אנריקו מסיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנריקו מסיאס לאחר ההופעה בהיכל התרבות בתל אביב 13.5.2011

אנריקו מסיאסצרפתית: Enrico Macias; נולד ב־11 בדצמבר 1938), זמר צרפתי ממוצא יהודי-אלג'יראי שזכה לפרסום עולמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיאס נולד בעיר קונסטנטין באלג'יריה תחת השם גסטון גרנאסיה למשפחה יהודית-ספרדית. אביו היה כנר בתזמורת של שיח' רימונד, וגסטון הלך בעקבותיו והיה לגיטריסט. את הנגינה בגיטרה למד מחברים צוענים שהדביקו לו את הכינוי "אנריקו", שלימים הפך לחלק משם הבמה שלו. כשבגר עסק בפיקוח הוראה, ובמקביל ניגן בגיטרה כתחביב, בין היתר בתזמורת של שיח' רימונד בה ניגן גם אביו. כשהחלה מלחמת הגרילה של מחתרת ה-FLN האלג'יראית לעצמאות מהקולוניאליזם הצרפתי, חש שחייו בסכנה. הסכנה קיבלה עבורו משמעות מוחשית במיוחד ב-1956, עם הירצחו של שייח' רימונד בידי מוסלמים. ב-1961 הצטרף, יחד עם אשתו סוזי (בתו של רימונד), לרבבות צרפתים ויהודים שעזבו בשברון לב את אלג'יריה לחיים חדשים בצרפת. לימים כתב את השיר "Adieu mon pays" ("להתראות, מולדתי") שהפך לסמל עבור הצרפתים הגולים.

בפריז החל בקריירה מוזיקלית, ותוך התאמת הרפרטואר שלו לטעם הצרפתי יצר בתוכן אישי שהתבסס על ניסיונו וגעגועיו למולדתו. בשנת 1962 קיבל חשיפה טלוויזיונית ראשונה, שבישרה את תחילת תהילתו. תחת השם אנריקו מסיאס החל בסיבובי הופעות וזכה להצלחה אדירה, תחילה בצרפת ובהמשך ברחבי העולם. הופעותיו מילאו אולמות, מה"אולימפיה" בפריז, דרך אצטדיון "דינמו" במוסקבה, "קרנגי הול" בניו יורק ו"אלברט הול" בלונדון, ועד יפן, קנדה, ספרד, איטליה, ישראל וטורקיה.

בשנת 1978 הזמין אותו נשיא מצרים אנואר סאדאת לשיר בפני קהל של 20,000 איש לרגלי הפירמידות. הוא שר ונשא מסר של שלום, בתקופה בה התנהל המשא ומתן לשלום בין מצרים וישראל. בשנת 1981 הכתיר אותו מזכ"ל האו"ם קורט ולדהיים בתואר "זמר השלום", לאחר שתרם ליוניצ"ף את תמלוגי שירו "Malheur à celui qui blesse un enfant" ("גנאי לפוצע ילד"). באותה שנה חיבר את השיר "Un berger vient de tomber" ("רועה נפל") לזכרו של אנואר סאדאת שנרצח. ב-1985 העניק לו ראש ממשלת צרפת לורן פביוס את "אות לגיון הכבוד", וב-1997 היה מועמד לתואר "שגריר עולמי למען שלום והגנת ילדים" מטעם מזכ"ל האו"ם קופי אנאן. במקביל, המשיך לאורך כל התקופה בסיבובי הופעות ברחבי העולם והוציא עשרות אלבומים. לצד תמיכתו בשלום ובשמאל, מסיאס הוא תומך מובהק של ישראל ושל צה"ל ובשנת 2006 אף קיבל משר הביטחון שאול מופז ומשמעון פרס עיטור מיוחד על תמיכתו בחיילי צה"ל.

בצד הצלחתו הבינלאומית כנושא מסר אוניברסלי של שלום ואחווה בין העמים, מסיאס מוכר בצרפת בעיקר כקולם ונציג תרבותם של ה"פייה-נואר" (pied-noir) – יוצאי הקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה. למרות שיצירתו של מסיאס רווייה באהבה ובגעגועים למולדתו אלג'יריה, הוא נחשב בה אורח בלתי רצוי בשל תמיכתו הבלתי-מסויגת בישראל, ובהזדמנויות אחדות נמנעו ביקורים שלו במדינה.

הוא הודיע ב-2007 על תמיכתו בנשיא צרפת ניקולא סרקוזי.

בדצמבר 2008 נפטרה רעיתו סוזי.

במוזיקה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 הקליט עם הזמרת אילנית את השיר "הישארי נאמנה לאהבה". הלחן של השיר "מרלן" של זוהר ארגוב (מילים של עוזי חיטמן) לקוח משירו של מסיאס "Le violon de mon père" (כינורו של אבי).
להקת טיפקס מחשיבה את מסיאס כאחד ממקורות ההשראה שלה וכמחווה מוזכר מסיאס בשיר שיר התקווה של מסייה רונסיה.

גם השיר "זינגרלה" בתרגומה של שרית בר-נס ובביצוע להקת הפסגות/עמוס ברזל הוא שיר שלו במקור, בשם זהה - "Zingarella".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]