הפרעת דה-ריאליזציה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פרק תיאור: שיניתי כותרת לתאור קליני. הוספתי פרק מהלך ההפרעה והתפתחותה. פרק גורמים: שיניתי כותרת ל"אבחנה מבדלת וחילקתי לתת פרקים.
←‏אבחנה מבדלת: הרחבתי חלק זה והוספתי מקורות. כך גם לגבי טיפול.
שורה 30: שורה 30:
== תיאור קליני<ref name=":0" /><ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=מיקי דורון|שם=טראומה והטיפול בה|מו"ל=הוצאה עצמית|שנת הוצאה=2016|עמ=81-104|פרק=5 דיסוציאציה}}</ref><ref name=":1" /> ==
== תיאור קליני<ref name=":0" /><ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=מיקי דורון|שם=טראומה והטיפול בה|מו"ל=הוצאה עצמית|שנת הוצאה=2016|עמ=81-104|פרק=5 דיסוציאציה}}</ref><ref name=":1" /> ==
הפרעת הדה ראלזציה כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, היא מצב תגובתי, כלומר היא מתרחשת אצל חלק מהאנשים כתוצאה מחשיפה של האדם לאירוע מעורר דחק נפשי.<ref name=":2" /> האדם עם דה-ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת [[מצלמה]], או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של [[דז'ה וו]] או [[ז'מה וו]]. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים ו[[סוריאליזם|סוריאליסטים]]. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה ב[[תפיסה]] יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח. כמו כן ייתכנו שינויים בתפיסת הזמן (דברים נראים כאילו הם מתרחשים בהילוך איטי)<ref name=":0" /><ref name=":1" />
הפרעת הדה ראלזציה כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, היא מצב תגובתי, כלומר היא מתרחשת אצל חלק מהאנשים כתוצאה מחשיפה של האדם לאירוע מעורר דחק נפשי.<ref name=":2" /> האדם עם דה-ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת [[מצלמה]], או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של [[דז'ה וו]] או [[ז'מה וו]]. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים ו[[סוריאליזם|סוריאליסטים]]. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה ב[[תפיסה]] יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח. כמו כן ייתכנו שינויים בתפיסת הזמן (דברים נראים כאילו הם מתרחשים בהילוך איטי)<ref name=":0" /><ref name=":1" />

== תחלואה נלווית<ref name=":0" /> ==
אבחנות של דיכאון חד קוטבי (דיכאון מז'ורי, ו[[דיסתימיה|דיכאון מתמשך]]) נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב אנשים שקיבלו אבחנה של דפרסונליזציה/דה ראליזציה. כמו כן הייתה שכיחות יחסית גבוהה של מספר [[הפרעת אישיות|הפרעות אישיות]]: בעיקר [[הפרעת אישיות נמנעת]], [[הפרעת אישיות גבולית]], ו[[הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית|הפרעת אישיות טורדנית כפייתית]]. [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|הפרעת דחק פוסט טראומטית]] לא הופיעה בשכיחות גבוהה.
== אבחנה מבדלת ==
== אבחנה מבדלת ==


שורה 36: שורה 39:
|date= 2002}}}}
|date= 2002}}}}


* תסמונות וסטיבולריות (הפרעה ב[[מערכת שיווי המשקל|שיווי משקל]]). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הווסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או [[דלקת]], [[מוח|המוח]] מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.
* תסמונות וסטיבולריות (הפרעה ב[[מערכת שיווי המשקל|שיווי משקל]]). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הווסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או [[דלקת]], [[מוח|המוח]] מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=J. Venhovens, J. Meulstee, W. I. M. Verhagen|שם=Acute vestibular syndrome: a critical review and diagnostic algorithm concerning the clinical differentiation of peripheral versus central aetiologies in the emergency department|כתב עת=Journal of Neurology|כרך=263|עמ=2151–2157|שנת הוצאה=2016-11-01|doi=10.1007/s00415-016-8081-8|קישור=https://link.springer.com/article/10.1007/s00415-016-8081-8}}</ref>


* יש קשר בין תת-רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה-ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.{{הערה|1={{cite journal |author=Hunter EC, Sierra M, David AS |title=The epidemiology of depersonalisation and derealisation. A systematic review |journal=Social psychiatry and psychiatric epidemiology |volume=39 |issue=1 |pages=9–18 |pmid=15022041 |doi=10.1007/s00127-004-0701-4 |date= 2004}}|שם=pmid15022041}}
* יש קשר בין תת-רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה-ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.{{הערה|1={{cite journal |author=Hunter EC, Sierra M, David AS |title=The epidemiology of depersonalisation and derealisation. A systematic review |journal=Social psychiatry and psychiatric epidemiology |volume=39 |issue=1 |pages=9–18 |pmid=15022041 |doi=10.1007/s00127-004-0701-4 |date= 2004}}|שם=pmid15022041}}
* בעיות [[שינה]] חמורות (חוסר שינה) יכולות להיות קשורות לדיסוציאציה בכלל ודה ראליזציה בפרט. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Dalena van Heugten – van der Kloet, Rafaele Huntjens, Timo Giesbrecht, Harald Merckelbach|שם=Self-Reported Sleep Disturbances in Patients with Dissociative Identity Disorder and Post-Traumatic Stress Disorder and How They Relate to Cognitive Failures and Fantasy Proneness|כתב עת=Frontiers in Psychiatry|כרך=5|שנת הוצאה=2014-02-19|doi=10.3389/fpsyt.2014.00019|קישור=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3928798/}}</ref>


=== מצבים הקשורים לסמים: ===
=== מצבים הקשורים לסמים<ref name=":0" />: ===
* [[סמים]], [[משקה חריף|אלכוהול]], תרופות נגד [[דיכאון]], [[קפאין]] ו[[ניקוטין]], במיוחד כאשר הם נלקחים בכמות מופרזת, עלולים ליצור תחושות של דה-ריאליזציה. תחושות כאלו יכולות להיווצר גם במהלך [[גמילה]] מאלכוהול או מ[[בנזודיאזפינים]].{{הערה|1={{cite journal | journal = Psychopharmacology (Berl) | volume = 147 | issue = 2 | pages = 200–9 | title = A controlled study of flumazenil-precipitated withdrawal in chronic low-dose benzodiazepine users | author = Mintzer MZ | author2= Stoller KB|author3= Griffiths RR | pmid = 10591888 | doi = 10.1007/s002130051161
* תרופות נגד [[דיכאון]], [[קפאין]] ו[[ניקוטין]], במיוחד כאשר הם נלקחים בכמות מופרזת, עלולים ליצור תחושות של דה-ריאליזציה. תחושות כאלו יכולות להיווצר גם במהלך [[גמילה]] מאלכוהול או מ[[בנזודיאזפינים]].{{הערה|1={{cite journal | journal = Psychopharmacology (Berl) | volume = 147 | issue = 2 | pages = 200–9 | title = A controlled study of flumazenil-precipitated withdrawal in chronic low-dose benzodiazepine users | author = Mintzer MZ | author2= Stoller KB|author3= Griffiths RR | pmid = 10591888 | doi = 10.1007/s002130051161
|date= November 1999}}}}
|date= November 1999}}}}
* סמי רחוב שונים (Illicit Drugs) כמו [[מתאמפטמין|מת'אמפיטמין]] (MDMA), [[קטמין]] ו[[קנאביס (סם)|מריחוואנה]].


=== הפרעות נפשיות שונות<ref name=":0" /> ===
* [[תחלואה נלווית]] להפרעות נפשיות שונות כמו [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעה דו-קוטבית]] ו[[סכיזופרניה]].{{הערה|שם=Simeon 03|1=Simeon D, Knutelska M, Nelson D & Guralnik O. (2003) Feeling unreal: a depersonalization disorder update of 117 cases. 'Journal of Clinical Psychiatry'' 64 (9): 990-7 {{PMID|14628973}}}}
* [[היפוכונדריה|הפרעת חרדת בריאות]], [[דיכאון קליני|דיכאון מז'ורי]], [[הפרעה טורדנית-כפייתית|הפרעה טורדנית כפייתית]], [[הפרעה דיסוציאטיבית|הפרעות דיסוציאטיביות]] אחרות ([[אמנזיה דיסוציאטיבית]]) והפרעות [[פסיכוזה|פסיכוטיות]] ([[סכיזופרניה]], [[הפרעה סכיזופרניפורמית|הפרעה סכיופרניפורמית]], , [[הפרעה דלוזיונלית|הפרעה דלוזיולנלית]]).

* לעתים קרובות, מצב של דה-ריאליזציה מופיע במצבי [[חרדה]], [[דחק]] או [[מחשבות פולשניות]]. האדם הסובל מתקשה לקבל שסימפטום מציק זה הוא פשוט תוצאה של החרדה ודואג לגבי הגורם לתופעה. מצב זה עשוי ליצור חרדה קשה יותר, שתחמיר עוד יותר את מצב הדה-ריאליזציה.

* בעיות [[שינה]] חמורות.

* במצבים [[טראומה נפשית| טראומטיים]] דה-ריאליזציה עשויה להתפתח באופן מיידי עם האירוע הטראומטי, ויכולה לחלוף מעצמה תוך זמן קצר.

'''הגורמים להחמרת סימפטום הניתוק''' הם לרוב התמודדויות קשות, לחץ, חוסר בשינה, אינטראקציה חברתית מאיימת וסביבה לא מוכרת.

ישנם דיווחים ש[[נורה פלואורסצנטית|אורות פלואורסצנטיים]] מחמירים גם הם את תחושת הניתוק.


== טיפול ==
== טיפול ==
כאשר ההפרעה היא [[תחלואה נלווית|משנית]] להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית. כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים [[פסיכותרפיה]] [[פסיכותרפיה דינאמית|דינמית]], קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.<ref>{{צ-ספר|מחבר=חנן מוניץ (עורך)|שם=פרקים נבחרים בפסיכיאטריה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=דיונון|שנת הוצאה=2016|עמ=|שפה=עברית}}</ref>
כאשר ההפרעה היא [[תחלואה נלווית|משנית]] להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית.

כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים [[פסיכותרפיה]] דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.{{הערה|שם=munits|1=ח. מוניץ, פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה }}


יש ניסיון גם בטיפול באמצעות גירוי מגנטית (TMS).<ref>{{צ-מאמר|מחבר=RACHID, FADY|שם=Treatment of a Patient With Depersonalization Disorder With ... : Journal of Psychiatric Practice®|כתב עת=Journal of Psychiatric Practice|doi=10.1097/PRA.0000000000000214|קישור=http://journals.lww.com/practicalpsychiatry/Abstract/2017/03000/Treatment_of_a_Patient_With_Depersonalization.10.aspx}}</ref>
'''גורמים להפחתת סימפטום הניתוק''' הם לרוב אינטראקציה חברתית מרגיעה ומצומצמת, [[גירוי]]ים פיזיים ורגשיים ורגיעה.


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־17:45, 3 בספטמבר 2017

הפרעת דה-ריאליזציהאנגלית: Derealization Disorder) היא הפרעה דיסוציאטיבית (הפרעת ניתוק) שבה הסובל חש שינוי בתפיסה או בחוויה של העולם החיצוני, כך שהוא נראה מוזר ולא ממשי. הסביבה החיצונית נחווית כלא-ספונטנית, חסרת צבע רגשי וחסרת עומק. הפרעה זו עשויה להופיע כסימפטום דיסוציאטיבי של מצבים שונים, כמו הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות שונות, ותיתכן גם כתופעת לוואי חולפת של שכרות, סמים, מחסור בשינה ולחץ.[1]

בעבר הייתה הפרעת דה ראליזציה הפרעה עצמאית ב DSM. כיום, ב DSM 5 הקריטריונים לאבחנה זו זהים לאלה של הפרעת דה פרסונליזציה פרט למרכיב אחד בקריטריון א' (ראה פירוט האבחנה בהמשך). בספר הסיווג והאיבחון של הפרעות נפשיות של ארגון הבריאות העולמי ( ICD 10) דפרסונליזציה ודה ראליזציה מהוות הפרעה אחת.[2]

איבחון

לפי ה DSM 5, פסיכיאטר יאבחן הפרעת דה ראליזציה/דפרסונליזציה בהתקיים התנאים הבאים[1].

א. הופעה של התנסויות חוזרות או מתמשכות בדה-ראליזציה או דה פרסונליזציה או תסמינים מעורבים של שני המצבים גם יחד.

  1. דה-פרסונליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מגופו ומתבונן בעצמו, במחשבותיו, רגשותיו תחושותיו ומעשיו מהצד. האדם חווה היעדר רגש, וחוסר תחושה פיזית וחווה היעדרות של תחושת עצמי.
  2. דה ראליזציה: חוויה לא מציאותית של היות האדם מנותק מסביבתו ונמצא במצב דמוי חלום מעורפל. (למשל שינוי בתפיסת זמן, חוויה שדברים מתרחשים בהילוך איטי).

ב. במהלך חווית הדה ראליזציה / דה פרסונליזציה בוחן המציאות נשאר תקין.

ג. הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לפגיעה בתפקוד החברתית התעסוקתי או כל תפקוד אחר החשוב לאדם.

ד. ההפרעה אינה קשורה למצב פיזיולוגי או רפואי ואינה תוצאה של שימוש בתרופות או סמים

ה. ההפרעה אינה ניתנת להסבר טוב יותר באמצעות אבחנה אחרת כמו סכיזופרניה הפרעת פאניקה, הפרעת דיכאון מז'ורי הפרעת דחק אקוטית, PTSD, או הפרעה דיסוציאטיבית אחרת.

שכיחות ואפידמיולוגיה

באופן כללי כמחצית מהאוכלוסיה בעולם חוותה לפחות אירוע חולף אחד של דה פרוסונליזציה או דה ראליזציה. עם זאת השכיחות של ההפרעה המלאה היא כמובן נמוכה בהרבה. נתונים מארצות הברית מצביעים על שכיחות של כ- 2% (דפרסונליזציה ודה ראליזציה במשותף). אין הבדלים בין גברים לנשים מבחינת שכיחות ההפרעה.

גורמי סיכון פרוגנוסטיים

גורמים אישיותיים: אנשים עם ההפרעה מתאפיינים בדפוסי הגנה לא בוגרים כמו אידאליזציה ודבלואציה, השלכה ו- Acting Out ובסכמה מנותקת או לחלופין מחוברת מדי. סכמה מנותקת משמעה עכבות רגשיות ורקע של התעללות או הזנחה. סכמה מחוברת מדי : היא תחושת אוטונומיה פגועה, וקשיים הקשורים לעצמאות וחוסר קומפוטנטיות.

גורמים סביבתיים :יש קשר ברור בין ההפרעה לבין חוויה של טראומה בילדות, לרבות התעללות רגשית, הזנחה רגשית ועוד. סטרסורים אחרים יכולים להיות התעללות או הזנחה פיזית או היות האדם עד לאלימות במשפחה. באופן כללי חשיפה לגורמי דחק חמורים גם היא מעלה את הסיכון להפרעה. לבסוף שימוש בסמי רחוב שונים (MDMA, קטמין, מריחואנה ועוד).

מהלך ההפרעה[1]

הגיל הממוצע להופעת ההפרעה הוא 16, אם כי ההפרעה יכולה להופיע באמצע הילדות. אצל פחות מ 20% ההפרעה מופיעה אחרי גיל 20 ואצל חמישה אחוזים ההפרעה מופיעה אחרי גיל 25. הופעת ההפרעה לאחר גיל 40 היא נדירה ביותר. הופעת ההפרעה יכולה להיות הדרגתית ויכולה להיות פתאומית וחדה. היא יכולה להיות מתמשכת מאד (שבועות או חודשים) או קצרה (עד מספר שעות או ימים). אצל חלק מהאנשים עם ההפרעה יש תקופות של החמרה ותקופות של הקלה. עם זאת ישנם גם אנשים שאצלם הסימפטומים הדיסוציאטיביים נשארים בעוצמה פחות או יותר קבועה לאורך שנים ולעיתים גם עשרות שנים. החרפות בחומרת הסימפטומים יכולות להתרחש על רקע של חשיפה לדחק נפשי, בין אם מדובר באירוע בדיד או בחיים שיש בהם יותר סטרס באופן כללי (למשל על רקע עומס רב בעבודה).

תיאור קליני[1][3][2]

הפרעת הדה ראלזציה כמו הפרעות דיסוציאטיביות אחרות, היא מצב תגובתי, כלומר היא מתרחשת אצל חלק מהאנשים כתוצאה מחשיפה של האדם לאירוע מעורר דחק נפשי.[3] האדם עם דה-ריאליזציה חש ניתוק מהסביבה החיצונית, כאילו ישנו דבר המפריד בינו לעולם שמסביבו. למשל כאילו הוא צופה בעולם מבעד לעדשת מצלמה, או כאילו המציאות החיצונית היא הצגה או חלום. במצב זה נפוצות תחושות של דז'ה וו או ז'מה וו. מקומות מוכרים נראים פתאום זרים, מוזרים וסוריאליסטים. תחושת הרגש מופחתת. לפעמים ישנה תחושה של חוסר בהירות ועירפול חושים. השינוי הזה בתפיסה יכול להתרחב גם לחושים אחרים כמו שמיעה, טעם וריח. כמו כן ייתכנו שינויים בתפיסת הזמן (דברים נראים כאילו הם מתרחשים בהילוך איטי)[1][2]

תחלואה נלווית[1]

אבחנות של דיכאון חד קוטבי (דיכאון מז'ורי, ודיכאון מתמשך) נמצאו בשכיחות גבוהה בקרב אנשים שקיבלו אבחנה של דפרסונליזציה/דה ראליזציה. כמו כן הייתה שכיחות יחסית גבוהה של מספר הפרעות אישיות: בעיקר הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות גבולית, והפרעת אישיות טורדנית כפייתית. הפרעת דחק פוסט טראומטית לא הופיעה בשכיחות גבוהה.

אבחנה מבדלת

מצבים פיזיולוגיים / רפואיים :

  • תסמונות וסטיבולריות (הפרעה בשיווי משקל). כיוון שהמוח מקבל אותות מעורבבים מהעצבים הווסטיבולרים כתוצאה מפגיעה או דלקת, המוח מתפקד לאט יותר, ונוצרת תחושה של ניתוק מהמציאות.[5]
  • יש קשר בין תת-רגישות חזותית (תגובה רגשית מופחתת לעצמים נראים) ודה-ריאליזציה. נראה ששיבוש בתהליך בו התפיסה נצבעת ברגש מוביל לתחושה בה הדברים נראים לא מציאותיים ומנותקים.[6]
  • בעיות שינה חמורות (חוסר שינה) יכולות להיות קשורות לדיסוציאציה בכלל ודה ראליזציה בפרט. [7]

מצבים הקשורים לסמים[1]:

הפרעות נפשיות שונות[1]

טיפול

כאשר ההפרעה היא משנית להפרעה אחרת יש לטפל בהפרעה הראשונית. כאשר היא מופיעה כהפרעה ראשונית אפשר להשתמש במגוון של טיפולים הכוללים פסיכותרפיה דינמית, קוגניטיבית, תמיכתית, וכן שיטות טיפול התנהגותיות דירקטיביות. טיפול תרופתי נוגד חרדה ונוגד דיכאון יכול גם כן להקל על המצב.[9]

יש ניסיון גם בטיפול באמצעות גירוי מגנטית (TMS).[10]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ח. מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה, הוצאת דיונון, 2016.
  • מיקי דורון , טראומה והטיפול בה. הוצאת המחבר, 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 American Psychiatric Association, Dissociative Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 302-306. (בeng)
  2. ^ 1 2 3 אגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות (עורכים), הפרעות נאורוטיות תלויות דחק וסומטופורמיות., הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי, תל אביב: הוצאת דיונון - אוניברסיטת ת"א, 2004, עמ' 182-183. (בעב)
  3. ^ 1 2 מיקי דורון, 5 דיסוציאציה, טראומה והטיפול בה, הוצאה עצמית, 2016, עמ' 81-104
  4. ^ Lambert MV, Sierra M, Phillips ML, David AS (2002). "The spectrum of organic depersonalization: a review plus four new cases". The Journal of neuropsychiatry and clinical neurosciences. 14 (2): 141–54.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ J. Venhovens, J. Meulstee, W. I. M. Verhagen, Acute vestibular syndrome: a critical review and diagnostic algorithm concerning the clinical differentiation of peripheral versus central aetiologies in the emergency department, Journal of Neurology 263, 2016-11-01, עמ' 2151–2157 doi: 10.1007/s00415-016-8081-8
  6. ^ Hunter EC, Sierra M, David AS (2004). "The epidemiology of depersonalisation and derealisation. A systematic review". Social psychiatry and psychiatric epidemiology. 39 (1): 9–18. doi:10.1007/s00127-004-0701-4. PMID 15022041.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Dalena van Heugten – van der Kloet, Rafaele Huntjens, Timo Giesbrecht, Harald Merckelbach, Self-Reported Sleep Disturbances in Patients with Dissociative Identity Disorder and Post-Traumatic Stress Disorder and How They Relate to Cognitive Failures and Fantasy Proneness, Frontiers in Psychiatry 5, 2014-02-19 doi: 10.3389/fpsyt.2014.00019
  8. ^ Mintzer MZ; Stoller KB; Griffiths RR (בנובמבר 1999). "A controlled study of flumazenil-precipitated withdrawal in chronic low-dose benzodiazepine users". Psychopharmacology (Berl). 147 (2): 200–9. doi:10.1007/s002130051161. PMID 10591888. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, תל אביב: דיונון, 2016. (בעברית)
  10. ^ RACHID, FADY, Treatment of a Patient With Depersonalization Disorder With ... : Journal of Psychiatric Practice®, Journal of Psychiatric Practice doi: 10.1097/PRA.0000000000000214

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.