אברהם הירשזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם הירשזון
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 11 בפברואר 1941
ממשלות 30, 31
כנסות 10, 13 - 17
סיעה הליכוד, ליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, קדימה
תפקידים בולטים

אברהם הירשזון (נולד ב-11 בפברואר 1941) הוא פוליטיקאי ישראלי, שימש כחבר הכנסת ושר מטעם מפלגת הליכוד ובהמשך מטעם קדימה. שימש גם כמזכ"ל הנוער הלאומי, יו"ר קופת חולים לאומית ויו"ר הסתדרות העובדים הלאומית. ב-2009 הורשע הירשזון בעבירות של גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד‏[1] נדון לחמש שנים וחמישה חודשים של מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס כספי כבד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשזון נולד ב-1941 בתל מונד. סבו, הרב דוויד הירשזון, עלה לארץ ישראל מצ'רנוביץ' שהייתה שייכת אז לרומניה בשנת 1934 ורכש חלקת אדמה בתל מונד.

בין פעילותיו הציבורית: יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית משנת 1995, יזם ועומד בראש "מצעד החיים" לשליחת בני נוער יהודים לסיורים במחנות ההשמדה בפולין, מזכ"ל הנוער הלאומי בשנים 1970 - 1992 ויושב-ראש קופת חולים לאומית.

נבחר לכנסת העשירית ברשימת הליכוד. התפטר לאחר חצי שנה כשהצטרף להסתדרות העובדים הלאומית. בכנסת השלוש עשרה נבחר שוב ברשימת הליכוד והמשיך לכהן גם בכנסות הבאות. בין 2003 עד תחילת 2005 כיהן כיו"ר ועדת הכספים וב-10 בינואר 2005 החליף את גדעון עזרא בתפקיד שר התיירות.

במהלך כהונתו כשר התיירות, הציב הירשזון יעדים שאפתניים בקידום התיירות בישראל ועידוד התיירות הנכנסת לישראל. בזמן כהונתו עודד והשפיע על מדיניות שמים פתוחים אותה ניסה ליישם, והצליח במספר מקרים. בנוסף לחץ בעיקר על חברות טיסה זרות שיחזרו לטוס לישראל, חלקן לראשונה וחלקן לאחר שהפסיקו בשנת 2000 עם פריצת האינתיפאדה השנייה, והצליח בכך. עם זאת ניסה לעודד מספר פרויקטים תיירותיים כקזינו באילת ומרכז אוונגליסטים על שפת הכנרת אשר יישומם נכשל.

עם הקמתה של מפלגת קדימה בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה, ונבחר מטעמה לכנסת ה-17.

ב-18 בינואר 2006 מונה לשר התקשורת, נוסף על תפקידו הקודם.


כהונתו כחבר כנסת ופעיל חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחבר כנסת הגיש מאה שלושים וחמש הצעות חוק החל משנת 1999. (כולל הצעות משותפות) ומאות שאילתות והצעות לסדר היום. בשנת 1987 יזם וניהל את פרויקט "חידון הגבורה היהודית", מפעל זיכרון לאומי להנצחת הגיבורים היהודיים בתקופת השואה. בין השנים 1992- 1996 היה חבר ועדת החינוך והתרבות, חבר ועדת הכספים, יושב ראש תת-הוועדה לענייני רשויות מקומיות, חבר הוועדה לביקורת המדינה, יושב ראש תת-הוועדה לביקורת המדינה, יושב ראש תת-הוועדה לביקורת המדינה בנושא זכויות קורבנות השואה, יושב ראש השדולה הירוקה בכנסת, ראש לובי תל אביב. יושב ראש הסתדרות העובדים הלאומית משנת 1995. בין השנים 1996 – 1999 חבר ועדת העבודה והרווחה, חבר ועדת הכספים, חבר ועדת הכלכלה, יושב ראש השדולה הירוקה בכנסת, יושב ראש ועדת הכנסת להשבת הרכוש היהודי. בין השנים 1999 – 2003 סגן יושב ראש הכנסת, חבר ועדת הכלכלה, חבר בוועדת הכספים, חבר בוועדת הכנסת, חבר בוועדת החקירה למשק המים, יושב ראש הוועדה להשבת הרכוש היהודי. בכנסת ה- 16 התמנה ליו"ר ועדת הכספים. הביא לשינוי תפישת ניצול השואה בלשכה לשיקום נכים, ובזכותו התפרסמה לראשונה חוברת זכויות ניצולי השואה (כארבעים שנה לאחר הפעלת חוק נכי רדיפות הנאצים). זכה בעתירה לבג"ץ כנגד שר האוצר שהביאה לתיקון משמעותי בגובה קצבת הנכות המשולמת לניצולים. עתירה זו מהווה נדבך חשוב במסקנות הוועדה לזכויות ניצולי השואה בראשות השופטת בדימוס דורנר. הביא לתיקון אפליה של נכי רדיפות הנאצים שהיו בגרמניה "ביום הקובע" (1.1.1947) ותיקן עוול של עשרות שנים בעניין זה. היה שותף למאבק הבינלאומי בבנקים השווייצרים, שהביא לגילוי החשבונות הרדומים והשבת נכסים ליורשי הנספים, כמו כן היה חבר בוועדה הבינלאומית ההומניטרית לסיוע לניצולי שואה נזקקים, שחילקה כספים לכשלוש מאות אלף ניצולי שואה נזקקים ברחבי העולם, מקרן מיוחדת שהוקמה על ידי השווייצרים. היה שותף להקמת ועדת ג'נראלי למבוטחי חברת הביטוח מתקופת השואה, וכן הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח מתקופת השואה (ICHEIC).

כהונתו כשר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם השבעת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה לשר האוצר.

במשימתו הגדולה הראשונה כשר האוצר הצליח להביא לאישור בכנסת את תקציב המדינה לשנת 2007 ללא עיכובים, לראשונה מזה שנים רבות ולאחר שחברות הקואליציה ויתרו על דרישותיהן בסך כמה מיליארדי שקלים. התקציב עמד מחד בסימן מלחמת לבנון השנייה, לאחר שהמלחמה גררה הוצאות המוערכות בכ-13 מיליארד שקלים, הן כפיצויים לתושבי הצפון והן לחיזוק ולשיקום צה"ל, ומאידך בצמיחה גבוהה של 5% בשנת 2006 וגידול בהשקעות זרות בישראל.‏[2].

בפברואר 2007 הציג הירשזון את התוכנית הכלכלית המשמעותית הראשונה בתפקיד, שמטרתה צמצום פערים חברתיים ועידוד תעסוקה‏[3]. התוכנית כללה חמישה עקרונות, והיא אושרה בממשלה מיד לאחר הצגתה‏[4]:

  • מס הכנסה שלילי.
  • פנסיית חובה לכל עובד.
  • הגברת האכיפה על שכר המינימום על ידי הגדלת כמות הפקחים מעשרות בודדות ללמעלה מ-100.
  • שינוי שווי השימוש ברכב צמוד.
  • סבסוד צהרונים ומעונות יום להגברת השתתפות נשים בשוק העבודה.

מרבית סעיפי התוכנית הוגשמו בהדרגה במהלך כהונתו של הירשזון כשר האוצר ולאחריה.

הרשעתו בפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 במרץ 2007 נחקר הירשזון במשך מספר שעות במשטרת ישראל. לאחר החקירה נטען בעיתונות כי עלו כנגד הירשזון חשדות הקשורים לקבלה שלא כדין של כספים במסגרת פעילותו בהסתדרות העובדים הלאומית ובעמותת ניל"י הקשורה אליה, מתן הלוואה לאיש ציבור בכיר, וקבלת ההחזר בשיקים דחויים שלא נגבו, שימוש שלא כדין בכספים ובמשאבים הקשורים במצעד החיים, והעסקת עובד זר ללא היתר‏[5]. הירשזון הכחיש את כלל הפרסומים, ועל אף זאת השעה עצמו מהתפקיד ב-22 באפריל ל-3 חודשים‏[6]. מאז כיהן כשר בלי תיק, עד להתפטרותו מהממשלה ב-1 ביולי 2007. ב-4 ביוני 2008 הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום‏‏[7] נגד הירשזון באשמת הלבנת הון, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. בכתב האישום נטען שהירשזון גנב ארבעה מיליון שקלים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית, שאת רובם נטל לעצמו. ב-8 ביוני 2009 הרשיע אותו בית המשפט בשישה סעיפים שונים ובהם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במרמה והפרת אמונים בתאגיד, בהלבנת הון וברישום כוזב במסמכי תאגיד‏[8]. ב-24 ביוני נגזר דינו לעונש מאסר בפועל של חמש שנים וחמישה חודשים, מאסר על תנאי של שנה וקנס של 450,000 ש"ח‏‏‏[9]. הירשזון הגיש ערעור לבית המשפט העליון, וערעורו נדחה. ב-1 בספטמבר 2009 נכנס לכלא חרמון לרצות את עונשו. לאחר ניכוי שליש מתקופת המאסר שנקבעה לו, שוחרר מכלאו ב-16 בינואר 2013.‏[10]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשזון אלמן ואב לשלושה ילדים וסב לשני נכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד לוביץ', בית המשפט קבע: אברהם הירשזון גנב, באתר ynet‏, 8 ביוני 2009
  2. ^ אין הפתעות: תקציב המדינה לשנת 2007 בהיקף כ-294 מיליארד שקל עבר..., גלובס, 4 בינואר 2007
  3. ^ צבי לביא, הירשזון: מס הכנסה שלילי כבר השנה בכמה מקומות, באתר ynet‏, 29.01.07
       יוסי גרינשטיין, תוכנית צמצום הפערים החברתיים של האוצר, באתר nrg מעריב, 29 בינואר 2007
  4. ^ צעדים לצמצום הפערים החברתיים והגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, החלטה מספר 1134 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  5. ^ אפרת וייס וצבי לביא, בין החשדות: הירשזון קיבל כספים במזומן, באתר ynet‏, 21 במרץ 2007
  6. ^ נועם שרביט, ‏מזוז אינו רואה דחיפות מיוחדת בהשעיית הירשזון או בהתפטרותו - כל עוד החקירה בעיצומה, באתר גלובס, 25 במרץ 2007
  7. ^ שיר אפשטיין, הוגש כתב האישום נגד אברהם הירשזון, באתר גל"צ, 4 ביוני 2008
  8. ^ עפרה אידלמן ותומר זרחין, שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הורשע בעבירות של גניבה, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
  9. ^ מיכל שפירא, גזר הדין של הירשזון: 5 שנים ו-5 חודשים בכלא, באתר nrg מעריב, 24 ביוני 2009
  10. ^ הבוקר: אברהם הירשזון ישתחרר מהכלא, באתר ynet‏, 16 בינואר 2013


שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

שרי התיירות בממשלות ישראל

עקיבא גוברין | משה קול | גדעון פת | אברהם שריר | גדעון פת | עוזי ברעם | משה קצב | אהוד ברק | אמנון ליפקין-שחק | רחבעם זאבי | בנימין אלון | יצחק לוי | בנימין אלון | גדעון עזרא | אברהם הירשזון | יצחק הרצוג | יצחק אהרונוביץ' | רוחמה אברהם | סטס מיסז'ניקוב | עוזי לנדאו

יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל

דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומיאנסקי