אבטליון (חיבור)
 | |
| אבטליון עמוד השער | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אהרן וולף-האלה |
| שפת המקור |
עברית  |
| הוצאה | |
| הוצאה | חברת חנוך נערים |
| מקום הוצאה |
ברלין |
| תאריך הוצאה | ה׳תק״ן (1790) |
  | |
"אבטליון" הוא ספר שחובר על ידי אהרן בן וואלף (אהרן וולפסון-האלה) ויצא לאור בחודש ניסן תק"ן (1790), בברלין. לפי חוקר ספרות הילדים ד"ר אוריאל אופק,[1] הספר מבשר את ראשיתה של ספרות הילדים המודרנית. החיבור הוא חוברת המכילה 94 עמודים, שנדפסה בדפוס "חברת חנוך נערים", ושימשה כמקראה ראשונה עבור תלמידי בתי הספר היהודיים החדשים, בראשית תקופת ההשכלה במרכז אירופה.[2] הספר הודפס בשבע מהדורות.[3]
החיבור נקרא על שם אבטליון (מקורו בארמית), שהיה אחד מחכמי תקופת בית שני, ומשמעותו לפי הפרשנות המקובלת "אב-קטנים". זו הייתה כוונתו של אהרן וולפסון-האלה – להנגיש את סיפורי התנ"ך בצורה קלה לילדים הצעירים.[4]
הרקע לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אהרן וולפסון-האלה היה מורה בברלין ובבית הספר הממלכתי הווילהלמי לילדי ישראל בברסלאו. לאחר מותו של המנהל הקודם, קיבל על עצמו לנהל את בית הספר.[2] בשנות עבודתו הראשונות הגיע וולפסון-האלה להכרה ולדעה, כי למורים קשה ללמד את הילדים הצעירים את פרקי התנ"ך, ואילו לילדים קשה ללמוד ולקרוא אותם. לפיכך, החליט לכתוב ספר לימוד בשפה העברית, שיהיו בו פרקי קריאה קלים לקריאה ולהבנה.[2]
ביטאון "המאסף", שוולפסון-האלה שימש אחד מעורכיו, הודיע במדור "בשורת ספרים חדשים", כי החיבור ייצא לאור לאחר חג הסוכות תק"ן, והוא ייקרא "מבוא הלימוד". בנוסף, פרסם באותו מדור את תוכן החיבור, והדגיש כי יודפס על נייר איכותי ויפה. בשולי ההודעה, רשם את רשימת הקונים שיגיעו מארצות שונות (איטליה, צרפת, אוסטריה, הולנד, דנמרק ועוד) והבטיחו לרכוש את הספר.[2]
הואיל ו"אבטליון" נועד להיות מעין שלב מעבר ללימוד התנ"ך, אך למעשה ללימוד עברית, הקפיד וולפסון-האלה לכתוב את פרקי הספר בלשון מקראית, ושיבץ בפרקי החיבור השונים מילים המופיעות בתנ"ך. נוסף על כך, הוא שילב בחיבור מספר מילים בודדות שאינן מופיעות בספר הספרים, כגון "ספוג", "סרטן" ו"עכבר".[2]
בבדיקת תוכנו של הספר, מבנהו ודרך הצגתו, נחשפת גישתו הפדגוגית המודרנית של וולפסון-האלה, אשר מטרתו הייתה להקל על התלמידים הצעירים, לעורר בהם את יצר הקריאה ולחבב עליהם את הלשון העברית.[2] זאת ועוד, בחירת הפרקים נעשתה כדי להביא לידיעת הילד הצעיר, את הנושאים שהוזכרו בתורה ובנביאים בצורה קלה שמתאימה לגילו ולהבנתו.
מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמוד הראשון בחיבור הוא עמוד השער, ועליו נכתב: "אבטליון, והוא מבוא הלמוד לנערי בני ישראל ולכל החפצים בלשון עבר".[2] העמוד השני מוקדש לזכר תלמידו של וולפסון-האלה – חיים בן ר' יוסף בר"פ בברלין, המכונה "נער שעשועים".[5] העמוד השלישי הוא הקדמה שנכתבה על ידי אהרון האלה עצמו. בסופה הוא חותם את שמו – אהרן האללי. ההקדמה כתובה באותיות מעוגלות המכונות כתב רש"י.[5]
אחרי הקדמתו של אהרן האלה, מופיעה הקדמה והמלצה על הספר כמקובל באותם ימים, שנכתבה על ידי חברו, דוד פרידלנדר,[5] גם היא כתובה בכתב רש"י.
הספר מחולק לפרקים קצרים מאוד וכל פרק מוקדש לנושא אחד: סיפורים מעובדים מהתורה והנביאים, משלי מוסר, אמרות בשבח המידות הטובות, מידע בסיסי על העולם ועוד.
בסוף כל פרק, ישנם הסברים דקדוקיים ביהודית-אשכנזית. חלקם מקוריים וחלקם אסף וליקט אהרן וולפסון-האלה מספרי מדקדקים קודמים. לעיתים הוסיף לפרקים השונים הנחיות למורה, כיצד יש לדון עם התלמידים על הפרק (לדוגמה: בפרק על חלום פרעה).[2]
תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקראה מכילה חמישה מדורים: (1) המדור הראשון – תוכנו ההיסטוריה מבראשית ועד גלות בבל. זהו המדור החשוב ביותר בספר;[6] (2) המדור השני - מכיל "ספורים" (אגדות עבריות); (3) המדור השלישי – מכיל בתוכו משלי מוסר, בעיקר משלי בעלי חיים; (4) המדור הרביעי, הוא מדור המיוחד למלים עבריות הזהות בכתיב ובצליל ושונות במשמעות ֿ(הומונימים); (5) המדור החמישי הוא מילון עברי-גרמני.[6]
הפרק הראשון במדור הראשון, פותח ב"בראשית ברא", וכתוב בצורה קלה מאוד. התלמיד עובר להכרת העולם שנברא על ידי האל: שמים (מאורות, עננים, גשם), אדמה (מחצבים), עונות השנה, בעלי חיים, האדם וחושיו. וכשאהרן וולפסון נוגע באדם, הוא מוסיף פרקי מוסר קצרים המדברים בשבח יראת אלוהים ובשבח האהבה שבין אדם לחברו, בקשת החוכמה, כיבוד הורים ושאר מידות טובות.[2] בפרקים הבאים במדור זה, מוצגות דמויות מופת מקראיות, כמו אברהם אבינו, יוסף ומשה, גדעון, שמשון ודלילה, שאול ואחרים. כמו כן, הוא מתאר את יציאת מצרים. כל כותרת פרק נלקחה מתוך פסוק מקראי.[2] כך למשל כותרת הפרק על שאול המלך היא "שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹור עַל פֶּשַׁע".[5]
במדור השני, שהוא מדור "הסיפורים", הוא מאפשר לילד הרך לנסות ולהבין את החוכמה. כדוגמה הוא מביא את הסיפור על משפט שלמה.[6] כותרת פרק זה היא "נֵר-אֱלֹהִים חָכְמַת אָדָם חֹופֶשׁ כָל-חַדְרֵי-בָטֶן".[5]
המדור השלישי הוא מדור המשל, סגנון שהיה מקובל אצל משכילי גרמניה.[6]
במדור הרביעי רשם אהרן וולפסון-האלה מכתמים הומופניים (שווי צליל ושוני משמעות), כחומר קריאה ולימוד לילדים. המכתמים לא רבים, אולם בעקבותיהם היו מחברים שחִבְּרוּ קבצים הומופוניים במיוחד עבור ילדים. לרוב המכתמים בחיבור קיים רעיון חינוכי מוסרני, וחלקם הם עיבודים של פתגמים מקראיים.[2]
המדור האחרון, שהוא המדור החמישי בחיבור, הוא מילון עברי-גרמני. הואיל והחיבור מיועד לתלמידים ששפת אמם גרמנית או יידיש, הוסיף אהרן וולפסון-האלה בסופו מילים שפירשו את רוב המילים הקיימות במקראה.[4]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוריאל אופק, ""אבטליון" – הספר שבו פותחת ספרות הילדים העברית [ברלין, 1790]", בתוך: מעגלי קריאה; כתב עת לעיון ולמחקר בספרות ילדים 2 (1977) 31–38.
- זהר שביט, "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר תפקידה של "ספריית ההשכלה" בשינוי ההביטוס היהודי", בתוך: שמואל פיינר, זהר שביט, נטלי ניימרק-גולדברג, טל קוגמן (עורכים), הספרייה של תנועת ההשכלה, יצירתה של רפובליקת הספרים בחברה היהודית במרחב הדובר גרמנית, תל אביב: עם עובד, עמ' 39–62.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ורד טוהר, אוריינות עברית מקראות לילדים ונוער ללימוד עברית בעת החדשה המוקדמת, לקסי-קיי חוברת 8, דצמבר 2017, עמ' 4-3
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 אוריאל אופק, "אבטליון" – הספר שבו פותחת ספרות הילדים העברית
- ^ נדב שרגאי, "חושו, התעוררו ובנו ארצכם", באתר ישראל היום, 29 נובמבר 2018
- ^ 1 2 עמית נאור, כך יצאה לאוויר העולם המקראה הראשונה בעברית: "אבטליון", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 21.08.2019
- ^ 1 2 3 4 5 אהרון בן וואלף, אבטליון – לנערי בני ישראל ולכל החפצים בלשון עבר, ה תק"ן. (בעברית)
- ^ 1 2 3 4 מנוחה גלבוע, 'אבטליון' – ראי לתפישה היסטוריוגרפית של ההשכלה הקיצונית, מהות, כתב עת ליצירה יהודית, הוצ' מכון הברמן למחקרי ספרות, תשנ"א-נ"ב (1992-1991), עמ' 218-214