קרב רומני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קרב רומני
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
World War I- Battle of Oghratine -memory.loc.gov.jpg

הכוחות הבריטיים בנווה מדבר סמוך לרומני
תאריך התחלה: 3 באוגוסט 1916
תאריך סיום: 5 באוגוסט 1916
משך הסכסוך: 3 ימים
קרב לפני: הקרב על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה
קרב אחרי: קרב מגדבה
מקום: ממזרח לתעלת סואץ ומצפון לאיסמעיליה, חצי האי סיני, מצרים
תוצאה: ניצחון של הממלכה המאוחדת
הצדדים הלוחמים
מפקדים
כוחות

10,000 רגלים

18,000 רגלים

אבידות

1,130

9,200

קרב רומני היה קרב חשוב בחצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. הקרב התרחש ב-3 באוגוסט - 5 באוגוסט 1916 כ-(37 ק"מ) ממזרח לתעלת סואץ, סמוך לרומני שבצפון מערב סיני. על הצבא הבריטי הוטל להגן על מסילת רכבת וצינור מים מתוקים שתוכנן מקנטרה שבסיני, על גדות תעלת סואץ, מזרחה, לקראת המערכה על כיבוש ארץ ישראל. במרץ 1916, הוקם חיל המשלוח המצרי והגנרל ארצ'יבלד מארי מונה למפקדו והחל בהכנות לפלישה לארץ ישראל. מולו עמד, עדיין במדבר סיני, הצבא העות'מאני בפיקודו של הקצין הגרמני קרס פון קרסנשטיין אשר הגיע לתעלת סואץ, ניסה לחסום אותה, נכשל ועתה היה בתהליך נסיגה במדבר. הצבא הטורקי ניסה לשבש את התקדמות הצבא הבריטי מזרחה. הוא תקף אותו בדרך העולה לארץ ישראל והציב לו מכשולים בבניית מסילת הברזל והנחת צינור המים. בנוסף לכך המדבר לא הסביר פנים לצבא הבריטי: סופות חול, שמש לוהטת ורוחות החמסין הפריעו להתקדמות העבודות. בסופו של דבר, הצבא הבריטי הצליח במשימה ובקרב החשוב שהיה ברומני, הוא נחל הצלחה ונפתחה בפניו הדרך לכיבוש סיני וארץ ישראל.

כיבוש קטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1916 הוליך קרס פון קרסנשטיין כוח של 3,500 חיילים לעבר מחוז. בשעה 4:30 בבוקר ה-23 באפריל נערכה פשיטה מוצלחת על אוגרטינה. משם המשיכו הכוחות ותקפו את העיירה קטיה בשמונה בבוקר, ובשעה 15:00 באותו היום נכבשה העיירה, ויחידת פרשים הכוללת מעל 250 חיילים נלקחה בשבי. בשל התמהמהות בהגעת כוחות טורקיים נוספים לאזור, המשך המתקפה בסיני התעכב כשלושה חודשים בטרם חודשה. זמן זה שימש את הבריטים לבסס מחדש את שליטתם באזור קטיה, ולהביא תגבורות לאזור - שכללו את יחידת האנזא"ק בפיקודו של מייג'ור גנרל הנרי שובל.

המתקפה השנייה על תעלת סואץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי יצא פון קרסנשטיין למסע השני לתעלת סואץ. כוח התקיפה הטורקי היה מורכב מכ-16,000 חיילים והיה מצויד טוב יותר מאשר במתקפה הראשונה על התעלה. הכוח כלל שלושים תותחים ושלושים ושמונה מכונות ירייה, אשר הועברו על פני המדבר, ללא דרכים סלולות תוך זמן קצר (השג שזכה להערכה רבה מצד אויבם הבריטים), וכן נהנה מסיוע אווירי של טייסת ה'פאשות' הגרמנית. ב-9 ביולי הגיע רוב הכוח לביר-אל עבד ואוגרטינה, ורק ב-19 ביולי הוא התגלה על ידי הכוחות הבריטיים.

ב-3 באוגוסט פרסו הטורקים את כוחותיהם סביב קו חזית שעמד אל מול קו החזית הבריטי שהוחזק על ידי שתי דיוויזיות חיל רגלים. נקודת התורפה של קו המגננה הבריטי היה מכיוון דרום, ולכן ב-4 באוגוסט נשלחה בריגדת הפרשים האוסטרלים הקלים השלישית לתפוס עמדות דרומיות. סמוך לחצות, כוח טורקי שעקב אחריהם החל תוקף את בריגדת הפרשים ומסתער על הר חול שנודע בכינוי 'הר מרדית' (Mount Meredith). האוסטרלים הצליחו להדוף את גל ההתקפה הראשון אך תנועת איגוף של הכוחות הטורקים הצליחה לגרום לאוסטרלים לסגת, בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת. לקראת 5 בבוקר של ה-4 באוגוסט תגבורות בריטיות הצליחו לעצור את ההתקדמות הטורקית בהר מרדית, ובינתיים כוחות טורקיים הצליחו, בעזרת איגוף נוסף, להשתלט על הר רויסטון. בריגדת הפרשים האוסטרלים הקלים השנייה נשלחה לתפוס עמדות על שרשרת גבעות שנודעו בשם "גבעות ולינגטון", ואולם הרעשה ארטילרית טורקית גרמה להם לסגת לקראת השעה 7 בבוקר, והגבעה נתפסה על ידי כוחות טורקים. מהעמדות על בסיס גבעות ולינגטון הצליחו הטורקים לירות לעבר המחנה שנמצא סמוך לפסי הרכבת. ירי זה נפסק רק בעקבות הרעשה ארטילרית בריטית שהכריחה את הכוחות הטורקיים לסגת לעבר המדרונות האחוריים של הגבעות. בכך הגיעה לשיאה המתקפה הטורקית.

הניצחון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת צהרי ה-4 באוגוסט נבלמה ההתקדמות הטורקית בכל החזיתות, כולל מתקפות כושלות על הקווים הבריטיים הסמוכים לים. ככל שחלף הזמן והתעצמו הקרבות, בעיצומו של שיא הקיץ, החלו הכוחות הטורקים לסבול מצמא דבר שהחליש את עמידתם. לקראת השעה חמש ושלושים אחר הצהריים החלה מתקפת נגד בריטית על גבעת רויסטון, שהצליחה לכבוש אותה בחזרה. למחרת מוקדם בבוקר נכבשו גבעות ולינגטון. במהלך הכיבוש כאלף חיילים טורקיים נפלו בשבי, והמהלך סימן את תחילת הנסיגה הטורקית. בליל ה-5 באוגוסט הטורקים פינו את קטיה, ובימים הקרובים הם נסוגו גם מבסיסיהם באוגרטינה ובביר אל עבד.

רומני והסביבה - 1916

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]