יהדות התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהדות התורה
Yahadutlogo.JPG
אפיון סיעה חרדית אשכנזית
כנסות שלוש עשרה (1992) ואילך
ממשלות 27, 28*, 29,30** 32
*הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
**שתי המפלגות המרכיבות את הסיעה התפצלו והיו חברות בנפרד בממשלה
אותיות ג
מספר מנדטים נוכחי 6
שיא כוחה 7 מנדטים (הכנסת ה-19)
נוצרה מתוך אגודת ישראל, דגל התורה
חברי יהדות התורה מתייעצים עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אחרי הבחירות לכנסת העשרים.

יהדות התורה היא סיעה חרדית אשכנזית שמהווה איחוד בין מפלגות אגודת ישראל החסידית לבין דגל התורה הליטאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימיה של המדינה ייצגו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. עם השנים, פועלי אגודת ישראל דעכה ובבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים, הגם שהספרדים כמעט שלא יוצגו בכנסת. בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת ש"ס ובהמשך להקמת דגל התורה של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. בבחירות לכנסת ה-12 התמודדו אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית זו מול זו. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והעלאת אחוז החסימה ל-1.5% החליטו שתי המפלגות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה. האיחוד כלל בתוכו גם את יצחק חיים פרץ, בניסיון למשוך את הציבור הספרדי, ואת אברהם ורדיגר כנציג פועלי אגודת ישראל, שקיבל ייצוג במסגרת הסכם רוטציה. לאחר הבחירות, משהתברר שיצחק חיים פרץ לא הביא עמו קהל ספרדי משמעותי, הוא נתבקש לפרוש מהכנסת וכך אכן עשה.

שתי המפלגות המרכיבות את רשימת יהדות התורה מתפקדות בכנסת בסיעה משותפת, אך כמפלגות עצמאיות. למפלגות מועצות גדולי תורה נפרדות ורק לעתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת. בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-18 (למעט הכנסת ה-15) התפצלה סיעת יהדות התורה למרכיביה, והתנהל משא ומתן מחודש על ריצה משותפת. בכל הפעמים המשא ומתן הסתיים בהצלחה, ושתי המפלגות רצו שוב ברשימה משותפת. לעתים עלו היחסים על שרטון עוד במהלך כהונת הכנסת. למשל, בינואר 2005 החליט ח"כ אברהם רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות לשתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ ליצמן, החל לכהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתיאום עם הקואליציה, בניגוד להוראות הרב [ב[יוסף שלום אלישיב]], שחייבו את דגל התורה להישאר באופוזיציה.

ב-2008, היה מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר), מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.

לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר מחנה בתוך דגל התורה בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך, הגיש רשימה לכנסת בשם נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור[1] וחמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה‏[2].

בבחירות לכנסת ה-20 השיגה יהדות התורה שיא של קולות (למעלה מ-210 אלף), אך כוחה של הסיעה הצטמצם לשישה מנדטים בלבד (ארבעה לאגודת ישראל ושניים לדגל התורה).

הרכב האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.

כן נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי, יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. כך אכן היה בכנסת ה-14, כאשר משה גפני התפטר כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל, וכך היה בכנסת ה-16, כאשר ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט. במקרה של ששה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.

בשנת 2005, בעקבות סירובו של ישראל אייכלר להתחייב כי יכהן שנתיים בלבד במסגרת הרוטציה, הוצב ברשימה במקומו יעקב כהן.

התנהלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי המפלגות נוהגות שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. תחת זאת, שואפת הסיעה, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת.

החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2015 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה (מכ-86,000 קולות בשנת 1992 ועד ל-211,826 קולות בשנת 2015).

מנהיגיה הרוחניים של אגודת ישראל כיום הם אדמו"רי מועצת גדולי התורה של המפלגה, בהם אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז. מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה הם הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן וחברי מועצת גדולי התורה של המפלגה.

יהדות התורה.png

נציגי הרשימה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-13 (1992) 4 מנדטים (86,167 קולות):
  • ב-16 ביולי 1992 פרש מהכנסת יצחק חיים פרץ. החליף אותו אברהם רביץ.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת מנחם פרוש במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת שמואל הלפרט במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו משה גפני.
  • ב-8 באפריל 1996, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות.
הכנסת ה-14 (1996) 4 מנדטים (98,657 קולות):
הכנסת ה-15 (1999) 5 מנדטים (125,741 קולות): * ‏רשימת מועמדי "יהדות התורה" לכנסת ה-15, באתר ועדת הבחירות המרכזית.
הכנסת ה-16 (2003) 5 מנדטים (135,087 קולות):
הכנסת ה-17 (2006) 6 מנדטים (147,091 קולות):
הכנסת ה-18 (2009) 5 מנדטים (147,954 קולות):
הכנסת ה-19 (2013) 7 מנדטים (195,892 קולות):
הכנסת ה-20 (2015) 6 מנדטים (211,826 קולות):
פתק הצבעה לכנסת

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]