הסעודה האחרונה (ציור)

ערך זה עוסק ב. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הסעודה האחרונה (פירושונים).

הסעודה האחרונה של ישו, שהייתה כנראה סעודת סדר פסח בהשתתפות ישו ותלמידיו, היא נושאם של ציורים רבים של ציירים שונים.

אחת התמונות המפורסמות ביותר של הסעודה האחרונה היא של לאונרדו דה וינצ'י, המתארת את הסעודה האחרונה עצמה. התמונה צוירה על קיר הרפקטוריום במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו.

בציור מתוארים ישו ושנים עשר שליחיו בסעודה שבה אמר ישו לתלמידיו כי יש ביניהם בוגד וכי הוא עצמו ימות. בסעודה זו גם אמר ישו לתלמידיו לאכול מלחם הקודש ולשתות מהגביע הקדוש כי הלחם הוא גופו והיין הוא דמו, אך בציורו של לאונרדו לא נמצא גביע.

הכנסייה והמנזר הדומיניקני של סנטה מריה דלה גרציה הוכרזו בשנת 1980 כאתר מורשת עולמית וההכרזה כללה התייחסות מפורשת לציור.

היצירה, ההרס והשיקום של הסעודה האחרונה

לאונרדו לא עבד על היצירה באופן מתמשך אלא לפרקים ועל כן ציורה ארך שלוש שנים, בין 1495 ל-1498. אחד מפרחי הנזירים במקום, מטאו בנדלו שמו, סיפק לימים תיאור של האמן בעת העבודה:

הכנסייה והמנזר הדומיניקני של סנטה מריה דלה גרציה עם "הסעודה האחרונה" מאת לאונרדו דה וינצ'י
אתר מורשת עולמית
מדינה	איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 1, 2
חיתוכי הקומפוזיציה בציור שימוש בפרספקטיבה גאומטרית היוצרת תחושת עומק ומושכת את המבט אל הדמות במרכז הציור

	הוא היה מגיע בשעה מוקדמת, מטפס על הפיגומים וניגש לעבודה. לפעמים היה נשאר שם מעלות השמש עד שקיעתה, ולא הניח את המכחול מידו אף לרגע, שכח לאכול ולשתות, וצייר בלא הפוגה. לפעמים היו חולפים יומיים, שלושה או ארבעה בלא שהיה נוגע במכחול, אלא מבלה שעות ארוכות מדי יום בהתבוננות ביצירה, זרועותיו שלובות, והוא בוחן ומבקר את הדמויות בינו לבינו. ראיתי אותו גם נתקף דחף פתאומי, בצהרי היום, כאשר השמש ברום השמים, עוזב את ה"קורטה וקיה", ששם עבד על סוס החמר הנפלא שלו, ובא ישירות לסנטה מריה דלה גרציה, בלא לחפש צל, מטפס על הפיגומים, נוטל מכחול, מושח בו פעם או פעמיים, ומסתלק שוב לדרכו.

הסופר ליאו פרוץ מתאר ברומן ההיסטורי שלו "יהודה איש קריות של לאונרדו", כיצד לאונרדו, שרצה לסיים את ציורו לאחר 14 שנים, חיפש ברחובות את "האדם המושחת ביותר בעולם" כדי שישמש לו דוגמן לדמות יהודה איש קריות. הוא מצא אותו לבסוף בדמות סוחר גרמני.

בציור זה ניסה דה וינצ'י להמציא טכניקות חדשות לציורי קיר (מעין פיתוח של שיטת הפרסקו), השיטה לא הצליחה ומצבו של הציור החל להדרדר עוד בימיו של לאונרדו. אחד הגורמים העיקריים לכך היא הבחירה לצייר את הפרסקו על קיר צפוני הסובל מבעיות לחות. גורם נוסף להרס הוא השימוש בטכניקת הפרסקו והטמפרה (שמבוססות על מים) עם צבעי השמן, מכיוון ששמן דוחה מים.

הנזק המשמעותי הראשון שספג הציור, למעט התפוררותו הטבעית, קרה כ-150 שנים לאחר השלמתו: בשנת 1652 שברו נזירי המנזר את הקיר שעליו צוייר הציור לצורך בניית דלת. בחלקה של התמונה שהוסר על ידי הדלת החדשה ניתן להבחין עד לימינו. במהלך המאה ה-18 בוצעו מספר שחזורים לתמונה. מרביתם רק החמירו את מצבה הרעוע. בשנת 1796 הפך המנזר לבית סוהר של הצבא הצרפתי, דבר שלא הוסיף למצבה של התמונה.

במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19 נמסרה עבודת שחזור התמונה לאמן איטלקי שהתמחה בהזזת פרסקאות ממקומן. הוא הספיק להסב לה נזק משמעותי לפני שהבין כי אין מדובר בפרסקו, והעבודה אינה בת הזזה. בתחילת המאה ה-20 החלו מדענים להבין לראשונה את הרכבה הכימי המיוחד של היצירה ובעקבות כך החלו משחזרים חלקים ממנה. ב-15 באוגוסט 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה פגעה פצצה שהוטלה מן האוויר בחדר בו נמצאת היצירה. שקי חול שהושמו עליה מבעוד מועד הגנו עליה מפגיעה ישירה, אך הרעד שעבר במבנה מעוצמת הפגיעה פגע במצבה ובמאמצי השימור שהונהגו בה.

בשנת 1978 החל מבצע שימור לתמונה שנעזר בפסגת הטכנולוגיה בתחום שימור יצירות אמנות. החדר בו נמצאת התמונה נאטם והאקלים בו נשמר בעזרת מערכות בקרת לחות וטמפרטורה כדי לעזור ולשמר את היצירה. צוות של מומחים, שעבד בעזרת ציוד מיקרוסקופי, הצליח להסיר את תוספות הצבע והחומרים האחרים שהתווספו לציור במהלך 400 שנותיו, ושחזר את הצבעים המקוריים של לאונרדו. במסגרת השימור האחרון, התגלו הבדלים בין התמונה המקורית שנשתמרה מתחת לשכבות הצבע לבין התמונה שהכיר העולם המודרני, שהשתנתה רבות תחת ידיהם של שלל משחזריה. חלקים קטנים מהתמונה לא שוחזרו בשיחזור האחרון (שהסתיים ב-28 במאי 1999) והושארו כמות שהם כדי להראות את ההבדל הניכר בין היצירה המקורית לזו ששוחזרה שוב ושוב.

סדר היושבים משמאל לימין

• ברתולומאוס, יעקב בן חלפי ואנדראס
• יהודה איש קריות, פטרוס ויוחנן בן זבדי
• ישו במרכז התמונה
• תומאס, יעקב בן זבדי, פיליפוס
• מתי, תדי, שמעון הקנאי

גלריה

• 

  משמאל לימין: מתי, תדי, שמעון הקנאי

• 

  משמאל לימין: תומאס, יעקב בן זבדי, פיליפוס

• 

  ישו

• 

  יוחנן בן זבדי, פטרוס ויהודה איש קריות

• 
• 
• 

  משמאל לימין: ברתולומיאוס, יעקב בן חלפי ואנדראס

• 

ראו גם

• כנסיית סנטה מריה דלה גרציה
• הסעודה האחרונה (טינטורטו) - ציורו של טינטורטו
• הסעודה האחרונה (תצלום) - צילום מעשה ידי עדי נס

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא הסעודה האחרונה (ציור) בוויקישיתוף
• האתר הרשמי
• מייקל קימלמן, להתבונן ב"סעודה האחרונה" מבעד לזכוכית האטומה, באתר הארץ, 29 ביולי 2011

הערות שוליים

אתרי מורשת עולמית באיטליה

אגריג'נטו • המרכז ההיסטורי של אורבינו • הטרולי באלברובלו • אסיזי • ארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי וסן לאוצ'ו • ג'נובה • האזורים הארכאולגיים בפומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטה • האיים הליפריים • הבזיליקה של אקוויליה • הגן הבוטני בפדובה • ההרים הקדושים • הווילה הרומאית בקזאלה • המעונות המלכותיים של בית סבויה • סו נוראז'י די ברומיני • הנקרופוליס בצ'רווטרי והנקרופוליס בטרקוויניה • הפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו (כולל פאסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה) • ואל ד'אורצ'ה • עיירות שלהי הבארוק של הוואל די נוטו (דרום-מזרח סיציליה) • ציורי הסלע בוואל קמוניקה • וילה אדריאנה • וילה ד'אסטה • ויצ'נצה והווילות הפלדיאניות בוונטו • ונציה • ורונה • כנסיית סנטה מריה דלה גרציה והסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'י • מודנה • קסטל דל מונטה • הסאסי במטרה • המרכז ההיסטורי של נאפולי • המרכז ההיסטורי של סיינה • סירקוזה והנקרופוליס בפנטליקה • המרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנו • פורטוונרה וצ'ינקואה טרה • פיאצה דיי מיראקולי • המרכז ההיסטורי של פיינצה • המרכז ההיסטורי של פירנצה • המרכז ההיסטורי בפרארה • קרספי ד'אדה • החוף האמאלפיטאני • המונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונה • המרכז ההיסטורי של רומא ורכוש הכס הקדוש הנהנה ממעמד אקסטרה טריטוריאלי ובזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות • מנטובה וסביונטה • נופי הרכבת הרטית באלבולה ובברנינה (בשיתוף עם שווייץ) • הרי הדולומיטים • מוקדי הכח של הלומברדים באיטליה • בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות)