פנחס רוטנברג
| פנחס רוטנברג (5 בפברואר 1879 - 3 בינואר 1942) |
|
|---|---|
 רוטנברג בצעירותו |
|
| כינויים נוספים | פנחס בן-עמי (שם עט) |
| ידוע בשל | מהפכן, מנהיג, חלוץ, תעשיין ומייסד חברת החשמל |
פנחס (פיוטר) רוטנברג (תרל"ט, 5 בפברואר 1879 - י"ד בטבת תש"ב, 3 בינואר 1942) היה מהפכן רוסי ממוצא יהודי, חבר המפלגה הסוציאל-רבולוציונית, ממנהיגי היישוב העברי וחלוץ התעשייה המודרנית בארץ ישראל, מייסד חברת החשמל.
תוכן עניינים |
קורות חייו [עריכה]
משפחתו, ילדות ונעורים [עריכה]
פנחס רוטנברג נולד ברומְנִי שבאוקראינה. אביו היה סוחר ואמו בתו של הרב פנחס מרגולין מקרמנצ'וג. הוא עצמו למד תחילה בחדר, לאחר מכן בבית ספר ריאלי ובמכון הטכנולוגי בסנקט פטרבורג שסיים לאחר השעיה והגליה ליקטרינוסלב, בעקבות השתתפותו במהומות סטודנטים. התנצר בעקבות החתונה עם אולגה חומנקו. לזוג היו שלושה ילדים.
פעילותו במפלגות שמאל ברוסיה [עריכה]
בתור סטודנט השתייך תחילה לסוציאל-דמוקרטים ואחר כך עבר לאס ארים. לאחר שעבד בבית חרושת כראש בית מלאכה במפעל פוטילוב, שם הכיר את האב גאורגי גפון, שהכניס אותו לפעילות מהפכנית. רוטנברג היה שותף למהפכת 1905 יחד עם גפון ברוסיה. הציל אותו בזמן ירי על המפגינים והבריח אותו לחו"ל.
בעקבות השתתפותו בהספקת נשק למפלגה היה על אוניית קיטור "ג'ון קרפטון" בקיץ 1905. ההפלגה לא הצליחה ורוטנברג נאסר בעקבות הלשנה בסתיו אותה השנה ושוחרר בעקבות מנשר אוקטובר. לאחר שגפון נחשד בהיותו סוכן שתול, הוא הוצא להורג בתלייה על ידי רוטנברג. בהתאם לגזר-דין של המפלגה הסוציאל-רבולוציונית היה צריך להיות מוצא להורג גם מפעילו, סגן ראש המשטרה, פטר רצ'קובסקי אך שותפו של רצ'קובסקי וסוכן כפול של אוכרנה, יונה אזף, לא העביר את השם השני שהוחלט להוציא להורג והכחיש את ההסתרה מאוחר יותר. בעקבות האשמות עיתונות הימין בהיותו גם כן סוכן כפול, רוטנברג עזב את רוסיה.
לאחר הרצח [עריכה]
לאחר כישלון המהפכה נמלט רוטנברג לאיטליה, שם עבד כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית סכרים מ- 1907 עד שנת 1915. בתקופה זאת חזר ליהדות והתחיל לתמוך בתנועה הציונית.
עם נפילתו של הצאר בשנת 1917 שב לרוסיה ומילא תפקיד סגן קומיסר גוברניה (התפקיד שהוכנס במקום "ראש גוברניה") של העיר פטרוגרד לענייני אזרח בתקופת ממשלה בראשות אלכסנדר קרנסקי. רוטנברג הבין את הסכנה שטמונה בסיעה הבולשביקית ובתחילת מהפכת אוקטובר הציע לקרנסקי לתלות את לנין וטרוצקי, אך הלה סרב. לאחר המהפכה נאסר על ידי הבולשביקים ובילה שישה חודשים במבצר פטרופבלובסקיה. שוחרר לאחר בקשתם של מקסים גורקי ואלכסנדרה קולונטאי.
עבר למוסקבה ועבד במנגנון המרכזי של התנועה הקואופרטיבית. בעקבות התנקשות בלנין על ידי פאניה קפלן והכרזת הטרור האדום על ידי שלטונותת סובייטיים ברח לקייב, עיר הבירה של אוקראינה העצמאית. לאחר מכן היה באודסה ממשתפי הפעולה עם צרפת שפלשה לרוסיה כתגובת נגד למהפכת אוקטובר. לאחר פינוי הכוחות הצרפתיים עזב את רוסיה והיה אחד מהיוזמים של הקמת הגדודים העבריים.
פועלו בארץ ישראל [עריכה]
בשנת 1919 עלה רוטנברג לארץ ישראל, ערך סקר מקורות מים והציע תוכניות מקיפות לפיתוח מפעלי מים, ניקוז מים, סיכור ופיתוח קרקע, לצד הקמת תחנות כוח מנהר הליטני ועד ים המלח. בשנת 1920 אירגן הגנה עצמית של יהודי ירושלים עם זאב ז'בוטינסקי. בשנת 1921 היה מפקד ארגון "ההגנה" בתל אביב. היה חבר מספר פעמים בוועד הלאומי. ניסה למצוא דרך לדו-קיום בין היהודים לערבים וניסה להשכין שלום בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים. היה נשיא הוועד הלאומי בתחילת מלחמת העולם השנייה.
רוטנברג יסד בשנת 1923 את חברת החשמל לארץ ישראל. את המימון הראשוני, בסך 1000 לירות שטרלינג, לעריכת המדידות הראשונות של ספיקת הירדן ולהכנת השרטוטים הראשונית של תוכנית המפעל ההידרו-חשמלי, קיבל רוטנברג מברל כצנלסון (מכספי קפא"י - "קרן פועלי ארץ ישראל" שהוקמה על ידי פועלי ציון). בשנות ה-20, עם האישור לניצול מי הירדן והירמוך, הקים את תחנת הכוח ההידרו-חשמלית בנהריים (ומכאן בא כינויו "הזקן מנהריים") וכן הקים תחנות חשמל שסיפקו חשמל לתל אביב, יפו, חיפה וטבריה. ב-1932 נחנך מפעל תל-אור לשימוש בחשמל, ואחרי זמן מה הקים רוטנברג את תחנות הכוח המנועיות "רדינג" בתל אביב ו"חיפה א" בחיפה.
רוטנברג ראה חשיבות בחינוך הנוער וכתב בצוואתו: "הנוער שלנו - תקוות עתידנו". את מניותיו בחברת החשמל הוריש למדינת ישראל.
רוטנברג נפטר בשנת 1942 לאחר מחלה קשה מאוד, בצוואתו ביקש שלא יקראו אתרים על שמו.[דרוש מקור] אבל תחנת הכוח באשקלון נקראת על שמו ועל שם אחיו, שהיה מנהל חברת החשמל אחריו. כן קרויים על שמו של פנחס רוטנברג רחובות ברמת גן ובבאר שבע.
חיבוריו [עריכה]
פנחס בן-עמי (שם עט) תחיתו הלאומית של העם היהודי, תורגם מיידיש לעברית על ידי אהרן ראובני, נכתב בג'נובה ב-1915, יצא לאור בעברית בתש"ג.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג (א-ב), הוצאת עם עובד, 1990.
- נהריים - חזון וחשמל. חברת החשמל, היחידה לקשרי הציבור והפרסום. 1999.
- מרדכי נאור, ברכת החשמל - תולדות חברת החשמל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ד"ר מרדכי נאור, האיש שחישמל את ארץ-ישראל, הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- איש החשמל, 2000, סרטו של אלי כהן על פי תסריט של ירון זליג
- רוטנברג פנחס, בית אלון
- מנהרת הזמן - המהנדס שהאיר את הארץ
- רוטנברג ומאורעות תר"פ-תרפ"א באתר חברת החשמל
- פנחס רוטנברג באתר תנועת העבודה
- שיר הרשת (הזקן מנהריים) באתר זמרשת
