הרטה ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרטה ברלין

מידע כללי
כינוי	BlauWeiss (כחול-לבן)
תאריך ייסוד	25 ביולי 1892
אצטדיון	האצטדיון האולימפי, ברלין (76,243)
בעלי הקבוצה	{{{בעלים}}}
נשיא	{{{נשיא}}}
יו"ר	דיטר הונס
מנכ"ל	{{{מנכ"ל}}}
מאמן	לוסיאן פאבר
ליגה	בונדסליגה
תארים
מספר אליפויות	אין
מספר גביעים	אין
תארים אחרים	{{{תואר אחר}}}
תלבושת
תלבושת בית 　 תלבושת חוץ

הרטה ברלין או הרטה בה-אס-צה (בגרמנית: Hertha BSC - הרטה ברלינר ספורט קלאב - מועדון ספורט ברלינאי) היא קבוצת כדורגל גרמנית מהעיר ברלין, בירת גרמניה. הקבוצה לא נמנית בין הקבוצות המוצלחות בבונדסליגה, אך הצליחה להעפיל מספר פעמים לליגת האלופות האירופית.

למרות היותה קבוצה צנועה יחסית, יש להרטה היסטוריה ייחודית, המשיקה לכמה מן האירועים המרכזיים של המאה ה-20.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 1892-1933: השנים הראשונות 1.2 1933-1945: תקופת המשטר הנאצי 1.3 1945-1963: כדורגל בצל המלחמה הקרה 1.4 1963-1980: קשיים בבונדסליגה 1.5 1981-1997: מדשדשים 1.6 1998-2007: ההצלחה מאירה פנים 2 אצטדיון 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] 1892-1933: השנים הראשונות

המועדון הוקם בשנת 1892 תחת השם "בה-אף-צה (BFC) הרטה 92'" (ברלינר פוסבול קלאב הרטה - מועדון כדורגל ברלינאי). השם הרטה נגזר משמה של נרטוס - אלת פוריות גרמאנית - וככל הידוע הוא ניתן למועדון על ידי אחד ממייסדיו, שנטל חלק בשייט על אוניית קיטור בשם זה. ארובת האונייה הייתה צבועה בפסים של כחול ולבן, צבעי חברת הספנות, וצבעים אלה אומצו כצבעי הקבוצה מאז ועד היום.

בשנותיה הראשונות נהנתה הקבוצה מהצלחה מסוימת, ששיאה היה זכייה באליפות העיר ברלין ב-1905. אלא שההצלחה על המגרש לא תורגמה להצלחה כלכלית, והמועדון נקלע לקשיים תקציביים. אי לכך, ב-1920, התאחד הרטה עם מועדון ברלינאי אחר בשם BSC - ברלינר ספורט קלאב - ומאז ידוע המועדון בשם המשולב.

הקבוצה המאוחדת נהנתה מהצלחה מסוימת במגרש, אך גם סבלה מאכזבות לא מעטות. בשנות ה-20 הגיעה הרטה לגמר אליפות גרמניה שש פעמים ברציפות, אך לא הצליחה לזכות בתואר. ב-1930 זכה המועדון באליפות המיוחלת, אך מיד לאחריה התפרק שוב לגורמיו, והרטה ברלין המשיכה לדרך עצמאית (אם כי עדיין תחת השם הרטה BSC). הדבר לא הפריע לה לזכות ב-1931 באליפות נוספת.

[עריכה] 1933-1945: תקופת המשטר הנאצי

הכדורגל בגרמניה עבר ארגון מחדש לאחר שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון ב-1933. הליגה פוצלה ל-16 ליגות אזוריות, כאשר אלופת כל אזור מעפילה לאליפות הארצית. הרטה ברלין מצאה את עצמה משחקת בליגת ברלין-ברנדנבורג, וזכתה להצלחה תוך שהיא מסיימת את רוב העונות בחלק העליון של הטבלה, כולל שלוש זכיות באליפות: ב-1935, 1937 ו-1944. עם זאת, הקבוצה לא עשתה חיל באליפות הארצית, ומעולם לא הצליחה לעבור את השלבים המוקדמים.

[עריכה] 1945-1963: כדורגל בצל המלחמה הקרה

עם תום מלחמת העולם השנייה, חולקה גרמניה ל-4 אזורי-שליטה, שכל אחד מהם הועבר לשליטת אחת מבעלות הברית, לצורך שיקום. גם העיר ברלין חולקה ל-4 אזורים לפי אותה מתכונת. בשלב מאוחר יותר איחדו ארצות הברית, בריטניה וצרפת את האזורים שבשליטתן, בעוד ברית המועצות המשיכה לשלוט ביד רמה באזור שניתן לה.

בתקופת שלטונן של בעלות הברית, נאסרו בגרמניה רוב סוגי ההתארגנות, ובכלל זה אגודות ספורט. הרטה נוסדה-מחדש בסוף 1945 תחת השם אס-גה גזונטברונן (SG Gesundbrunnen), ונטלה חלק באוברליגה-ברלין (ליגת העל של ברלין). בעונה הראשונה שלאחר המלחמה שיחקו באוברליגה-ברלין לא פחות מ-36 קבוצות, אך בעונה שלאחר מכן פוצלה הליגה לשלוש ליגות בנות 12 קבוצות כל אחת, וגזונטברונן (הרטה) מצאה את עצמה בליגה השלישית - האמטורליגה-ברלין (ליגת החובבים). ב-1949 אימץ המועדון מחדש את השם הרטה בה-אס-צה, ובמקביל העפילה הקבוצה לליגה הראשונה של העיר.

המתח בין בעלות הברית לברית המועצות והתהוותה של המלחמה הקרה, נתנו אותותיהם גם בכדורגל הגרמני, והברלינאי בפרט. בין השנים 1945-1950 נאסר על הרטה לשחק נגד קבוצות ממזרח גרמניה, לאחר שקלטה מספר שחקנים ומאמן שעזבו את קבוצת אס-גה פרידריכשטאדט מדרזדן וערקו למערב. במקביל, קבוצות ממזרח העיר אולצו לעזוב את האוברליגה-ברלין ולהצטרף לליגה המזרח-גרמנית שנוסדה ב-1950.

אגב, המציאות המיוחדת בעיר והקמתה של חומת ברלין ב-1961, יצרו מצבים אבסורדיים בהם אוהדים של הרטה ממזרח-ברלין מצאו עצמם לפתע מנותקים מקבוצתם, ובלי יכולת לבוא לצפות במשחקיה. היו אוהדים שהצליחו להשיג אישורי מעבר למערב וניצלו זאת כדי ללכת לצפות במשחקים, אך ידוע כי השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, הייתה "מסמנת" אוהדים שהעזו לעשות זאת. בכל אופן, אלה היו בודדים: אוהדים רבים לא זכו יותר לראות את קבוצתם בפעולה, שכן לא היו יותר בין החיים כאשר אוחדה העיר מחדש ב-1989.

מבחינה ספורטיבית, שנות ה-50 עמדו בסימן יריבות קשה בין הרטה לקבוצת טניס-בורוסיה ברלין. ב-1958 עלתה הצעה לאחד את שני המועדונים, אך היא נדחתה על הסף.

[עריכה] 1963-1980: קשיים בבונדסליגה

ב-1963 נוסדה הליגה המקצוענית של גרמניה - הבונדסליגה (הליגה הפדרלית). הרטה, אז האלופה הבלתי מעורערת של הליגה הברלינאית, השתלבה אף היא בליגה הלאומית החדשה. אלא שכבר בעונתה השניה (1964-65) הושעתה הרטה מפעילות בבונדסליגה לאחר שנודע כי ניסתה לפתות שחקנים לבוא לשחק בשורותיה תמורת שוחד. יש לציין כי שחקנים רבים לא ששו לשחק בעיר המפוצלת, ומכאן הצעד החריג של ראשי הרטה.

האירוע הוביל לכך שעיר הבירה (לשעבר) של מערב גרמניה לא יוצגה בבונדסליגה - מצב שהיה בלתי רצוי מבחינה הנהלת הליגה, שנדרשה אפוא למצוא דרך שתאפשר לנציגה כלשהי של ברלין ליטול בה חלק. הפתרון שנמצא לאחר דיונים ממושכים היה קידום-בזק של קבוצת טסמניה 1900 ברלין, שמליגה נמוכה הוזנקה לליגה הבכירה. אלא שטסמניה 1900 הצנועה לא הייתה מוכנה מבחינה מקצועית למהלך המפתיע ורשמה את העונה הגרועה ביותר של קבוצה כלשהי בבונדסליגה. הדבר סלל את חזרתה של הרטה לליגה הראשונה בעונת 1968-69, וגם סייע לה לבצר את מעמדה כקבוצה הבכירה של ברלין.

ב-1971 פרצה בבונדסליגה שערורייה, כשנודע כי כמה קבוצות, והרטה ביניהן, ניסו להטות משחקים. במהלך החקירה התברר עוד כי הרטה שקועה בחובות כספיים עצומים (כ-6 מיליון מארק), שאילצו אותה למכור את האצטדיון הביתי שלה. למרות כל זאת, רשמה הקבוצה מספר הצלחות מקצועיות במהלך שנות ה-70: את עונת 1974-75 היא סיימה במקום השני בבונדסליגה אחרי האלופה בורוסיה מנשנגלדבאך; ב-1979 רשמה הופעה בחצי-גמר גביע אופ"א; כמו כן הגיעה פעמיים לגמר הגביע הגרמני (ב-1977 וב-1979).

עונת 1979-80 הייתה מוצלחת הרבה פחות, ובסיומה מצאה עצמה הרטה מתדרדרת לליגה השנייה (הבונדסליגה-2), בה היא עתידה לבלות 13 מתוך 17 העונות הבאות.

[עריכה] 1981-1997: מדשדשים

ב-1982 נעשה נסיון נוסף לאחד את הרטה עם היריבה הוותיקה טניס-בורוסיה, אליהן היו אמורות להצטרף בלאו-וייס 90 ואס-צה שרלוטנבורג, מתוך מטרה לבנות קבוצה חזקה ומובילה בברלין. הקבוצה המאוחדת הייתה אמורה להקרא אף-צה אוטופיה (FC Utopia), אלא שהמהלך לא יצא בסופו של דבר לפועל.

הרטה המשיכה להתדרדר, ובסיום עונת 1986-87 ירדה לליגה השלישית - האמטור-אוברליגה-ברלין - שם שיחקה במשך שתי עונות. שתי העפלות לבונדסליגה (ב-1982-83 וב-1990-91) הסתיימו במפח נפש עם ירידה לבונדסליגה-2 בעונה שלאחר מכן.

ב-1994 נקלע שוב המועדון לקשיים כלכליים וחובותיו הגיעו ל-10 מיליון מארק. המשבר נפתר על ידי מכירת נדל"ן שהיה בבעלות המועדון, וכמו כן נמצא ספונסר חדש והוחלפו כל חברי ההנהלה. ב-1997 שבה הרטה לליגה הבכירה. בכך הסתיימה תקופה בת יותר מעשר שנים בה לא הייתה לברלין נציגה בבונדסליגה (בלאו-וייס 90 הייתה הברלינאית האחרונה שזכתה לכבוד). במהלך תקופה זו הייתה כנראה גרמניה המדינה היחידה בעולם שעיר הבירה שלה לא יוצגה בליגה הבכירה.

[עריכה] 1998-2007: ההצלחה מאירה פנים

בסיום עונת 1998-99 רשמה הקבוצה את אחד מהישגיה הגדולים ביותר, כאשר הצליחה להעפיל לליגת האלופות של אירופה, הישג אותו שיחזרה גם בשלוש העונות שלאחר מכן. ההצלחה היחסית אפשרה למועדון להחתים שחקנים בכירים דוגמת סבסטיאן דייסלר הגרמני ומרסליניו הברזילאי, שגם זכה בתואר שחקן השנה בבונדסליגה ב-2005. במקביל, השקיע המועדון משאבים נכבדים בטיפוח קבוצת הנוער ומחלקות הילדים שלו. ב-2001 ו-2002 זכתה הרטה פעמיים בגביע הליגה.

הקבוצה כמעט ירדה לליגה השנייה בעונת 2003-04, אך ניצלה. בעונה שלאחר מכן סיימה במקום הרביעי ולא הצליחה להעפיל לליגת האלופות, לאחר מחזור סיום דרמטי בו סיימה רק בתיקו מול האנובר 96 ונאלצה לראות את ורדר ברמן חולפת על פניה. אגב, כמחווה של הוקרת תודה, שלחה ורדר ברמן 96 בקבוקי שמפניה להאנובר.

בסיום עונת 2005-06 דורגה הרטה במקום השישי והעפילה לגביע אופ"א לאחר שניצחה את פ.ק. מוסקבה באינטרטוטו. את עונת 2006-07 סיימה הקבוצה במקום העשירי.

[עריכה] אצטדיון

הרטה משחקת באצטדיון האולימפי המחודש של ברלין, המכיל 76,243 מקומות ישיבה - השני בגודלו בגרמניה. האצטדיון בעל ההיסטוריה המפוקפקת (אירח את אולימפיאדת ברלין ב-1936, שנערכה בחסות המשטר הנאצי, וכן שימש אתר קבוע לכנסים המוניים של המפלגה הנאצית) נבנה מחדש לקראת משחקי גביע העולם 2006 והתקיימו בו ששה משחקים, כולל משחק הגמר.

החל מ-1904 שיחקה הקבוצה במגרש בשם פלומפה שנמצא ברובע גזונטברונן. ב-1923 נבנה במקום אצטדיון בעל תכולה של כ-35,000 מקומות. עם ההצטרפות לבונדסליגה ב-1963 נטשה הקבוצה את האצטדיון ועברה לשחק באצטדיון האולימפי. ב-1974 מכר המועדון את מתחם האצטדיון כדי להימנע מפשיטת רגל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של המועדון