ארגון מדינות אמריקה
| ארגון מדינות אמריקה | |||||
|
|||||
| מטה הארגון | וושינגטון | ||||
| שפה רשמית | אנגלית, צרפתית, פורטוגזית וספרדית | ||||
| מדינות חברות | 35 מדינות חברות | ||||
| המזכיר הכללי | חוסה מיגל אינסולסה | ||||
| הקמה | 30 באפריל 1948 |
||||
| אתר אינטרנט | [1] | ||||
ארגון מדינות אמריקה (Organization of American States) הוא ארגון בינלאומי אזורי, שמטהו בוושינגטון, ארצות הברית ומאגד 35 מדינות עצמאיות ביבשת אמריקה.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
הרעיון של איחוד שני חצאי יבשת אמריקה הועלה לראשונה וקודם על ידי סימון בוליבר, שב-1826 הציע בקונגרס פנמה, ליצור ליגה של הרפובליקות האמריקאיות, עם צבא משותף, הסכם הגנה הדדי ואסיפה פרלמנטרית כללית. בפגישה זו השתתפו נציגי רפובליקת קולומביה הגדולה (הכולל בימינו את קולומביה, אקוודור, פנמה וונצואלה), פרו, הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה, מקסיקו, ותחת הכותרת המפוארת "אמנת האיחוד, הליגה והקונפדרציה הנצחית" אושרה בסופו של דבר רק על ידי רפובליקת קולומביה הגדולה. חלומו של בוליבר התנפץ עד מהרה עם פרוץ מלחמת האזרחים בקולומביה, התפוררות מרכז אמריקה ועליית הלאומנות הפטריוטית ברפובליקות העצמאיות החדשות של אמריקה. חלומו של בוליבר בדבר אמריקה מאוחדת נועד לאחד את מדינות אמריקה הלטינית נגד השתלטות אימפריאליסטית מצד כוחות חיצוניים.
שיתוף הפעולה האזורי נידון שוב בשנים 1889-1890, בכנס הבינלאומי הראשון של מדינות אמריקה. בוושינגטון התכנסו, 18 מדינות שהחליטו לייסד איגוד בינלאומי של רפובליקות אמריקה, הצעה שהוגשה על ידי מזכירות לשכת המסחר של הרפובליקות האמריקאיות (שמה הפך ל"לשכת המסחר הבינלאומית" בכנס הבינלאומי השני בשנים 1901-1902). שני גופים אלה, ייצגו את נקודת ההתחלה שהביאה להקמת האסיפה הכללית של ארגון מדינות אמריקה, שנים לאחר מכן.
בכנס הבינלאומי הרביעי של מדינות אמריקה (שנערך בבואנוס איירס, ב-1910), שמו של הארגון שונה ל"ברית הרפובליקות של אמריקה" והלשכה הפכה ל"האיחוד הפאן אמריקאי". כשבניין האיחוד נבנה בשנת 1910, בשדרות החוקה, מערב, בוושינגטון, ארצות הברית.
באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20, נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ארגן כנס בין-אמריקאי בבואנוס איירס. אחד הנושאים בכנס היה "חבר הלאומים של אמריקה" (רשמית, האיחוד הפאן-אמריקאי), רעיון שהציעו קולומביה, גוואטמלה, והרפובליקה הדומיניקנית. בכנס הבין אמריקאי נידון המשך השמירה על השלום, ו-21 מדינות התחייבו להישאר נייטרליות במקרה של סתירה בין כל החברים בארגון. מלחמת העולם השנייה שכנעה את ממשלות אמריקה כי פעולה חד צדדית לא תוכל להבטיח את שלמותה הטריטוריאלית של ארצות הברית במקרה של תוקפנות וכדי לעמוד באתגרים של הסכסוך הגלובלי בעולם שאחרי המלחמה, על מנת להתמודד בסכסוכים שעלולים לפרוץ עקב המלחמה הקרה, אומצה מערכת הביטחון הקולקטיבי, חוזה בין-אמריקני לסיוע הדדי (אמנת ריו) שנחתם בשנת 1947 בריו דה ז'ניירו.
בכנס הבינלאומי התשיעי של מדינות אמריקה שנערך בבוגוטה בין מרץ למאי 1948, ובראשם מזכיר המדינה של ארצות הברית, ג'ורג' מרשל שהפציר בחברי הארגון להילחם בקומוניזם באמריקה. הכנס הביא להקמת ארגון מדינות אמריקה כפי שהוא מוכר כיום, באמצעות חתימה של 21 ממדינות אמריקה על אמנת ארגון מדינות אמריקה ב-30 באפריל 1948 (למעשה הוא נכנס לתוקפו בדצמבר 1951). באותו כנס גם אומצה ההצהרה האמריקנית בדבר זכויות האדם וחובותיו.
המעבר מהאיחוד הפאן-אמריקאי לארגון מדינות אמריקה היה חלק. מזכ"ל הארגון לשעבר, אלברטו לראס קמארגו, הפך למזכיר הראשון של האסיפה הכללית. המזכיר הכללי הנוכחי הוא שר החוץ הצ'יליאני לשעבר, חוסה מיגל אינסולסה.
בפברואר 2010 נוסדה הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות אשר כוללת בתוכה את כל המדינות החברות בארגון מדינות אמריקה מלבד ארצות הברית וקנדה ומטרתה היא להוות בלוק חוסם למדיניותן שתי מדינות אלו.
פעולות משמעותיות [עריכה]
- 1959: הקמת הוועדה הבין-אמריקאית לזכויות אדם
- 1962: סילוק קובה מהארגון
- 1969: חתימת האמנה האמריקאית בדבר זכויות האדם (נכנסה לתוקף ב-1978)
- 1970: הקמת האסיפה הכללית של ארגון מדינות אמריקה כגוף שלטוני גבוה
- 1979: הקמת בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם
- 1994: פסגת האמריקות הראשונה (שהתקיימה במיאמי) ובה נידונה הקמת אזור סחר חופשי של האמריקות, עד 2005
- 2001: אימוץ האמנה הדמוקרטית של ארגון מדינות אמריקה
- 2009: החזרתה של קובה לארגון[1]; סילוק הונדורס מהארגון עקב הפיכה שהביאה לסילוקו של מנואל סלאיה מהשלטון
- 2011: החזרת הונדורס לארגון עם שובו של סלאיה לנשיאות
יעדים ומטרות [עריכה]
על פי סעיף 1 של אמנת ארגון מדינות אמריקה, המטרה של המדינות החברות ביצירת הארגון היא "כדי לסייע בהשגת שלום וצדק, וקידום שיתוף הפעולה בין המדינות, כדי להגן על ריבונותן, שלמותן הטריטוריאלית, ועצמאותן." סעיף 2 מגדיר שמונה מטרות חיוניות:
- חיזוק את השלום והביטחון של יבשת אמריקה;
- קידום וביסוס הדמוקרטיה;
- מניעת גורמים אפשריים העלולים להקשות על הבטחת יישוב מחלוקות שעלולות להתעורר בין המדינות החברות;
- סיפוק פעולה משותפת מצד כל המדינות במקרה של תוקפנות;
- חיפוש הפתרון לבעיות פוליטיות, משפטיות וכלכליות שעלולות להתעורר בין המדינות החברות;
- קידום - תוך שיתוף פעולה - פיתוח כלכלי, חברתי ותרבותי;
- מיגור העוני הקיצוני, אשר מהווה מכשול להתפתחות דמוקרטית מלאה של עמי היבשת;
- השגת מגבלות אפקטיביות על נשק קונבנציונאלי כדי לאפשר את הקדשת הכמות הגדולה ביותר של המשאבים למען פיתוח כלכלי וחברתי של המדינות החברות.
במהלך שנת 1990, עם תום המלחמה הקרה, אמריקה הלטינית נטתה לכיוון הדמוקרטיה, כשיותר ויותר מדינות נפרדו מן השלטון הטוטאליטרי. התפשטות הגלובליזציה, חייבה את ארגון מדינות אמריקה להתאים את עצמו מחדש לתנאים שנוצרו והוגדרו סדרי עדיפויות חדשים.
סעיף 19 של אמנת הארגון אוסר על כל מדינה מלהתערב בענייניה הפנימיים או החיצוניים של מדינה חברה אחרת. סעיף 21 אוסר על כל מדינה להכריז על כיבוש צבאי, אפילו זמנת, של שטח מדינה שכנה.
קיימת תפיסה כי הגדלת הארגון אינו עומד בראש סדר העדיפויות של הארגון, מאחר שסעיף 19 אוסר על התערבות המדינות החברות, אך אינו אוסר על התערבות המדינות החברות עם מדינות שאינן חברות ולכן הועלתה ביקורת נוקבת רבה כנגד ארצות הברית שכוחותיה פעלו במדינות שלא היו חברות בארגון. משום כך, כמה מדינות בדרום אמריקה כמו ונצואלה, בוליביה, ואקוודור יצרו ביחד גוף חדש - הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות, שייצג את מדינות דרום אמריקה בצורה שוויונית יותר ושמקום מושבו לא יהיה בוושינגטון ולא יהיו חברות בו חברה בו ארצות הברית וקנדה.
מדינות חברות [עריכה]
ירוק בהיר: מדינות משקיפות
|
מודגש: מדינות מייסדות
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ארגון מדינות אמריקה: מסכימים לקבל את קובה
- ^ בהחלטה משותפת של מדינות ארגון אמריקה, הוחלט לסלק את הונדורס מהארגון ב-2009 עקב ההפיכה הצבאית נגד הנשיא מנואל סלאיה. רק שנתיים לאחר מכן, כשהותר לסלאיה לשוב לשלטון הוחזרה המדינה למושבה באסיפה הכללית של ארגון מדינות אמריקה ב-2011.
- ^ סולקה ב-1962, עקב עליית פידל קסטרו לשלטון, הוחלט להחזירה ב-2009.
