אנפילקסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פריחה על גבו של אדם עם אנפילקסיס.

אנפילקסיס (אנגלית: Anaphylaxis) היא תגובה אלרגית לא תקינה ומהירה של מערכת החיסון לאלרגן מסוים, בה משתחרר היסטמין מן הרקמות וגורם לתסמינים מקומיים או מפושטים. מקור השם ביוונית: משמעות המילית -ἀνά (אנא-) היא "נגד" ומשמעות המלה φύλαξις (פילקסיס) היא "הגנה".

עיכול, שאיפה, מגע עור או הזרקת כמויות קטנות של חומרים אלרגניים עלולים לגרום לתגובה אנפילקטית. ללא טיפול, יגרום לרוב הסוג החמור ביותר של אנפילקסיס - הלם אנפילקטי (Anaphylactic shock), למוות. ההערכה היא כי בארצות הברית ישנם כ–100 מקרי תמותה לשנה על רקע תגובתיוּת-יתר של מערכת החיסון.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמיני האנפילקסיס יכולים לכלול קשיי נשימה, לחץ דם נמוך, עלפון, סרפדת, הופעת בצקת בצוואר ובפנים, פריחה וגירוד. אלה מיוחסים לפעילות של נוגדנים מסוג IgE וחומרים אנפילוטוקסיניים אחרים אשר פועלים לשחרור היסטמין וחומרים נוספים מתאי הפיטום. שחרור היסטמין גורם, בין השאר, להרחבה של כלי הדם וסגירת דרכי הנשימה עקב בצקת מקומית.

באופן כללי, התגובה מתרחשת לרוב תוך שניות עד דקות. הביטוי כולל חסימה של דרכי האוויר, המתוארת כגוש בגרון, צרידות וסטרידור, תחושה של לחץ בגרון או צפצופים. מבחינה עורית יש הסמקה, תחושה של חום, אנגיואדמה עורית. אנגיואדמה יכולה להיות גם בתיבת הקול או באפיגלוטיס ולהביא לחסימה העלולה להביא למוות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים הבאים עשויים לגרום לאנפילקסיס:

טיפול מיידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלם אנפילקטי הוא מצב חירום רפואי חמור בשל המהירות שבה נחסמות דרכי הנשימה - דקות מתחילת ההלם. יש להזעיק עזרה במהירות האפשרית. הנשמה מפה לפה לרוב אינה עוזרת במקרה זה, אך יש לנסותה בכל זאת. חולה שאובחן אצלו אנפילקסיס בעבר עשוי לשאת מכשיר מיוחד (Epi-pen) שיאפשר הזרקה מיידית של אפינפרין (אדרנלין). הזרקה חוזרת מסוכנת רק כאשר המרווחים בין ההזרקות קצרים מאוד. על אף העלייה בקצב הלב, אם הזרקת אפינפרין מונעת את חסימת קנה הנשימה היא עשויה להציל חיים.

במקרים של ירידת לחץ דם יש לתת תרופות ואזופרסוריות המעלות את לחץ הדם (דופמין למשל). במקרה של היפוקסיה (תת חמצן בדם) יש לתת חמצן ומידת הצורך לבצע אינטובציה.

מבחינת טיפול מניעתי- יש לשאת מזרק אפינפרין כאמור וצמיד המעיד על רגישות. במידה והאנפילקסיס התרחש על רקע של מתן תרופות (כגון פניצילין) יש להיזהר מתגובה קרוס-ראקטיבית (למשל, מתן צפלוספורין).

טיפול רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול פאראמדיק במקרה של אנפילקסיס יכלול הזרקת אפינפרין, מתן חמצן, פתיחת וריד ומתן עירוי נוזלים ובמידת הצורך צנרור קנה הנשימה תוך כדי העברה לטיפול בבית חולים. הטיפול הקליני על ידי רופא ובבית חולים מנסה לטפל בתגובת רגישות-היתר של התאים במקביל לטיפול בתסמינים. אנטיהיסטמינים (אשר מעכבים רצפטורים של היסטמין בגוף) ניתנים, אך לרוב אין די בהם ויש צורך בקורטיקוסטרואידים. לחץ הדם הנמוך מטופל על ידי מתן נוזל לווריד ותרופות מתאימות. ייתכן צורך בהנשמה מכנית.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.