יהדות התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהדות התורה
Yahadutlogo.JPG
אפיון סיעה חרדית אשכנזית
כנסות שלוש עשרה (1992) ואילך
ממשלות 27, 28*, 29,30** 32
*הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
**שתי המפלגות המרכיבות את הסיעה התפצלו והיו חברות בנפרד בממשלה
אותיות ג
מספר מנדטים נוכחי 7
שיא כוחה 7 מנדטים (הכנסת ה-19)
נוצרה מתוך אגודת ישראל, דגל התורה

יהדות התורה היא סיעה חרדית אשכנזית שמהווה איחוד בין מפלגות אגודת ישראל החסידית לבין דגל התורה הליטאית.

מנהיגיה הרוחניים של אגודת ישראל כיום הם אדמו"רי מועצת גדולי התורה של המפלגה, בהם אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז. מנהיגיה הרוחניים של דגל התורה הם הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן וחברי מועצת גדולי התורה של המפלגה. מאז תשמ"ט יש שתי מועצות נפרדות לאגודת ישראל ולדגל התורה, ולעתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת.

שתי המפלגות התאחדו בשנת 1992 לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ומאז מתמודדות לכנסת ברשימה משותפת. הסיבות לאיחוד היו כוחה הקטן של "דגל התורה" בכנסת והפסקת תמיכתה המפורשת של חסידות חב"ד ב"אגודת ישראל" וכן הרצון לשלום ופיוס בין המחנות.

בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-18 (למעט הכנסת ה-15) התפצלה הסיעה למרכיביה, אך בבחירות עצמן רצו המפלגות ברשימה משותפת.

בשל שיקולים של ייצוג לחצרות החסידיות השונות, נהוגה במפלגה רוטציה. כך, חבר הכנסת משה גפני התפטר בזמנו כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון, וחבר הכנסת ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט.

שתי הסיעות המרכיבות הקפידו שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. תחת זאת, שואפת הסיעה, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת.

החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2013 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה (מכ-86,000 קולות בשנת 1992 ועד לכ-195,900 קולות בשנת 2013), ובמקביל עלה גם מספר המנדטים שלה מארבעה לשבעה.

בינואר 2005 החליט ח"כ רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות של שתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ ליצמן, לקח על עצמו את כהונת יו"ר ועדת הכספים של הכנסת בניגוד להוראות הרב אלישיב. לבסוף ב-5 בפברואר 2006, לקראת הבחירות לכנסת ה-17, הושגה הסכמה על המשך התמודדות המפלגות במסגרת הרשימה המשותפת.

מנהיגיהן הרוחניים של כל אחת משתי המפלגות קובעים את רשימות המועמדים שלהן, סמוך למועד הגשת הרשימות. בשנת 2005 התנגד ישראל אייכלר, שהוקצה לו המקום השישי, לקיום רוטציה בינו לבין נציג דגל התורה, אורי מקלב, שהוצב במקום השביעי. בעקבות זאת לא נכלל אייכלר ברשימה, ובמקומו הוצב יעקב כהן. בבחירות עצמן זכתה הרשימה בשישה מנדטים.

ב-2008, מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר), היה מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור ויעקב ליצמן. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.

ב-26 בינואר 2009, נפטר יו"ר סיעת דגל התורה חבר הכנסת אברהם רביץ, כחודש לאחר שהודיע כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות לכנסת השמונה עשרה.

לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר מחנה בתוך דגל התורה בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך, הגיש רשימה לכנסת בשם נצח שסימנה "פך", אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור[1] וב-17 בינואר 2013, חמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה‏[2].

יהדות התורה.png

נציגי הרשימה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-13 (1992) 4 מנדטים (86,167 קולות):
  • ב-16 ביולי 1992 פרש מהכנסת יצחק חיים פרץ. החליף אותו אברהם רביץ.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת מנחם פרוש במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת שמואל הלפרט במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו משה גפני.
  • ב-8 באפריל 1996, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות.
הכנסת ה-14 (1996) 4 מנדטים (98,657 קולות):
הכנסת ה-15 (1999) 5 מנדטים (125,741 קולות): * ‏רשימת מועמדי "יהדות התורה" לכנסת ה-15, באתר ועדת הבחירות המרכזית.
הכנסת ה-16 (2003) 5 מנדטים (135,087 קולות):
הכנסת ה-17 (2006) 6 מנדטים (147,091 קולות):
הכנסת ה-18 (2009) 5 מנדטים (147,954 קולות):
הכנסת ה-19 (2013) 7 מנדטים (195,892 קולות):
פתק הצבעה לכנסת

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]