קרב מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מגידו
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Palestine-WW1-3-HE.jpg

היערכות הכוחות והתקפות עיקריות
תאריך התחלה: 19 בספטמבר 1918
תאריך סיום: 25 בספטמבר 1918
משך הסכסוך: 7 ימים
קרב לפני: קו שתי העוג'ות
קרב אחרי: הקרב בנחל תרצה
מקום: מהשרון והשומרון דרך עמק יזראל ועד לעמק הירדן באזור צמח
32°24′00″N 34°52′59″E / 32.4°N 34.883°E / 32.4; 34.883 קואורדינטות: 32°24′00″N 34°52′59″E / 32.4°N 34.883°E / 32.4; 34.883 
תוצאה: ניצחון בריטי מכריע
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

12,000 פרשים, 57,000 רגלים ו-540 תותחים

2,000 פרשים, 32,000 רגלים ו-402 תותחים

אבידות

782 - הרוגים, 382 - נעדרים,
4,179 - פצועים

השמדה וכניעה של כל הכוחות

קרב מגידו נערך בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה, בין 19 עד 25 בספטמבר 1918. הקרב התחולל בעמק יזרעאל והסתיים בניצחון הכוחות הבריטיים בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי, שכבשו את ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה.

הבריטים הגיעו בכוחות גדולים לעמק יזרעאל מכיוון מערב דרך רכס הרי הכרמל, כאשר באותה העת הכוחות העות'מאנים היו ממוקמים באזור עמק יזרעאל ובאזור נהר הירדן.

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הבריטי את ירושלים. במהלך החודשים שלאחר מכן ניסו הבריטים להבקיע את קווי ההגנה העות'מאניים, ממזרח לירדן, אך ללא הצלחה, והצבאות התייצבו זה מול זה במרכז הארץ, בערך בקו של השרון.

לאחר שהגרמנים פתחו במתקפת האביב בחזית המערבית באירופה, הועברו כוחות רבים לאירופה, ורק לקראת ספטמבר 1918 נערך אלנבי למתקפה מכרעת, ותוגבר באמצעות דיוויזיות הודיות וכוחות אחרים שהגיעו כתגבורת. הצבא העות'מאני היה בפיקודו של אוטו לימן פון סנדרס הגרמני. חיל האוויר הטורקי היה בנחיתות מוחלטת ולחיל האוויר הבריטי הייתה למעשה שליטה מוחלטת באוויר.

ב-17 בספטמבר החל אלנבי בפעולות הסחה כדי להסתיר את כוונתו להבקיע את קווי ההגנה העות'מאניים במרחב השרון בחזית המערבית ליד הים. יחידות בריטיות החלו לצעוד בגלוי במהלך היום במזרח החזית על גבעות הירדן, ובלילה הן חזרו בחשאי במשאיות לנקודת ההתחלה, וכך נוצר הרושם שהצבא הבריטי מרכז כוחות גדולים למתקפה. בנוסף, פורסמו ידיעות כוזבות על כך שהצבא יערוך מרוץ סוסים בעזה ב-19 בספטמבר. להגברת אפקט ההסחה החלו יחידות קומנדו בריטיות לתקוף את העות'מאנים ליד הירדן, וסייעו להן כוחות ערביים בפיקודו של לורנס איש ערב ממזרח לירדן.

ב-19 בספטמבר לפנות בוקר, פרצו הבריטים בעזרת כוחות רגליים וחיל פרשים בחזית המערבית. הם הצליחו להפתיע את הטורקים, אף על פי שעריק הודי שעבר יום לפני כן לצד העות'מאני סיפר להם על התוכנית, שכן העות'מאנים לא האמינו לו. הבקעת המערכים התורכים התבצעה, לאחר הרעשה ארטילרית מאסיבית, במרכזו של קו ההגנה באזור חרבת טבסור (רעננה של היום) על ידי דביזיות רגליות הודיות. המערך התורכי הקדמי על מפקדותיו בטירה ובטול כרם קופל במבצע "פתיחת הדלת" כשהכוחוות המבקיעים צפונה פנו מזרחה. המאמץ הרכוב פרץ באזור ארסוף לאורך קו החוף לעבר ואדי ערה וממנו דרך מגידו לעמק יזרעאל, חיפה, נצרת עפולה ובית שאן.

בתוך כמה ימים הבקיעו הבריטים את הקווים העות'מאניים בסיוע חיל האוויר הבריטי, ששיתק את המפקדות, פגע בקווי התקשורת והפציץ שיירות עות'מאניות שנסוגו. אלנבי כיתר את העות'מאנים שהחלו לסגת לכיוון הצפון.

אחרי קרב מגידו התנהלו שני קרבות נוספים: ב-21 בספטמבר 1918 התרחש הקרב בנחל תרצה, וב-23 בספטמבר 1918 נכבשה חיפה. כך באה לקיצה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הסיום הפורמלי היה עם כיבוש דמשק ב-30 בספטמבר 1918. זמן קצר לאחר מכן נכנעה האימפריה העות'מאנית לכוחות הברית.

בעקבות הניצחון קיבל אלנבי תואר אצולה, "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]