משפט שלמה

משפט שלמה בציורו של האמן הצרפתי גוסטב דורה

משפט שלמה בציורו של פטר פאול רובנס

משפט שלמה הוא אירוע המתואר בתנ"ך כדוגמה לחוכמתו של שלמה המלך.

בפני שלמה המלך הובא משפט טעון, שעל פניו נראה כי אין דרך להוכיח בו בראיות עם מי הצדק, אולם שלמה המלך הצליח לתמרן את הדיון באופן שבו הוברר מתגובותיהן של המתדיינות עצמן מי דוברת אמת ומי משקרת.

המשפט

בספר מלכים (מלכים א' ה', יא) מתואר שלמה המלך כ""חכם מכל האדם". כדוגמה לחוכמתו מסופר הסיפור על אודות משפט שלמה:

	אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי‏‏. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
– מלכים א' ג', טז-כח

על-פי המתואר, שלמה התבקש להכריע בדין בין שתי נשים זונות אשר גרו יחדיו. שתיהן ילדו תינוק בהפרש של שלושה ימים זו מזו. אחד התינוקות נפטר. האישה שנותרה עם התינוק המת, תובעת את התינוק החי מחברתה, בטענה שזו החליפה בין התינוקות בלילה בזמן שהאישה הראשונה ישנה. שתי הנשים טוענות לאמהות על הנותר בחיים.

שלמה מקשיב לסיפור, ומבחין כי מדובר במילה של האחת כנגד מילתה של האחרת וכי לכאורה אין יתרון ראייתי לאף אחת. התינוק עשוי להיות בידיים הלא נכונות, אך דיני הראיות אינם מספקים מוצא מן הסבך. כדי להכריע בסוגיה מאלתר שלמה "הכרעה" מדומה שבעקבותיה תימצא לו הראיה הדרושה. שלמה פוקד להביא בפניו חרב, לגזור את התינוק לשניים ולתת חצי ממנו לכל אישה.

כשהנשים שומעות את הכרעת הדין כביכול, הן מגיבות באופן שונה: אחת הנשים אינה מוכנה לקבל פסיקה כה אכזרית והיא מעדיפה לוותר ולמסור את התינוק לחברתה ובלבד שלא יהרגוהו, ואילו השנייה תומכת בגזירת התינוק - "גם לי גם לך לא יהיה".

בשלב זה כבר יש בידי שלמה המלך את הראיה שהייתה חסרה לו, והוא מראה לכולם כי מי שמסכימה להריגת הילד איננה יכולה להיות אמו, ולפיכך יש בדבריה כדי הודאה על כך שהיא איננה האם האמיתית. על סמך ראיה זו נותן שלמה את הכרעת הדין הסופית, ומוסר את התינוק למי שהתגלתה כאמו האמיתית.

ניתוח

האם שלמה התכוון באמת להרוג את הילד? נראה שאין ליחס לשלמה המלך כוונה אמיתית להרוג את הילוד על ידי חצייתו לשניים. לא היה זה אלא אמצעי טקטי כדי לחלץ את הראיה שנדרשה להכרעה בדין, שאם לא כן לא היה הסיפור מעיד על חכמתו של שלמה אלא לכל היותר על מזלו הטוב. ולמרות זאת, יש מחז"ל שהעלו ביקורת קשה על דרכו של שלמה ועל הסיכון שנטל בהכרעתו הראשונית. במדרש רבה (קהלת רבה, פרשה י סימן טז) מציין רבי יהודה: "אילולא שנתמלאת עליו (האם האמיתית) רחמים - כבר נהרג! ועל אותה שעה הוא אומר: 'אי לך ארץ שמלכך נער'..."

האם שלמה הסתמך רק על תגובת האימהות? קיימת סברה לפיה שלמה המלך ידע כבר בשלב העדויות, לפי התנהגותן וצורת דיבורן של הנשים, של מי התינוק. למלך נתונה הסמכות המשפטית העליונה והוא יכול היה להכריע גם על סמך תחושתו האינטואיטיבית, אלא ששלמה לא חפץ בהכרעה שתיראה כשרירותית. הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות, כדי לחזק את אמון הציבור במשפטו. לפי סברה זו שלמה ערך את המבחן לאימהות רק כדי להוכיח בראיה חותכת את שכבר היה ידוע לו, באופן שיהיה ברור לכל הנוכחים באולם ואף לכל העם‏‏.‏

מאידך, חז"ל מייחסים את הכרעתו הסופית של שלמה להתגלות שמימית שגיבתה את מסקנותיו: "בשלוש מקומות הופיעה רוח הקודש... בבית דינו של שלמה דכתיב ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו כי היא אמו - מנא ידע, דלמא איערומא מיערמא? (מנין ידע שאינה מערימה עליו?) - יצאת בת קול ואמרה 'היא אמו'."‏

האם התובעת או הנתבעת הייתה האם האמיתית? רבים מפרשני המקרא ניסו למצוא בגוף הסיפור רמזים לצדקתה של אחת הנשים. כך למשל ניתן להיווכח כי סדר דבריהן של הנשים שונה, הן בשלב העדות והן בסיכומו של שלמה, כאשר האישה הנתבעת (שהיא לפי סברה זו האם האמיתית) אומרת "בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת" ואילו התובעת (המעלילה על חברתה לשווא) אמרה "בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי" - כל אחת הדגישה תחילה את החשוב לה. מלבד זאת, התובעת מתארת את מות בנה של האשה השנייה והחלפתו על ידה, בפירוט רב מזה שניתן היה לצפות ממי שלדבריה ישנה לתומה וגילתה בבוקר ילד זר במיטתה, ומכך ניתן להסיק שהתובעת מתארת את שקרה לה בעצמה.‏ לעומת זאת ישנם פרשנים (מצודת דוד, למשל) הסבורים שדווקא התובעת היא האם האמיתית.

האם שלמה הוכיח מי האם הביולוגית או מי האם הראויה? בהבנה פשוטה של הסיפור נראה ששלמה ביקש להוכיח מי היא אמו האמיתית של התינוק, אולם יש הסבורים ששלמה המלך לא ביקש כלל לבחון מי היא האם הביולוגית (דבר שאולי ניתן היה להוכחה בדרכים ישירות יותר), אלא מי היא האם הראויה, מי היא זו שתחוס על הילד ותקריב הכל למענו.

מסקנות

ישנם מפרשים את משפט שלמה כמשל או כאבטיפוס עקרוני המקנה הסתכלות מקורית על ויכוחים שונים. כך למשל ניתן להסיק ממשפט שלמה שלעתים הצד אשר מוכן לוותר יותר בוויכוח למען הערך המשותף (למשל: הזרם בעם שמוכן לוותר על ערכיו למען אחדות העם) הוא זה שצודק בגישתו הערכית.

בגרסה אחרת ניתן להגיע למסקנה כמעט הפוכה, לפיה הצד המעדיף את גישת "הכל או לא כלום" הוא זה שאכפת לו באמת מנשוא המריבה.

לקריאה נוספת

• גלעד ששון, '"אי לך ארץ שמלכך נער" - השגות חז"ל על משפט שלמה', בית מקרא, מט (תשס"ד), עמ' 200-191.

קישורים חיצוניים

• משפט שלמה עם ביאור באתר ויקיטקסט
• משפט שלמה באתר "מכון ממרא"
• אליה וגילה ליבוביץ, משפט שלמה באתר "דעת"
• יהודה אייזנברג, משפט שלמה באתר "דעת"
• גליה סמו, משפט שלמה באתר מט"ח
• יהודה בלו, משפט שלמה בראי תורת המשחקים, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה", 16 בדצמבר 2007