותר של 23 דיינים (סנהדרין קטנה) שהוסמכו לפסוק במרבית התחומים ובתי דין קטנים יותר שיכלו לדון בעיקר בדיני ממונות.

בתקופת השופטים שלאחר יציאת מצרים וקודם ממלכת ישראל המאוחדת שימשו חלק מהשופטים כדיינים, בנוסף להיותם מנהיגי העם (תפקיד זה כתוב במפורש אצל דבורה הנביאה).

עם ביטול הסנהדרין בזמנו של רבן גמליאל השישי והתבטלות הסמיכה לרבנות במובנה המקורי, הצטמצמו מאוד סמכויות השפיטה של הרבנים. כיום מוסמכים דיינים לדון רק בדיני ממונות נפוצים (הלוואות, פיקדונות, גזלות, וכדומה, אבל לא דיני קנסות), דיני אישות (נישואין, גירושין, ייבום, עגינות וכדומה) וקבלת עדים. סמכות זה נשאבת מהגדרת "שליחותייהו קעבדינן" (ארמית: אנו עושים שליחותם [=של החכמים הסמוכים]; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ד, עמוד ב') ומוגבלת לנושאים יום-יומיים בסיסיים. אף על פי שלדיינים שאינם סמוכים בימינו עדיין יש כוח לדון בדברים מסוימים, מבחינה מעשית הם לא מיישמים זאת בכל התחומים.

מבנה בתי הדין

בית דין מורכב, באופן עקרוני, משלושה דיינים לפחות. ואולם, במקרה של הסכמה בין הצדדים, ניתן לנהל את ההתדיינות בפני דיין אחד.

על פי ההלכה היהודית, אם בעירו של הנתבע ישנו מוסד "בית דין" שיושב בו הרכב קבוע של שלושה דיינים, אזי זכותו של הנתבע לקבוע את מקום הדיון בפניהם. זאת ע"פ הכלל "הלך אחר הנתבע" , שפירושו - שזכותו של הנתבע לקבוע את זהות הדיינים שבפניהם תתברר התביעה, כאשר כל זאת בתנאי שמדובר ב"הרכב קבוע" של דיינים היושב בעירו של הנתבע.

במקרה שאין בעירו של הנתבע הרכב קבוע של דיינים, קובעים שני הצדדים במשותף את הרכב הדיינים בפניו יתנהל הדיון. הפרוצדורה היא "זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושתיהם יחד בוחרים להם שלישי", ובראשי תיבות, זבל"א. הכוונה היא שכל צד בוחר דיין אחד הנראה לו, ושניהם מסכימים ביניהם על דיין שלישי.

בהתאם לכלל זה , בבתי הדין הרבניים - שם יושבים הרכבים קבועים - נקבע מקום הדיון בבית הדין האזורי שהנתבע מתגורר בתחומו, ואין התובע יכול לבקש לדון בזבל"א.

בהיסטוריה היהודית קיימת לעתים קרובות חפיפה בין תפקיד הדיין לתפקיד הרב הקהילה - רב הקהילה שימש גם כדיין, ובדרך כלל כאב בית הדין, כלומר ראש ההרכב של בית הדין. אמנם בעיירות רבות לא היה בית דין מסודר.

נטילת שכר לדון

המשנה במסכת בכורות אוסרת על נטילת שכר למגוון של עבודות תורניות, ובכללם שפיטה ועדות:

הנוטל שכרו לדון - דיניו בטילים, להעיד - עדותיו בטילין, להזות ולקדש - מימיו מי מערה, אפרו אפר מקלה. אם היה כהן מטמאהו מתרומתו - מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן - מרכיבו על החמור, ונותן לו שכרו כפועל

— תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף כ"ט, עמוד א'

על פי הגמרא, לדיין מותר לטול 'שכר בטלה', דהיינו שכר עבודתו שהפסיד עקב הקדשת הזמן לדיינות במידה ועבודתו קלה פיזית (כדוגמת עיסוק באבני חן), או במידה ועוסק בעבודה פיזית קשה - הסכום אותו היה מסכים להשתכר (שהינו פחות ממשכורתו הרגילה) תמורת עבודה פיזית קלה (מאחר והדיינות הינה גם כן עבודה ללא מאמץ פיזי). בגמרא מובאות דוגמאות בודדות לדיינים ולמבקרי מומי בכורות שהותר להם ליטול שכר קצוב על עבודתם, מאחר ועומס העבודה המוטל עליהם אינו מאפשר עליהם לעסוק במקצוע אחר לפרנסתם.

במדינת ישראל

עד 1977 הייתה משכורתם של הדיינים בבתי הדין הרבניים במדינת ישראל נמוכה יחסית, אך בעקבות המהפך בבחירות לכנסת התשיעית הוחלט להצמיד את שכרם של הדיינים לשכרם של השופטים, שהינו גבוה יחסית.

נכון ל-2012 שכר היסוד של דיין מתחיל הינו כ-23 אלף ש"ח, כאשר ישנה תוספת לדיינים ותיקים, אבות בית דין וחברי בית הדין הרבני הגדול, שמשכורתם מגיעה עד לכ-33 אלף ש"ח. בנוסף לשכר זה זוכים דיינים לתוספות ותק, תוספת יוקר והטבות יחודיות נוספות הניתנות לדיינים ושופטים, כדוגמת החזר הוצאות טלפון. תנאי שכר אלו הופכים את הדיינות למקצוע תורני בעל השכר מהגבוהים בישראל.

מעורבות דיינים בפעילות פוליטית

בשנת 1986 עלתה לדיון בבג"ץ שאלת זכותו של דיין בבית דין רבני לעסוק בפעילות פוליטית, בעניינו של הרב עובדיה יוסף, שבמהלך כהונתו כדיין החל לפעול גם ב"מועצת חכמי התורה" המנחה את מפלגת ש"ס. בפסק הדין בעניין זה כתב הנשיא אהרן ברק, כי למרות החפיפה האמורה בין תפקיד הדיין לתפקיד הרב, הרי שלא ניתן לקיים חפיפה זו במדינת ישראל. בעקבות פסק דין זה פרש הרב יוסף מתפקידו כדיין.

קישורים חיצוניים

• הרב זלמן ברוך מלמד, "דיני ממונות בזמן הזה", סיכום שיעור באתר ישיבת בית אל
• חוק הדיינים, תשט"ו-1955 1,
• תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955 1,
• הדרישות להסמכת דיינים, מתוך אתר הרבנות הראשית לישראל