זאוגמה
זאוגמה (ביוונית: Ζεῦγμα; בלטינית: Zeugma) הייתה עיר הלניסטית ורומית בגדה המערבית של נהר פרת, בגבול אסיה הקטנה, סוריה ומסופוטמיה. אתרהּ נמצא בנפת גזיאנטפ שבדרום-מזרח טורקיה. חלקים נרחבים של שרידיה מוצפים מאז 2001, אחרי הפעלתו של סכר בּירֶג'יק (אנ').[1] לעתיקותיה של זאוגמה יוחד אגף במוזיאון לארכאולוגיה של גזיאנטפ.
תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאוגמה נוסדה בסביבות שנת 300 לפני הספירה, בימיו של סלאוקוס הראשון ניקאטור, מראשי המפקדים בצבאו של אלכסנדר מוקדון ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. העיר נקראה לכבודו בשם "סלאוקיה שעל הפרת".[2] זאוגמה הייתה אחת מארבע הערים הראשיות של ממלכת קומגנה ההלניסטית עד שזו בוטלה בעקבות הכיבוש הרומי. בתקופה הרומית נקראה העיר בשם Zeugma (ביוונית: צֶמֶד) ושם זה התייחס לשתי הערים התאומות שמשני עברי הנהר כאחת – סלאוקיה (Σελεύκεια) במערב ואפּאמיאה (Απάμεια) (אנ') במזרח.[3] שתי הערים חוברו בגשר צף.
זאוגמה התקיימה בקו החיִץ שבין האימפריות, הרומית והפרתית, הפרת שימש כגבול ביניהן והגשר שחצה את הנהר העניק לה יתרון אסטרטגי. העיר הייתה במשך כ-200 שנים בסיסו של הלגיון הרביעי סקיתיקה, והוא היה אחד מהגורמים לשגשוגה. זאוגמה התעשרה מהיותה תחנה על דרך המסחר הבינלאומית שחיברה את נמל אנטיוכיה (אנטקיה) שלחוף הים התיכון עם סין. מספר תושביה של זאוגמה בשיא גודלה מוערך ב-80,000.
בשנת 256 פלש לתחומה של זאוגמה המלך הסאסאני שאפור הראשון. הפלישה המיטה על העיר חורבן שממנו לא הצליחה להתאושש. מצבה הורע גם בשל רעידת אדמה עזה שפקדה את האזור. אחרי פיצול הקיסרות הרומית ב-395 הייתה זאוגמה חלק מהקיסרות הרומית המזרחית. בתקופת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון נעשו מאמצים לשקם את העיר והיא הוקפה בחומות רחבות, אך אלה לא מנעו את הכיבוש המוסלמי ב-637. זאוגמה הידלדלה ונעזבה. בתקופה העות'מאנית הוקם בקצה חורבותיה הכפר בֶּלקיס, ורוב שטחה כוסה במטעים של אלת הבוטנה.
חפירות וממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעולות סקר וחפירות שיטתיות באתר זאוגמה החלו בשנות ה-80 של המאה ה-20 מטעם המוזיאון לארכאולוגיה של גזיאנטפ לנוכח התגברות מקרי שוד העתיקות. לקראת הקמת סכר בירג'יק ובמקביל לבנייתו (בשנים 1985–2000) הואצו והורחבו חפירות ההצלה בסיוע ממשלת טורקיה. השתתפו בהן משלחות מאוסטרליה, צרפת ושווייצריה, מאיטליה ומטורקיה עצמה. החפירות לוו בפעולות שימור, כולל הקמת מחסים למבנים שנחפרו ולא הוצפו.[4] החפירות התרכזו בחלקי האתר המועדים להצפה, אך גם במעלה גבעת בֶּלקיס (Belkis Tepe), האקרופוליס של זאוגמה ההלניסטית והרומית.[5] ממצאי החפירות, בעיקר פסיפסים, הוצגו במוזיאון לארכאולוגיה של גזיאנטפ והועברו ב-2011 למבנה משלהם במתחם המוזיאון, הנקרא בשם מוזיאון הפסיפסים של זאוגמה.
מן המחקרים מצטיירת עיר שלמסגרתה צורת טרפז, ראשו בגבעת האקרופוליס ובסיסו לאורך גדת הנהר. העיר נבנתה במורד אל הנהר במפלסים מדורגים במערך היפודמי של גושי בניינים מוקפים ברשת רחובות שתי וערב. מבני הציבור מוקמו במעלה העיר וכן לאורך גדת הנהר. הסקרים והחפירות חשפו שרידי אגורה הלניסטית, אגורה רומית, תיאטרון, מרחצאות, אצטדיון, רובעי מגורים ורחובות עמודים, שרידי חומות, הן מהתקופה ההלניסטית והן מהתקופה הרומית, וכן בתי קברות. החוקרים מצביעים גם על מבנה ששימש להבנתם כמפקדת הלגיון הרביעי סקיתיקה. רצפות פסיפס רבות, בעיקר מהמאות השנייה והשלישית לספירה, השתמרו משום שכוסו במפולות של הקירות והתקרות בעת החורבן שגרם הכיבוש הסאסאני. הידורן מעיד על עושרה של העיר. בעיר התגלו שני מקדשים: המתחם המקודש (טֶמֶנוֹס) שעל האקרופוליס ומקדש באגורה ההלניסטית. המקדש בראש הגבעה היה סמלה של העיר ודימויו מופיע על מטבעותיה.
זאוגמה נכללת מאז 2012 ברשימת המועמדים להכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[6]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מראה משוער של העיר
- זאוגמה במפת פויטינגר
- "אוצרותיה הנסתרים של זאוגמה", תוכנית תעודה (אנ') ששודרה ב-BBC (באנגלית)
- אתר האינטרנט של מיזם זאוגמה(הקישור אינו פעיל)
- פעולות שימור 2000–2004 במוזיאון זאוגמה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במסגרת פרויקט דרום-מזרח אנטוליה – GAP
- ^ ערים נוספות שייסד סלאוקוס הראשון נקראו על שמו, בהן סלאוקיה על החידקל וסלאוקיה פייריה, נמלהּ של אנטיוכיה
- ^ גם ייסודה של אפאמיאה (אגם הסכר בירג'ק הציף את רוב שטחה) מיוחס לסלאוקוס הראשון שקרא לה על שם אשתו הסוגדיאנית אפאמה; ערים נוספות ברחבי הממלכה הסלאוקית נקראו בשם זה, ובהן אפאמיאה-שעל-האורונטס (אנ'), אחת מארבע ערי הטטרפוליס של סוריה הסלאוקית
- ^ חלקים משרידי העיר קורו באתרם ומהווים מוזיאון הפתוח למבקרים
- ^ הכפר העותמאני בלקיס השתרע מדרום לאתר זאוגמה וקרוב לעמק הנהר
- ^ תזכיר משלחת טורקיה לאונסק"ו מיום 13.4.2012
