אליוט אברמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליוט אברמס
Elliott Abrams
אליוט אברמס - פברואר 2012
אליוט אברמס - פברואר 2012
לידה 24 בינואר 1948 (בן 76)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לכלכלה של לונדון, הרווארד קולג', בית הספר למשפטים בהרווארד, בית הספר ליטל רד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רייצ'ל אברמס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר הצלב הגדול של השמש של פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליוט אברמס (באנגלית: Elliott Abrams; נולד ב-24 בינואר 1948) הוא עורך דין ומדינאי לשעבר, יהודי-אמריקאי. עסק גם בפרשנות פוליטית, בעיקר בנושאי מדיניות חוץ אמריקאית, וחיבר מספר ספרים בנושאי ממשל ודת. כיהן בתפקידים בכירים בממשלי נשיאי ארצות הברית רונלד רייגן וג'ורג' ו. בוש. ידוע כאידאולוג נאו קונסרבטיבי. מכהן כחבר בכיר, המתמחה בענייני המזרח התיכון, בארגון "המועצה ליחסי חוץ" (CFR). ארגון זה, המתמחה בענייני מדיניות חוץ, הוא בין השאר גם המוציא לאור של כתב העת הנודע הפוריין אפיירס.

בתקופת פעילותו תחת ממשל רונלד רייגן וג'ורג' בוש (האב) היה אברמס מעורב במספר פרשיות של אספקת נשק וסיוע אמריקני לממשלות וארגוני ימין בדרום אמריקה ששימש להתנגדות לתנועות שמאל ובמקרים רבים גם למעשי רצח באותן מדינות תוך שאברמס מסתיר עובדות חשובות על פעילות ארצות הברית באזורים אלו מפני אנשי הקונגרס. בהמשך ניסה להסתיר בפני חוקרים של הסנאט גם את מידע הקשור לפרשת איראן-קונטראס ועל כך הואשם בהסתרת מידע, נשפט ונדון לקנס ומאסר על תנאי.

ב-2021 מונה אברמס ליו"ר קרן תקווה המקדמת ערכים שמרניים בישראל ובין השאר מממנת את פעילותו של פורום קהלת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברמס נולד בניו יורק, סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד ב-1969, תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון ב-1970 ותואר במשפטים בהרווארד ב-1973. תמך והשתתף במסע הבחירות של הסנאטור הנרי ג'קסון ממדינת וושינגטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית ב-1976 (המנצח היה ג'ימי קרטר). בשנים 1977–1979 היה יועץ מיוחד ולבסוף אף ראש המטה של הסנאטור הדמוקרטי דניאל פטריק מויניהאן. בתפקיד זה הכיר את רחל דקטר, בתה של מידג' דקטר נאו קונסרבטיבית ידועה ובתו החורגת של נורמן פודהורץ בעלה השני, עורך ה"קומנטרי" לשעבר ומראשי הניאו קונסרבטיבים, ואחותו למחצה של ג'ון פודהורץ, נאו קונסרבטיבי ידוע נוסף (עורך "קומנטרי" כיום). ב-1980 נישא אברמס לרחל ולהם שלושה ילדים.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המגזין jacobin.com ראה אברמס בהבסת ברית המועצות את העדיפות הגדולה ביותר של ארצות הברית, ואמר באחד הראיונות ש"האיום הגדול ביותר על זכויות האדם הוא ברית המועצות". לפי המגזין, אברמס מאמין שלא משנה כמה ממשלה אכזרית או פשיסטית היא עדיין עדיפה על ממשלה קומוניסטית[1]. תפיסת עולם זו אכן יושמה ברבות מפעולותיו של אברמס.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1981 ל-1989 שירת אברמס שירת בתפקידי מדיניות חוץ בימי שני נשיאים רפובליקנים של ארצות הברית: רונלד רייגן וג'ורג' בוש (הבן). בתקופת ממשל רייגן, עת כיהן כעוזר מזכיר המדינה לענייני זכויות אדם ועניינים הומניטריים, ועוזר לענייני מדינות אמריקה. הוא נודע בשל מעורבותו בהחלטות שנויות במחלוקת הנוגעות למדיניות החוץ כלפי גואטמלה, ניקרגואה ואל סלוודור. בעקבות פרשת איראן-קונטראס הוא הורשע בעבירות של הלנת מידע מהקונגרס ונידון למאסר על תנאי. הוא קיבל חנינה מג'ורג' בוש (האב)[2].

ב-1993, בתקופת נשיאותו של ביל קלינטון הדמוקרטי, פרש אברמס מעיסוק פוליטי ועבד ב"מרכז לאתיקה ומדיניות ציבורית" (אנ') שם כתב ספרים ומאמרים בנושאים פוליטיים ויהודיים.

ב-2001, בתקופת כהונתו הראשונה של ג'ורג' בוש (הבן), מונה אברמס לעוזר מיוחד לנשיא ומנהל בכיר במועצה לביטחון לאומי לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה[3][4][5].

ב-2005, עם תחילת הקדנציה השנייה של בוש, קודם אברמס לתפקיד סגן היועץ לביטחון לאומי לענייני אסטרטגיית הדמוקרטיה העולמית, האחראי על קידום הדמוקרטיה בעולם. מינויו זה בידי הנשיא בוש (הבן) היה שנוי במחלוקת עקב הרשעתו של אברמס בשנת 1991 בהעלמת מידע מהקונגרס. עם זאת, בהיות התפקיד ייעוצי הוא לא היה חייב באישור הקונגרס[2].

ב-2009, בתקופת נשיאותו של ברק אובמה, הפסיק אברמס מפעילותו המדינית אולם בשלהי הקדנציה השנייה של אובמה מתח אברמס ביקורת עליו שמנע פעולה של ישראל נגד איראן ושלא חסם החלטת או"ם שמבקרת את מפעל ההתנחלויות[6].

ב-2016, בתקופת הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, הצהיר אברמס שדונלד טראמפ אינו ראוי להיות נשיא ארצות הברית. לאחר בחירת טראמפ הטיל זה וטו על מינויו של אברמס לתפקיד בממשל האמריקאי על ידי שר החוץ רקס טילרסון. רק ב-2019 מינה שר החוץ מייק פומפאו את אברמס לשליח המיוחד של מחלקת המדינה לטיפול במשבר הכלכלי בוונצואלה[7]. מינוי זה עורר התנגדות מצד ארגוני זכויות אדם בגלל ההיסטוריה של אברמס בזירה זו[8][9][10][11]. ביקורת נוספת הוטחה באברמס שגרם להטלת סנקציות של ארצות הברית על ונצואלה דבר שהחמיר את המשבר שם[12]

ביוני 2021 מונה אברמס ליו"ר קרן תקווה הישראלית-אמריקאית.

פעולותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981, עם כניסתו לתפקיד "עוזר מזכיר המדינה לענייני זכויות אדם ועניינים הומניטריים, ועוזר לענייני מדינות אמריקה", הצהיר אברמס על כך ש"זכויות האדם הן הליבה של מדיניות החוץ שלנו" אולם ועדת בדיקה של הסנאט האמריקאי וכן תחקירים של עיתונאים ופעילי זכויות אדם[13] מצביעים על פעולות לא חוקיות ולא אתיות כנגד זכויות אדם שבוצעו על ידי אברמס וכללו הסתרת מידע והכחשות בהקשר של תמיכה במשטרים בדרום אמריקה שביצעו פשעי מלחמה. בין השאר מציינים התחקירים את המקרים הבאים:

  • גואטמלה: אברמס תמך במתן סיוע צבאי למשטרו של נשיא גואטמלה אפראין ריוס מונט ואף ביקש מהקונגרס להסיר את האמברגו שהוטל עליו, כחלק מתמיכת ארצות הברית במשטרים אנטי קומוניסטים. אברמס לא שינה את גישתו גם לאחר שפקידים בשגרירות ארצות הברית בגואטמלה דיווחו על השימוש בנשק במסגרת רצח העם בגואטמלה, כשהוא טוען כי משטר של ריוס מונט פועל להפחתת הרג חפים מפשע.[14].
  • אל סלוודור: גם באל סלוודור תמכה ארצות הברית במשטר האנטי קומוניסטי וסייעה בנשק ויועצים לצבא אל סלוודור במהלך מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה. במהלך תקופה זו בוצעו במדינה פשעי מלחמה כשלפי דו"ח של האו"ם רובם הגדול בוצע על ידי צבא אל סלוודור בעזרת נשק אמריקאי. מעורבות זו עלתה לכותרות כשהתפרסמו הידיעות על הטבח בכפר אל-מוסוטה (אנ') שהתחולל בדצמבר 1981 במהלכו הוערך שהצבא רצח מעל 800 מתושבי כפר אל-מוסוטה וכפרים שכנים. בכירים בממשל רונלד ריגן, כמו אליוט אברמס (בתפקידו כעוזר מזכיר המדינה לזכויות אדם ולעניינים הומניטריים), ואף כלי תקשורת ימניים הכחישו את התרחשות הטבח. אברמס, בראיון ב-1998, התחייס לעניין ואמר "בעוד שהיה חשוב לנו לקדם את מטרת זכויות האדם במרכז אמריקה, היה חשוב יותר למנוע השתלטות קומוניסטית באל סלבדור"[15][16][17].
  • אורוגוואי: ב-1984 אסרה החונטה הצבאית את ווילסון פריירה (אנ'). אברמס תמך בצעד וגיבה את התגובה הפושרת של ממשל רייגן כנגד המאסר[1].
  • ניקרגואה: ארצות הברית תמכה במחתרת קונטראס שפעל נגד השלטון השמאלני של החזית הסנדיניסטית שנתמך על ידי ברית המועצות. תמיכה ארצות הברית התבטאה במימון, אימון וחימוש המחתרת. ב-1982, כשהתברר שהקונטראס משתמש בנשק האמריקאי כדי לפגוע גם באזרחים, הורה הקונגרס האמריקאי לעצור את המימון לארגון אולם התיר מימון ממקורות זרים. היה זה אליוט אברמס שיצא בשליחות ממשל רייגן כדי לגייס תרומות לקונטראס ונפגש לשם כך בלונדון (בתיווכו של אוליבר נורת') עם נציג נסיכות ברוניי שהסכים לתרום 10 מיליון דולר לקונטראס[18].
  • פרשת איראן-קונטראס: פרשה זו היא המשך ניסיונות ארצות הברית לסייע למחתרת הקונטראס בניקרגואה במלחמתה בשלטון של החזית הסנדיניסטית השמאלנית וזאת תוך עקיפת הקונגרס שאסר תמיכה ישירה בה. ב-1985 נרקמה עסקה בין ארצות הברית, ישראל ואיראן לאספקת נשק לאיראן בערוץ שעקף את האיסור שהטיל הקונגרס על מסחר עם איראן. התמורה ששילמה איראן יועדה, בין השאר, לרכישת נשק למחתרת הקונטראס. בשלהי נובמבר 1986 נחשפה הפרשה וועדת החקירה שמינה הסנאט הורתה על העמדתם לדין של 14 בעלי תפקידים שהיו מעורבים בפרשה וביניהם אברמס, שהיה עוזר מזכיר המדינה לענייני מדינות אמריקה. ב-1991 הודה אברמס כי ידע יותר ממה שדווח בעדותו בפני הקונגרס ובעקבות הסדר טיעון הודה בשני סעיפי עבירות של מניעת מידע מהקונגרס[19] ונידון לקנס של 50 דולר, מאסר על תנאי למשך שנתיים ו-100 שעות של עבודות שירות. ב-1992, עם בחירתו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הוענקה לו חנינה. ב-1997 תבעה לשכת עורכי הדין בוושינגטון DC את השעייתו של אברמס מלשכת עורכי הדין לאור שקריו בפני הקונגרס אולם בית המשפט דחה את התביעה לאור החנינה שהוענקה לו[20][21][22][23].
  • פנמה: ב-1981 תפס מנואל נורייגה את השלטון בפנמה בתמיכה שקטה של ארצות הברית. ב-1985 תפסו כוחותיו של נורייגה את סגן שר הבריאות הוגו ספאדאפורה שהתעתד לפרסם מידע על מעורבותו של נורייגה בסחר סמים. ספאדאפורה עונה למוות ודבר מותו הגיע לכותרות העיתונים. הניסיונות של גופים בארצות הברית לחקור את האירוע ולהפעיל לחץ על ממשלת פנמה נחסמו על יד אברמס שטען שפנמה הבטיחה לעזור למחתרת הקונטרס בניקרגואה. גם ב-1989, כשארצות הברית כבר הייתה על סף פלישה לפנמה ניסה אברמס לשמור על שלטונו של נורייגה והציע הקמת ממשלה גולה עבורו[24].
  • ונצואלה: ב-2002 פרסם עיתון הגארדיאן בלונדון מחקר שהצביע על מעורבותו של אברמס בניסיון ההפיכה הכושל שבוצע בוונצואלה כנגד משטרו של הוגו צ'אבס הסוציאליסט[25][24].
  • קולומביה: ב-1986 היה אברמס בין הפקידים שמנעו את כניסתה לארצות הברית של העיתונאית הקולומביאנית פטריסיה לארה בטענה שהיא פעילה במחתרת השמאלנית M-19 שפעלה בקולומביה וכן שהיא משמשת אשת קשר למשטרה החשאית בקובה. הטענות לא הוכחו לאחר שאברמס סירב לחשוף את מקור המידע והוכחשו על ידי ממשלת קולומביה[24].
  • עיראק: תחקיר של עיתון The Intercept טוען שב-2003, זמן קצר לאחר הפלישה לעיראק, תיקל אברמס ניסיון להגיע להסכם עם איראן לאחר שהסתיר מקונדוליזה רייס את מסמכי ההסכם (כשנשאל על כך בהמשך טען שאינו זוכר)[24].
  • טורקיה: בשנות ה-80 דחף אברמס לתמיכת ארצות הברית בשלטון הטורקי האנטי סובייטי על אף ידיעות שסיפקו ארגונים לזכויות אדם על עינויים נרחבים של מתנגדי משטר[1].

מעורבות בישראל וברשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברמס ביקר מספר פעמים בישראל ועמדותיו בנוגע למזרח הקרוב משקפות עמדות ניציות:

  • התנגדות להסכמי אוסלו. הצהיר כי "על ישראל מרחפת סכנת מוות והיא מוקפת באויבים שרוצים בהשמדתה".
  • בנוגע לפלסטינים הצהיר ש"האמת הפשוטה היא שהפלשתינאים והערבים אינם מקבלים עדיין את זכות ישראל להתקיים".
  • התנגד לאהוד ברק ותקף את "מדיניות הוויתורים" שאפיינה, לדעתו, את ממשלתו.
  • בנוגע לירושלים תקף אברמס את ממשל קלינטון על שנמנע מלקיים את החלטת הקונגרס מ-1995 המחייבת את העברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים.
  • תמיכה בהטלת סנקציות על איראן[26]

על פי תחקירים של מגזין הוניטי פייר ושל אתר jacobin.com היה אברמס מעורב באירועים שקרו ברשות הפלסטינית ב-2006. לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות של הרשות הפלסטינית בעזה קידם אברמס (בתפקידו כעוזר מיוחד לנשיא ומנהל בכיר במועצה לביטחון לאומי לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה) מלחמת אזרחים בין הפת"ח לחמאס מתוך רצון להחזיר את הפתח לשלטון. לאחר ניצחון החמאס האשים אברמס את החמאס בביצוע הפיכה[27][1].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענייני ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Democracy How Direct?: Views from the Founding Era and the Polling Era. Rowman & Littlefield Publishers, Inc. 2002. p. 144. ISBN 0-7425-2318-7.
  • Abrams, Elliott; Johnson, James Turner, eds. (ביוני 1998). Close Calls: Intervention, Terrorism, Missile Defense, and "Just War" Today. Ethics and Public Policy Center. pp. 389. ISBN 0-89633-187-3. {{cite book}}: (עזרה)
  • Abrams, Elliott; Kagan, Donald, eds. (באפריל 1998). Honor Among Nations: Intangible Interests and Foreign Policy. Ethics & Public Policy Center. p. 112. ISBN 0-89633-188-1. {{cite book}}: (עזרה)
  • Security and Sacrifice: Isolation, Intervention, and American Foreign Policy. Hudson Institute. בינואר 1995. p. 152. ISBN 1-55813-049-7. {{cite book}}: (עזרה)
  • Shield and Sword: Neutrality and Engagement in American Foreign Policy. The Free Press. 1995. p. 256. ISBN 0-02-900165-X.
  • Undue Process A Story of How Political Differences are Turned into Crimes. Free Press. באוקטובר 1992. p. 320. ISBN 0-02-900167-6. {{cite book}}: (עזרה)

בענייני דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליוט אברמס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 ברנקו מרצ'טיק, The Tragic Life of the War Criminal Elliott Abrams, באתר jacobin.com (פרק 5)
  2. ^ 1 2 נתן גוטמן, בוש האב נתן לו חנינה; בוש הבן נותן לו תפקיד בכיר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2002
  3. ^ הודעה המינוי של הבית הלבן, באתר "הבית הלבן", 28 בינואר 2001
  4. ^ מינוי מעורר מחלוקת, באתר natcath.org, ‏10 באוגוסט 2001
  5. ^ מינויים המעליבים את זכויות האדם, באתר natcath.org, ‏10 באוגוסט 2001
  6. ^ Elliott Abrams: Obama Feeds Israel to the Jackals, באתר ניוזוויק, 30 בדצמבר 2016
  7. ^ מינוי אברמס, באתר הארץ (אנגלית), 26 בינואר 2019
  8. ^ Protesters interrupt Elliott Abrams during Venezuela hearing, באתר thehill.com,‏ 13 בפברואר 2019
  9. ^ The Call to Conscience Committee Takes Aim at Elliott Abrams, באתר nacla.org,‏ 15 באפריל 2019
  10. ^ פיטר מקלרן, מכתבו של פרופ' פיטר מקלרן מאוניברסיטת קלגרי לאברמס, באתר prism.ucalgary.ca,‏ 27 בספטמבר 2019
  11. ^ Ilhan Omar Clashed With Venezuela Envoy Elliott Abrams Over Washington's Role in Latin America. Here's the History Behind Her Claims, באתר טיים, 14 בפברואר 2019
  12. ^ U.S. sanctions target food subsidy scam in Venezuela, charges businessman, באתר רויטרס, 25 ביולי 2019
  13. ^ במיוחד מצד הארגונים משמר זכויות האדם ואמנסטי
  14. ^ Trial on Guatemalan Civil War Carnage Leaves Out U.S. Role, באתר ניו יורק טיימס, 16 במאי 2013
  15. ^ How US actions helped hide Salvador human rights abuses, באתר ניו יורק טיימס, 21 במרץ 1993
  16. ^ Confirmed: Elliott Abrams’s Defense of Mass Murder Was Based on Lies, באתר thenation.com‏ 30 בינואר 2020
  17. ^ EL SALVADOR ACCOUNTABILITY AND HUMAN RIGHTS: THE REPORT OF THE UNITED NATIONS COMMISSION ON THE TRUTH FOR EL SALVADOR, באתר hrw.org‏ 10 באוגוסט 1993
  18. ^ Background on United States Funding of the Contras, באתר oig.justice.gov.
  19. ^ העבירות בהן הודה היו קלות ביחס לאישומים המקוריים החמורים שכללו עדות שקר
  20. ^ נתן גוטמן, בוש האב נתן לו חנינה; בוש הבן נותן לו תפקיד בכיר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2002
  21. ^ Summary of Prosecutions, באתר irp.fas.org
  22. ^ הדיון באשמתו של אליוט אברמס, באתר caselaw.findlaw.com,‏ 5 בפברואר 1997
  23. ^ Elliott Abrams dmits his guilt on 2 counts in Contra cover-up, באתר ניו יורק טיימס,‏ 8 באוקטובר 1991
  24. ^ 1 2 3 4 ג'ון שוורץ, ELLIOTT ABRAMS, TRUMP’S PICK TO BRING “DEMOCRACY” TO VENEZUELA, HAS SPENT HIS LIFE CRUSHING DEMOCRACY, באתר theintercept.com,‏ 30 בינואר 2019
  25. ^ Venezuela coup linked to Bush team, באתר הגארדיאן, 21 באפריל 2002
  26. ^ ברק רביד‏, טראמפ מקדם עם ישראל שטף סנקציות על איראן כדי למנוע מביידן לשוב להסכם הגרעין, באתר וואלה!‏, 8 בנובמבר 2020
  27. ^ https://www.vanityfair.com/news/2008/04/gaza200804 THE GAZA BOMBSHELL], באתר וניטי פייר, אפריל 2008
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליוט_אברמס&oldid=38372580"