אריק גיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תבליט שנעשה על ידי גיל ב-1928
תבליט יוסף המשביר מעל הכניסה לבנק ברקליס (כיום-מרכנתיל) ברח' אלנבי בתל אביב. מיוחס לאריק גיל

ארתור אֶריק רוטון גילאנגלית: ‏Arthur Eric Rowton Gill;‏ 22 בפברואר 1882 - 17 בנובמבר 1940) היה פסל, מגלף באבן, טיפוגרף, קליגרף ודפס בריטי. היה מקושר בתנועת ארטס אנד קרפטס. נראה, כי אלמנטים שונים בחייו של גיל, היו מנוגדים. מחד, גיל היה בעל השקפות דתיות קתוליות עמוקות ומאידך גיסא אמנותו התאפיינה במוטיבים אירוטיים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק גיל נולד בברייטון (סאסקס) וב-1897 עברה המשפחה להתגורר בצ'יצ'סטר. אביו היה כומר, אימו הייתה זמרת מקצועית. אריק היה הילד השני והבן הבכור מבין שלושה עשר ילדים. אריק גיל למד בבית הספר לטכנולוגיה ולאומנות המקומי. בשנת 1900 עבר ללונדון, לשם הכשרה כאדריכל, במשרדו של ו"ד קרואה (W.D. Caroë), שהתמחה באדריכלות כנסייתית. מאחר שלא היה מרוצה מתקופת הכשרתו, למד בערבים גם סיתות ובנייה באבן בבית הספר הטכני וסטמינסטר, וקליגרפיה בבית הספר המרכזי של Arts and Crafts, שבו הטיפוגרף אדוארד ג'והנסטון היה הדמות בעלת השפעה. בשנת 1903 זנח את פעילותו האדריכלית והתרכז בעבודות קליגרפיה, סיתות אותיות על לוחות זיכרון ומצבות, וסיתות מונומנטים.

בשנת 1904 הוא נשא לאישה את אתל הסטר מור, ובשנת 1907 עברה המשפחה לבית כפרי בכפר דיצ'לינג (סאסקס), שהפך אחר כך למרכז לקומונה של אומנים שפעלה תחת השפעתו. כאן התחיל לגלף באבן. במשך חייו העתיקה המשפחה את מגוריה מספר פעמים וחלק מן האומנים הלכו בעקבותיו, ושניהם מהם נישאו לבנותיו. בשנת 1913 עזב את הכנסייה של אנגליה, הפרוטסטנטית לטובת הקתוליות.

מבין עבודותיו באבן ראוי לציין את ארבעה-עשר תבליטים המתארים את תחנות הויה דולורוזה של ישוע בירושלים בדרכו לצליבה, עבור קתדרלת וסטמינסטר (1918), עבודה שבגינה גם שוחרר משירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. יחד עם יעקב אפשטיין, הנרי מור ואחרים, עיטרו בתבליטי אבן את בית מנהלת התעבורה (רחוב ברודוויי 55 בלונדון). את הפסל פרוספרו ואריאל (1932) שנוצר עבור הBBC הוא בית השידור המרכזי בלונדון. הוא עיצב את סדרת הבולים עם דיוקנו של המלך ג'ורג' השישי (1937). בשנת 1938 עיצב עבור ארמון האומות בז'נבה תבליטים המתארים את בריאת האדם, שהייתה ליצירתו הגדולה ביותר.

יצירתו היא רבה גם בתחום חיתוכי עץ והדפסים אחרים. קבוצה גדולה בתחום זה הן יצירות גרפיות בעלות תוכן ארוטי.

גיל היה איש בעל אמונה נוצרית קתולית עמוקה. יחד עם זאת הוא ניהל אורח חיים שבוודאי שלא היה שגרתי ודתי. ביומניו האישיים הוא תיאר את יחסיו המיניים בפירוט רב (למשל, ביומנים שכתב בעת נסיעותיו לארץ ישראל, ב-1934 וב-1937, יש מידע, בחלקו במרומז, על האנשים שעמם קיים יחסי מין, מצבו הגופני בכל מקרה, משך הזמן שהדבר נמשך, וכיוצא בזה פרטים) . לפי רישומיו הוא לא חסך את תאבונו המיני המגוון מילדיו, מאחותו, ואפילו מכלבו. הפן הזה של חייו הושתק שנים רבות (יומן המסע שלו לארץ-ישראל ב-1934, שהתפרסם, מצונזר מכל אלה), עד לצאת הביוגרפיה שלו ב-1989 בידי פיונה מק-קארתי.

אריק גיל זכה בעיטור העיצוב המלכותי הבריטי הגבוה ביותר (Royal designer for Industry) מטעם החברה המלכותית לאומנויות (1936).

אריק גיל פרסם ספרים ומאמרים רבים, בעיקר בעניין הזיקה שבין אומנות ודת. נפטר מסרטן ריאות. נקבר בחצר הכנסייה בספין (Speen) תחת מצבה שהוא עצמו עיצב וסיתת: Pray for Me / Eric Gill / Stone Carver 1882-1940

ביקורו בארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התקופה הרומית" (1934) מתוך "עשרת השבטים" תבליט דקורטיבי מאת אריק גיל, מוזיאון רוקפלר

בשנת 1934 ביקר גיל בארץ ישראל המנדטורית בהזמנתו של האדריכל הבריטי אוסטן סיינט בארב הריסון, שהיה עסוק בפיקוח על בניית המוזיאון הארכאולוגי של ארץ-ישראל (הידוע יותר בשמו הבלתי רשמי מוזיאון רוקפלר) בירושלים. גיל הכין עבור המוזיאון אחד עשר תבליטים שגילף באבן באתר עצמו. תבליט בעל מתאר חצי עגול נקבע מעל הפתח העיקרי לבניין, ובו נראות הנפשות של אסיה ואפריקה משני צידי עץ, רמז למקומה הגאוגרפי המיוחד של ארץ ישראל כמקום מפגש תרבויות. בחצר המוזיאון, משני עברי בריכת המים המרכזית, גילף גיל עשרה תבליטים, חמישה מכל צד. אלה מתארים את התרבויות השונות שהתקיימו והשפיעו אל הארץ. אחרי התבליט בו נראה אדם מאלם אלומות, המתאר את התרבות הכנענית, מוקצים תבליטים לתיאור מצרים הפרעונית, לפניקים, לבני ישראל (משה מחזיק את לוחות הברית), למסופוטמיה (אשור, בבל, פרס), ליוונים, לרומאים, לביזנטים, למוסלמים (מוחמד על סוסו המופלא) ולצלבנים. כן עיצב באבן ראש ששימש קצה למזרקה בבריכה. אין בנמצא מידע ארכיוני שיסביר מי הציע את הנושאים לגילוף.

גיל שהה בארץ-ישראל גם בשנת 1937. קיים תבליט מעל שער הכניסה לסניף בנק ברקליס ברחוב אלנבי בתל אביב, הידוע כ"יוסף המשביר" (בראשית מא 41, 49-46). למען הדיוק יאמר שהזיקה בין התבליט לגיל עדיין מחכה לאישוש מן הכתובים. בביקור זה גם סיתת את התבליט על בניין בית החולים המנדטורי בחיפה (לימים רמב"ם) על פי הזמנתו של אריך מנדלסון.

טיפוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלף בית שהוצע על ידי גיל

גיל יצר גופנים אחדים לכתב הלטיני, שמהם זכו אחדים לפופולאריות ושימוש רב. הגופן הידוע ביותר שלו הוא Gill Sans (כלומר גופן חסר תגים, ומכאן שמו Sans - קיצור של sans serif), הוא גם הגופן הלטיני היחיד הנושא את שמו. נעשה בו שימוש בחברת הרכבות הבריטית. מאוחר יותר עשה בגופן זה שימוש גם הבי.בי.סי. בגרפיקה לתוכניות הטלוויזיה שלו. מבין כתריסר גופנים ראוי להזכיר את פרפטואה, המבוססת על אותיות לטיניות קדומות, יואנה ויוביליי (Perpetua, Joanna, Jubilee).

לאריק גיל גם פרק בטיפוגרפיה עברית, אף שלא ידע צורת אות עברית כלל. בשהותו הראשונה במזרח (1934), כדי לעטר את מוזיאון רוקפלר, חרת על קירות המוזיאון כתובות הכוונה בשלוש שפות: אנגלית, עברית וערבית. לחלק מן האותיות צורה מעט מוזרה (בעיקר אל"ף, טי"ת, למ"ד, עי"ן). הארכאולוג רוני רייך הצביע על כך שאותיות אלה הועתקו מן הכתובת העברית הקדומה הידועה בשם "ציון עוזיה מלך יהודה" שהתגלתה זמן קצר קודם לכן. גיל גם יצר גופן לאות עברית לדפוס (Gill Hebrew) שנוצקה בחברת מונוטייפ הבריטית. זהו גופן מוזר למדי שכמעט ואין עושים בו כיום שימוש.

מרבית החומר הארכיוני מעזבונו של אריק גיל מצוי בספריית קלארק, המסונפת לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. William Andrews Clark Memorial Library at UCLA.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוני רייך ואיילה זוסמן, על אותיות עבריות שעיצב אריק גיל, קתדרה 95 (תש"ס), עמ' 172-177.

Eric Gill, Autobiography: Quod Ore Sumpsimus, Jonathan Cape, 1940 (Published posthumously*). Christianity and Art, 1927.

alcolm Yorke, Eric Gill – Man of flesh and Spirit. London, Constable 1981*.

Fiona MacCarthy, Eric Gill, Faber & Faber, 1989.*

R. Reich and A. Sussmann, The Hebrew Episode in the Typography of Eric Gill, in: Gutenberg* Jahrbuch, 1992, pp. 305-308.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]