קרב מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מגידו
חלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
Palestine-WW1-3-HE.jpg
היערכות הכוחות והתקפות עיקריות
עימות:

מלחמת העולם הראשונה

תאריך:

19 בספטמבר 1918 - 25 בספטמבר 1918

קרב לפני:

קו שתי העוג'ות

קרב אחרי:

הקרב בנחל תרצה

מקום:

אזור מגידו

תוצאה:

ניצחון בריטי מכריע

הצדדים הלוחמים
Flag of the United Kingdom.svg האימפריה הבריטית
Flag of Australia.svg אוסטרליה
Flag of New Zealand.svg ניו זילנד
Flag of India.svg הודו
Flag of France.svg צרפת
הלגיון הצרפתי הארמני
מורדים לא-סדירים מחצי האי ערב.
Flag of Turkey.svg האימפריה העות'מאנית
Flag of the German Empire.svg האימפריה הגרמנית
מפקדים

אדמונד אלנבי

אוטו לימן פון סנדרס

כוחות

12,000 פרשים, 57,000 רגלים ו-540 תותחים

2,000 פרשים, 32,000 רגלים ו-402 תותחים

אבידות

782 - הרוגים, 382 - נעדרים,
4,179 - פצועים

השמדה וכניעה של כל הכוחות

קרב מגידו נערך בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה, בין 19 עד 25 בספטמבר 1918. הקרב התחולל בעמק יזרעאל והסתיים בניצחון הכוחות הבריטיים בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי, שכבשו את ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה.

הבריטים הגיעו בכוחות גדולים לעמק יזרעאל מכיוון מערב דרך רכס הרי הכרמל, כאשר באותה העת הכוחות העות'מאנים היו ממוקמים באזור עמק יזרעאל ובאזור נהר הירדן.

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הבריטי את ירושלים. במהלך החודשים שלאחר מכן ניסו הבריטים להבקיע את קווי ההגנה העות'מאניים, ממזרח לירדן, אך ללא הצלחה, והצבאות התייצבו זה מול זה במרכז הארץ, בערך בקו של השרון.

לאחר שהגרמנים פתחו במתקפת האביב בחזית המערבית באירופה, הועברו כוחות רבים לאירופה, ורק לקראת ספטמבר 1918 נערך אלנבי למתקפה מכרעת, ותוגבר באמצעות דיוויזיות הודיות וכוחות אחרים שהגיעו כתגבורת. הצבא העות'מאני היה בפיקודו של אוטו לימן פון סנדרס הגרמני. חיל האוויר הטורקי היה בנחיתות מוחלטת ולחיל האוויר הבריטי הייתה למעשה שליטה מוחלטת באוויר.

ב-17 בספטמבר החל אלנבי בפעולות הסחה כדי להסתיר את כוונתו להבקיע את קווי ההגנה העות'מאניים בחזית המערבית ליד הים. יחידות בריטיות החלו לצעוד בגלוי במהלך היום במזרח החזית על גבעות הירדן, ובלילה הן חזרו בחשאי במשאיות לנקודת ההתחלה, וכך נוצר הרושם שהצבא הבריטי מרכז כוחות גדולים למתקפה. בנוסף, פורסמו ידיעות כוזבות על כך שהצבא יערוך מרוץ סוסים בעזה ב-19 בספטמבר. להגברת אפקט ההסחה החלו יחידות קומנדו בריטיות לתקוף את העות'מאנים ליד הירדן, וסייעו להן כוחות ערביים בפיקודו של לורנס איש ערב ממזרח לירדן.

ב-19 בספטמבר לפנות בוקר, פרצו הבריטים בעזרת כוחות רגליים וחיל פרשים בחזית המערבית. הם הצליחו להפתיע את הטורקים, אף על פי שעריק הודי שעבר יום לפני כן לצד העות'מאני סיפר להם על התוכנית, שכן העות'מאנים לא האמינו לו. הפריצה הייתה דרך מגידו לעמק יזרעאל, עפולה ובית שאן.

בתוך כמה ימים הבקיעו הבריטים את הקווים העות'מאניים בסיוע חיל האוויר הבריטי, ששיתק את קווי התקשורת והפציץ שיירות עות'מאניות שנסוגו. אלנבי כיתר את העות'מאנים שהחלו לסגת לכיוון הצפון.

אחרי קרב מגידו התנהלו שני קרבות נוספים: ב-21 בספטמבר 1918 התרחש הקרב בנחל תרצה, וב-24 בספטמבר 1918 נכבשה חיפה. כך באה לקיצה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הסיום הפורמלי היה עם כיבוש דמשק ב-30 בספטמבר 1918. זמן קצר לאחר מכן נכנעה האימפריה העות'מאנית לכוחות הברית.

בעקבות הניצחון קיבל אלנבי תואר אצולה, "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]