הסתדרות העובדים הלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסתדרות העובדים הלאומית
Haal logo.jpg
פרטי הארגון
מדינה: ישראל
התאגדות: ארגון עובדים
סניפים: שני מחוזות - צפון ומרכז
מספר חברים: 17,000, נכון לשנת 2007
יו"ר: יואב שמחי
שנת ההקמה: 1934
מיקום המטה: חיפה ומודיעין
סינוף בינלאומי:
www.histadrut.org

הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) היא התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. מטרת הארגון היא הגנה על זכויות העובדים החברים בה והיא ארגון העובדים הכללי השני בגודלו בארץ. הסתדרות זו מהווה אלטרנטיבה להסתדרות הכללית. בשנת 2007 היו כ-17 אלף חברים בעלי זכות הצבעה בארגון[1]. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר החברים בהסתדרות הלאומית[דרוש מקור]. הישג של הע"ל בתחילת 2004 היה בחתימה משותפת של שני ארגונים אלה על הסכם קיבוצי עם חברות כוח אדם.

הקמת הע"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביולי 1925 הודיעה קבוצת "העמלנים" להנהגת מפלגת הפועל הצעיר כי הם דורשים לקיים חוג רעיוני בתוך המפלגה. בסוף שנת 1928 התקיימו בחירות לעיריית תל אביב. ראשי מפלגות הפועלים יצאו לראשונה ברשימה מפלגתית, אשר אינה תחת שם המפלגה אלא בשם "הסתדרות העובדים". המעשה יצר סערה בתוך הקבוצות הרעיוניות השונות בהסתדרות. קבוצת העמלנים עמדה בראשות המחאה נגד מעשה זה. בפברואר 1928 קיימה הקבוצה כינוס ארצי של פועלים רוויזיוניסטים בנחלת יהודה. בכינוס הורגשה כמות גדולה של פעילים שקראו לצאת מן ההסתדרות. זאב ז'בוטינסקי קיבל פנייה בנושא וענה כי אל לה לקבוצה להיחפז בהחלטות וכי הוא מבקש שימתינו עד שובו לארץ. באותה שנה התארגן הגוף "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" בתוך ההסתדרות.

זמן מה לאחר מכן התקיימו בחירות למועצות הפועלים ולאגודות המקצועיות. לאחר שהגיש הגוש הרוויזיוניסטי את רשימות המתמודדים לקראת הוועידה ה-4 של ההסתדרות, הוחלט בוועדת הבחירות של ההסתדרות לפסול את כל רשימות הגוש בארץ. למעשה נשללה בכך כל אפשרות כי הפועלים הרוויזיוניסטים יוכלו להתקיים כחטיבה רעיונית עצמאית בהסתדרות.

בסוף מאי 1930 התכנס גוש העובדים הרוויזיוניסטים והחליט לפרוש מן ההסתדרות. הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים) הודיעה בוועידתה העולמית בפראג שנתכנסה באוגוסט אותה שנה, כי היא אינה מאשרת את העזיבה, והחליטה לנסות ולהשפיע על הנהגת ההסתדרות לשנות את האופי המפלגתי והמעמדי שלה ולאפשר לקבוצת הפועלים הרוויזיוניסטים להישאר בתוכה. ב-9 בספטמבר 1930 פנה ז'בוטינסקי אל מנהיגי ההסתדרות באיגרת בה נאמר כי ההסתדרות אינה תומכת בהשקפת הפועלים הרוויזיוניסטים, לפיה על ההסתדרות להיות ארגון מקצועי טהור ללא נטייה מפלגתית וללא התייחסות מפלה כלפי פועלים חברי בית"ר. כמו כן למרות שאין סיכון בקיומה של יותר מהסתדרות עובדים אחת, הפתרון העדיף הוא כי תתקיים הסתדרות מקצועית אחת של כל הפועלים העבריים. על כן הציע ז'בוטינסקי, כי בין הצדדים יתנהל משא ומתן על הנושאים המדוברים.

בתשובה לאיגרת של ז'בוטינסקי אל הוועד הפועל של ההסתדרות כתב אליהו גולומב הכחשה בדבר האופי המפלגתי של ההסתדרות, ודחייה של ההצעה להיכנס למשא ומתן. בנוסף כתב גולומב כי לפי טבעו מטרתו ותפקידו של הפועל העברי, אין ההסתדרות יכולה להיות מקצועית בלבד. למרות התשובה השלילית ניסה ז'בוטינסקי מספר פעמים למנוע את הפילוג, ורק כשנוכח כי אין סיכוי למאמץ, נתן את הסכמתו לפרישת "ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר" מההסתדרות, אשר למעשה בכל מקרה התקיים לאחר הכנס במאי 1930.

ז'בוטינסקי המשיך בניסיונות להגיע להסכם עם ההסתדרות. פנחס רוטנברג הציע לתווך בסכסוך. ב-27 באוקטובר 1934 נפגשו דוד בן-גוריון וז'בוטינסקי בלונדון, וחתמו בראשי תבות על הסכם המסדיר את היחסים בין ההסתדרות הכללית לבין הע"ל. סעיפיו העיקריים היו: 1.חלוקת עבודה צודקת ושיוויונית בין כל הפועלים. 2. איסור על ארגוני הפועלים להתחרות בקבלת עבודה; ובנוסף לאלו הבטחת זכויות המיעוט במקומות עבודה לקיום בוררות. את ההסכם היו צריכים לאשר שני הגופים. הוא אושר במוסדות ברית הצה"ר והע"ל, אך בהסתדרות הובא למשאל סוער בין החברים בה. בן-גוריון הגן על ההסכם אך הוא לא נתקבל.

הסתדרות העובדים הלאומית הוקמה בכינוס ועידת היסוד של הע"ל ב-9 באפריל, פסח 1934.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם ליסוד הע"ל בידי הרוויזיוניסטים נקבעו לה בזמנו ערכי יסוד, והם:

  • שלילת הסתדרות עובדים בודדת;
  • שלילת מלחמת המעמדות הסוציאליסטית;
  • דחייה של חגים מעמדיים;
  • חיוב לקיים בוררות בין מעבידים לעובדים במקרה של סכסוך;
  • שירות בריאות ממלכתי;
  • מדינה עברית בכל שטח ארץ ישראל (ובכלל זה עבר הירדן).

כמו כן יום חג העבודה ויום השבתון לעובדים נקבע ב- כ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף הבוחר של הע"ל הינו הועידה הארצית של הארגון, המתכנסת אחת לחמש שנים (עם אפשרות להארכה לשמונה שנים) ובוחרת את יו"ר הארגון. הועידה מונה 251 צירים, מתוכם 150 חברי ארגון מן המחוזות השונים ו-101 חברים המורכבים מהועד המנהל היוצא, המועצה הארצית היוצאת, נציגי הנוער העובד הלאומי, ועדי עובדים וגופים נוספים הכפופים להסתדרות הלאומית. ועידה זו מתכנסת אך ורק לצורך הבחירות.

לארגון ישנה מועצה ארצית המורכבת מ-85 חברי ועידה ומתכנסת אחת לחצי שנה. למועצה זו יש סמכות לדון בכל סוגיה הקשורה לארגון ואף לבצע שינויים בחוקתו. המועצה הארצית בוחרת ועד מנהל, המנהל את הארגון בפועל, על פי המלצת היו"ר.

מתוקף תפקידו, יו"ר ההסתדרות הלאומית הוא גם יו"ר המועצה הארצית ויו"ר הוועד המנהל[2].

משנת 2007 משמש יואב שמחי כיו"ר הסתדרות עובדים לאומית, כאשר בחירות שהיו אמורות להתקיים להחלפתו ב-2012 נדחו בשלוש שנים מבלי מבלי שלחברי הארגון נמסר על כך[2], ויאיר שלם מכהן כמנכ"ל הסתדרות עובדים לאומית משנת 2007.

בשנים 1995-2004 כיהן כיו"ר הע"ל אברהם הירשזון. ב-2009 הוא הורשע בגניבת 2.3 מיליון ש"ח מכספי הארגון, ונגזרו עליו 5.5 שנות מאסר בפועל.

פועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ההסתדרות הלאומית הינה ארגון העובדים השני בגודלו בישראל. בצידה פועלת רשת מעונות אמילי (שאופי פועלה הוא בדומה לנעמ"ת) וכן תנועת הנוער "הנוער הלאומי". חברת "סלע" מייסודה של הע"ל היא חברה לשיכון ומספר נושאי תפקידים ונבחרים של הע"ל מועסקים על ידי סלע[2]. ההסתדרות היא הבעלים המלאים של חברת האחזקות "ה.ע.ל תשורה". החברה מחזיקה בחלק ממניות קרן הפנסיה יובלים וחלק בחברה הציבורית ד"ש איפקס.

כאיגוד מקצועי מציעה ההסתדרות הלאומית הגנה על זכויות עובדים (שכר וזכויות סוציאליות), הגנה מפני פיטורים ואפליה בעבודה, חתימה על הסכמים קיבוציים, וניהול משא ומתן מול מעבידים ארציים. לחברי הארגון מוצעים שירותי ייעוץ פנסיה, ביטוח וקרנות השתלמות. עם זאת, על הארגון נמתחה בעבר ביקורת בנוגע לפעולתו כ"ארגון מטעם המעסיקים" וחתימת הסכמי עבודה ללא מעורבות העובדים תוך הרעת תנאיהם. משרד הכלכלה אף ביטל מספר הסכמים שנחתמו מסיבות אלה[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע אופיר, ספר העובד הלאומי, כרכים 1,2, הוצאת הסתדרות העובדים הלאומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]