חיים לאחר המוות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים לאחר המוות הוא מונח כללי המתייחס להמשכיות או קיום, בדרך-כלל באופן רוחני, מעבר לעולם הקיים והמוכר, או לאחר המוות. בדרך כלל מדובר על השארות הנפש, אך בתרבויות קדומות מדובר לעתים גם קיום גופני לאחר המוות.
העיסוק בנושא הוא בעיקר בתחום הדת והמיסטיקה. המדע המודרני אינו מכיר עדויות המרמזות לקיום חיים לאחר המוות, למעט עדויות הקשורות בחוויות של אנשים שעברו מוות קליני המדווחים על חוויית סף מוות.
תוכן עניינים |
[עריכה] התפיסה בתרבויות קדומות
האמונה בחיים שלאחר המוות קדמונית ומשותפת לרוב התרבויות הקדומות. הראשונים ככל הנראה שדגלו באמונה זו היו המצרים הקדמונים שנמצאו אצלם ממצאים ארכאולוגים הקדומים ביותר, המורים על כך שהאמינו בתפיסה זו. החניטה היוותה ישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פני השמש.
[עריכה] חיים לאחר המוות והדת
[עריכה] תגמול נצחי
מספר דתות ובהן היהדות, האיסלם, והנצרות, ואף הדת המצרית העתיקה, מחזיקות באמונה כי רוח האדם נצחית ואחרי המוות כל אדם מתוגמל לפי מעשיו. לפי האמונה רוח האדם, או "הנפש", ממשיכה אחרי המוות. קימות דתות המניחות, באופן ראייה דיכוטומי, המשך ה"מסע" למקום שכולו טוב - גן העדן, או למקום שכולו עונש מתמשך - הגיהנום. תפיסה זו מעודדת את המאמינים בה לדבוק במעשים הראויים ולהתרחק מן המגונים וזאת על מנת להגיע, בהגיע זמנם, אל גן העדן ולא אל הגיהנום, תפיסה זו תורמת גם בהתמודדות מאמיניה עם מות הקרובים להם בכך שהם מאמינים שהם נמצאים בעולם שכולו טוב. אצל אפלטון מובעת דיעה זו, למשל, בדיאלוג גורגיאס
| כל אדם שסיים חייו בצדק ובחסידות עובר אחרי מותו אל אי השלווים ושוכן באושר שלם ...ומי (שסיים חייו) בעוול וברשע הולך לכלא השילום והדין הנקרא טארטרוס | ||
| -- תרגום יוסף ליבס | ||
[עריכה] גלגול נשמות
-
ערך מורחב – גלגול נשמות
אמונה אחרת, המוחזקת על ידי דתות כגון בודהיזם, הינדואיזם ודרוזים היא גלגול נשמות. בבודהיזם, למשל, מהווים החיים שלאחר המוות חלק אינטגרלי של מצבי הקיום של האדם. האמונה הבודהיסטית מניחה כי לא הכול מוגבל לחיינו הנוכחיים: האדם (או נפש האדם) ידע מצבי קיום אחרים לפני שנולד, ויכיר עוד אחרים אחרי סיום חייו הנוכחיים. אמונה זאת מניחה קיומו של רצף, זרם של תודעה, הנמשך לנצח.
לפי האמונה הנשמה יכולה לעבור לבן אדם אחר, לחיה, או אפילו ליצור רוחני כלשהו. חשוב לציין שלפי ההינדואיזם והבודהיזם גם החיים הנוכחים שלנו הם תוצאה של חיים קודמים.
[עריכה] ביהדות
[עריכה] תקופת התנ"ך
רעיון החיים שלאחר המוות קיים בתנ"ך, דוגמה מפורסמת לכך היא פגישתו של שאול המלך עם שמואל הנביא שכבר מת בתיווכה של המעלה באוב. שמואל כעס על מעשה זה במילים "למה הרגזתני להעלות אותי?", שאול הצטדק כי מצבו המדיני והביטחוני קשה מאוד. בתום השיחה מבטיח שמואל לשאול כי הוא ימות למחרת והוא יהיה במחיצתו של שמואל במילים האלו:"ומחר אתה ובניך עמי". עם זאת אין כל תאור של החיים שלאחר המוות או הבטחה לחיי עולם הבא במקרא. חוקרי ספר קהלת מתקשים להבין מהי דעת מחברו בנושא. מחד הוא אומר:
| כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ | ||
| -- קהלת פרק ט' פסוקים ה-ו | ||
, מאידך הוא אומר:
| וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה | ||
| -- י"ב פסוק ז' | ||
. נראה כי דעתו שאמנם ישנו עולם הבא ("והרוח תשוב אל האלהים" ולא לעפר) מאידך אין למתים את הזכויות הניתנות לאנשים החיים בעולם הזה.
יש לציין כי על אף שהאמונה חיים לאחר המוות מובאת במקורות העתיקים של היהדות, הרי שההתקדמות הרוחנית של האדם איננה קיימת בעולם הבא אלא דווקא בעולם הזה, בבחינת "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". כמו שנאמר:
| לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ-יָהּ; וְלֹא, כָּל יֹרְדֵי דוּמָה | ||
| -- תהילים קט"ו פסוק י"ז | ||
דוגמה נוספת:
| אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן, וְדַעַת וְחָכְמָה, בִּשְׁאוֹל, אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה | ||
| -- קהלת ט' פסוק י' | ||
ודעה דומה מביע ישעיהו
| כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי-בוֹר, אֶל-אֲמִתֶּךָ | ||
| -- ישעיהו ל"ח י"ח | ||
[עריכה] יוסף בן מתתיהו
יוסף בן מתיתיהו מתאר את אמונת העולם הבא אצל האיסיים כאמונה שאיננה כורכת איתה את תחיית המתים (תחיית הגופות)
| מושרשת אצלם הדעה שרק הגוף כלה... אבל הנפשות חיות לעולם וקיימות לעד... מיד כשהן משתחררות מכבלי הבשר, הן שמחות ועולות מעלה מעלה כאילו נעשו בנות חורין משעבוד ארוך. דעתם דומה לזו של בני יון כי מעון יש מעבר לאוקיינוס שהוא מזומן לנפשות נעלות | ||
| -- מלחמת היהודים | ||
הפרושים, לפי אותו מקור, מאמינים בנוסף לכך בחזרת הנשמות אל תוך הגופות וביחס לצדוקים, כהני המקדש, הוא מעיד
| ובענין קיום הנפש אחר המוות, עונש ושכר בעולם התחתון, אין להם עניין בכל אלה הדברים | ||
| -- שם | ||
[עריכה] תפיסת חז"ל
חז"ל התייחסו לחיים בזמן הווה כאל תחנה זמנית בלבד, בדרך לעולם הבא; תחנה זמנית שיש למצותה באופן הראוי, על ידי קיום המצוות והליכה בדרכי האל. מעידה על כך, למשל, הפיסקה בפרקי אבות פרק ד' 16-17 :
-
-
- "רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.
- הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה".
-
[עריכה] תקופת הראשונים
ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי אופן התנהלות הדברים בעולם הבא: לשיטת הרמב"ם וסיעתו העולם הבא יהיה עולם רוחני לחלוטין, ללא הגוף
| חיים אלו--לפי שאין עימהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר "והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". וזה הוא השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה; והיא שהתאוו כל הנביאים | ||
| -- משנה תורה, הלכות תשובה פרק ח' | ||
לשיטת הרמב"ן וסיעתו בעולם הבא יהיו הגוף והנשמה, אך לאחר זיכוך רב של הגוף.
מעבר להישארות הנפש, אחת ממרכיבי האמונה בדת היהודית היא האמונה בקימת המתים לתחייה, בעתיד, לאחר בוא המשיח.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה גרנות, המוות והנצח, הוצאת אור-עם, תל אביב, 1977
- ריימונד א.מודי (הבן), החיים שאחרי החיים, הוצאת עדן, תל אביב, 1986
- קיית קמפבל, גוף ונפש, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1983
- סוגיאל רינפוצ'ה, ספר המתים והחיים הטיבטי, הוצאת גל, הרצליה, 1996
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "חיים שכאלה", על החיים שלאחר המוות. מאת עמנואל דיאמנט - מעריב nrg
- יורם שורק, מהו "צרור החיים", באתר נענע
