העיר הלבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°04′40″N 34°46′26″E / 32.07778°N 34.77389°E / 32.07778; 34.77389

העיר הלבנה בתל אביב - התנועה המודרנית
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Zina.jpg
כיכר צינה דיזנגוף המקורית, סוף שנות ה-30
מדינה Flag of Israel.svg ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 2, 4
אזור השימור
תיאור של תוכנית גדס בתערוכת "העיר הלבנה" במגדל שלום מאיר בתל אביב

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל־אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבינלאומי באדריכלות – הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה – ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל־אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל־אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבינלאומי.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידתו של המונח "עיר לבנה" ככינוי כללי לתל אביב מתוארכת על ידי האדריכל שרון רוטברד[1] כבר מתחילת ימיה של העיר, על בסיס אזכורים בספרים כמו "חידת הארץ" מאת אהרון קבק (1915), "האוניות האחרונות" מאת אהרן ראובני (1923), "תל אביב" מאת יעקב פיכמן (1927), "כעיר נצורה" מאת אשר ברש, ו"מחזור מלחמה" מאת עבר הדני (1938). ספרים אלו נכתבו ברובם עוד לפני שפשט בתל־אביב הסגנון הבינלאומי.

קישור המונח עם מבני הסגנון הבינלאומי החל, לפי רוטברד, ב-1984, אז נערכה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה בשם "עיר לבנה", שאוצרה היה היסטוריון האדריכלות מיכאל לוין[2]. הייחוס השגור של מונחים כמו "סגנון הבאוהאוס" או "בתי באוהאוס" למבני העיר הלבנה בטעות יסודו. "באוהאוס" היה שמו של בית־ספר משפיע לאדריכלות בגרמניה ושל אחד הסגנונות האדריכליים מהם התפתח הסגנון הבינלאומי‏[3].

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר החלה תל אביב לצמוח לממדי מטרופולין של ממש, סברו פרנסי העיר כי יש צורך בשיפור תכנונה של העיר ובתיאום בסגנון הבנייה בה. תוכניתם הייתה להקים בצפונה של העיר, בין נחל הירקון מצפון, רחוב אבן גבירול ממזרח, הים במערב ועד שדרות בן ציון ורחוב בוגרשוב בדרום, אזור שייבנה בסגנון ייחודי של עיר גנים. תוכנית המתאר למיזם (המהווה בסיס לתוכנית המתאר של תל אביב עד היום) תוכננה על ידי מתכנן הערים הבריטי סר פטריק גדס, וידועה כ"תוכנית גדס". התוכנית אושרה על ידי מועצת העיר ב-1927, ויושמה במהלך תנופת הבנייה המהירה בשנים 1931-37 (אז נבנו בעיר כ-2700 מבנים בסגנון הבינלאומי), שהרחיבה את תחומי העיר עד לגבול הצפוני של נחל הירקון.

במקביל להתפתחותה של העיר, צמחה באירופה שבין שתי מלחמות העולם האדריכלות המודרניסטית. בשנים אלו הגיע לשיאה תנועת בית הספר "באוהאוס", שפעל בגרמניה ושימש בית יוצר לאדריכלים ולרעיונות אדריכליים חדשניים. בית הספר היה אחד הגורמים להתפתחות "סגנון האדריכלות הבינלאומי". בסגנון אדריכלי זה הושם דגש על סגנון בנייה פשוט ופונקציונלי, היכול להתאים בקלות לכל מקום בעולם ולתת מענה לבעיות עירוניות וחברתיות של תהליכי העיור והתיעוש במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרקם העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תוכנית גדס

העיר הלבנה היא שילוב של שני מאפיינים נפרדים, שנוצרו במקביל ולמעשה ללא תלות זה בזה. האחד הוא התכנון הייחודי של חלקה הצפוני של העיר ("הצפון הישן") בהתאם לתפישת עיר הגנים שיצר מתכנן הערים גדס בסוף שנות ה-20, והשני הוא מקבץ נרחב של מבנים שאימצו את הסגנון הבינלאומי באדריכלות. בנפרד ובמשותף יצרו שני מאפיינים אלו את המרקם העירוני הייחודי של העיר הלבנה, והיו מהשיקולים שהובילו לבחירתה לאחד משבעת אתרי המורשת העולמית בישראל.

המבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל

למבני העיר הלבנה הבנויים בסגנון הבינלאומי מספר מאפיינים משותפים בולטים. המאפיין המרכזי הוא עיצוב פונקציונלי, בו המבנה מותאם למגורים ותכנונו, בהתאם, מאופיין בקווים פשוטים ונקיים, ובמיוחד קווים ישרים או עגולים, ללא קישוטים מיותרים, תוך וויתור על הסימטריה, שנתפשה כסוג מיותר של קישוטיות. רוב המבנים טוייחו בטיח לבן, שהיה ממקורות ההשראה לכינוי העיר הלבנה.

תכתיבי תוכנית המתאר של גדס תבעו הצבת המבנים בלב מגרש הבנייה, כשמקום רב סביבם מוקדש לגינה או לשטח פתוח לכל דיירי הבניין. במבנים רבים חוזר מוטיב של 'קו זורם' החוצה את המבנה, כמו חלונות 'סרט' אופקיים וחלונות 'מדחום' אנכיים בחדרי המדרגות. חלונות אלה משקפים את השפעתו של האדריכל לה קורבוזיה ומאפשרים הארה של המבנה וחדרי המדרגות, ואוורור החדרים. כדי למנוע התחממות מופרזת בחדרים, הועדפה בניית מרפסות רחבות, ולעתים מתעגלות (מה שהקנה לכמה מבנים, שלהם היו חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון, מראה דמוי אוניה). שני מאפיינים נוספים, שנבעו מהיותה של תל־אביב עיר שטופת שמש לחופו של ים, היו קירות ההצללה, המקרים את המרפסות מפני השמש, ופתחי האוורור, שנועדו לאפשר מעבר משבי־רוח אל תוך המרפסת.

מבני העיר הלבנה היו מן הראשונים בארץ ישראל בהם נעשה שימוש בבטון מזוין, טכנולוגיית בנייה שהפכה לשיטת הבנייה העיקרית משנות ה-30 ואילך. כמה מבנים חורגים מכלל זה, המוכר ביניהם הוא בית הדר, שנבנו עם שלד פלדה. בין עמודי שלד הבטון נבנו הקירות לבני סיליקט, שטויחו בטיח לבן. בחלק מהמבנים נעשה שימוש בלבני סיליקט גם בשלד.

הבנייה בבטון אפשרה ליצור את המרפסות הרחבות, לבנות על העמודים וליצור פינות מבנה ללא עמודים, כך שחלונות ה'סרט' יכלו לזרום גם לאורך הפינה, בלי להיקטע בגלל עמוד. מעקות המרפסות נבנו בדרך כלל ממוטות ברזל עגולים, ואילו במעקות חדרי המדרגות נעשה שימוש בעיקר בעץ מלא בעל גימור חלק וזורם — עיצוב ששאב השראה מבית־הספר באוהאוס (שהחל דווקא בהוראת עיצוב ולא אדריכלות). גם מסגרות חלונות הבתים נבנו מעץ, ורק מאוחר יותר הוחלפו בחלקם בחלונות אלומיניום ובתריסי פלסטיק.

אזורים וגבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקביעתו כי העיר הלבנה היא אתר מורשת עולמית הגדיר אונסק"ו בתחום האתר שלושה אזורים שונים‏[4]. באזורים אלו שוכנים רוב המבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי, אף כי מבנים רבים בסגנון בנייה זה שוכנים גם באזורים שמחוץ לו.

אזור A, ששטחו 0.97 קמ"ר, חובק את רוב שטחה של העיר הלבנה לפי אונסק"ו ויש בו 373 מבנים בסגנון הבינלאומי. האזור משתרע על פני השטח שבין שדרות בן-גוריון בצפון, שדרות ח"ן במזרח ורובע לב תל אביב בדרום. במרכז אזור A שוכנים שני המוקדים החשובים של העיר הלבנה - כיכר דיזנגוף ומתחם הבימה. זהו האזור היחיד בהגדרת אונסק"ו בו שוררת תוכנית גדס‏[5].

אזור B, ששטחו רק 0.36 קמ"ר, משתרע בעיקרו סביב שדרות רוטשילד, כשבחלקה הצפוני של השדרה, בואכה מתחם הבימה, הוא מתרחב וחובק גם את הרחובות המקבילים לשדרות. בשטח זה ניצבים 239 מבנים בסגנון הבינלאומי, והוא המקבץ הצפוף ביותר של מבנים מאפיינים מסוג זה.

אזור C, ששטחו 0.14 קמ"ר, כולל את כיכר ביאליק וסביבתה, ושוכנים בו 49 מבנים בסגנון הבינלאומי.

בשלושת האזורים במקובץ שוכנים 117 מבנים ברמת שימור גבוהה. סביב האזורים האלו משתרעים אזורים נוספים, חלקם רשומים כשטח חוצץ, וחלקם אינם נמנים עם התוכנית כלל.

העיר הלבנה הצפונית משתרעת מעבר לשדרות בן-גוריון, בואכה נחל הירקון. חלקו המערבי דומה לזה של לב העיר, אך נבנה עד הקמת המדינה, ואילו חלקו המזרחי נבנה משנות ה-40 עד שנות ה-60. חלקה הדרומי של העיר הלבנה הצפונית כלול בשטח החוצץ של העיר הלבנה. בשטח זה יש רק מעט מבנים בסגנון הבינלאומי, כשעיקר הבנייה ה'לבנה' מרוכזת במערב האזור, בין רחוב דיזנגוף ורחוב הירקון, ברצועה שנבנתה בחלקה בשנות ה-30 וכוללת בעיקר בנייני מגורים בני שלוש קומות. אחד המבנים הבולטים באזור הצפון הישן (1934) הוא בית החולים "אסותא" שברחוב ז'בוטינסקי. המבנה הוקם בודד בלב החולות ותוכנן בסגנון הבינלאומי.

העיר האדומה הוא מונח שנטבע מאוחר יותר, כניגוד למונח "העיר הלבנה," ומתייחס לאזור 'תל אביב הקטנה' וכולל את שטח העיר שנבנה עד סוף שנות ה-20 ומאפיינים אותו בנייה בלבנים, סגנון אדריכלי אקלקטי צבעוני, או בנייה המזכירה סגנון ערבי מסורתי, עם גגות רעפים אדומים. אזור זה כולל את סביבת הרחובות הרצל ונחלת בנימין ושכונות נוה צדק, שבזי וכרם התימנים ומהווה חלק מהשטח החוצץ סביב "העיר הלבנה" לפי התוכנית.

מבנים ידועים בעיר הלבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחודיות העיר הלבנה היא באוסף הגדול של בניינים פשוטים שרובם המוחלט הם מבני מגורים בני שלוש עד חמש קומות, להבדיל מאתרי מורשת תרבותיים אחרים, המאפיינים במבנים גדולים ומפוארים. יחד עם זאת, ניתן למנות מספר מבנים שהיוו נקודות ציון חשובות בהיסטוריה של העיר, שהשפיעו יותר מבניינים אחרים על התגבשות הסגנון או בעלי סיפור היסטורי יוצא דופן שאינו קשור בהכרח לאדריכלות. ביניהם ניתן למנות:

מוזיאון הבאוהאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית ראובן רחוב ביאליק בתל אביב ישנו מוזיאון קטן המוקדש לתולדות הסגנון הבינלאומי. המוזיאון תוכנן על ידי האדריכל והמעצב התעשייתי רון ארד.

מוזיאון הבאוהאוס בתל אביב
מרכז באוהאוס בתל אביב

מבוני העיר הלבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריכלים ואישים נוספים רבים היו מעורבים בבניית העיר תל אביב בשנות ה-30. רובם התחנכו על עקרונות בית הספר לאדריכלות ועיצוב "הבאוהאוס" או הושפעו ממנו, על אף שרק מקצתם למדו בו בפועל. כמה מהאדריכלים הבולטים בתקופה זו:

העיר הלבנה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השנים התיישנו הבניינים, הוזנחו והתכערו. המרפסות הבנויות, מסימני ההיכר הבולטים של הסגנון, נסגרו בתריסי אלומיניום ופלסטיק (הידועים כ"תריסולים"), הגינות הוזנחו וצימחו עשבים שוטים או הפכו לשטחי חניה מאולתרים, נוספו תוספות בנייה חריגות שאינן משתלבות באדריכלות המקורית, וציפוי הטיח הלבן הוכיח עצמו כלא-עמיד לאורך השנים. מבנים רבים נהרסו ופינו מקומם לבניינים בסגנון אדריכלות התקופה, שבאותה עת נראה חדיש ומשופר יותר. החל משנות ה-90 התעורר עניין מחודש במבנים הישנים בסגנון זה, רבים מהם שופצו וחודשו, ואחרים הוכרזו כ"מבנים לשימור" ועתידים לעבור שיפוץ וחידוש. בשל העובדה שיותר ממחצית הדירות במרכז העיר מאוכלסות על ידי שוכרים ולא על ידי בעל הנכס, קיים קושי רב לקדם שיפוץ של מבנים אלו, ומרבית המקרים המוצלחים של שיפוץ בתים נעשו על ידי יזמים פרטיים שרכשו בניינים שלמים.

בשנת 2003 הוכרזה תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי. מאז ההכרזה ממנפת עיריית תל אביב-יפו את המעמד כדי לקדם מיזמים שונים בפיתוח מרכז העיר. מיזמי נדל"ן שונים אימצו אף הם את "העיר הלבנה" כמותג, וכך ניתן למצוא בשנים האחרונות מספר רב של מיזמי בנייה ושימור של בנייני "באוהאוס" המקדמים את מכירותיהם תחת סיסמאות "העיר הלבנה".

בשנים האחרונות זוכה הסגנון לתחייה מחודשת במספר מיזמי בנייה חדשים בארץ, למשל פרויקט של חברת "וילז'" בשכונת "אם המושבות" בפתח תקווה. הפשטות העיצובית והשימושיות של בתים ודירות המעוצבים בסגנון זה קוסמים לאדריכלים רבים, בעיקר בתקופה של שפל בענף הבנייה.

בשנת 2010 נפתח בתל אביב מוזיאון קטן המוקדש לסגנון הבאוהאוס ליד בניין העירייה הישן. בשנת 2013 הוצגה במוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרסבורג, רוסיה תערוכה על אודות העיר הלבנה, וב-2014 הוצגה תערוכה אודותיה במוזיאון הפיני לארכיטקטורה‏[6].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהמערערים על ייחודיותה של העיר הלבנה ועל תרומתה של תל אביב למורשת האדריכלית העולמית הם מועטים, עולה לעתים ביקורת על הבנייה בסגנון הבינלאומי בעיר ועל האדרתה המופרזת, בטענה שאינה בהכרח טובה ונכונה לתושבים המתגוררים בבניינים אלו.

מבחינה אדריכלית, לא הוכיחו עצמם בנייני העיר הלבנה כעמידים לאורך זמן. הטיח הלבן, שהוא אחד ממאפייניה המובהקים, התגלה כחומר בנייה המתכלה במהירות בתנאי האקלים שבישראל, וגורם להתכערות הבניינים - במיוחד בהשוואה למבנים בסגנון הבינלאומי שנבנו בתקופה המקבילה בשכונות ירושלמיות, כגון רחביה, וחופו באבן ירושלמית. במקרים רבים איכות הבנייה מלכתחילה לא הייתה גבוהה, וזאת בשל לחצים כלכליים ומחסור באנשי מקצוע מנוסים בתחום הבנייה. עם השנים ועם התרחבות המשפחות והעלייה ברמת החיים, נסגרו רבות מהמרפסות שבמבנים על ידי תריסי פלסטיק, שפגעו ביופיים החיצוני של המבנים לטובת הרחבת חללי הדירות הפרטיות. כך בא הקץ ל"תרבות המרפסות" המפורסמת של העיר, שהונצחה בין השאר בשיר "מרפסות" של המשורר (והאדריכל) ע. הלל[7]. הגגות השטוחים, שעל פי חזונם האידילי של אדריכלי התקופה נועדו לשמש את דיירי הבניינים כמפלטי פנאי ומרגוע, נותרו לעתים קרובות מוזנחים וללא שימוש, ומתקני ההצללה החדשניים לזמנם שנבנו עליהם נהרסו או שימשו כחדרי כביסה, כמסתור לדודי-שמש וכיוצא באלה.

ביקורת נוספת הועלתה גם בנוגע לסתירה שבין הרעיון החברתי מאחורי אדריכלות זו לבין החברה המשתמשת בה כיום. בתים שנבנו בסגנון הבינלאומי, שהוצג במקרים רבים כחזון לבנייה זולה במחיר שווה לכל נפש, התגלו לעתים קרובות כיקרים לבנייה, ולכן כבר מיום הקמתם שימשו למגורי המעמד הבינוני או הגבוה. גם בניינים שנבנו באופן מוצהר עבור מעמד הפועלים (כגון מעונות העובדים בצפון הישן) אוכלסו בסופו של דבר על ידי אוכלוסייה חזקה ומבוססת. תחזוקת בניינים כאלו ושמירת חזותם הנקייה התבררה כאפשרית רק במחיר גבוה מאוד - מה שהוביל לכך שכיום "בתי באוהאוס" הם מותג יוקרתי, ואילו הבתים הישנים, המאוכלסים על ידי אוכלוסייה שאינה אמידה, מתפוררים ומטולאים.

מעבר לביקורות אדריכליות נוספות על אתוס העיר הלבנה, מצבה של העיר בימינו מקשה לראות את האתוס וגורר תגובות תמיהה נוספות. כך לדוגמה הגיב האדריכל הצרפתי הנודע ז'אן נובל בביקורו הראשון בעיר, עומד מופתע על אחד הגגות:

הם אמרו לי שהעיר לבנה. אתה רואה לבן? אני לא רואה שום לבן.

– "אנטומיה של רצח-עיר", מתוך "עיר שחורה - עיר לבנה" של שרון רוטברד

על רקע ביקורות רבות מסוג זה, הן על המורשת האדריכלית עצמה והן על מצבו העגום של שימור העיר הלבנה, קמו ביקורות חברתיות ופוליטיות לגבי אופן התייחסות החברה, העירייה וגופים עסקיים שונים (בעיקר עסקי תיירות ונדל"ן) להכרזת אונסק"ו ב-2003. על התייחסות החברה התל אביבית ל"אירועי הבאוהאוס" בשנות ה-90 התייחס, בין השאר, העיתונאי דורון רוזנבלום:

בדומה לקבצן עוטה שק, שנודע לו שהוא לובש זה שנים גלימה של קוקו שאנל, ומאותו רגע הוא זוקר זרת גם באוכלו מתוך קופסת שימורים - כך חשים תושבי תל אביב עם הכרזת "אירועי הבאוהאוס".
באנינות-דעת וטעם, פתאום יודעים התל אביבים שהם מדברים פרוזה: למבנה המוזר על הגג קוראים, כמתברר, פרגולה; זו יכולה הייתה לסמל את חילופי האור והצל של הדיאלקטיקה הסוציאליסטית, אלמלא הסתיר אותה איזה דוד-שמש פלבאי. וגם אם הדיירים אינם יכולים לממש במכירה פומבית את יצירת המופת עם הבוידעם, או ליהנות משמץ מרחב ונוחות - לפחות הם אמורים להתנחם בידיעה שלמרפסת המטבח המתפוררת יש אילן יוחסין ארכיטקטוני המגיע עד ולטר גרופיוס.

– דורון רוזנבלום, סדק-סדק תרדוף (הנאו-ריאליזם של הבאוהאוס בתל אביב), מוסף הארץ, 1994

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

P Tel Aviv.png

את גלריית "העיר הלבנה" שבפורטל תל אביב-יפו. בגלריה נמצאות תמונות רבות של מבניה המפורסמים של העיר הלבנה בצירוף מספר פרטים אודותיהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר הלבנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005.
  2. ^ שמה המלא של התערוכה היה: עיר לבנה: אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, סיפורה של תקופה
  3. ^ ראו התייחסותה של אסתר זנדברג, באתר "הארץ", לבלבול בנושא המושג "באוהאוס" במילון הקלישאות האדריכליות הלא שלם
  4. ^ Tel Aviv (Israel) - No 1096, מרכז מורשת עולמית, באתר אונסק"ו
  5. ^ World Heritage Scanned Nomination - White City of Tel-Aviv -- the Modern Movement, מרכז מורשת עולמית, באתר אונסק"ו, עמוד 21 קובץ PDF
  6. ^ THE WHITE CITY OF TEL AVIV THE MODERN MOVEMENT IN TEL AVIV (12.2.2014 - 30.3.2014), באתר המוזיאון הפיני לארכיטקטורה, פברואר 2014
  7. ^ מילות השיר באתר "שירונט".


תל אביב-יפו

ערכים ראשיים: יפו - היסטוריה - תחבורה - אדריכלות - רחובות ושדרות - רבעים - צפון תל אביב - דרום תל אביב

נושאים מרכזיים נוספים: יפו העתיקה - אחוזת בית - העיר הלבנה - חוף תל אביב - העירייה ומועצת העיר - סמל העיר

קטגוריה ראשית - פורטל תל אביב-יפו

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg