כיבוש ירושלים בידי הבריטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סדרת ערכים בנושא
היסטוריה של ירושלים
ירושלים בתקופה הפרהיסטורית
ירושלים בתקופת בית ראשון
ירושלים בתקופת בית שני
ירושלים בתקופה הרומית
ירושלים בתקופה הביזנטית
ירושלים בתקופה הערבית הקדומה
ירושלים בתקופה הצלבנית
ירושלים בתקופה הממלוכית
ירושלים בתקופה העות'מאנית
היציאה מן החומות
ירושלים בתקופת המנדט הבריטי
ירושלים במלחמת העצמאות
ירושלים המחולקת
ירושלים המאוחדת
טקס כיבוש ירושלים על ידי אלנבי ב-11 בדצמבר 1917, בכניסה למגדל דוד

כיבוש ירושלים בידי הבריטים היה אחד מרגעי השיא במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. טקס הכניעה הרשמי של ירושלים בפני הגנרל אדמונד אלנבי התקיים ב-11 בדצמבר 1917.

הכיבוש, שהסתיים עם כניעתה של ירושלים בפני הצבא הבריטי ללא קרב, ביטא בעיני הבריטים את הגשמת השאיפה לחידוש השליטה הנוצרית בירושלים שהסתיימה עם תבוסתם של הצלבנים ועזיבתם את ארץ ישראל מאות שנים קודם לכן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

ב-19 באפריל 1917 נערכה המתקפה הבריטית השנייה על העיר עזה, ובעקבות כשלונה הודח מפקד הכוחות הבריטיים בסיני, הגנרל ארצ'יבלד מארי. במקומו מונה לתפקיד הגנרל אדמונד אלנבי, ומשימתו שהוגדרה על ידי ראש ממשלת אנגליה, לויד ג'ורג' הייתה לכבוש את ירושלים לפני חג המולד. ב-31 באוקטובר 1917 הצליחו הבריטים לפרוץ את קו החזית הטורקי על ידי כיבוש באר-שבע, וב-7 בנובמבר נכבשה גם עזה. כיבושים אלו איפשרו לצבא הבריטי להתקדם מתוך סיני אל ארץ ישראל, ובחודש הבא החל הצבא להתקדם לעבר ירושלים כאשר הוא נתקל בקרבות מקומיים בכפרים ובהרים שבדרך. בתחילת דצמבר הצליח הצבא הבריטי להגיע אל פאתי ירושלים ולנתק אותה מדרום ממערב ומצפון.

יום הכניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס כניעה מאולתר: בין הנוכחים בצילום ניתן לראות את צמד הסמלים הבריטים, סדג'וויק והרקומב, בבטלדרס וקסדה, את ראש עיריית ירושלים, חוסיין אפנדי, מפקדי משטרה וגם את סלים, נהג הכרכרה של אחמד ג'מאל פאשה, נושא את הדגל הלבן המאולתר. הילד הנראה בתמונה הוא מנשה אלישר.

במוצאי שבת, ה-8 בדצמבר 1917, ערך המות'צרף (מושל) של ירושלים, עיזת ביי, פגישה[1] בה נכחו ראשי השלטון הטורקי ונכבדי העיר ובה הוחלט למנות מחדש את חוסיין אל-חוסייני (חוסיין אפנדי) כראש עיריית ירושלים (תפקיד ממנו הודח בשנת 1915, עם הגעתו של אחמד ג'מאל פאשה לעיר), ולהפקיד בידו את כתב הכניעה לעיר. כתב הכניעה מנה את הסבל הרב שנגרם לעיר בעקבות המצור וההפצצות הבריטיות כסיבה לכניעה כמו גם הרצון למנוע את הרס המקומות הקדושים. כתב הכניעה כלל גם את התקווה שהבריטים ישכילו לשמור על המקומות הקדושים "כפי שעשו העות'מאניים במשך 400 שנות שלטונם בעיר". כמו כן ניתנה לראש העיר כרכרה, נהג וליווי של מפקד המשטרה לטובת מסירת כתב הכניעה.

במהלך ליל ה-8 בדצמבר נסוגו כל כוחות הצבא העותמאני מהעיר לכיוון יריחו. בוקר ה-9 בדצמבר מתואר ביומנים רבים מהתקופה כיום של אושר וחג, לאור שנות הסבל מהשלטון הטורקי המושחת והמשבר הכלכלי החמור שפקד את העיר במהלך 3 שנות המלחמה. עם זאת מתואר בוקר זה גם כיום של ביזה גדולה, ביזה שנפסקה באחת כאשר נכנס החייל הבריטי הראשון לעיר[2].

בבוקר ה-9 בדצמבר אסף ראש העיר משלחת של מכובדי העיר, עבר דרך המושבה האמריקאית שם הצטרף אליו הצלם הול לארס לארסון, וכן אולתר עבורו דגל לבן כסמל לכניעה, והמשלחת פנתה לכיוון מערב לקבל את פני הכוחות הבריטיים הכובשים. סמוך לכפר שייח באדר, על הגבעה שעליה שוכנת היום כיכר אלנבי, בשכונת רוממה, פגשה המשלחת בחיילים הבריטיים הראשונים: טוראים צ'רץ ואנדרוז, צמד טבחים מהרגימנט 20/2 הלונדוני. הטוראים נשלחו על ידי מפקדם לקנות ביצים באחד מכפרי הסביבה, הלכו לאיבוד, ובשעה 5 בבוקר פגשו את משלחת הכניעה (בחלק מיומני התקופה יש התייחסות אל פגישה זאת כאל טקס הכניעה הראשון של ירושלים, ואילו במקורות אחרים יש התייחסות מבטלת או התעלמות מפגישה זאת). בהמשך הדרך פגשה המשלחת בשני סמלי סיור, סדג'וויק והרקומב, שסירבו לקבל את הכניעה אך הסכימו להצטלם. בינתיים הודיעו הטבחים על המשלחת למפקדם הגנרל ווטסון. ווטסון נאות לקבל את כתב הכניעה, אך כאשר מפקדו המייגו'ר הגנרל ג'ון שיי שמע על כך הוא ביטל את הכניעה במחי יד ודרש טקס חדש, וכך נערך טקס כניעה שלישי בפניו, שגם הוא בוטל על ידי אלנבי. חוּסֵיין ביי אפנדי, שחלה בדלקת ריאות עקב העמידה בקור וברוח, נאלץ להיעדר מהטקס הרביעי, אך אלנבי כיבדו בטקס קצר בבית החולים שערי צדק בו אושפז. משם המשיך אלנבי בבוקר ה-11 בדצמבר לשער יפו, שם קיים את טקס הכניעה הרביעי והאחרון.

כניסת אלנבי לעיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917

אלנבי בחר לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים, והוא וקציניו נכנסו לעיר ברגל דרך שער יפו‏‏[3] - מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם .לאחר מכן ציין בדו"ח הרשמי:

"נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.
התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת, ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה..."

Charles F. Horne, Source Records of the Great War, volume V

הצהרת ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי לאחר כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917:

"לתושבי ירושלים והאנשים הברוכים המתגוררים בסביבתה,
התבוסה שנחלו הטורקים מידי הצבאות תחת פיקודי הובילה לכיבוש עירכם בידי כוחותי. לפיכך הריני מכריז בזאת כי העיר נתונה תחת משטר צבאי, והיא תשאר תחת משטר זה כל עוד יהיה בכך צורך צבאי.
אולם, לבל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שהסתלק, הריני להודיעכם כי ברצוני שיעסוק כל אדם בעסקיו החוקיים ללא חשש וללא מפריע.
יתר על כן, היות שחסידי שלוש הדתות הגדולות של האנושות חשים חיבה לעירכם, ואדמתה קודשה בתפילות ובמסעות העלייה לרגל של אנשים אדוקים משלוש הדתות הללו במשך מאות רבות בשנים, לפיכך, הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זיכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש.
הוצבו שומרים בבית-לחם ובקבר רחל. מערת המכפלה בחברון הושמה תחת שליטה מוסלמית בלעדית.
הממונים על שערי כנסיית הקבר הקדוש התבקשו לקיים את חובתם המסורתית לזכרו של החליף עומר, שהגן על הכנסייה ברוחב ליבו."[4].

החגיגה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון ניר מן מציין, כי יומיים לאחר שהגנרל אלנבי כבש את באר שבע הסמיך הקבינט הבריטי את ידו על נוסח הצהרת בלפור. לאחר כיבוש דרום הארץ הורה ראש הממשלה לויד ג'ורג' לגנרל אלנבי לכבוש את ירושלים כמתנת חג המולד לעולם הנוצרי.

וכך שבועיים לפני חג המולד אלנבי הגיע רכוב על סוסו הלבן, מוקף בפמליית פרשים לויה דולורוזה. ירד מסוסו וצעד ברגל לכנסיית הקבר. "החיזיון האקומני של אלנבי חולל התלהבות הדומה להשראה ה אָפּוֹסְטוֹלִית בעולם הנוצרי כולו".

בלונדון נישאה תפילה מיוחדת בקתדרלת סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון, והפעמון הגדול בכנסיית ווסטמינסטר צלצל לראשונה מזה שלוש שנים[5]. פעמוני כל הכנסיות ברומא צלצלו במשך שעה שלמה ובפריז נערכה מיסה מיוחדת בכנסיית נוטרדאם בפריז. יהודי ירושלים הדליקו באותו הערב נר ראשון של חנוכה ובירכו על נפלאות נס חנוכה שלהם ועל התשועות בימותיהם.

הכיבוש של ירושלים סימל את קצו הקרב של "הענק החולה של אירופה", כינויה של האימפריה העות'מאנית בתקשורת ובספרות באותם ימים.

אנדרטת אלנבי ברוממה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה בכיכר אלנבי שבשכונת רוממה, לזכר כיבוש ירושלים על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה

עם שוך הקרבות בארץ ישראל ביקשו הלוחמים הבריטים להנציח את זכר חבריהם שנפלו במסע הכיבוש הארוך עד ירושלים על ידי אנדרטת זיכרון המוצבת בכיכר אלנבי בשכונת רוממה במערב ירושלים. המקום שנבחר היה אותה גבעה סחופת רוחות על אם הדרך לירושלים, בה התקיים טקס הכניעה ההיסטורי (ואולי גם השניים שאחריו). על האנדרטה שהוקמה ב-1920 על ידי האדריכל א. וולקוזינס (Wallcousins) צוין התאריך 9 בדצמבר 1917 כתאריך כיבושה של ירושלים, ולא ה-11 בדצמבר בו התקיים הטקס רב הרושם של אלנבי בשער יפו.

אנדרטת אלנבי מתנשאת לגובה של כשלושה מטרים ובנויה כתֵבה מלבנית מוגבהת. היא מעוצבת בסגנון המאפיין אנדרטאות בריטיות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועשויה לוחות אבן פשוטים היוצרים צלליות של אבירים צלבניים. הבחירה במוטיב הזה אינו מקרי, ויש בו הד להקבלה שערכו הבריטים בינם ובין הצלבנים, שהלא אף הם "גאלו" את ארץ הקודש במסע צלב מודרני מידי המוסלמים.

על האנדרטה מופיע הכיתוב:

Cquote2.svg

Near this spot the Holy City was surrendered to the 60th London Division, 9th December 1917 Erected by their comrades to those officers, NCOs and men who fell in fighting for Jerusalem

Cquote3.svg

(תרגום: סמוך למקום זה נכנעה העיר הקדושה לדיביזייה הלונדונית ה-60, 9 בדצמבר 1917. הוקמה בידי חבריהם לנשק לכל אלה הקצינים, הנגדים והטוראים שנפלו בקרב על ירושלים)

בראש האנדרטה תוכנן פסל עשוי ברונזה של אלנבי רוכב על סוס, אך חלק זה לא הושלם מעולם. במקומו הונח צלב אבן שוכב על ראש האנדרטה, כמעין מצבה לזכר הנופלים. [6]

תצלומי הכניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסי הכניעה השונים שנערכו ב-9 וב-10 בדצמבר תועדו על ידי צלם המושבה האמריקנית, כמו גם כניסתו החגיגית של הגנרל אלנבי לעיר ב-11 בדצמבר. לאחר הכניעה, מתוך רצון לפרסם את סדרת התצלומים במהירות האפשרית ברחבי העולם, יועץ לצלם לפנות לגנרל שיי ולבקש ממנו לשלוח את התמונות בדואר דיפלומטי, ואולם כאשר שיי ראה את סדרת התמונות המתעדים את טקסי הכניעה המאולתרים הוא דרש להשמיד את כל התמונות פרט לאלו המתעדות את כניסת אלנבי לעיר. בעקבות כך פורסמו ברחבי העולם רק התמונות של הטקסים בהם אלנבי היה מעורב, תמונות שעוררו התרגשות רבה. מבין סדרת תצלומי הכניעה האחרים, השתמרה רק תמונת טקס הכניעה הראשון, בפני סמלי המטבח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, הוצ' כתר, 1996
  • יהושע בן אריה ותמר הירדני, שכונת רוממה, קובץ לזכר שושנה הלוי, הוצאת אריאל, בדפוס
  • יעקב גרוס (עורך), ירושלים תרע"ח, 1917/8 - חורבן, נס וגאולה, הוצאת גרוס, גבעתיים 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיאור של הפגישה ניתן למצוא במאמר זה
  2. ^ יעקב גרוס (עורך), ירושלים תרע"ח, 1917/8 - חורבן, נס וגאולה, הוצאת גרוס, גבעתיים 2007
  3. ^ ‏בשונה מקיסר גרמניה וילהלם השני שבעת ביקורו בעיר בשנת 1898 נפרצה פירצה בחומת העיר העתיקה, על מנת שלא יצטרך לרדת מסוסו בכניסתו לעיר.‏
  4. ^ (מתוך Source Records of the Great War, עורך: Charles F. Horne, כרך V)
  5. ^ היו אלה ימי מלחמה
  6. ^ העיתונאי וחוקר ירושלים, דב גנחובסקי, טוען כי אבני האנדרטה נלקחו ממגדל השעון שהתנוסס עד ראשית תקופת המנדט על שער יפו. לטענתו, הבריטים פירקו את המגדל, שנבנה כאות לשלטונו של הסולטאן הטורקי האחרון עבדול חמיד השני, והבליטו את ניצחונם על ידי הסבת אבניו לאנדרטת זיכרון בריטית.