אוטו לימן פון זאנדרס
 | |
| אוטו לימן פון זאנדרס | |
| לידה |
17 בפברואר 1855 סלופסק, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 1929 (בגיל 74) מינכן, רפובליקת ויימאר  |
| מקום קבורה |
Alter Friedhof Darmstadt  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1874–1918 (כ־44 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל הפרשים |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-22 מפקד הקורפוס ה-1 מפקד הארמייה העות'מאנית החמישית | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט | |
  | |
אוטו לימן פון זאנדרס (בגרמנית: Otto Liman von Sanders; 17 בפברואר 1855 – 22 באוגוסט 1929), היה גנרל ומצביא גרמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבין היתר היה היועץ הגרמני לאימפריה העות'מאנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו לימאן נולד בסטולפ (לימים סלופסק, פולין) במחוז פומרניה בממלכת פרוסיה. הוא היה בנם של קרל לאונרד לימן ואשתו אמה לבית מיכאליס. קרל לימן היה איש עסקים משגשג, שרכש את האדנות על האחוזה של שווסין (לימים Świeszyno, פולין). אף על פי שמתועדים פרטים שונים על מוצאו האבהי של קרל לימן, מוסכם שאביו וסבו של אוטו נולדו למשפחה יהודית בשם ליפמן ולאחר מכן הוטבלו לנצרות.
בשנת 1874 הצטרף לצבא כצוער. הוא התקדם בדרגות עד שבשנת 1908 הוא קיבל דרגה של גנרל-מיור, ובשנת 1911 הוא הועלה לדרגה של גנרל-לויטננט ומונה למפקד הדיוויזיה ה-22, שהייתה מוצבת בקאסל. בשנת 1913 הוענק לפון זאנדרס תואר אצולה לרגל חגיגות 25 שנה לעליית הקייזר וילהלם השני לשלטון. באותה שנה הוא מונה לראש משלחת הצבא הגרמני לאימפריה העות'מאנית. בתפקידו ניסה לבצע רפורמות מודרניזציה בצבא העות'מאני.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואחרי כמה מן המפלות המוקדמות בשדה הקרב, העות'מאנים איפשרו לקצינים הגרמנים לקחת חלק יותר משמעותי ומרכזי בפיקוד הצבא. פון זאנדרס מונה למפקד הארמייה החמישית בשנת 1915, ופיקד עליה בזמן קרב גליפולי, שבו הצליחו הכוחות הטורקים להדוף את הפלישה הצרפתית-בריטית. קרב זה נחשב להצלחה הגדולה ביותר של העות'מאנים במלחמה. על חלקו בניצחון פון זאנדרס עוטר בפור לה מריט עם עלי האלון, אחד העיטורים הגבוהים ביותר של האימפריה הגרמנית.
פון זאנדרס מונה למפקד הכוחות העות'מאנים בארץ ישראל בשנת 1918, בזמן זה הם כבר ספגו תבוסות מידיו של הצבא הבריטי בראשות גנרל אדמונד אלנבי, ולכן פון זאנדרס נקט מדיניות הגנתית של התבצרות והחזקה בשטח הנוכחי שבידי הכוחות העות'מאנים. למרות מאמציו, הכוחות העות'מאנים הובסו על ידי הצבא הבריטי בקרב מגידו, ונסוגו בסופו של דבר מארץ ישראל.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תום המלחמה, פון זאנדרס נעצר במלטה ובילה שישה חודשים בכלא כחשוד בביצוע פשעי מלחמה, אולם לבסוף שוחרר בשנת 1919.עם חזרתו לגרמניה פרש מהצבא והתרכז בכתיבת זיכרונותיו, שהתפרסמו בשנת 1927.
בשנת 1929 נפטר בביתו שבמינכן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוטו לימן פון זאנדרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
