דוראן דוראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: משלב נמוך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דוראן דוראן
חברי הלהקה ב-1981
חברי להקת דוראן דוראן
מידע כללי
מקור בירמינגהאם, אנגליה
שנות פעילות 1978-היום
סוגה פופ, רוק, הגל החדש
חברים
סיימון לה-בון
ניק רודאס
אנדי טיילור
ג'ון טיילור
רוג'ר טיילור

דוראן דוראןאנגלית: Duran Duran), היא להקת פופ בריטית שהוקמה בשנת 1978 ועודנה פעילה כיום.

הלהקה הוקמה על ידי הקלידן ניק רואדס והבסיסט ג'ון טיילור, אליהם חברו הסולן סיימון לה-בון, הגיטריסט אנדי טיילור והמתופף רוג'ר טיילור. למרות העובדה ששם משפחתם של למעלה ממחצית חברי הלהקה הוא טיילור, הם אינם חולקים קרבה משפחתית ביניהם.

להיטיה הגדולים של הלהקה כוללים את "Girls On Film", "Rio", "Save A Prayer", "Is There Something I Should Know?" ,"Union Of A Snake", "The Reflex", "Wild Boys", ואת שיר הנושא מתוך ג'יימס בונד "A View To A Kill" בשנות ה-80, את "Ordinary World" ו- "Come Undone" בתחילת שנות ה-90 ואת "Sunrise" בשנות ה-2000.

הלהקה זכתה להצלחה רבה במהלך שנות ה-80 ומכרה למעלה מ-100 מיליון עותקים מאלבומיה. 18 סינגלים שהוציאה הלהקה נכנסו למצעד ה-100 של המגזין האמריקני בילבורד,‏[1] ו-30 סינגלים נכנסו למצעד המקביל בבריטניה. הלהקה מעולם לא התפרקה אך הרכבה השתנה במשך השנים: וורן קוקורולו (גיטרה) בשנים 1989 - 2001 והמתופף סטרלינג קמפבל בשנים 1981 - 1991. איחודם של חמשת חברי ההרכב המקורי בתחילת שנות ה-2000 הוביל להוצאת האלבום Astrinaut בשנת 2004.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתחלה (1978 - 1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוראן דוראן הוקמה בשנת 1978 בידי ג'ון טיילור וניק רודס, בברמינגהאם שבאנגליה. הלהקה קיבלה את שמה משם הנבל בסרט "ברברלה" "דר. דוראנד דוראנד". תחילה התמודדה הלהקה עם חילופים רבים בהרכב חבריה. כך סולנה הראשון של הלהקה סטפן דאפי עזב אותה בשנת 1979, וכן התחלפו בה מספר מתופפים וגיטריסטים. המתופף רוג'ר טיילור הצטרף לג'ון טיילור ולרודס לאחר מפגש אקראי במסיבה, הגיטריסט אנדי טיילור הגיע לאודישן דרך מודעה בעיתון וסולנה של הלהקה סיימון לה-בון צורף בעקבות המלצתה של חברה שעבדה במועדון הראם ראנר, המועדון ששימש כמקום החזרות וביתה של הלהקה ושבו עבדו מרבית חבריה. בעלי המועדון, האחים פול ומייקל בארו אף הפכו לאמרגניה של הלהקה.

הלהקה נחשבה כחלק מסצנת הניו רומנטיק שכללה גם להקות דומות בסגנונן כמו ספאנדו בלט, ג'פאן ו-ABC . בשנת 1980 הקליטה הלהקה שתי קלטות דמו והופיעה במועדונים באזור ברמינגהאם ולונדון. אותה שנה ובעקבות הופעות החימום שנתנה להייזל או'קונר זכתה הלהקה להתעניינות גוברת של חברות התקליטים והוחתמה לבסוף בחברת EMI.

דוראן דוראן הייתה בין הראשונות לעשות גרסאות רמיקס לשיריה, וזאת טרום עידן הסינתיסייזרים הדיגיטליים וסימפולי הסאונד. הם יצרו גרסאות שונות ומורחבות לשירים באולפן וקראו להן "גרסאות לילה". גרסאות אלו הוקלטו רק לסינגלים בתקליטי ויניל.

כבר מראשיתה עבדה הלהקה עם סטייליסטים ומעצבי אופנה על מנת ליצור תדמית חדה, אלגנטית וברוח התקופה. אף שסבלו בשנות ה-80 מהשפעות של שימוש רב בספריי לשיער ותסרוקת מאלט אופיינית, המשיכו בשנות ה-90 לעבוד עם המעצבת ויוויאן וסטווד ובשנות ה-2000 עם ג'ורג'ו ארמני. כל חברי ההרכב היו פוטוגניים - המגזין פיפל כינה אותם "הבנים היפים ברוק". לא היה חודש בתחילת שנות ה-80 בו תמונות הלהקה לא הופיעו בעיתוני נוער ובמגזינים בבריטניה.

הפריצה (1981 - 1982)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הראשון של הלהקה, Duran Duran, יצא בלייבל EMI ב-1981. הסינגל הראשון שלהם "Planet Earth"' הגיע במצעד הבריטי למקום ה-12. אחריו, הסינגל "Careless Memories", הגיע רק למקום 37. למרות זאת, הסינגל השלישי, "Girls On Film" זכה להצלחה גדולה והגיע למקום החמישי במצעדי בריטניה, בטרם צולם לו קליפ שנוי במחלוקת.

הקליפ כלל היאבקות מקצוענית של אישה עירומה למחצה עם מתאבק סומו, התאפיין במוטיבים סקסואליים ובוים על ידי צמד במאיי הקליפים גודלי וקרים. הוא צולם שבועיים בלבד לאחר עליית MTV לטלוויזיה בארצות הברית. הלהקה ציפתה ש"Girls On Film" יוקרן במועדונים חדשים בעלי מסך וידאו או בערוצי כבלים כמו פלייבוי. קווין גודלי הסביר מה עמד מאחורי הקליפ: "נדרשנו על ידי הנהלת הלהקה ליצור קליפ מאוד חדשני וארוטי שיהיה טוב למועדונים, שם הוא יוצג בלי צנזורה, רק כדי שאנשים ידברו על זה". הקליפ הוולגרי הוחרם על ידי ה-BBC ונערך עבור MTV.

מאוחר יותר באותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית, גרמניה ובריטניה. להכרה בינלאומית הגיעה רק ב-1982. במאי 1982, הוציאה הלהקה את אלבומה השני, Rio, שכלל את השירים "My Own Way", "Hungry Like A Wolf", "Save A Prayer" ואת שיר הנושא "Rio", כולם התברגו במקומות גבוהים במצעדים הבריטים השונים. לאחר הוצאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות באוסטרליה ויפן עם להקת בלונדי. הנסיכה דיאנה הצהירה שזוהי הלהקה האהובה עליה, ובתקשורת הבריטית כונת הלהקה "חמשת המופלאים".

בארצות הברית חדירת אלבומה השני של הלהקה, שנודעה בז'אנר הניו רומנטיק שטרם הוכר במדינה, נמשכה זמן רב יותר. תחילה הוציאה הלהקה מיני-אלבום בשם Carnival, שכלל גרסאות דאנס לאלבום Rio. הגרסאות זכו להשמעות רבות בידי תקליטנים ברחבי אמריקה. לאחר הכנת מיקסים חדשים ל-Rio, הוא יצא בשנית בתור אלבום דאנס. חצי שנה אחרי ההצלחה באנגליה ולאחר הצגתם של קליפים ב-MTV והשמעות רבות ברדיו האמריקאי, חדרה דוראן דוראן גם ללב המיינסטרים האמריקאי.

השיא (1983 - 1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוראן ב-1984.

את שנת 1983 פתחה דוראן דוראן בהופעה בנשף ליל הסילבסטר של MTV בו היא ביצעה את "Hungry Like A Wolf". הסינגל לאותו שיר וההוצאה האמריקאית לשיר Rio המשיכו לטפס במצעד האמריקאי. העניין הגובר בלהקה באמריקה הוביל להוצאה מחודשת של אלבומה הראשון, בתוספת הסינגל החדש "Is There Something I Shoud Know?". השיר הגיע ישירות למקום הראשון בבריטניה ולמקום הרביעי באמריקה.

קידום מכירות האלבום כלל אירוח של רודס ולה-בון ב-MTV, בתוכנית בה הגיע גם האמן אנדי וורהול לברך אותם. "ההופעות הראשונות שלנו בארצות הברית היו משוגעות" סיפר רודס, "אבל אחרי ש-'Hungry' נהיה להיט, הן פשוט היו תהו ובהו. זה נהיה לביטלמניה. הופענו עם השיר "Girls On Film" בחנות בכיכר טיימס, ולא יכולנו לצאת מהחנות."[דרוש מקור]

באותה שנה הפיק הקלידן ניק רודס את הלהיט "Too Shy" של הלהקה הבריטית Kajagoogoo, ואנדי טיילור היה לראשון מבין חברי הלהקה להתחתן.

במאי 1983 התאכסנה הלהקה בטירה בצרפת, בה החלה לכתוב שירים לאלבומה השלישי. הקלטות האלבום שארכו למעלה מחצי שנה נערכו תחילה במונטסראט ובהמשך בסידני. האלבום החדש, Seven And The Ragged tiger, כלל את הלהיט "Union Of The Snake", שכמו קודמיו הגיע למקום גבוה במצעד האמריקאי. הלהקה זכתה לכותרות כשהחליטה להוציא את הקליפ לשיר "Union Of The Snake" שבוע לפני יציאתו כסינגל לרדיו. בהמשך הוציאו כסינגלים את "New Moon On Monday" ו-"The Reflex", שהגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי והבריטי.

הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ברחבי העולם, שכלל לראשונה הופעות באצטדיונים גדולים באמריקה. בסופו של המסע יצא הסרט התיעודי המתעד אותו "Sing Blue Silver". אלבום ההופעה Arena הוקלט אף הוא במהלך סיבוב ההופעות ויצא יחד עם הסינגל החדש "The Wild Boys". אחרי סיבוב ההופעות, התחתן רוג'ר טיילור בנאפולי שבאיטליה, ניק רודס נישא בלונדון, והלהקה לקחה פסק זמן בפעילותה.

בפברואר 1984 זכתה הלהקה בשני פרסי גראמי בקטגוריות וידאו שונות, והופיעה על שער המגזין "רולינג סטון".

הלהקה לוקחת הפסקה (1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההפסקה מפעילותה עסקו חברי ההרכב במספר פרויקטים באופן עצמאי. ג'ון ואנדי טיילור שחפצו להתרחק מהפופ שיתפו פעולה עם רוברט פלאמר וטוני תומפסון בלהקת הרוק והסופרגרופ "Power Station". סימון לה בון וניק רודס הקימו את להקת הגל החדש "ארקדיה", שהגיעה עם סינגל אחד לעשיריה הפותחת במצעד הבריטי. במקביל להיותו מתופפה הזמני של ארקדיה, ניגן רוג'ר טיילור בכלי הקשה גם בהקלטות אלבומה של "Power Station".

עם חזרתה לפעילות לא הצליחה הלהקה לשחזר את הישגיה. הפרויקט הבא של הלהקה היה הקלטת שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד, רצח בעיניים, "A View To A Kill". הי זה שיר הנושא היחיד של סרטי ג'יימס בונד שהגיע למקום הראשון בארצות הברית, ולמיקום הגבוה ביותר (מקום שני) בבריטניה. זהו הסינגל האחרון שהקליטו חמשת חברי ההרכב המקורי.

הופעתה האחרונה בהרכב המקורי הייתה לפני 90,000 איש, במופע ההתרמה לייב אייד באצטדיון קנדי שבפילדלפיה. לא הייתה זו הופעת פרידה מתוכננת, אך בפועל לא הופיעו חמשת חברי ההרכב המקורי יחדיו עד לשנת 2003. ההופעה בלייב אייד הפכה לידועה לשמצה כאשר לה בון זייף בפזמון של "A View To A Kill", מה שמאוחר יותר תיאר את זה כרגע המשפיל בקריירה שלו.[דרוש מקור]

בסוף 1985 התחתן לה בון עם הדוגמנית יסמין פרוונה.

נאבקים להצלחה (1986 - 1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי ההרכב הנותרים: (מימין לשמאל) ניק רודס, ג'ון טיילור וסיימון לה-בון, 1988.

לאחר חמש שנות עבודה שכללו הוצאת שלושה אלבומי אולפן ואלבום הופעה חיה, עזבו שניים מחברי ההרכב את הלהקה. תחילה היה זה המתופף רוג'ר טיילור שפרש מהלהקה אחרי לייב אייד ופרויקט הצד "ארקדיה", ועבר לגור בכפר אנגלי, כשהוא סובל מתשישות. במקור זו הייתה אמורה להיות שנת שבתון לטיילור אך במהרה התברר כי לא ישוב ללהקה והודעה רשמית לעיתונות בדבר עזיבתו יצאה באפריל 1986.

חבר הלהקה השני לעזוב היה הגיטריסט אנדי טיילור, שגרם לחברי ההרכב הנותרים להאמין כי ישוב ללהקה ויעבוד עימה על האלבום הבא, וזאת למרות חוזה ההקלטות שחתם כאמן סולו בלוס אנג'לס. מכשלא עמד בהתחייבות זו נקטה הלהקה בצעדים משפטיים כנגדו, אך לאחר עיכובים רבים בהקלטת האלבום ויתרה על הניסיון להשיבו לאולפן.

ללא גיטריסט ומתופף קבועים, נאלצו שלושת חברי ההרכב הנותרים, לה בון, רודס וג'ון טיילור לשכור נגני אולפן להקלטות. בנוסף להם ניגן על גיטרה גם המפיק נייל רודגקס בכמה שירים באלבום. בספטמבר 1986, נשכר וורן קוקורולו כמתופף. יחדיו עם לה בון, רוד וטיילור הוקלט שאר האלבום "Notorious" שיצא באוקטובר 1986. אף ששיר הנושא של האלבום, "Notorious", הגיע למקום שני בארצות הברית ומכירות האלבום היו טובות, פחת העניין בלהקה. בשלוש השנים שחלפו בין האלבום Seven and the Ragged Tiger ובין Notorious, קהל מעריצי הלהקה התבגר והמוזיקה הפופולרית נטתה לעבר ז'אנר הפאנק. "Skin Trade" ו-"Meet El Presidente", שני הסינגלים הנוספים, נכנסו למצעדי הלהיטים אך לא הצליחו כמו קודמיהם.

עם דעיכת תהילתם ניסתה דוראן דוראן לברוח מתדמית כוכבי הנוער לטובת תדמית של מבצעי מוזיקה מורכבת יותר. ברולינג סטון נכתב כי "בחיפושם אחרי מוזיקה בוגרת, הפסידו חברי להקת דוראן דוראן הנותרים חלק ניכר מזהותם". המשבר בלהקה בא לידי ביטוי גם בפיטוריהם של האחים בארו מניהול הלהקה. וויכוחים על כסף ומעורבותם של האחים בתחביב היאכטות של לה בון הובילו לצעד זה. לאחר פיטורי האחים מניהול הלהקה, החליפה דוראן דוראן מנהלים בתדירות גבוהה ולעתים אף ניהלה את עצמה. בנוסף לאלו חברת התקליטים EMI איבדה עניין בקידום הלהקה.

האלבום הבא, "Big Thing" שיצא בשנת 1988 הניב את הסינגלים "I Don't Want Your Love", "Do You Belive In Shame?" ו- "All She Want Is". האלבום היה ניסיוני באופיו ושילב בין סגנונות ההאוס והרייב עם הסינת'פופ הישן של דוראן דוראן. בשנת 1989 שבה הלהקה לפעול כחמישייה, כאשר קוקורולו נהיה חבר רשמי והמתופף סטרלינג קמפבל הצטרף לשורות הלהקה. אלבום האוסף Decade: Greatest Hits יצא בסוף 1989 ביחד עם המגה-מיקס "Burning The Ground" שכלל חלקים מלהיטי עבר של הלהקה. גם אלבום זה זכה למכירות רבות.

בשנת 1990 יצא האלבום Liberty שהיה בעל סאונד רך יותר מקודמיו. האלבום שהה במשך תקופה קצרה בלבד במצעד האלבומים הבריטי. הסינגלים מתוכו "Violence of Summer (Love's Taking Over)" ו-"Serious" זכו להצלחה בינונית. הסאונד הרך יותר של האלבום לא התאים לתקופה בה להקות כמו אליס אין צ'יינס וג'יינס אדיקשן היו בראש המצעדים, ובפתח עמדה מהפכת הגראנג' של להקות כמו נירוונה ופרל ג'ם. לראשונה לא נערך סיבוב הופעות לקידום האלבום, והלהקה הופיעה רק בתוכניות טלוויזיה ובמועדונים.

בתחילת 1991 עזב סטרלינג קמפבל את הלהקה והתחיל לעבוד עם סול אסיילום ודייוויד בואי. ארבעת חברי ההרכב: לה בון, רודס, טיילור וקוקורולו נשארו יחדיו עוד שש שנים אחרי.

בדצמבר 1991, נישא טיילור (אז בן 31) לדוגמנית בת ה-19 אמנדה דה קדנט, ולזוג נולד ילד במרץ 1992.

השיא השני, הנפילה השנייה (1992 - 1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הוציאה דוראן דוראן את האלבום השני הנושא את שמה. האלבום כונה "אלבום החתונה" (עטיפת האלבום כללה תמונות מחתונות של הוריהם של חברי הלהקה) על מנת להבדיל אותו מהאלבום הראשון שנשא את שם הלהקה שיצא ב-1981. ביקוש רב של מאזינים הכניס את הסינגל שדלף "Ordinary World" לפלייליסטים של תחנות רדיו הרבה לפני המתוכנן. השיר הגיע למקום שלישי במעצד הבילבורד האמריקאי ושישי בבריטניה. "Come Undone", הסינגל השני, שנכתב על ידי קוקורולו, הגיע למקום שני באמריקה ו- 13 בבריטניה. נראה שגם הלהקה וגם חברת התקליטים הופתעו מהצלחת האלבום. הבסיסט ג'ון טיילור שקל לעזוב את הלהקה, אבל שינה את דעתו. סיבוב ההופעות של הלהקה היה גדול מאי פעם, וכלל הופעות במזרח התיכון, בדרום אפריקה ובדרום אמריקה. מסע ההופעות נעצר לאחר שבעה חודשים בגלל צרידות של לה בון במיתרי הקול. לאחר שישה שבועות החלמה, הלהקה המשיכה במסע ההופעות לסירוגין במהלך עוד חמישה חודשים, שכלל גם הופעות בישראל, תאילנד ואינדונזיה.

ההצלחה שלה זכו אחרי האלבום החתונה פחתה משמעותית אחרי האלבום הגרסאות כיסוי "Thank You". האלבום נעשה כמחווה לאמנים שהשפיעו על הלהקה וניסה לחקות את הצלחת אלבום גרסאות הכיסוי של דייוויד בואי, Pin Ups. חלק מרצועות האלבום הוקלטו באולפנים שהושכרו בבתי מלון בזמן שהלהקה הייתה בסיבוב הופעות. התכנון היה להוציא אלבום קרוב לסיום סיבוב ההופעות, כשהלהקה בשיאה. למרות הנסיונות להוציא אלבום כמה שיותר מהר, הוויכוחים עם חברות התקליטים גרמו לדחיית תאריך יציאת האלבום; נעשו מיקסים רבים לשירים, שרובם נדחו, וכשיצא האלבום ב - 1995, הלהקה כבר איבדה את ההתלהבות לפרויקט.

הסינגלים מ"Thank You" כללו גרסאות כיסוי לשירו של לו ריד "Perfect Day" ולשירו של גראנדמאסטר פלאש "White Lines". בראיון שקידם את האלבום, ריד אמר שהוא שקל אם גרסאות הכיסוי של דוראן היא גרסת הכיסוי הטובה ביותר שעשו לאחד משיריו. למרות הפירגון של ריד, מבקרים ומאזינים[2] קטלו את ניסיונותיהם של הלהקה בשירים "Lay Lady Lay" (במקור של בוב דילן), "Ball Of Confusion" (הטמפטיישנס) ו-"The Crystal Ship" (הדלתות).

לאחר סיום סיבוב ההופעות, ג'ון טיילור היה שותף להקמת הלייבל B5 Records, הקליט אלבום סולו, ועשה סיבוב הופעות עם הסופר גרופ Neurotic Outsiders. טיילור גם הצטרף שוב ללהקת Power Station למרות העובדה שהפרויקט המשיך בלעדיו בזמן שהתעסק בגירושין מדה קדנט. בסופו של דבר, אחרי היאבקות של חודשים להקליט את האלבום הבא, "Medazzaland", בינואר 1997 טיילור הודיע במפגש מעריצים שהוא עוזב את הלהקה. עזיבתו משאירה את הלהקה כאשר רק שניים ממנה הם חברי ההרכב המקורי (לה בון ורודס) יחד עם קוקורולו, שהחליטו להישאר עם השם דוראן דוראן.

צועדים קדימה (1997 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קידום הסינגל Electric Barbarella

הלהקה חזרה לאולפן כדי לכתוב ולהקליט מחדש חלק מהשירים באלבום Medazzaland. אף על פי שהשיר "Out of My Mind" היה בפסקול הסרט The Saint, השיר היחיד ששוחר כסינגל מהאלבום הוא "Electric Barbarella". אותו סינגל הוא השיר הראשון שנמכר און-ליין. הקליפ לשיר, בו נראים חברי הלהקה קונים אישה-רובוט ומשחקים איתה, צונזר לפני עלייתו לשידור ב-MTV. הסינגל הגיע למקום 52 בארצות הברית. אף ש-Medazzaland יצא בארצות הברית באוקטובר 1997, האלבום מעולם לא יצא בבריטניה. "Electric Barbarella" יצא מאוחר יותר כסינגל מתוך אלבום האוסף שיצא ב-1998 והגיע למקום 23 במצעד הבריטי.

הלהקה הופיעה במופע המחווה לנסיכה דיאנה ב-27 ביוני 1998 על פי בקשת משפחתה. דוראן דוראן עזבו את חברת התקליטים Capitol Records/EMI ב1999 וחתמו על חוזה הקלטות לשלושה אלבומים עם החברה Hollywood Records, אבל הוא החזיק רק לאלבום Pop Trash. האלבום Pop Trash יצא בשנת 2000 והיה שונה מקודמיו; ההפקה המסובכת של רודס והגיטרה עם הסאונד הניסיוני של קוקורולו לא הספיקו בשביל לעניין את הציבור. הסינגל "Someone Else Not Me" בקושי שרד שבועיים ברדיו. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות של האלבומים Medazzaland ו-Pop Trash עם ווס ווהמילר כבסיסט וג'ו טרוורס כמתופף.

האיחוד (2001 - 2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, יצר קשר ג'ון טיילור עם לה בון ורודס באשר לאיחוד של דוראן דוראן המקורית. חברי הלהקה התארגנו ועם תום סיבוב ההופעות של האלבום "Pop Trash" שלחו מכתב פיטורין לקוקורולו. קוקורלו כתב באתר שלו שהוא עוזב את דוראן דוראן כדי להמשיך לעבוד עם להקתו "Missing Persons". ההודעה זכתה לאישור באתר הרשמי של דוראן דוראן, בצירוף הודעה לעיתונות על איחוד חברי ההרכב המקורי.

במהלך השנים 2001 - 2003 עבדה הלהקה על כתיבת חומרים לאלבום חדש. הלהקה שכרה בית בסן טרופה שבצרפת בו נבנה גם אולפן הקלטות בידי המפיק המוזיקלי מארק טינלי. הלהקה שבה ללונדון כדי לעבוד עם מפיקים שונים (ביניהם נייל רודג'רס עימה עבדה בעבר) ולאתר חברת תקליטים חדשה. הקושי באיתור חברה שתהא מוכנה להמר על הצלחת האיחוד, הוביל לסיבוב הופעות להמחשת הפוטנציאל מאיחוד הלהקה, סיבוב שהוכתר בידי המעריצים והתקשורת כהצלחה.

הלהקה קבעה תאריכי הופעות לכבוד 25 שנים להיווסדה ביולי 2003. הכרטיסים נגמרו בתוך דקות. באוגוסט חברי הלהקה הוזמנה להציג זוכה בטקס פרסי המוזיקה של MTV וקיבלה פרס על מפעל חיים כהפתעה. פרסים נוספים שקיבלו היו פרס מפעל חיים של המגזין "Q" ופרס התרומה הבולטת במוזיקה בפרסי המוזיקה הבריטית.

המקומות שנבחרו לסיבוב ההופעות היו אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד. הלהקה גם הופיעה בסופרבול עם השיר "Wild Boys" ששודר למליוני צופים במשחק המקדים. רמיקס לשיר החדש "(Reach Up for the) Sunrise" יצא בפסקול של הסדרה "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז". חמשת מנחי התוכנית הגדירו את דוראן כ"מטרוסקסואלים הראשונים". דוראן דוראן גם חגגו את החזרה להרכב המקורי בשורה של הופעות ברחבי בריטניה, שכללו חמישה הופעות בהם אזלו הכרטיסים באצטדיון ומבלי. העיתונות הבריטית, שלרוב הייתה קשה עם הלהקה, נתנה ביקורת טובה. שתי ההופעות האחרונות צולמו לDVD Duran Duran: Live From London.

בסופו של דבר, כשיותר משלושים וחמשה שירים הושלמו, הלהקה חתמה על חוזה לארבעה אלבומים עם חברת התקליטים Epic. הם הוציאו את האלבום Astronaut עם המפיק דון גילמור באוקטובר 2004. האלבום נכנס במצעדי בריטניה למקום השלישי ובמצעדי אמריקה למקום השבעה עשר. הסינגל הראשון מתוכו, "(Reach Up for the) Sunrise" , הגיע למקום הראשון במצעד הדאנס של הבילבורד ולמקום החמישי במצעד הבריטי, מיקום גבוה שלהם לא זכו מאז "A View To a Kill" ב1985. הסינגל השני, "What Happens Tomorrow", הגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי. אחרי סיבוב הופעות עולמי בתחילת 2005, הלהקה הופיעה באירוע הלייב 8 ברומא.

כיוון חדש (2006 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006, דוראן דוראן עשו גרסת כיסוי לשירו של ג'ון לנון "Instant Karma" עבור קמפיין הנצחה של אמנסטי אינטרנשיונל במלואת 25 שנים למותו של לנון. הלהקה הופיעה בשני אירועים גדולים - אולימפיאדת טורינו וטקס חלוקת פרס נובל. לאחר מספר שבועות של כתיבת שירים בקליפורניה, הלהקה החלה לעבוד עם המפיק מייקל פטרסון בלונדון. בשלב מסוים הם דיווחו על חמישה עשר שירים חדשים שכמעט גמורים, אבל בהמשך לא הגיעו חדשות נוספות מהלהקה. בספטמבר הלהקה ערכה פגישה בניו יורק עם ג'סטין טימברלייק והמפיק טימבלנד למטרת שיתופי פעולה. מהעבודה המשותפת נוצרו שלושה שירים בהפקת טימבלנד ודואט עם טימברלייק.

באוקטובר 2006 אנדי טיילור נפרד בפעם השנייה מדוראן דוראן. בהודעה רשמית באתר שלהם, הלהקה התחייבה להמשיך לעבוד עם ארבעה חברים. הלהקה הצהירה שהפרידה מטיילור נעשתה לאחר שנוצר תהום בינו לבינם והלהקה בשלמותה לא יכלה לתפקד.

בסוף שנת 2007 הוציאה דוראן דוראן את האלבום "Red Carpet Massacre". במרבית האלבום השתתפו הזמר ג'סטין טימברלייק והמפיק טימבלנד. האלבום זכה לביקורות חלשות ולהצלחה מסחרית מצומצמת ונחשב לאלבום החלש ביותר של הלהקה.

הלהקה הופיעה באצטדיון ומבלי בהופעה לזכר דיאנה ב-1 ביולי 2007, והוצגה על ידי הנסיך ויליאם כ"אחת מהלהקות האהובות על אמי". שבוע אחרי ב-7 ביולי הם הופיעו במופע ההתרמה של לייב ארת' בלונדון.

בדצמבר 2010 הוציאה הלהקה את האלבום "All You Need Is Now", בהפקתו של מארק רונסון. כחלק ממסע ההופעות אשר ליווה את יציאת האלבום, הייתה אמורה הלהקה להופיע בישראל ב-30 ביולי 2011 (לראשונה מאז 1993), אולם הסולן סיימון לה בון לקה בדלקת גרון חמורה אשר אילצה את הלהקה לבטל את ההופעה, בנוסף לביטול הופעות מתוכננות נוספות באירופה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה של דוראן דוראן


אלבומי אולפן 13
הופעות חיות 2
אוספים 7
סינגלים 39
אלבומי וידאו 13

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - Duran Duran
  • 1982 - Rio
  • 1983 - Seven and the Ragged Tiger
  • 1986 - Notorious
  • 1988 - Big Thing
  • 1990 - Liberty
  • 1993 - Duran Duran AKA The Wedding Album
  • 1995 - Thank You
  • 1997 - Medazzaland
  • 2000 - Pop Trash
  • 2004 - Astronaut
  • 2007 - Red Carpet Massacre
  • 2010 - All You Need Is Now

חברי הלהקה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרשימה המלאה באתר הבילבורד.
  2. ^ האלבום הגרוע בכל הזמנים על פי קוראי המגזין קיו בMSN