פנחס רוטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פנחס רוטנברג
(5 בפברואר 1879 – 3 בינואר 1942)
Piotr Moiseyevich Rutenberg.jpg
רוטנברג בצעירותו
כינויים נוספים פנחס בן-עמי (שם עט)
ידוע בשל מהפכן, מנהיג, חלוץ, תעשיין ומייסד חברת החשמל
תחנת הכח בנהריים שיזם והקים רוטנברג.
תחנת הכוח 'חיפה א' שהקים רוטנברג בחיפה
פנחס רוטנברג

פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו, ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס רוטנברג נולד ברומְנִי שבאוקראינה. אביו היה סוחר ואמו בתו של הרב פנחס מרגולין מקרמנצ'וג. הוא עצמו למד תחילה בחדר, לאחר מכן בבית ספר ריאלי ובמכון הטכנולוגי בסנקט פטרבורג שסיים לאחר השעיה והגליה ליקטרינוסלב, בעקבות השתתפותו במהומות סטודנטים. התנצר בעקבות החתונה עם אולגה חומנקו. לזוג היו שלושה ילדים.

פעילותו במפלגות שמאל ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור סטודנט השתייך תחילה לסוציאל-דמוקרטים ואחר כך עבר לאס ארים. לאחר שעבד בבית חרושת כראש בית מלאכה במפעל פוטילוב, שם הכיר את האב גאורגי גפון, שהכניס אותו לפעילות מהפכנית. רוטנברג היה שותף למהפכת 1905 יחד עם גפון ברוסיה. הציל אותו בזמן ירי על המפגינים והבריח אותו לחו"ל.

בעקבות השתתפותו בהספקת נשק למפלגה היה על אוניית קיטור "ג'ון קרפטון" בקיץ 1905. ההפלגה לא הצליחה ורוטנברג נאסר בעקבות הלשנה בסתיו אותה השנה ושוחרר בעקבות מנשר אוקטובר. לאחר שגפון נחשד בהיותו סוכן שתול, הוא הוצא להורג בתלייה על ידי רוטנברג. בהתאם לגזר-דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית היה צריך להיות מוצא להורג גם מפעילו, סגן ראש המשטרה, פטר רצ'קובסקי אך שותפו של רצ'קובסקי וסוכן כפול של אוכרנה, יונה אזף, לא העביר את השם השני שהוחלט להוציא להורג והכחיש את ההסתרה מאוחר יותר. בעקבות האשמות עיתונות הימין בהיותו גם כן סוכן כפול, רוטנברג עזב את רוסיה.

לאחר רצח גפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג לאיטליה, שם עבד כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית סכרים מ- 1907 עד שנת 1915. בתקופה זאת חזר ליהדות והתחיל לתמוך בתנועה הציונית.

עם נפילתו של הצאר בשנת 1917 שב לרוסיה ומילא תפקיד סגן קומיסר גוברניה (התפקיד שהוכנס במקום "ראש גוברניה") של העיר פטרוגרד לעניינים אזרחיים בתקופת ממשלת אלכסנדר קרנסקי[1]. רוטנברג הבין את הסכנה שטמונה בסיעה הבולשביקית ובתחילת מהפכת אוקטובר הציע לקרנסקי לתלות את לנין וטרוצקי, אך הלה סרב. לאחר המהפכה נאסר על ידי הבולשביקים ובילה שישה חודשים במבצר פטרופבלובסקיה. שוחרר לאחר בקשתם של מקסים גורקי ואלכסנדרה קולונטאי.

עבר למוסקבה ועבד במנגנון המרכזי של התנועה הקואופרטיבית. בעקבות התנקשות בלנין על ידי פאניה קפלן והכרזת הטרור האדום על ידי שלטונותת סובייטיים ברח לקייב, עיר הבירה של אוקראינה העצמאית. לאחר מכן היה באודסה ממשתפי הפעולה עם צרפת שפלשה לרוסיה כתגובת נגד למהפכת אוקטובר. לאחר פינוי הכוחות הצרפתיים עזב את רוסיה והיה אחד מהיוזמים של הקמת הגדודים העבריים.

פועלו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919 עלה רוטנברג לארץ ישראל, ערך סקר מקורות מים והציע תוכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים, ניקוז מים, סיכור ופיתוח קרקע, ותעלות השקיה‏[2]וייצור חשמל‏[3]. בסוף 1921 ניהל את עבודות הניקוז והכנת תעלות השקיה בעמק יזרעאל[4].

דרכונו של פנחס רוטנברג משנת 1919 שאיתו השתמש לעלות לארץ ישראל.
אישור שניתן לפנחס רוטנברג על ידי מפקד כוחות הברית באודסה על זאת ששימש כנציג ההגנה האזרחי בעיר הנצורה.

רוטנברג הציע הקמת תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח. הוא הציג את תוכניתו בפני הנציב העליון במרץ 1921‏[5] ובמאי 1922 הוענק לרוטנברג זיכיון להקמת תחנת כח לניצול מימי הירקון והירדן‏[6]. רוטנברג יצא לארצות הברית לגייס כספים למימוש תוכניתו‏[7] ויסד בשנת 1923 את חברת החשמל לארץ ישראל. את המימון הראשוני, בסך 1000 לירות שטרלינג, לעריכת המדידות הראשונות של ספיקת הירדן ולהכנת השרטוטים הראשונים של תוכנית המפעל ההידרו-חשמלי, קיבל רוטנברג מברל כצנלסון (מכספי קפא"י - "קרן פועלי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי פועלי ציון). בשנות ה-20, עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים (ומכאן בא כינויו "הזקן מנהריים") וכן הקים תחנות חשמל שסיפקו חשמל לתל אביב, יפו, חיפה וטבריה. ב-1932 נחנך מפעל תל-אור לשימוש בחשמל, ואחרי זמן מה הקים רוטנברג את תחנות הכוח המנועיות "רדינג" בתל אביב ו"חיפה א" בחיפה.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 אירגן הגנה עצמית של יהודי ירושלים עם זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1921 היה מפקד ארגון "ההגנה" בתל אביב. היה חבר מספר פעמים בוועד הלאומי. ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים. היה נשיא הוועד הלאומי בתחילת מלחמת העולם השנייה.

רוטנברג ראה חשיבות בחינוך הנוער וכתב בצוואתו: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו".

רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה מאוד, בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים על שמו.[דרוש מקור] אבל תחנת הכוח באשקלון נקראת על שמו ועל שם אחיו, שהיה מנהל חברת החשמל אחריו. כן קרויים על שמו של פנחס רוטנברג רחובות ברמת גן, בבאר שבע ובחיפה (יחד עם אחיו - על יד משרדי חברת חשמל). את מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל[דרושה הבהרה].

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס בן-עמי (שם עט) תחיתו הלאומית של העם היהודי, תורגם מיידיש לעברית על ידי אהרן ראובני, נכתב בג'נובה ב-1915, יצא לאור בעברית בתש"ג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]