התעופה במלחמת העולם הראשונה בסיני ובארץ ישראל

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון לקוי, שגיאות כתיב.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אנדרטת הטייסים הטורקים הסמוכה לקיבוץ האון

התעופה הצבאית במלחמת העולם הראשונה הופיעה בארץ ישראל בשנת 1913 כאשר הוזמן מטוס עות'מאני לטיסת ראווה בשמי תל אביב הקטנה ונפל על חוף הים לעיני עברים מהיישוב שנענו לקריאתו של מהנדס התעופה העברי ד"ר מאיר גורביץ ונאספו למפגן. בשנת 1914 בוצעה הופעת הראווה של המטוסים הטורקים שהסתיימה באסון. המטוסים נפלו לים כנרת והטייסים נהרגו. לנופלים חולק כבוד רב והם נקברו בדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.

כאשר פרצה המלחמה הגיעו לארץ טייסות גרמניות.

לבקשתו של גנרל אדמונד אלנבי, מפקד חיל המשלוח המצרי, הוקמה הבריגדה הארצישראלית של גייסות התעופה המלכותיים (לאחר מכן חיל האוויר המלכותי. הבריגדה הארצישראלית השתתפה במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ובפרט בקרב מגידו ובקרב בנחל תרצה.

הטיסות הראשונות

בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים ברחבי האימפריה העות'מאנית על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה יצאה מאיסטנבול לדמשק, ומשם תוכננה להגיע לירושלים ולקהיר. במטוס טסו סרן פתחי ביי וסרן צאדק ביי, ושם המטוס היה "העזרה הלאומית". מעל אזור סמח' עלה המטוס באש והתרסק. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה נשלחו ברכבת מיוחדת מתחנת הרכבת סמח' בשפה הדרומית של הכנרת ליפו. שם נערכה להם הלוויה המונית. הטייסים הובאו לקבורה בדמשק.

מעל תעלת סואץ

לאווירונים היה תפקיד מכריע בקרב על תעלת סואץ. הם עקבו אחרי התקדמות הצבא העות'מאני במדבר סיני. הם צפו מראש את מועד בואו לגדות התעלה ואת המיקום המדויק אליו יגיעו. וכך למרות הכוחות הדלים שעמדו לרשות הצבא הבריטי על מנת להגן על 100 מייל, אורכה של התעלה, ניתן היה ביום מבחן להכין את ההגנה על התעלה. בגזרה צרה, ליד איסמעיליה היה כוח ארטילריה בריטי, אשר במכת אש , הצליח לבלום את ההתקפה הטורקית. לאחר ניסיון נוסף, יכלו המטוסים לדווח כי הצבא הטורקי בנסיגה לכיוון המדבר.

במדבר סיני

בינתיים הגיעה תגבורת של מטוסים לצבא הבריטי במזרח התיכון: שלושה מטוסים מטיפוס "די-האווילאנד" הגיעו למצרים. סך הכל היה לבריטים אחד-עשר מטוסים. המטוסים החדשים היו משוכללים יותר מהמטוסים הקודמים, ה"פארמאנים", אך לא הגיעו לרמת השכלול של המטוסים הגרמנים "אוויאטיקים" וה"פוקירים" שעמדו לרשות הטורקים. בהמשך הגיעו לטורקים גם מטוסי ה"טאובּים". המטוסים העות'מאניים שלטו בשמי חצי סיני במשך כל המערכה בחצי האי.‏

כאשר המטוסים הבריטים עלו לאוויר לבדוק את מצב הכוננות של חיל האוויר הטורקי, אשר שדה התעופה הקידמי שלו היה בעיירה "אל-עריש" הסתיים הסיור באבדן שלושה מטוסים בריטים וחיסול שני מטוסים טורקים.

הקרבות בארץ

האויריה הבריטית הגיעה לרמלה. זה היה בסיסה החשוב בהמשך המערכה על כיבוש ארץ ישראל. לרשותם עמדו מטוסי "ניופורט", שנשאו מטען של פצצות זעירות. לאחר הקרב על גבעות מע'אר הצבא הטורקי היה בנסיגה. כך מצא חייל האוויר הבריטי שדה תעופה טורקי עם חמישה מטוסים נטושים וחיילות טורקים סביבם בהכנות לנסיגה. המטוסים צללו לעבר שדה התעופה והשמידו את המטוסים ושאר הציוד הצבאי שהיה מוכן לתזוזה. כך למעשה נהגו בכל מקום עד לסיום הלחימה.

בינתיים התקבלו מטוסי לחימה חדשים מטיפוס "בריסטול". יתרונם היה במשטח ההמראה והנחיתה הקצר שהיה דרוש להם. כך שרת הבריסטול את הצבא הבריטי באזור הרי ירושלים. לאויריה הגרמנית היו "טאובים" שטייסהם לא יכלו לפעול נגד הבריסטול.

מערכות הסיום

הטייסות הבריטיות שהוקצו למערכה יצאו משדות התעופה ברמלה וליד תחנת ואדי צראר (לימים תחנת הרכבת נחל שורק). תפקידן הראשוני היה למנוע מהמטוסים הגרמניים להמריא ולסייע לכוחות העות'מאניים. בהמשך הן תקפו את מרכזי התקשורת והאספקה.

במתקפת מגידו, בלילה בין 18 בספטמבר - 19 בספטמבר 1918, החלה הפצצה אווירית על מרכזי הצבא העות'מאני בעפולה: תחנת הרכבת - מרכז ההובלה והאספקה, שדה התעופה בעיר ומתקני התקשורת הצבאית שהיו בה. הייתה זו תחילתה של המתקפה הבריטית, שכונתה קרב מגידו, אשר שמה קץ לשלטון העות'מאני בארץ ישראל.

כעבור יומיים, בבוקר 21 בספטמבר 1918, נערך הקרב בנחל תרצה. הטייסים הבריטים גילו שדרת מסע ענקית של הצבא העות'מאני נעה, בדרכים צדדיות, מטול כרם ומשכם לכיוון בית שאן ואל מעברות הירדן. טייסות ההפצצה החלו לפגוע בשיירות הצבא הטורקי. כאשר הטור הטורקי הגיע לפתח צר של הואדי, נחל תרצה, הופצצו כלי הרכב הממונעים והדרך נחסמה. בתיזמון מדויק של מפקדת האוויריה, הטורקים נלכדו מכל העברים. הם נרדפו מבלי אפשרות לגלות התנגדות ממשית. המעטים שהגיעו למעברות הירדן ולאזור עמק יזרעאל נתפסו והוצאו להורג.

הצלחתו של חיל האוויר הבריטי, שהיה אז בתחילת הפעלתו, היה בהשמדת הארמיות ה-VII וה-VIII הטורקיות, על רכבן, נשקן וכל ציודן עד ל24 בספטמבר 1918. התוצאה הייתה זרוז נפילתה של דמשק, מרכז השלטון העות'מאני באזור "סוריה הגדולה".

המלכודת בנחל תרצה השאירה את רישומה בספרות המלחמה ובבתי הספר הצבאיים. לא היה תקדים להפעלה כה יעילה של עליונות אוירית בלחימה נגד כוחות היבשה, תוך ניצול נכון של תנאי השטח והטופוגרפיה.

קישורים חיצוניים

• הטייסות הגרמניות בצבא הטורקי
• דב גביש, ‏תצלומי אוויר של מעופפי מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, קתדרה 7, אפריל 1977