מערב בנגל
סמל מערב בנגל | |
מדינה | הודו |
---|---|
ראש השרים | ממאטה בנרג'י |
רשות מחוקקת | האסיפה המחוקקת של מערב בנגל |
בירת המדינה | קולקטה |
שפה רשמית | בנגלית |
תאריך ייסוד | 26 בינואר 1950 |
על שם | מערב, בנגל |
שטח | 88,752 קמ"ר (דירוג: 14) |
‑ הנקודה הגבוהה | Sandakpu |
אוכלוסייה | |
‑ במדינה | 91,276,115 (דירוג: 4, 2011) |
‑ צפיפות | 1029 נפש לקמ"ר (דירוג: 2, 2011) |
קואורדינטות | 22°49′N 88°12′E / 22.82°N 88.2°E |
אזור זמן | UTC +5:30 |
https://www.wb.gov.in | |
מערב בנגל (בבנגלית: পশ্চিমবঙ্গ; בתעתיק לעברית: פּוֹשְׁצִ'ימְבּוֹנְגוֹ) היא מדינה בצפון-מזרח הודו המהווה מחצית ממחוז בנגל, שחולק ב־1947 בין הודו ובין פקיסטן (בבנגלדש של ימינו). בירתה היא קולקטה.
זוהי המדינה בעלת צפיפות האוכלוסייה השנייה בגודלה בהודו, אחרי ביהר השכנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה השלישית לספירה הייתה חלק מהאימפריה המאורית, לאחר מכן הייתה חלק מממלכת גופטה, ובמאה התשיעית הייתה חלק מממלכת פאלה ההינדואית.
במאה ה-12 נכבשה על ידי הסולטאן הראשון של דלהי, קוטב אוד-דין אייבק, שהפיץ בה את האסלאם.
בנגל היא המקום שבו החלו הבריטים לשלוט על שטחים בהודו בהקימם את עיר הנמל כלכותה (היום קולקטה), ששימשה כמחסן סחורות וכמבצר בריטי מראשית המאה ה-17, וכבירתה של חברת הודו המזרחית הבריטית מאמצע המאה ה-18. בשנת 1770 מתו כעשרה מיליוני בני אדם ברעב המוני בחבל בנגל (אנ'). רעב זה נגרם בעקבות המעבר לגידול אופיום בשטחים חקלאיים (אשר נכפה על חקלאים מקומיים בידי חברת הודו המזרחית הבריטית כחלק מן האסטרטגיה לייצאו לסין), אשר הוביל למחסור קטלני במזון עבור האוכלוסייה המקומית.
לאחר פירוק חברת הודו המזרחית הבריטית והעברת זכויותיה לידי הממשל הבריט בעקבות המרד ההודי הגדול ב-1858, הייתה קולקטה בירת הכתר הבריטי, ובה ישב המשנה למלך (וייסרוי) עד ראשית המאה העשרים, כשהוחלט להעביר את בירת הראג' הבריטי לבירת האימפריה המוגולית, דלהי, והוקמה ניו דלהי.
רעב המוני נוסף הכה בחבל בנגל בשנת 1943 וגרם למותם של כשלושה מיליון בני אדם כתוצאה מליקויים בחלוקת המזון.
לקראת עצמאות הודו, התגברו המתחים בין ההינדואים והמוסלמים בבנגל, כשהמוסלמים והליגה המוסלמית דורשים את הבדתלה ממדינת הודו. ב-1947 חולקה בנגל למזרח ומערב בנגל, כשהמזרח מצורף לפקיסטן והמערב מצורף להודו.
באוקטובר 1954 אוחדה עם המדינה העיר צ'נדנגאר, שהייתה מובלעת צרפתית ועברה לידי הודו ב־1951.[1]
ב-1956, בעקבות חוק ארגון מחדש של המדינות, סופחו לבנגל שטחים מביהר הסמוכה.
בשנת 1999 באזור התרחשה תאונת רכבת בה נהרגו 290 אנשים.
טופוגרפיה, גאוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצפון המדינה נמצאת עיירת ההיל-סטיישן דארג'ילינג, הידועה בזכות מטעי התה שלה, בנייני הממשל הבריטיים ומזג האוויר הקריר השורר בה, שבעקבותיו נוהרים אליה בתקופת הקיץ החמה רבים משאר תושבי המדינה. אזור זה של מערב בנגל הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בעולם, ובהודו הוא שני רק לדרומה של מדינת מגהאליה, עם מעל ל-11,000 מ"מ משקעים בשנה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התמ"ג של מערב בנגל הוא החמישי בגודלו בכל הודו. שיעור הצמיחה היה 13.35% בשנים 2014–2015. למרות זאת, ההכנסה לנפש הייתה יחסית נמוכה במשך עשורים רבים. המגזר הרחב ביותר במשק הוא מגזר השירותים ולאחר מגן הענף התעשייתי ולבסוף ישנה החקלאות. בשנים האחרונות ישנה ירידה איטית ויציבה בנתח של החקלאות והתעשייה.
אורז, תפוחי אדמה, יוטה, קני סוכר וחיטה הם חמשת הגידולים המובילים במדינה. תה מיוצר באופן מסחרי במחוזות הצפוניים של מערב בנגל. מרבית מהתעשייה ממוקמת בקולקטה ומבוססת על מוצרי הנדסה, אלקטרוניקה, ציוד חשמלי, כבלים, פלדה, עור, טקסטיל, תכשיטים, מכוניות, רכבות ועגלות. המדינה עדיין נתמכת בשלטון המרכזי בכל הקשור לתפוקת המזון.
עד שנת 2010 הצמיחה הייתה איטית ביחס לשאר מדינות הודו. לכן, המדינה קידמה השקעות זרות ישירות, בעיקר בתחומי התוכנה ואלקטרוניקה. בנוסף על כך, פותחו מרכזי היי-טק רבים בקולקטה. לאור פיתוח תעשיית ההייטק, חברת הייעוץ גרטנר דירגה את התשתיות במערב בנגל במקום הגבוה בכל הודו. מדיניות ממשלתית נוספת שחיזקה את המדינה היא הניסיון לחזק את הכלכלה במזרח הודו ואת היחסים המסחריים עם דרום-מזרח אסיה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מפקד האוכלוסין משנת 2011, מערב בנגל היא המדינה הרביעית בגודל אוכלוסייתה בהודו, עם כ-91,347,736 נפשות המהווים כ-7.55% מכלל האוכלוסייה של הודו. עם זאת, שיעור צמיחת האוכלוסייה הוא נמוך מאוד מזה הארצי. צפיפות אוכלוסייה עומדת על כ-1,029 תושבים לקמ"ר, מה שמציב את מערב בנגל כמדינה השנייה הצפופה ביותר אחרי ביהר. שיעור האוריינות הוא 77.08%, גבוה מהממוצע הארצי העומד על כ-74.04%. נכון לשנים 1995–1999 תוחלת החיים במדינה הייתה 63.4 שנים, גבוהה מתוחלת החיים הארצית שעמדה על כ-61.7 שנים. כ-72% מהאנשים חיים באזורים כפריים. שיעור האנשים החיים מתחת לקו העוני בשנים 1999–2000 היה 31.9%.
רוב מכריע של האוכלוסייה הוא דובר בנגלית, שהיא גם השפה הרשמית. לנפאלית יש מעמד מיוחד באזור דרג'ילינג. השפות השכיחות (בסדר יורד) הן: בנגלית, הינדית, אורדו ונפאלית.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2011:
- הינדואיזם - 70.54%
- אסלאם - 27.01%
- נצרות - 0.72%
- בודהיזם - 0.31%
- ג'ייניזם - 0.07%
- סיקיזם - 0.07%
- אחר - 1.03%
- חוסר דת - 0.25%
מערב בנגל היא מדינה מאוד מגוונת מבחינה דתית. אף על פי שההינדואיזם היא הדת הדומיננטית, ישנו מיעוט גדול של מוסלמים. רוב האוכלוסייה הבודהיסטית נמצאת בעיקר באזור דרג'ילינג.
פוליטיקה וממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור חוקת הודו, שיטת השלטון במערב בנגל היא דמוקרטיה פרלמנטרית וייצוגית. המושל (ראש המדינה) ממונה אחת לחמש שנים על ידי נשיא הודו. ראש השרים (ראש הרשות המבצעת וראש המדינה בפועל) הוא מנהיג המפלגה הגדולה או קואליציית מפלגות בפרלמנט. מועצת השרים ממונה על ידי המושל בעזרת השר הראשי ומפוקחת על ידי הפרלמנט. האספה המחוקקת של מערב בנגל היא הפרלמנט החד-ביתי מורכב מ-294 נציגים הנבחרים אחת לחמש שנים. מ-1937 ועד ל-1969 היה בית המחוקקים של בנגל דו-ביתי, כשהמועצה המחוקקת של בנגל היא הבית העליון.
המדינה שולחת 42 נציגים ללוק סבהה (הבית התחתון של הפרלמנט הארצי) ו-16 נציגים לרג'יה סבהה (הבית העליון של הפרלמנט הארצי).
בשנים 1977–2011 נשלטה מערב בנגל על ידי המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית), מה שהופך את המדינה למדינה שנשלטה הכי הרבה זמן על ידי מפלגה קומוניסטית בצורה דמוקרטית, ואחת מתקופות השלטון הרצופות הארוכות ביותר תחת משטר דמוקרטי. ב-2011 ניצחה מפלגת טרינמול קונגרס בבחירות לאספה המחוקקת של המדינה, והיא המפלגה השלטת במדינה נכון לפברואר 2024.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינת מערב בנגל נחשבת כמרכז התרבות ההודית, והיא מפורסמת באמנים ובסופרים שפעלו ופועלים בה. בשל היותה בעבר בירת הודו, התפתחו בה השכלה, תרבות, מסחר ובעיקר ידע. קולקטה הייתה גם מרכז פעילותה של זוכת פרס נובל לשלום נוספת, האם תרזה. מאידך, בשל היותה בירה, הנהירה אל העיר הפכה אותה לצפופה ביותר, ולסמל לתנאי חיים ירודים ביותר, במיוחד מאז פרסום הספר והסרט "עיר של שמחה".
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]במערב בנגל פועלות מערכות חינוך פרטיות וציבוריות. ההוראה היא בעיקר באנגלית או בבנגלית, אם כי יש שימוש מסוים גם באורדו, במיוחד במרכז קולקטה. מודל החינוך השכיח הוא 10+2+3, משמע 10 שנים בחינוך יסודי, שנתיים בבית ספר תיכון, ועוד כשלוש שנים במין קולג' המקדים את הלימודים באוניברסיטה. האזור היה מרכזי מאוד בהתפתחות החינוך המודרני בהודו במהלך סוף המאה ה-18 והמאה ה-19.
במערב בנגל יש 18 אוניברסיטאות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של מערב בנגל
- מערב בנגל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדינות והטריטוריות של הודו | ||
---|---|---|
מדינות | אוטר פרדש • אוטראקהאנד • אודישה • אנדרה פרדש • אסאם • ארונאצ'ל פרדש • ביהר • ג'הרקאנד • גואה • גוג'ראט • הימאצ'ל פרדש • הריאנה • טמיל נאדו • טלנגאנה • טריפורה • מאדהיה פרדש • מניפור • מגהלאיה • מהאראשטרה • מיזוראם • מערב בנגל • נאגאלנד • סיקים • פנג'אב • צ'האטיסגאר • קרנאטקה • קרלה • ראג'סטאן | |
טריטוריות איחוד | איי אנדמן וניקובר • ג'אמו וקשמיר • דאדרה ונאגר האוולי ודאמאן ודיו • טריטוריית הבירה הלאומית דלהי • לדאק • לקשאדוויפ • פודוצ'רי • צ'אנדיגאר | |
מדינות לשעבר | איחוד המדינות המזרחיות • איחוד מדינות פטיאלה ופנג'אב המזרחית • אג'מר • אנדרה • בומביי • בופאל • בילספור • ג'אמו וקשמיר (מדינה) • היידראבאד • וינדהיה פרדש • טרוונקור-קוצ'ין • קוץ' ביהאר • מאדהיה בהרט • מדראס • מייסור • סאורשטרה • פנג'אב המזרחית • קוץ' • קורג | |
טריטוריות איחוד לשעבר | ארונאצ'ל פרדש • גואה, דאמאן ודיו • דאדרה ונאגר האוולי • דאמאן ודיו • הימאצ'ל פרדש • טריפורה • מיזוראם • נאגאלנד |